שכבה VI (תקופת הברונזה הקדומה 1ב')

בריבועים A2 ו-B2 נחשף מפלס חיים של עפר אפור-חום כהה (L841 ,L829b; איור 3), שהונח הישר על אדמה סטרילית. על מפלס זה ובהצטברות אדמה מעליו (כ-0.8 מ' עובי) נחשף מגוון עשיר של כלי חרס מתקופת הברונזה הקדומה 1ב'; מרבית הממצא נחשף בלוקוס 829b. במפלסים נמוכים בכל ריבועי החפירה התגלו שברי כלי חרס מתקופה זו. אל מפלסי החיים של תקופת הברונזה הקדומה 1ב' חדרו שכבות מאוחרות ופגעו בהם. בכלי החרס המאפיינים את השכבה כלים ממורקים אפור האופייניים לעמק יזרעאל וכן שפע של כלי קיבול גדולים. ממצא כלי חרס דומה התגלה בחפירה שנערכה במרחק של 30–40 מ' מדרום-מזרח לחפירה (Gal and Covello-Paran 1996:27–38) ובחפירה נוספת שנערכה כ-50 מ' ממערב לחפירה, בפינת הרחובות אוסישקין וורדה לרנר (הרשאה מס' 4425-A).
 
שכבה V (תקופת הברונזה הקדומה 3)
שכבה זו חדרה לשכבה VI ולעתים היה קושי רב להבדיל בין שתיהן. בשלושה מקומות בשטח החפירה התגלו שרידים ברורים משכבה זו. (1) בריבוע B2 נחשף מפלס של אבנים קטנות, שברי חרסים ועצמות מרוסקות (L829a), המשופע מצפון לדרום (איור 2: חתך 1–1) וחותם את שכבה VI. על מפלס זה ובהצטברות מעליו נחשפו כלי בית ירח ממורקים היטב. מעל המפלס, בחתך המזרחי של ריבוע B2, הובחנו שרידי מתקן מעוגל עשוי מטין, המונח על בסיס של אבנים קטנות (ר' איורים 2: חתך 1–1; 3). השתמרות המתקן גרועה ושימושו אינו ברור. (2) בריבוע A2, מעל L841 משכבה VI, 829a בריבוע B2, שהשתמרותו גרועה. מעל מפלס זה נחשפו שבר טס צבוע אדום ומעוטר בדגם רשת וכלי בית ירח. גם כאן נחשף מעל L841 חלק ממתקן, כנראה מעוגל, שנבנה מאדמה מעורבת בטין וכוסה בשכבת גיר כתוש (איור 4); שימושו אינו ברור. (3) בריבוע A2 נחשף מפלס חיים של חרסים כתושים ואבנים בינוניות וקטנות (L828; איור 5); הוא נפגע משכבה III ומיסודות של קירות משכבה I. בנוסף לשלושה מקומות אלה, בריבוע A7 נמצא ריכוז חרסים מתקופת הברונזה הקדומה 3 בבסיסו של קיר (W846).
 
שכבה IV (תקופת הברונזה הביניימית)
בארבעת הריבועים הדרומיים נחשפו שרידי מבנה ומפלס חיים. בריבועים A1 ו-A2 נחשפו שרידים של שלושה קירות של מבנה (W855 ,W822 ,W818; איור 6). נראה כי קירות 818 ו-822 יוצרים פינה, וכי קיר 855 ניצב לקיר 822. קיר 822 (5.5 מ' אורך) נבנה משתי שורות של אבני גוויל בינוניות וקטנות; הן הושתתו על שכבת אדמה (7 ס"מ עובי) שהונחה מעל שורת אבנים קטנות, כנראה נדבך יסוד. נראה כי בחלקו הדרומי של קיר 822 השתמר רק הנדבך התחתון של האבנים הקטנות. אל קירות המבנה ניגש מפלס חיים (L832 ,L814), העשוי משכבה דקה של אדמה בהירה מעורבת בגיר כתוש; מפלס זה מגיע עד גבולו הדרומי של ריבוע A1 (ב-L806). המפלס נפגע מבור ספיגה וממבנה מהתקופה האסלאמית הקדומה שנבנה מעליו בצפון ריבוע A2. על מפלס החיים נחשפו כמה שברי קנקנים מתקופת הברונזה הביניימית. שרידים נוספים ממפלס חיים זה התגלו גם בריבועים B1 ו-B2. כן התגלו בריבוע B2, מתחת לבסיסו של קיר משכבה II (ב-W821), קנקן ופיטס ובריבוע B1 שברי קערות מעוטרות וקנקנים, המתוארכים לתקופת הברונזה הביניימית (L831 ,L812; איור 7). בריבוע A7 שבצפון שטח החפירה התגלו שברי כלי חרס מתקופת הברונזה הביניימית; הריבוע נפגע מבנייה בראשית המאה הכ'.
 
