בחודש מאי 2013 נערכה חפירת הצלה ברחוב ביאקובסקי ביהוד (הרשאה מס' 6788-A; נ"צ 18987-90/66008-10), לקראת הקמת גן ילדים. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון עיריית יהוד, נוהלה על ידי א' יקואל, בסיוע י' עמרני (מנהלה), מ' קאהן (מדידות ושרטוט), ח' בן ארי וא' דגוט (GPS), א' פרץ (צילום שטח), מ' שויסקיה (ציור כלי חרס), נ' זאק (תכניות), א' ון דן ברינק (כלי חרס), פ' ספיבק (צור), נ' אגא (ארכיאוזואולוגיה), י' ארבל (הנחיה), ד' מסארוה (בדיקות מקדימות), ע' עזב וג' יטאח.
החפירה נערכה בחלקה הצפוני-מזרחי של העיר יהוד, כ-780 מ' מצפון לכביש 461 וכ-420 מ' צפונית-מזרחית לתל יהוד (איור 1). ביהוד נערכו בעבר כמה חפירות ארכיאולוגיות, הן בתחומי התל הן סביבו, והתגלו בהן שרידים המתוארכים למן התקופה הכלקוליתית עד לתקופה העות'מאנית המאוחרת (יקואל 2012). נחפרו שלושה ריבועי חפירה ונחשפו בהם שרידים המתוארכים לתקופה הכלקוליתית ומבנה המתוארך לתקופה העות'מאנית. שרידים מהתקופה העות'מאנית התגלו כ-2 מ' מעל מפלס השרידים מן התקופה הכלקוליתית. בין שתי השכבות הצטברה אדמת סחף חרסיתית, שבתוכה נמצאו שברי גוף של כלי חרס שחוקים מאוד המתוארכים למן התקופה הכלקוליתית עד לתקופה הביזנטית. שכבת סחף זו אופיינית לאזורים רבים בעיר יהוד. ייתכן כי מקור התופעה בהצפות קדומות של נחל יהוד שמדרום לשטח החפירה.
התקופה הכלקוליתית
שרידים מהתקופה הכלקוליתית התגלו בחלק המערבי של שטח החפירה. נחשף בור (L103; כ-0.9 מ' קוטר, כ-0.5 מ' עומק; איורים 2, 3) חפור באדמה חרסיתית ובו מילוי אדמה אפורה וחרסים מהתקופה הכלקוליתית המאוחרת (ון דן ברינק, להלן), מעט עצמות בעלי חיים (אגא, להלן) ופריטי צור (ספיבק, להלן). כ-5 מ' מדרום לבור התגלה מפלס אדמה אפורה (L106) ובו מכלול דומה לזה שהתגלה בבור, אך בכמויות קטנות יותר. ייעודו של הבור אינו ברור. ייתכן שנחפר במטרה לשמש בור לאחסון תוצרת חקלאית והמילוי בו מאוחר לזמן השימוש, או ששימש בור אשפה. על סמך סוג האדמה שהכיל הבור — אדמה אפורה ללא סימני הרבדה — נראה שהבור שימש לאשפה. מעט כלי החרס והממצא שהושלכו לתוכו מרמזים על בור אשפה בשימוש תא משפחתי ולא כלל יישובי. הבור ומפלס הפעילות מהתקופה הכלקוליתית דומים למכלולים שהתגלו בחפירות קודמות שנערכו בעיר יהוד ובסביבתה. הבור, שכנראה שימש בור אשפה מעיד כי בקרבת שטח החפירה נערכה פעילות בתקופה הכלקוליתית, וייתכן גם התיישבות. שרידי פעילות מהתקופה הכלקוליתית גם מצפון-מזרח לתל מעידים על פעילות רחבת היקף בתקופה זו.
ממצא כלי חרס
אדווין ון דן ברינק
נתגלה מכלול קטן מאוד של כלי חרס, המונה 27 שברים אינדיקטיביים מן התקופה הכלקוליתית; מקורו בשני לוקוסים (L106 ,L103). במכלול שבע שפות ובסיס יחיד של קערות קטנות העשויות גדילים עם גימור אבניים. אחת הקערות היא מטיפוס קערות דמויות פעמון: מתארה מזווה מעט ושפתה מקופלת חוצה וצבועה אדום (איור 1:4). קערה אחרת, שרופאה, ושלושה שברי שפה שייכים לקערות דמויות V בינוניות (איור 2:4), ושפה אחת שייכת לקערה דמוית V גדולה. כן נמצאו שלוש שפות משוטחות של אגנים (איור 3:4), שפה אחת של פערור בינוני, שבר של שפה וצוואר של קנקן קטן הנושאים צבע אדום (איור 4:4), שבר גוף וידית של מחבצה גדולה (איור 5:4), ידית נקב אופקית של כלי קטן (איור 6:4) ושישה שברים הנושאים פסי עיטור בצבע אדום.
