שכבה II

השריד הקדום ביותר שנחשף הוא מפלס חיים על סלע מיושר (L104; איורים 2–4) שעליו נמצאו חרסים המתוארכים לתקופה ההלניסטית המאוחרת. מתחת למפלס הסלע נחצבו בסלע הגיר הקירטוני חללים תת-קרקעיים אחדים: שלושה בורות (L109L107) ושני פירים (L106 ,L105) שביניהם מחילות.
הבורות הם בורות פעמון עם רצפה שטוחה והתעגלות בתחתית הדפנות, שנחצבו בקפידה. לבור פעמון 109 (2.55 מ' קוטר מרבי, עד 1.5 מ' עומק) פתח עגול חצוב בתקרתו (0.65 מ' קוטר). הפתח כוסה ונחסם בבריכה מרובעת קטנה (L103; מידות 1.55×1.60 מ' מפנים, 0.2 מ' עומק; איור 5) שנבנתה מעליו. דופנות הבריכה נבנו מנדבך אחד של אבני גיר מסותתות, ורצפתה השטוחה נחצבה ברובה בסלע. הדפנות והרצפה טויחו בשכבה עבה (2 ס"מ עובי) של טיח אפור עם שברי חרסים, שממנו שרדו קטעים. ליד הפינה הצפונית-מערבית של הבריכה נמצא שקע עגול חצוב בסלע (0.25 מ' קוטר, 0.33 מ' עומק; איור 6), שככל הנראה שימש להצבת קנקן.
בדופן הדרומית של בור 109, 0.3 מ' מעל הרצפה, חצובה מחילה קצרה (0.6 מ' קוטר, 0.5 מ' אורך) שהובילה לבור פעמון 107 הסמוך (2.35 מ' קוטר מרבי, 1.38 מ' עומק; איור 7). בור 107 היה קטן מעט מבור 109, ורצפתו השטוחה נחצבה במפלס גבוה מעט יותר. בדופן הצפונית של הבור נחצבו שני פתחים עגולים צמודים, 0.6 מ' מעל הרצפה במזרח (כ-0.6 מ' קוטר), ו-0.8 מ' מעל הרצפה במערב (כ-0.7 מ' קוטר). בין שני הפתחים נחצבה גומחה קטנה, אולי להצבת נר. בדופן הדרומית של בור 107 נחצבה מחילה שרק תחילתה נחפרה. מחילה זו והחלק המזרחי של בור 107 נחסמו חלקית בקיר (W112; אורך 1.8 מ', גובה 1.38 מ'; איור 8) בן חמישה נדבכים של אבני גיר מסותתות בשילוב אבני גוויל קטנות.
בדופן המערבית של בור 107, 0.5 מ' מעל הרצפה, נמצאה מחילה נוספת, קצרה מאוד
(0.6 מ' קוטר, 0.3 מ' אורך) שהובילה לפיר חצוב 106 (1.2–1.8 מ' קוטר, לפחות 2 מ' עומק; איור 9) שמתארו עגול. הפיר התרחב בצורה לא רגולרית כלפי מטה והחפירה לא הגיעה לתחתיתו. בדופן הדרומית של הפיר נחצבה מחילה שהתפצלה לשתי זרועות: המזרחית (0.95 מ' קוטר) לא נחפרה, והמערבית (0.7 מ' קוטר) הובילה לבור 108. הבור, שנמצא מלא אבני גיר מהתמוטטות התקרה פנימה, נחפר חלקית, אבל אפשר היה לראות שבמקור היה גם זה בור פעמון הקרוב במידותיו לשני הבורות האחרים. בדופן הדרומית של בור 108, בגובה 0.3 מ' מעל הרצפה, נחשף פתח למחילה נוספת, שלא נחפרה.
כ-1.5 מ' ממזרח לפתח בור 109 נתגלה פיר 105 שמתארו עגול, שנחסם באבנים מהוקצעות (L105A). הפיר העמוק לא נחפר מסיבות בטיחותיות, אבל נראה שהוביל לבור מים.
על רצפות בורות 107 ו-109 ובתוך בריכה 103 נמצאו כלי חרס באתרם. על רצפת בור 109, שהייתה מכוסה בשכבה דקה של אדמה בהירה (כ-0.3 מ' עובי), נמצאו סירי בישול, קנקנים, פכים, פכיות ונר. על רצפת בור 107, שהייתה מכוסה בשכבה מעט עבה יותר של אדמה בהירה (כ-0.4 מ' עובי), נמצא מכלול דומה של סירי בישול, קנקנים, פכים ופכיות ושני נרות, מהם אחד מיובא. בתוך בריכה 103 נמצא המספר הגדול ביותר של כלי חרס, שכללו סירי בישול, קנקנים, פכים ופכיות, קערת מורטריום, שני נרות וקערה מיובאת קטנה. בתוך פיר 106, נמצאו שברים ספורים של סירי בישול מהתקופה הרומית הקדומה וכן חרסים וכלי חרס ספורים מתקופות מאוחרות (להלן). מכלול כלי החרס שנמצא באתרו על רצפות הבורות ובבריכה מתארך את השימוש האחרון בהם לתקופה הרומית הקדומה. מלבד שברי כלי חרס נמצאו בבורות ממצאים מעטים מאוד, שכללו אגן גיר עגול, שני שברי בזלת, שבר שיש קטן, מסמר ברזל שבור ושבר זכוכית קטן.
 