שכבה III (תקופת הברונזה התיכונה 2)
שלב IIIb (תקופת הברונזה התיכונה 2א'). בשני הריבועים הדרומיים ביותר התגלו שרידים מעטים מהתקופה. בריבוע B1 נתגלו קרוב לפני השטח כמה שברים של כלי חרס, ובהם קנקנים, סירי בישול ונר. אחד מן הקנקנים נחפר אל תוך מפלס החיים של תקופת הברונזה הביניימית (L812).
 
שלב IIIa (שלהי תקופת הברונזה התיכונה 2א'). בריבוע A1, בעומק של כ-0.6 מ' מתחת לכלי החרס משכבה IIIb, נחשף קבר (L842); גבולותיו לא התגלו. הקבר נכרה לתוך שכבה IV וחדר גם לשכבה V. בקבר התגלו עצמות נקבר שהשתמרותן גרועה (איור 8), ועל כן אי אפשר לקבוע את מנח קבורתו. לצד הנקבר התגלתה מנחת קבורה, הכוללת קנקן חסר צוואר ופכית מעוטרת. במפלס מעט יותר גבוה התגלתה קערה מזווה, שהייתה כנראה חלק ממנחת הקבורה והוזזה כתוצאה מבנייה מאוחרת. שלושת הכלים מתוארכים לשלהי תקופת הברונזה התיכונה 2א' (איור 9).
 
