בחודש נובמבר 2006 נערכה חפירת הצלה ברח' משה שרת ברמת שרת, (הרשאה מס'
A-4944; נ"צ — רי"ח 21750/62932; רי"י 16750/12932) לקראת הקמת בנייני מגורים (איור 1). החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת אזורים, נוהלה על ידי א' נגר, בסיוע ר' אבו חאלף (מנהלה), ו' פירסקי (מדידות), צ' שגיב (צילום), ר' ברין (שרטוט), א' לידסקי-רזניקוב (ציור ממצא), ק' עמית (צילום ממצא) ונ' זאבי (ארכיון צילומים).
נחפרו שני ריבועים ונחשפו בהם שני בורות מים חצובים ומטויחים בשטח ששימש עד שנת 1948 את הכפר הערבי מלחה. הבור המזרחי תוארך לתקופה העות'מאנית והמערבי לתקופה הביזנטית. הבורות נפגעו קשה במהלך עבודות הבנייה.
הבור המזרחי
הבור (לוקוס 100; 3.6×5.5 מ', 3.8 מ' גובה; איור 2) חצוב בסלע גיר ומתארו לא רגולרי. תקרתו מקומרת והשתמרה רק בחלקה המערבי, דופנותיו משופעות בחלקן התחתון ורצפתו נוטה מזרחה. בקצה המזרחי של הרצפה נחשף אגן שיקוע סגלגל (לוקוס A100; 1.15×1.60 מ', 0.15 מ' עומק). דופנות הבור, המזרחית (2.75 מ' גובה), הצפונית-מזרחית שהשתמרה לגובה רב יותר (3.65 מ') ורצפתו מטויחות בשתי שכבות טיח (5 ס"מ עובי בדפנות, 7 ס"מ עובי ברצפה). השכבה התחתונה עשויה טיח אפור בהיר שמרקמו קשה דמוי בטון והוא מכיל חרסים כתותים וחצצים (3.5 ס"מ עובי בדפנות, 5.5 ס"מ עובי ברצפה). שכבת הטיח העליונה עשויה בטון מודרני (1.5 ס"מ עובי בדפנות וברצפה). על פני שכבת הבטון נראו קווי מפלסי המים בתקופות השימוש. נראה כי פתח הבור היה בצדו המזרחי.
הממצא מהבור תוארך לעת החדשה וכלל בקבוק זכוכית קטן, קליע רובה ומטבע של 25 אגורות.
הבור המערבי
הבור (לוקוס 101; 2.95×3.50 מ'; איורים 3, 4) חצוב בסלע גיר, מטויח, מתארו ריבועי, דופנו הצפונית מעוגלת, תקרתו לא השתמרה ורצפתו נוטה צפונה. נראה כי פתח הבור היה בצדו הצפוני. הבור נמצא סתום ביציקת בטון מודרנית שכיסתה את משקע הסחף בתחתיתו. בדופנות הבור וברצפתו הובחנו הבדלים בעובי הטיח (עד 0.15 מ'), במספר השכבות (5-2) ובהרכבן. שכבות הטיח כללו מסלע גיר בצבע צהבהב, סיד לבן ושברי חרסים גדולים, סיד לבן/ורוד עם חרסים גרוסים ובטון בשכבה העליונה (איורים 5, 6).
שברי כלי החרס מדופנות הבור תוארכו לימי בית שני: קנקנים (איור 3-1:7) ולתקופה הביזנטית: קערות (איור 4:7, 5).
מיקום הבורות מעיד כי שימשו את מנחת עד 1948, אך מועדי התקנתם שונים זה מזה. על סמך הבטון שבבור המזרחי ניתן להניח כי הותקן בעת החדשה. לעומת זאת הטיח הוורוד בבור המערבי המכיל חרסים מימי הבית השני והתקופה הביזנטית ונמצא מתחת לשכבת טיח בטון מודרני מעיד כי התקנת הבור אינה מאוחרת לתקופה הביזנטית.