אפשר להבחין במערכת התת-קרקעית בשני שלבים, אבל בגלל אופי המערכת וההקף המצומצם של החפירה יש קושי להגדירם חד-משמעית. ההפרדה המוצעת כאן מבוססת על הנתונים הסטרטיגרפיים, על רקע ההיכרות עם מכלולים תת-קרקעיים חצובים אחרים ברחבי הגליל התחתון בני התקופה. להבנתנו, בשלב הראשון (IIB) פולסו רצפות בסלע, דוגמת מפלס חיים 104, ונחצבו שלושת בורות הפעמון 107–109; הרצפות שימשו בית מגורים שקירותיו לא שרדו, והבורות שימשו ממגורות ביתיות תת--קרקעיות לאחסון תוצרת חקלאית. נראה שגם הפיר/בור מים 105 נחצב בשלב זה. בשלב השני (IIA) נחצבו המחילות שחיברו בין הבורות, נבנתה בריכה 103 שחסמה את הפתח המקורי של בור 109, ונחצב פיר 106 שאולי שימש כניסה למערכת. כן נבנה קיר 112 שחסם חלק מבור 109. שינויים אלו הפכו את החללים למערכת תת-קרקעית אחת.
 
שכבה I
לאחר שהבריכה והמערכת התת-קרקעית התמלאו אדמה ורובן לא נראה על פני השטח, נבנה קיר (W114; אורך 1.4 מ', רוחב 1 מ', גובה 1.9 מ') הישר מעל שרידי הבריכה. הקיר נבנה מאבני גיר מסותתות, ואף שנחשף רק קטע קטן ממנו התברר שהוא חסם את הדופן המערבית של פיר בור המים 105. לא נמצאו חרסים ליד הקיר, ולכן אי-אפשר לתארכו. באדמת המילוי שהצטברה בפיר 106 נמצאו חרסים אחדים מהתקופות הרומית התיכונה–המאוחרת וקערה מהתקופה העבאסית, עדות לכך שהפיר לא נסתם לגמרי בסוף ימי שכבה II. אפשר להסיק שהייתה פעילות מצומצמת בשטח בתקופות הללו, וסביר להניח שקיר 114 נבנה באחת מהן.
 
ממצא כלי החרס
בחפירה נתגלו שברי כלי חרס מהתקופות ההלניסטית המאוחרת והרומית הקדומה וכן שברים אחדים מהתקופות הרומית התיכונה, הרומית המאוחרת–הביזנטית הקדומה, והעבאסית.
התקופה ההלניסטית המאוחרת (איור 10). שברי כלי החרס הספורים שנמצאו על מפלס הסלע 104 מתארכים את השימוש בו לסוף המאה הב' ותחילת המאה הא' לפסה"נ. הם כוללים קערה פתוחה עם שפת מדף העשויה מטין צלהב (איור 1:10), קערת מורטריום בצבע צלהב עם פרופיל מרוכס (איור 2:10), סיר בישול עם צוואר שצורתו קשת קעורה (איור 3:10), קנקן עם פתח רחב ללא צוואר מטין אדמדם (איור 4:10), קנקן צלהב עם שפה מעובה האופיינית לקנקנים המקומיים של הגליל (איור 5:10), וקנקן עם צוואר ארוך המשתפל החוצה ושפה עם פרופיל מרובע האופיינית לקנקנים מיהודה (איור 6:10).
התקופה הרומית הקדומה (איורים 11–13). כלי חרס שלמים ושבורים מתקופה זו נמצאו בבורות 107 ו-109 ובבריכה 103, וחרסים נמצאו בבור 108 ובפיר 106 (טבלה 1). נספרו 137 כלים; בספירת הכלים והשפות ניסינו לא לספור יותר משבר שפה אחת של כל כלי.
 