שכבה II (התקופה האסלאמית הקדומה)
לאחר הסרת מבנה המגורים מראשית המאה הכ' התגלו בעומק של 0.25 מ' מתחת לפני השטח שרידי מבנים. הובחנו שני מכלולי מבנים, האחד בדרום השטח והאחר בצפונו. המכלול הדרומי התגלה בריבועים A1 ו-A2. התגלו קירות מבנה (W819 ,W813 ,W808), שהשתמרו לגובה נדבך אחד בלבד. קיר 813 רחב (1 מ' רוחב) והוא ניצב לקיר 819. הקירות תוחמים ארבעה מרחבים; שני המרחבים הצפוניים נפגעו כתוצאה מחפירת בורות ספיגה בימינו. יסודות הקירות חדרו לשכבה IV. במבנה התגלו רצפות עשויות מרובד מהודק של אדמה מעורבת בגיר כתוש; הן הונחו מעל מפלס החיים של שכבה IV. במרחב הצפוני-מערבי (L814) התגלו מעט קנקנים וסירי בישול מהתקופה האסלאמית הקדומה. על רצפת המרחב הדרומי-מערבי נחשפו כמה שברים של כלי בישול פתוחים המתוארכים לראשית התקופה האסלאמית הקדומה. המרחב הדרומי-מזרחי לא נחפר. בריבוע B2 התגלו שרידי קירות נוספים (W821 ,W820), השייכים אולי גם הם לאותו מבנה. בריבוע A5 התגלו שרידי קירות (W845 ,W836), שבנייתם וכיוונם דומים לאלה של קירות המבנה שהתגלה מדרום להם ועל כן ייתכן שגם הם קשורים לאותו מבנה. קירות 836 ו-845 יצאו מכלל שימוש עם הקמת מכלול המבנה הצפוני.
מכלול המבנה הצפוני התגלה בריבוע A5. התגלו שלושה קירות רחבים (W848 ,W827 ,W816; כ-1.8 מ' רוחב מרבי; איור 10), שהשתמרו לגובה שלושה–ארבעה נדבכים (1 מ'). בפינת קירות 816 ו-827, הפינה הצפונית-מערבית של המבנה, התגלתה רצפה עשויה מעפר וגיר כתוש, הניגשת לראש הנדבך התחתון של שני הקירות. על הרצפה נחשפו סירי בישול סגורים, המתוארכים לראשית התקופה האסלאמית הקדומה. מצפון למבנה, בריבוע A7, התגלה מתקן קטן רבוע (W852 ,W851 ,W849 ,W826; איור 11), שנבנה באבני גוויל במגוון מידות. ייתכן כי הוא היה קשור למבנה שמדרום לו. אל הקיר הצפוני של המתקן ניגש משטח עשוי מגיר כתוש (L850; איור 12). משטח דומה של גיר כתוש נחשף במערבו של הריבוע (L825), אך אזור זה הופרע בימינו ונמצאו בו שברי כלי חרס אחדים מהתקופות ההלניסטית והרומית ומעט שברי כלי חרס מהתקופה האסלאמית הקדומה. ייתכן שמשטחים 850 ו-825 הם חלקים מאותו משטח. בפינה הצפונית-מזרחית של ריבוע A7 התגלה משטח נוסף מגיר כתוש (L839), ועליו נחשפו שברי קערות ואמפורה, המתוארכים למאה הז' לסה"נ. על משטח 839 נחשפו שרידים של שני קירות מבנה (W853 ,W844); המבנה מאוחר למשטח, אך לא התגלה בו ממצא ועל כן זמנו לא ידוע. בכל שטח ריבוע A7 נחשפו שברי כלי חרס רבים, ובהם סירי בישול, קנקנים ואמפורות.
עוד התגלתה בשכבה זו, בדופן המערבית של ריבוע B2, באר (W833; כ-4 מ' קוטר; איור 13). התגלה רק הצד המזרחי החיצוני של הבאר (2.7 מ' עומק חשיפה); היא לא נחשפה עד בסיסה. הבאר נבנתה באבנים בינוניות וטויחה בטיח שהכיל שברי חרסים, שאחדים מהם מתוארכים לראשית התקופה האסלאמית הקדומה.
 
שכבה I (התקופה הממלוכית)
בריבוע A5, בשטח המבנה משכבה II, נחשף בור עגול (L854; קוטר 1.1 מ'; ר' איור 10). הוא חדר מראש קיר המבנה ועד מתחת לבסיס המבנה. גם בריבוע A7 נחשף בור דומה (L847), שנחפר לתוך משטח 850 משכבה II. שימושם של הבורות לא ברור. בבורות התגלו חרסים המתוארכים לתקופה הממלוכית. על פני השטח בריבוע A7 התגלו חרסים מהתקופה הממלוכית. בחפירות שנערכו בעבר בתל עפולה התגלו עשרות בורות דומים (הרשאות מס' A-6716 ,A-6515 ,A-4425), ובהם שברי כלי חרס מהתקופה הממלוכית.
 
ממצא כלי חרס
תקופת הברונזה הקדומה 1ב'. התגלה מגוון עשיר של כלי חרס, ובהם קערות ממשפחת הכלים הממורקים אפור (איור 1:14, 2), קערות ממורקות אדום (איור 3:14, 4), קדרות ממורקות שלהן שפת מרזב (איור 5:14, 6) ושפע של כלי קיבול גדולים, חלקם ממורקים, ובהם קנקנים (איור 7:14, 8), פערורים (איור 9:14, 10) ופיטסים ששפתם עוטרה בעיטור פלסטי (איור 11:14). מכלול קרמי דומה נחשף בחפירות נוספות בתל עפולה (Sukenik 1948: Pls. X, XI; Gal and Covello-Paran 1996: Figs. 4–7, Stratum VI), וכן בחפירות בתל קשיש (Zuckerman 2003) ובעין שדוד (Braun 1985).
 
