סביבת בית הכנסת
האזור שכונה 'הפורטיקו', הצמוד לקיר המערבי של בית הכנסת (ריבועים AC 28–30), נחפר במלואו. לאחר שהוסרו השרידים האחרונים של 'רובד הפסיפס' (זנגנברג ואחרים 2013) והמילוי שמתחתיו, נתגלו על הסלע עקבות של חציבה ופילוס, המצביעים אולי על פעילות בנייה שקדמה לבית הכנסת. מהחפירות בעונת 2013 עולה כי 'הפורטיקו' נבנה בשני שלבים. בשלב הראשון הוצבו שלושה בסיסים של עמודים מרובעים משני עברי הכניסה. בשלב השני מולאו המרווחים בין בסיסי העמודים באבני גוויל ליצירת קיר רצוף (W7073). המרחק בין בסיסי עמודים אלה זהה למרחק בין בסיסי העמודים בתוך בית הכנסת (כ-1.8 מ'), והמרחק בין בסיסי העמודים משני צדי הכניסה זהה לרוחב הכניסה המערבית של בית הכנסת (L7094). סימטריה זו משקפת תכנית מקיפה השייכת לשלב הבנייה הראשון של בית הכנסת.

מדרום לקיר הדרומי של בית הכנסת נוקה השטח משני צדי המחיצה המפרידה בין AC 31 ו-AD 31, ונחשף סלע האם המשתפל בחדות באזור זה. מתחת לפני השטח ולשכבה דחוסה של טיח נחשפה רצפה עשויה טיח ועפר כבוש שחתמה שכבה עבה של מילוי תחוח, ובו כמות גדולה מאוד של שברי כלי חרס משלהי המאה הא' – שלהי המאה הד' לסה"נ, כלומר קדומים לזמנם של כלי החרס האחרים שנתגלו בסביבת בית הכנסת. מילוי זה העמיק אל מתחת לקיר הדרומי של בית הכנסת (W7131). נחשפו קטעים קצרים מאוד של קירות השייכים אולי ליסודותיו של קיר 7131 או לבניין קדום יותר שטיבו אינו ידוע. מתחת לשכבה זו נחשפה רצפת עפר כבוש, שכיסתה קטע קטן של אדמה ובה חרסים מועטים וידית של ספל אבן; זמנם של החרסים הוא מן המאה הב' – שלהי המאה הד' לסה"נ. אופיים של המכלולים הקרמיים בשתי השכבות מצביע על כך שהחרסים הובאו ממקום אחר באתר כדי לפלס את הסלע קודם לבניית בית הכנסת, מעט לאחר 400 לסה"נ.
כדי להמשיך ולחקור את האזור שמחוץ לקיר הדרומי של בית הכנסת, הורחבה החפירה מזרחה, אל תוך ריבוע AE 31. נחשף קיר (W7163) הנמשך בניצב לקיר הדרומי של בית הכנסת, ושייך אולי למבנה קדום יותר. כן נחשפו שרידים של משטח צר ומוגבה, שעולות אליו שלוש מדרגות (W7338); ייתכן כי הוליך לבניין סמוך או לקומה עליונה של בית הכנסת. שאר האזור מדרום לבית הכנסת היה קטור, ולו רצפת עפר כבוש.
החפירה בעונת 2013 התמקדה גם באזור שמצפון לבית הכנסת, ונתגלו לפחות שני שלבי בנייה. שלבים אלה תואמים לשכבות ההרס מצפון לחדר שנתגלה צמוד לקיר הצפוני של בית הכנסת (W7114). האזור מצפון לקיר זה חיוני לשחזור ההיסטוריה של בניית בית הכנסת, מכיוון שהריבוד בתוך בית הכנסת דל, והממצאים המעטים שנאספו מחתכי הבדיקה מתחת לרצפת בית הכנסת אינם אינדיקטיביים.