אף שהמכלול קטן ונעדרים ממנו מאפיינים כלקוליתיים אינדיקטיביים כמו בזיכים וקערות על רגל (מקטרים), המחבצה מעידה כי יש לשייכו לתרבות הע'סולית של התקופה הכלקוליתית המאוחרת. דומה כי המכלול הוא בן זמנו של המכלול שנתגלה בחפירה ברחוב לוגנו ביהוד (הרשאה מס' 6526-A) וכי שני המכלולים שייכים לאותו אתר. לאורך השנים נתגלו אתרים אחדים מן התקופה הכלקוליתית בחלק הדרומי של יהוד ובאור יהודה הסמוכה (van den Brink, Golan and Shemueli 2001). נראה כי יש לקשור את מיקומם של אתרים אלה לאפיק נחל יהוד הנמשך מדרום לאתר.
ארכיאוזואולוגיה
נוהא אגא
שרידי בעלי החיים דלים למדי: 12 עצמות ושיניים. מקור השרידים ב-L103 ו-L106, המשויכים לתקופה הכלקוליתית. זוהו עשר עצמות ושיניים, מהן תשע מ-L103 ושן אחת מ-L106. השרידים שייכים לבקר, צאן, חזיר וטורף מסדר גודל של תן או שועל. ארבע עצמות הצאן כללו שתי צלעות שלאחת מהן סימני שרפה, חוליית צוואר ושן מהלסת העליונה. שרידי הבקר כללו שלוש עצמות של כף הרגל הקדמית או האחורית (מטפוד), אך אי אפשר היה לקבוע איזו רגל מאחר שהתגלה רק חלק קטן מהקצה הדיסטלי. כן נתגלתה שן חותכת אחת. החזיר מיוצג בעצם שכמה אחת הנושאת סימן חיתוך המעיד על ביתור החיה. ממצא ראוי לציון הוא חלק מניב השייך לחיה מסוג 'כלבי' ודומה שהיא מלוטשת; מצב השתמרותה של השן לא אפשר לקבוע אם היא של שועל או של תן. במכלול הקטן אפשר לזהות טביעת חותם אנושית בדמות סימן חיתוך יחיד, עצם שרופה אחת ואולי גם סימני ליטוש על שן אחת.
מכלול צור
פולינה ספיבק
מכלול הצור נאסף מבור 103 וכלל 12 פריטים עשויים מצור חום-אפור מתצורת מישאש. חדותם וטריותם של הפריטים מעידים על הרבדתם המיידית וכיסויים המהיר. במכלול חמישה נתזים, ארבעה גושים, שני פריטי פסולת גרעין, המעידים על סיתות מקומי לצורך הפקת להבים, ומקבת גדולה (5.4 × 6.1 × 8.5 ס"מ). למקבת סימני הכאה (pecking) והחלקה על שני קצוות פעילים מנוגדים. כל פריטי הצור, פרט למקבת, נושאים סימני שרפה מובהקים.
התקופה העות'מאנית
התגלו שרידי מבנה בחלק המזרחי של שטח החפירה (איורים 2, 5). במבנה שני חללים, צפוני ודרומי, שרק הצפוני נחשף בשלמותו. נחשף חלקית הקיר המזרחי (W105). משאר קירות המבנה השתמרו רק יסודות (W108 ,W107 ,W104). הקיר והיסודות בנויים מאבני כורכר וגיר מהוקצעות, בינוניות וקטנות המלוכדות ביניהן בדבש. חלק מן הקירות נפגעו מפעילות בת זמננו. תעלות היסוד מולאו בחול (איור 6), כנראה כדי להעניק יציבות ליסודות המבנה בהתמודדות עם קשיי בנייה באדמה חרסיתית. בהצטברויות מעל המבנה ולצד יסודותיו (L113 ,L112) נאספו חרסים האופייניים לתקופה העות'מאנית, ובהם שפת קערה עמוקה מטין חום-כתום עם מעט גריסים לבנים קטנים (איור 7:4), שפת קנקן (איור 8:4) ושפת פכית (איור 9:4) ממשפחת כלי עזה האפורים והשחורים. השתמרותו הדלה של המבנה והעדר רצפות מקשים על הגדרת ייעודו.
שרידי המבנה שייכים קרוב לוודאי לכפר הערבי שהתפתח ביהוד במהלך התקופה העות'מאנית. מרחקו היחסי ממרכז הכפר (מרכז העיר יהוד היום) עשוי לרמז על היותו קשור לפעילות חקלאית שהתנהלה בשולי הכפר.
ממצאי החפירה תורמים להשלמת הידע והבנת חלוקת אזורי היישוב בתקופות הכלקוליתית והעות'מאנית בעיר יהוד. חשיבות החפירה נובעת בין היתר ממיקומה; זוהי החפירה הצפונית-מזרחית ביותר מהתל שנערכה עד כה ביהוד. מחקר האזור תורם רבות להבנת אזור המרכז והפריפריה של העיר יהוד בעת העתיקה.
van den Brink E.C.M., Golan S. and Shemueli O. 2001. A Note on the Archaeological Investigations at Yehud and Some Chalcolithic Finds. ‘Atiqot 42:25–34.