תקופת הברונזה הקדומה 3. נמצא מכלול עשיר של כלי חרס, הכולל קערות מחופות אדום (איור 1:15, 2), טס מעוטר בדגם רשת (איור 10:15), סיר בישול (איור 11:15), ידיות קנקנים (איור 12:15, 13) וכן מגוון כלי בית ירח ממורקים היטב בצבעים אדום, חום ושחור, ובהם קערות מעוגלות (איור 3:15–6), קערות מזוות שלהן עיטור פלסטי (איור 7:15, 8), קדרה (איור 9:15) וידית פך ממורקת היטב (איור 14:15). מכלולים זהים נחשפו בתל בית ירח (Greenberg and Eisenberg 2006: Figs. 5.85, 5.86, 5.90). תל עפולה ידוע כאחד ממרכזי תרבות בית ירח ונחשפו בו גם כלים שלמים (Sukenik 1948: Pls. X, XI, XXI).
 
תקופת הברונזה הביניימית. על מפלס החיים של שכבה IV התגלו קערות קטנות פתוחות שעוטרו בדגם בצבע אדום (איור 1:16, 2), ידית מדף של קערה עשויה ביד שלה דופן דקה (איור 3:16), סירי בישול (איור 4:16, 5), האופייניים לצפון הארץ ולהם גוף מעוגל ושפה מופשלת ולעתים גם עיטור פלסטי, קנקנית (איור 6:16) וקנקנים שלהם צוואר מודגש ולעתים הוא מעוטר בחריתה האופיינית לתקופה (איור 7:16–10). מכלול קרמי דומה נחשף בתל עפולה בעבר (Gal and Covello-Paran 1996: Figs. 10, 11, Stratum V).
 
תקופת הברונזה התיכונה 2א'. הממצא הקרמי משלב IIIb התגלה ללא הקשר אדריכלי ברור, והוא כולל כלי בישול, קיבול ואגירה, ובהם קדרות שלהן גוף חביתי או מזווה (איור 1:17–3), סירי בישול משני טיפוסים האופייניים לתקופה, ובהם סירי בישול עשויים באבניים שלהם שפת מרזב (איור 4:17) והם נפוצים ומממשיכים להופיע גם בראשית שלב ב' של התקופה, וסירי בישול עשויים ביד שלהם דופן ישרה ועבה והם מעוטרים בעיטור חבל בשליש העליון של גופם (איור 5:17, 6), פיטס (איור 7:17), מגוון קנקנים ששפתם מעובה ולהם גוף סגלגל, בדרך כלל ללא ידיות (איור 8:17–13), והם מתוארכים בעיקר לשלב א' של תקופת הברונזה התיכונה 2 ואילו בשלב ב' של התקופה הם אינם נפוצים, פך שלו דופן דקה ושפה מעוטרת (איור 14:17) ושרידי נר שסימני פיח על גופו (הוא לא צויר). מכלול קרמי זהה נחשף באפק (Yadin 2009: Figs. 7.18–7.21) ובחפירות נוספות בתל עפולה (Gal and Covello-Paran 1996: Figs. 21–23, Stratum IV).
בקבר 842 שהתגלה בשכבה IIIa התגלו פכית מעוטרת, קנקן חסר צוואר וכן קערה מזווה שנחשפה במפלס גבוה יותר. הפכית (איור 3:18) עשויה מטין לבנבן וצרופה היטב. יש לה רכס רחב מתחת לשפה, והיא מורקה היטב. היא עוטרה במרכז הגוף, בשני צדדים, במעגלים בצבע חום-סגול, התחומים בין שני פסים אופקיים היוצרים מעין מסגרת. פכית דומה נחשפה בקבר 4 בגינוסר (אפשטיין תשל"ד: איור 5:14), אך בעיטורה משולבות דמויות מעולם החי. על סמך צורת הפכית והעיטורים היא מתוארכת לשלהי תקופת הברונזה התיכונה 2א'. הקנקן שצווארו הוסר (איור 2:18) הוא קנקן מטיפוס כנעני, וייתכן שהוא שימש כקבר תינוק, מנהג שהיה נפוץ בתקופה זו. קנקנים דומים נחשפו בתל דן בקבר 1025 (Ilan 1996: Fig. 4.90:5) וכן בתל בירה (הרשאה מס' 5148-A). קנקן זה אופייני לתקופת הברונזה התיכונה 2א' והוא ממשיך להופיע בראשית תקופת הברונזה התיכונה 2ב'. הקערה המזווה (איור 1:18) עשויה חרס דק, והזיווי הוא במרכז הגוף. קערות דומות נחשפו בקבר 498 בכברי (Scheftelowitz, Kempinski and Gershuny 2002: Fig. 5/32:2–5). על סמך שלושת כלים אלה תוארך הקבר לשלהי תקופת הברונזה התיכונה 2א'.
 