בית הכנסת
החפירה הורחבה לאזור המזרחי וחשפה את בית הכנסת במלואו, עד לשלב הטיח האחרון של הרצפה (L7285). המילוי מתחת לפני השטח היה ברובו אחיד מאוד והכיל אדמה דחוסה בצבע חום בהיר, חלוקי אבן רבים, סלעים קטנים, גושי טיח ושברים אדריכליים רבים. זמנם של רוב החרסים במילוי הוא מן התקופות הרומית המאוחרת והביזנטית, וזמנם של חרסים אחדים הוא התקופה הצלבנית; מכלול זה מתאים היטב לממצא מלוקוסים אחרים מהמילוי וממפולת האבנים שנמצאה בעונות קודמות על רצפת בית הכנסת. ככל שהלוקוסים היו קרובים יותר לבימה בריבוע AE 30 כך נתגלו יותר שברים אדריכליים; בריבוע AE 29 הצפוני, לעומת זאת, כמעט שלא נתגלו שברים מעין אלה.
המחיצה הוסרה ונחשפו חלקים גדולים של רצפת הטיח וחלק מן הספסל הנמשך לאורך הקיר הדרומי, ממערב לכניסה הדרומית (L7133; טרם נחפר). באזור זה הושלמה חפירתו של מושב אבן (B20587; כ-0.55 מ' רוחב, 0.4 מ' עומק, 0.5 מ' גובה; איורים 4, 5). המושב הוקם על ספסל (W7049), ושתי מדרגות למרגלותיו (L7240) הובילו אליו או שימשו לו הדום. כאשר התגלה, היה המושב מחובר בטיח לספסל. המושב עשוי מגוש אחד של אבן גיר, ושימש כנראה את מנהיג הקהילה; מושב זה הוא הראשון שנתגלה באתרו בצפון הארץ (Zangenberg, forthcoming [b]).
לאחר הסרת המחיצות באזור הצפוני של בית הכנסת נתגלה קצהו של ספסל אבן (W7140), בערך בנקודת החיבור בין קצה הסטרה המערבית לאולם. בעונת 2013 נתגלו שני קטעים קטנים של הספסל מזרחה יותר; הקטע השני יצר פינה עם 'קיר הסטילובט' (L7290). החיבור בין הספסל ו'קיר הסטילובט' מעיד כי הסטילובט היה למעשה ספסל נמוך ולא קיר.
נוסף על אלה, נחשפו כל הקיר מזרחי של בית הכנסת ורצפה (L7378) ממזרח לספסל 7290/7287, הנמשך מצפון לדרום בין העמודים. אין כמעט עקבות של רצפת הטיח בחלק זה, ובמקומה נתגלו קטעים של לוחות אבן מסותתים בגסות משטח השונה מאוד מרצפת הסטרה המערבית ומרצפת האולם (איור 2). נדרשת בדיקה נוספת כדי לקבוע אם אלה שרידים של מבנים שקדמו לבית הכנסת.
לאורך הצד המזרחי של בית הכנסת ניכרים ניסיונות תיקון קדומים במבנה. קירות אחדים נמשכים במקביל זה לזה, ושרידים של שתי שורות ספסלים לאורך הקיר המזרחי (W7193) מצביעים על פעילות בנייה אינטנסיבית. מחוץ לבית הכנסת, ממזרח לקיר 7193, נחשפה שכבת מפולת עבה של בולדרים מבזלת. חלק מהבודלרים מהוקצעים בגסות, ונראה כי התמוטטו מקיר 7193; האחרים שונים במראם, וייתכן כי השתייכו לקירות הניגשים לקיר 7193. אחד הקירות (W7326) חותך אותו בבירור, ולכן נראה כי הוא קדום לקיר המזרחי של בית הכנסת. נראה שקיר 7193 תוקן. כאמור לעיל, בריבועים AF 29 ו- AF 30אין שרידים מרצפת הטיח, ובמקומה נחשפו קטעים של רובד טיח גס הרבה יותר ואולי קדום יותר.