טבלה 1. מספר הכלים על פי קבוצות כלים, לפי לוקוסים.
לוקוס
כלי טרה סיגילטה
מורטריום
קערת בישול
 
סיר בישול פתוח
סיר בישול סגור
פך ופכית
קנקן
T1.3))
קנקן
T1.5))
קנקן פניקי
נר
סה"כ
בריכה 103
1 קערה
1
 
7
17
16
3
3
1
2
51
פיר
106
 
 
 
 
5
 
 
 
 
 
5
בור
107
1 נר
 
1
12
20
5
1
8
1
1
50
בור 108
 
 
1
 
1
1
 
 
 
 
3
בור
109
 
 
 
7
11
3
3
3
 
1
28
סה"כ
2
1
2
26
54
25
7
14
2
4
137
%
1.5
0.7
1.5
19
39.5
18.2
5.1
10.2
1.5
3
100%
 
כ-60% מן הכלים הם כלי בישול, וכ-17% הם כלי אחסון (קנקנים). קערת המורטריום, הפכים והפכיות, שרובם נמצאו בתוך הבריכה, שימשו גם הם להכנת מזון. כן נמצאו ארבעה נרות מקומיים ושני כלי טרה סיגילטה מיובאים, קערה ונר. מספירת כלי החרס עולה בברור שהפעילות העיקרית במערכת התת-קרקעית ובבריכה שמעליה הייתה הכנת מזון. הנרות היו חיוניים לתאורת החללים התת-קרקעיים.
הקערה הקטנה המיובאת (איור 1:11) נדירה יחסית בישראל והיא מקבוצת כלי טרה סיגילטה שנוצרו בקפריסין. הקערה מסווגת כ-Type P37B אצל הייז (Hayes J.W. 1985. Sigillate Orientali. Pp. 1–96 in: Atlante delle forme ceramiche II: Ceramica fine romana nel bacino mediterraneo [Enciclopedia dell'arte antica classica e orientale]. Rome; Pl. XX.14). קערה דומה נמצאה במקדש פן בבניאס, שם היא מתוארכת ל-50 לפסה"נ–50 לסה"נ (Berlin A.M. 1999. The Archaeology of Ritual: The Sanctuary of Pan at Paneas/Caesarea Philippi. BASOR 315: Fig. 8:3). קערת מורטריום עם דפנות משופעות מטין צהבהב מחוספס עם גרגרי חול רבים (איור 2:11) אופיינית בצורתה למכלולי התקופה הרומית, וגם היא ככל הנראה מיובאת מקפריסין.
כל כלי הבישול שנמצאו אופייניים לגליל בתקופה הרומית הקדומה. הם כוללים קערות בישול מטיפוס כפר חנניה 1B (איור 3:11), וסירי בישול פתוחים הדומים לכלי כפר חנניה מטיפוס 3A (איור 4:11, 5). רוב סירי הבישול הסגורים דומים לכלי כפר חנניה מטיפוס 4A (איור 6:11–11), ומיעוטם דומה לטיפוס 4B (איור 12:11). טין הסירים לא נבדק בבדיקה פטרוגרפית, אבל נראה שונה מהטין של הכלים שנוצרו בכפר חנניה.
לפכים ולפכיות גוף כדורי (איור 16:11), עם שפת פמוט (איור 13:11, 14), עם צוואר משופע ושפה פשוטה (איור 15:11), או עם שפה הנוטה החוצה ורכס במרכז הצוואר (איור 17:11, 18).
לרוב המכריע של הקנקנים גוף חביתי מרוכס, חלקם עם שפה הנוטה חוצה (איור 1:12–4), והם דומים לקנקנים שהוגדרו טיפוס T1.3 (ר' Díez Fernández F. 1983. Ceramica Comun Romana de la Galilea. Jerusalem; pp. 135–137, 181–184), וחלקם עם רכס בתחתית הצוואר ושקע פנימי בשפה (איור 5:12–8), מן הסוג שהוגדר טיפוס T1.5. שני סוגי הקנקנים הם הנפוצים בגליל התחתון בתקופה הרומית הקדומה, אולם טיפוס T1.3 מתוארך למאה הא' לפסה"נ–השליש השני של המאה הא' לסה"נ, ואילו טיפוס T1.5 מתוארך לשליש השני של המאה הא'–תחילת המאה הב' לסה"נ; כלומר, הם שימשו יחד רק בשליש השני של המאה הא' לסה"נ. נמצאו רק שני קנקנים פניקיים עם שפה מעובה מרובעת (איור 9:12), האופייניים למישור החוף הפניקי ולא לגליל התחתון.
ידית משולשת עם עיטור דקל (איור 1:13) שייכת לנר מיוחד בעל חרטום סלילי מכלי טרה סיגילטה. טין הנר האבקתי מעט והחיפוי הלא מבריק מרמזים על מקור צורי או חופי, ולא קפריסאי. הנר מתוארך לסוף המאה הא' לפסה"נ–תחילת המאה הב' לסה"נ
(Heginbottom-Rosenthal R. 1995. Imported Hellenistic and Roman pottery. In E. Stern. Excavation At Dor, Final Report. Vol. I, Areas A and C: The Finds [Qedem Reports 3]. Jerusalem. Pp.183–288; במיוחד עמ' 241, Fig 5.20:2). כן נמצאו שני נרות עם פייה מקורצפת בסכין (איור 2:13, 3) – הנרות הנפוצים בגליל במאה הא' לסה"נ, ושני נרות מסוג המכונה נר מגף (איור 4:13, 5), המוכר היטב באתרים בגליל במאה הא' לסה"נ, למשל בנצרת וביודפת.
מכלול כלי החרס אופייני מאוד למכלולים שנמצאו ביישובים יהודיים בגליל התחתון, למשל יודפת, כרם א-ראס/כנא, ציפורי, נצרת ומגדל. יש בו כלי בישול המוכרים מכפר חנניה, אבל נראה שלפחות חלקם יוצרו בבתי יוצר אחרים, ככל הנראה קרובים יותר לכאבול. המכלול מתוארך לתקופה הרומית הקדומה, ובפרט לשליש השני של המאה הא' לסה"נ, סביב השנים 60–70 לסה"נ. הקנקן הפניקי במכלול משקף את מיקומו של כאבול בגבול מישור החוף הפניקי. שני כלי היבוא מקבוצת טרה סיגילטה משקפים אף הם את הקרבה לעכו ולמישור החוף הפניקי, ואולי גם רמה כלכלית גבוהה.
התקופה הרומית התיכונה והמאוחרת והתקופה העבאסית (איור 14). במילוי שהצטבר בפיר 106 נמצאו שברי כלי חרס ספורים המתוארכים לתקופות הרומית התיכונה והמאוחרת, כגון סיר בישול פתוח מטיפוס כפר חנניה 3B (איור 1:14). קערה או מחבת בישול ומכסה תואם (איור 2:14, 3) אופייניים לתקופה הרומית המאוחרת ולתקופה הביזנטית הקדומה.
כן נמצאה בפיר קערה מזוגגת העשויה מטין לבן עם חיפוי לבן וצבועה בפסים בצבעים ירוק וצהוב ובנקודות בצבע חום (איור 4:14). קערה דומה שנמצאה ביקנעם מתוארכת לתקופה העבאסית.
 