תקופת הברונזה המאוחרת. מתקופה זו התגלה בחפירה רק שבר של צלמית לוח טין בדמות אישה עשויה בדפוס (איור 19). שבר הצלמית חסר ראש ורגליים. האישה אוחזת האישה את שדיה בידיה; הבוהן בכל כף יד מופרדת מיתר האצבעות. לאורך החזה נחרת קו צר וכן נחרת משולש ערווה שבתחתיתו קו דק. בחלק האחורי של הצלמית ניכר הצד האחורי של שתי הידיים, עשוי גס, וקימורי הגוף, המודגשים באזור האגן. על גב האישה יש בליטה, מעין רכס הנמשך מהצוואר עד המותניים, כנראה צמה, אך זו אינה מופרדת לשלוש קבוצות שיער. בעמק יזרעאל נחשפו צלמיות לוח דומות עשויות בדפוס מתקופה זו. כ-85% מצלמיות אלה התגלו במגידו (15) ובתענך (8), ועל כן הן כונו 'צלמיות מגידו-תענך'. יתר צלמיות הלוח מהתקופה התגלו בעין אל-חילו, בתל קישיון, בתל יזרעאל ובתל קשיש (Kletter, Covello-Paran and Saarelainen 2010).
 
התקופות ההלניסטית והרומית. מעל משטח גיר כתוש 825 (ריבוע A7) משכבה III התגלו שברים אחדים של כלי חרס מן התקופות ההלניסטית והרומית. הם מלמדים על פעילות בתל בתקופות אלה.
 