כמו כן, נראה שהיו שתי שורות של ספסלים בחלקו המזרחי של הבניין: אחת הנמשכת מצפון לדרום בין העמודים המפרידים את האולם מהסטרה המזרחית (L7287 ,L7290), שייתכן שנקשרה לשלב השני של בית הכנסת; שורה נוספת נמשכת לאורך הפן הפנימי של הקיר המזרחי (W7193 ,W7312), השייכת כנראה לשלב הראשון של בית הכנסת. נדרשת בדיקה נוספת כדי להבין אם בניית הספסלים מרמזת על ארגון מחדש במרחב ובשימוש בחלק זה של בית הכנסת.
ספסל נוסף נמצא לאורך הקיר הדרומי של בית הכנסת (הקצה הדרומי של ריבוע AE 30). לספסל זה שני שלבים: הראשון בנוי משורה של אבנים נמוכות שהותקנו לאורך הקיר; בשלב מאוחר עמוד אבן שהתמוטט הוסב לספסל (L7280) והודבק לרצפה בטיח. בעונת 2013 נמצא קטע קטן של פסיפס סמוך לאומנה 7287, ממזרח לה, הפסיפס נמשך מתחת לעמוד 7280 ממצא סטרטיגרפי חשוב. יותר מ-50,000 אבני פסיפס שנמצאו לאורך עונות החפירה בתוך בית הכנסת וסביבו הם עדות ברורה לכך ששטחים גדולים בתוך בית הכנסת רוצפו בפסיפס.
בדיקה קפדנית של הרצפה בתוך בית הכנסת חשפה שכבות אחדות של טיח אפור בסטרה המערבית ובאולם המרכזי. הטיח בסטרה המערבית נשתמר כמעט לחלוטין ואילו הרצפה באולם התווך המרכזי נפגעה קשות ממפולת שנפלה מהגג ופגעה בשכבות מתחת לרצפה. כתוצאה מהפגיעה נתגלו במקומות רבים שכבות דקיקות של טיח זו על גבי זו, עדות לכך שרצפת הטיח שופצה ותוקנה פעמים אחדות (איור 2).
בעונת 2012 נפתח ריבוע AE 29 במטרה לחשוף את הקצה הצפוני-מזרחי של בית הכנסת עד לרצפת הטיח. המילוי היה זהה לזה בריבוע AE 30; צבעו חום-אפרפר והוא הכיל אדמה תחוחה, חלוקי אבן, סלעים וגושי טיח. נתגלה ממצא קרמי מעורב מן התקופות הרומית המאוחרת, הרומית–ביזנטית ומתקופות מאוחרות יותר. במילוי זה נתגלו שלושה מטבעות זהב מן התקופה הביזנטית שהשתמרו היטב: שני סולידי שנטבעו על ידי יוסטינוס השני (565–578 לסה"נ) וטרמיסיס שנטבע על ידי טיבריוס הב' (578–582 לסה"נ).

הבימה נתגלה בעונת 2011, ונחפרה בשלמותה בעונות 2012, 2013. זהו מבנה גדול, כמעט רבוע, בצדו הפנימי של הקיר הדרומי, סמוך למרכזו. במחקרים החדשים על בתי הכנסת מכונה מבנה זה 'בימה', כלומר משטח מוגבה שעליו ניצב ארון הקודש (ר' למשל, Hachlili 2013:163–184). בחפירה בתוך הבימה נתגלה חדר רבוע (כ-2 × 2 מ'; איור 6) ובו ספסלים קטנים או מדפים, אומנה ושרידים של שתי רצפות לפחות. באזור מטויח מצפון לבימה ניכרים סימני תיקון ועיבוד הקשורים אולי לשינויים מבניים בבימה ו/או בבית הכנסת. בבור עמוק שנחפר דרך הרצפות אל מתחת לבימה נתגלו נר שמן מברונזה מהתקופה הרומית (איור 7) ושברי כלי חרס מן התקופות הרומית והביזנטית.