עיקר ממצאי החפירה הם שני שלבי הבנייה של שכבה II המתוארכת לתקופה ההלניסטית המאוחרת עד לתקופה הרומית הקדומה. בשלב הראשון (IIA) נחצבו בורות פעמון ברצפות, לשימוש כממגורות, ככל הנראה בקומת המרתף של בית מגורים. נראה שהבית נבנה כבר בתקופה ההלניסטית המאוחרת, התקופה החשמונאית ביהודה, וייתכן שהתושבים הראשונים היו יהודים שמקורם מיהודה. בשלב השני (IIB) נחצבו מחילות קטנות ונערכו שינויים נוספים, שהפכו את החללים החצובים למערכת תת-קרקעית אחת. המערכת הייתה ככל הנראה מוסווית מתחת לבית המגורים. הפעילות המתועדת במערכת הייתה הכנת מזון. הימצאות כלי החרס על רצפות הבורות מעידה שבסופו של דבר התושבים נאלצו לעזוב בחיפזון ללא אפשרות לקחת אִתם את כל מטלטליהם. נראה כי הממגורות התת-קרקעיות שבבית המגורים הוסבו למערכת מסתור במסגרת היערכות היהודים למרד הגדול נגד הרומאים בשנת 66 לסה"נ.
ישנן עדויות ארכיאולוגיות נוספות להסבת בורות חצובים למערכות תת-קרקעיות בכפרים היהודיים בגליל התחתון בתקופה הרומית הקדומה. נראה ששינויים אלה נעשו במסגרת ההיערכות למרד הגדול תחת הנהגתו של מפקד הגליל יוסף בן מתתיהו. אסמכתא מובהקת לכיבוש העיירה כאבול על ידי הרומאים בתחילת המלחמה בשנת 66 לסה"נ נמצאת אצל יוסף בן מתתיהו שכותב: 'קסטיוס גלוס, המפקד הרומי של סוריה, יצא (מעכו) לתקוף עיר מבוצרת בגליל הנקראת כבולון, השוכנת בגבול השטח היהודי ופטולמאיס-עכו. הוא מצא אותה ריקה מאדם, כי יושביה נמלטו להרים, אך מלאה רכוש מסוגים שונים. את כל הרכוש הזה הקצה כשלל לחייליו, ואם כי התפעל מיופייה של העיר – בתיה היו בנויים בדומה לבתי צור צידון וביירות – נתן אותה למאכולת אש' (מלחמות היהודים ב: 503–504). נראה שתיאור זה מתאים היטב לממצאי החפירה, ושלפנינו עדות למערכה הראשונה של הצבא הרומי לדיכוי המרד היהודי בגליל.