התקופה האסלאמית הקדומה. עיקר כלי החרס מהחפירה מתוארכים לתקופה זו, והם כוללים קערות, כלי בישול רבים, קנקנים ואמפורות. מכלולי כלי חרס דומים נחשפו בקיסריה, והם מתוארכים למאה הז' לסה"נ (Adan-Bayewitz 1986).
הקערות כוללות קערות מזוות עשויות מטין כתום מפולם היטב (איור 1:20, 2), המוכרות משכבה 4 בקיסריה, מג'רש ומחשבון (אמצע המאה הז' לסה"נ; Sauer 1973:50, No. 118), שם הן נפוצות, מירושלים (Magnes 1993:185–187, No. 11), ומאתרים נוספים; קערה מרובת ידיות עשויה מטין בהיר (איור 3:20); קערה עשויה מטין גס ולה שפה מחורצת (איור 4:20), האופיינית לאזור בית שאן אך נמצאה גם באתרים בגליל המערבי, כגון ח' עובש ובאזור הכרמל (אביעם וגצוב תשנ"ח: איור 3:9; Calderon 2000: Pls. IX:58; XIV:79).
מגוון כלי הבישול שהתגלו רחב מאוד. התגלו קדרות בישול פתוחות, שעל גופן צילוע דק ולהן ידיות (איור 5:20–8), סירי בישול סגורים (איור 9:20–12), שבשפה של חלקם יש שקע לקליטת מכסה, ומגוון מכסים (איור 13:20–15). כלי בישול דומים משלהי התקופה הבינזטית וראשית התקופה האסלאמית הקדומה (המאה הז' לסה"נ) נחשפו בכל רחבי הארץ.
הקנקנים כוללים קנקני שק מטיפוסים דרומי וצפוני וקנקנים אפורים. קנקני השק הדרומיים (איור 16:20–18) עשויים מטין כתום-אדמדם, צווארם קצר, בסיסם עגול ורחב ועל כתפם צילוע צפוף יותר מאשר הצילוע על גוף הקנקן. אורן-פסקל טוענת שזהו הקנקן השכיח בקיסריה וכי הוא שימש לאגירת יין (Oren-Paskal 2008:51). ויטו טוענת שבנוסף לאגירת יין שימש הקנקן לאגירת נוזלים נוספים, כמו מים, שמן וציר דגים ואף לאגירת חיטה ותאנים מיובשות (Vitto 1987:48). קנקן זה היה נפוץ בשלהי המאה הו' ובעיקר במאה הז' לסה"נ. קנקני השק הצפוניים (איור 19:20–21) עשויים מטין אפור, וגופם מעוטר לעתים במעגלים לבנים. בקנקן יש רכס מודגש, המציין את המעבר מהכתף לגוף דמוי השק. אדן בייביץ סובר כי על פי הטין, ההקשר הארכיאולוגי והתפוצה של קנקנים אלה הם הכילו שמן (Adan-Bayewitz 1986:100–101). קנקנים אלה נפוצים בעיקר בגליל ובעמק הירדן ומתוארכים למן שלהי התקופה הרומית ועד למאה הז' לסה"נ, ובכמה מכלולים הם מופיעים גם בראשית המאה הח' לסה"נ. הקנקנים האפורים (איור 22:20) עשויים מטין גס, ולהם צוואר ארוך.
התגלו אמפורות (איור 23:20), כנראה מיובאות, עשויות מטין מפולם היטב. אמפורות דומות התגלו בקיסריה (Oren-Paskal 2008: Fig. 6:24).
 
התקופה הצלבנית. ברחבי האתר התגלו מעט שברי כלי חרס המאוחרים לתקופה האסלאמית הקדומה. מן התקופה הצלבנית התגלה שבר של קערה מזווה, מזוגגת בצבע זית ומעוטרת במעגלים בצבע ירוק בהיר (איור 1:21). מוצאה של הקערה בקפריסין והיא מתוארכת למאה הי"ג לסה"נ.
 
התקופה הממלוכית. התגלה מגוון של כלים מזוגגים ומצויירים, ובהם קערה עמוקה מזוגגת בירוק ולה בסיס גבוה שאינו אופייני לקערות אלו (איור 2:21), קערה מזוגגת וצבועה בחיפוי צהוב על רקע חום (איור 3:21), קערת מונוכרום מזווה מזוגגת בצהוב (איור 4:21), שזמנה מאמצע המאה הי"ג ועד למאה הט"ו לסה"נ, וכן שתי קערות עשויות ביד ועליהן עיטורים צבועים בחום-אדום (איור 5:21, 6), המתוארכות למאות הי"ב–הט"ז לסה"נ. בדיקה פטרוגרפית של כלים מצוירים העשויים ביד מן התקופה הממלוכית שנתגלו בתל עפולה בשנים 2005–2006 מלמדת כי הם שייכים לשתי קבוצות פטרוגרפיות נבדלות, שיוצרו כנראה בשני בתי יוצר: האחד כנראה בגליל המזרחי והאחר שמקומו לא ברור — בחלקו הדרומי של הגליל העליון, בעמק הירדן או בעבר הירדן. לשני מרכזי ייצור אלה יוחסו כשני שלישים מכלל הכלים מן התקופה הממלוכית שנדגמו מאתרים בצפון הארץ (Gabrieli, Ben Shlomo and Walker 2014:204–208).
 