שולחן אבן. בעונת 2012 נתגלתה אבן בזלת מגולפת שעוצבה כשולחן נמוך (כ-0.7 × 0.7 מ', 0.35 מ' גובה; איורים 8, 9) שלו ארבע רגליים (0.15 מ' אורך); בעונת 2013 נבדק בקפידה השטח סביב השולחן. חפץ זה הוא ללא ספק בין הממצאים המרהיבים ביותר שנחשפו בחורבת כור עד כה. הוא פגום מעט בפינה השמאלית העליונה של חזיתו, ורגלו הימנית האחורית חסרה. האבן נמצאה בשימוש משני בספסל 7290, בחלק הצפוני-מזרחי של בית הכנסת (בין ריבועים AE 29 וAF 29-). מיקומו המקורי של שולחן האבן והשימוש בו אינם ידועים; ניתוח סגנוני מדוקדק עשוי לתת מענה לשאלות אלה.
כל ארבעת הפאות והחלק העליון של אבן הבזלת מעוצבים בקפידה ומעוטרים בדגמים פיגורטיביים (בחזית) ובדגמים הנדסיים (בצדדים ובמשטח העליון); המשטח התחתון אינו מעוטר. בחלק העליון של האבן מגולפים שלושה מלבנים זה בתוך זה (0.30 × 0.43 מ', 0.21 × 0.33 מ', 0.16 × 0.27 מ'), כל אחד עמוק מקודמו. פני השטח של המלבן המרכזי חלקים יותר משאר האבן. בחזית (משמאל לימין; איור 9) מגולפים נר הנישא על רגל (קנדלברום), המתואר לאורך כל הפאה, כולל הרגל; חפץ לא מזוהה; פך עם ידית גבוהה (שנפגע בעת העתיקה); מצקת (סימפולום) ואגרטל ללא ידיות; פך עם ידית; חפץ לא מזוהה; ונר נוסף על רגל. החפצים בין הנרות נראים כעומדים על שולחן או לוח. בצד האחורי של השולחן מורכב העיטור משלושה אלמנטים: שלושה מלבנים זה בתוך זה, משני צדיהם מסגרת (כ-0.20 × 0.23 מ') העשויה מארבעה ריבועים ובמרכז דלת דו-כנפית(?). שני צדיה האחרים של האבן מעוטרים בשלושה מלבנים זה בתוך זה, הממלאים כמעט את כל אורכה של כל פאה (כ-0.12 × 0.35 מ', 8 × 31 ס"מ, 3 × 27 ס"מ), ובטריגליפים מעל כל רגל. עיגול (דיסקוס? זר?) מעטר את החלק התחתון של כל רגל. כל הדגמים ההנדסיים מוכרים באדריכלות ובאמנות ההלניסטית-רומית. לחפצים בחזית אין הקשר יהודי, והם דומים לכלי אוכל מן העולם היווני-רומי (Zangenberg, forthcoming [a]).
שולחן האבן הוסר מטעמי בטיחות, ומתחתיו נחשפו לפחות שתי שכבות של טיח. השולחן ניצב על רצפת הטיח הנמוכה, ושכבת טיח מאוחרת עולה בשיפוע ומכסה חלק מרגלי השולחן הפונות מערבה. מטבע זהב שנטבע על ידי יוסטינוס הב' (565–578 לסה"נ) נתגלה בדיוק בין שכבת הטיח התחתונה ושולחן הבזלת, והוא קובע את התאריך המוקדם ביותר (terminus ante quem) להנחת שכבת הטיח התחתונה, ואת התאריך המאוחר ביותר (terminus post quem) לבניית הקיר הנמוך ושילובו של שולחן הבזלת בקיר.
 
בור 7187 (איור 10)
בעונת 2012 נערך חתך בדיקה במשקעים שהצטברו בבור מים (L7187; כ-7.1 מ' מצפון לדרום, 8.5 מ' ממזרח למערב, 6.5 מ' עומק) שנתגלה בסוף עונת 2011 מצפון לבית הכנסת. חלל הבור נראה טבעי, אך קירותיו טויחו. גומחות אחדות, מעין מדפים, נתגלו לאורך דופנות הבור. אחת הבולטות ממוקמת על הקיר המזרחי, הוא נמשך לדרום ואחר כך מערבה בעקבות העיקול בדופן הבור.
נחפר חתך בציר צפון–דרום עד לקרקעית הבור (כ-0.8 מ' עומק), וממצאיו מלמדים על הרכב ההצטברויות ועל תהליכי ההרבדה שלהן. זוהו שלוש שכבות של משקעים. העליונה הכילה שברים רבים של כלי חרס קטנים, חצצים ושברי טיח שנפלו לתוך הבור, לאחר שיצא מכלל משימוש וקודם לאטימת הפתח. החרסים משכבה זו אינם מאוחרים לתקופה הביזנטית המאוחרת, למעט אולי שברים אחדים מן התקופה האסלאמית הקדומה. השכבה האמצעית הכילה בוץ אפור דחוס מאוד עם מעט אבנים, חצצים או שברי טיח, וזמנה אינו מאוחר לתקופה הביזנטית המאוחרת; שכבה זו מייצגת כנראה את תקופת השימוש בבור לאחר שהוסב לבור אשפה. השכבה התחתונה הכילה טין ובוץ דק, וסביר שזוהי שכבת סחף שהצטברה במהלך השימוש בבור המים. בשכבה זו נתגלתה כמות רבה של פכים ושל סירי בישול שלמים וכמעט שלמים (איור 1:10, 2) ושרידים רבים של בעלי חיים. הכלים נמצאו פזורים בכל הלוקוס, 5–40 ס"מ מעל קרקעית הבור. היעדר פיח על סירי הבישול מעיד כי הם לא שימשו להכנת מזון, אלא לשאיבת מים, בדומה לממצאים מבור במירון מתקופה זו (Meyers, Strange and Meyers 1981:94–105). מרבית הכלים תואמים לטיפולוגיה הגלילית המקומית, למעט פך מעוטר אחד שאינו מוכר מהמכלולים הגליליים, כנראה כלי מיובא (איור 11). במכלול נמצאו כלים אחדים השייכים לתת-טיפוסים וזו פעם ראשונה שהם נתגלו בשלמותם. מניתוח ראשוני עולה כי זמנם של כל הכלים משכבת הסחף הוא 400 לסה"נ לערך. נדרש מחקר שיכריע אם ובאיזו מידה תואמים תאריכים אלה את שלבי בניית בית הכנסת. דגימות קרקע רבות נלקחו מחתך הבדיקה בבור. נתגלו בהם שרידים רבים מאוד של צמחים ובעלי חיים קטנים (טפילים, רכיכות, מכרסמים), והם יאפשרו להסיק מסקנות נוספות על האקלים האזורי ועל תנאי החיים של התושבים הקדומים בחורבת כור.

ממצאי עונות 2012 ו-2013 איששו את ההנחה שבית הכנסת בחורבת כור הוא בזיליקה רוחבית, וסביר מאוד שהיו לו כמה שלבי בנייה עיקריים. עדויות לבנייה הקודמת לבית הכנסת נמצאו בריבועים AC 31 וAF 29-, ואילו מבנים המאוחרים לבית הכנסת נתגלו בריבוע AF 30. נתגלו חפצי אבן חשובים מאוד (רהיטים?), כגון מושב האבן, הבמה המסיבית ושולחן האבן המעוטר.
גם החפירה בבור מים 7187 התבררה כחשובה. כלי הבישול השלמים השייכים לטיפוסים נפוצים שנתגלו בו משלימים את רפרטואר כלי החרס הגליליים מן התקופה הרומית המאוחרת. דגימות קרקע מהחתך תאפשרנה לשחזר את האקלים והצמחייה בתקופה שלפני חתימת הבור, לקראת סוף התקופה הביזנטית.