התקופה העות'מאנית. התגלתה קדרת בישול מזוגגת (איור 7:21), שלה דופן ישרה וידית בהונה. מקורה של קדרה זו בקבוצת האיים הקיקילדים וזמנה המאות הי"ח–הכ' לסה"נ. כן התגלו כלי עזה שחורים, ובהם קערה (איור 8:21) ואמפורות (איור 9:21, 10), הנפוצים בתקופה העות'מאנית בארץ ישראל עד החוף הלבנוני. כלים אלה נחשפו על פני השטח בצפון-מזרח שטח החפירה ומעל למבנה בריבוע A5.
 
ממצא כלי אבן
בחפירה התגלו שלוש קערות בזלת (איור 1:22–3), האופייניות לתקופת הברונזה הקדומה 1 ומזכירות את הקערה דמוית ה-V מהתקופה הכלקוליתית. קערות 1 ו-3 נחשפו בשכבה VI, ואילו קערה 2 נמצאה בשימוש משני בבסיס קיר 848 משכבה II. לקערה 1 יש דופן עבה במיוחד והיא מתוארכת לתקופת הברונזה הקדומה 1א'. קערות דומות התגלו באתרים בצפון, כגון תל תאו, יפתחאל והזורע (Braun 1990: Fig. 2:4, Type Ia). קערה 2 מתוארכת לתקופת הברונזה הקדומה 1ב'. לקערה 3 יש שתי ידיות והיא שכיחה באזור בית שאן; בקבוצת קערות אלה היא מזוהה בדרך כלל כקערה מטיפוס III (Braun 1990).
בשכבה V התגלתה קערת בזלת רדודה (איור 4:22), המתוארכת לתקופת הברונזה הקדומה 3. עוד נחשפה בשכבה V משקולת פלך גדולה (5 ס"מ קוטר; איור 6:22).
לתקופת הברונזה הביניימית (שכבה IV) מיוחסות משקולת פלך בגודל שכיח (2.0–2.4 ס"מ; איור 7:22) וקערת בזלת קטנה עשויה בקפידה (איור 5:22).
קרוב לפני השטח התגלו אבן שחיקה (איור 8:22) וכמה אבני כתישה (איור 9:22–12).
 
החפירה נערכה במקום הגבוה ביותר בתל עפולה. היישוב בתקופות השונות השתרע באזורים שונים בתל. בתקופת הברונזה הקדומה 1ב' (שכבה VI) השתרע היישוב במרבית שטח התל. מתקופה זו התגלה מגוון גדול של כלי חרס. בחפירות הקודמות בתל התגלתה שכבה דקה מתקופה זו, אך בחפירה הנוכחית השכבה בת התקופה עבה למדי וכוללת הצטברויות אדמה רבות (כ-0.8 מ' עובי), אם כי ללא שרידים אדריכליים. המכלול הקרמי מתקופת הברונזה הקדומה 1ב' בתל עפולה זהה למכלולים הקרמיים של התקופה בתל קשיש ובעין שדוד, ואלה הם מכלולים האופייניים לעמק יזרעאל וסביבותיו. שלוש קערות הבזלת בנות התקופה שייכות לשני טיפוסי קערות השכיחים בכל רחבי הארץ ובעיקר בצפון.
בתקופת הברונזה הקדומה 3 (שכבה V) לא התגלו שרידים אדריכליים אך התגלה עושר ממצא. בחפירות קודמות בתל התגלו כלי בית ירח שלמים, מרהיבים. הקערות שהתגלו בשכבה מוסיפות מידע על האוסף הקיים.
מתקופת הברונזה הביניימית (שכבה IV) התגלו שרידי מבנה ובו ארבעה מרחבים. בחפירות דותן בשטח המערבי של התל וכן בחפירות גל (שכבה V) נחשפו שרידים דלים של קירות ורצפות (דותן תשט"ז:27; Gal and Covello-Paran 1996:38–44).
מתקופת הברונזה התיכונה 2א' (שכבה III) לא התגלו בחפירה שרידי בנייה וגם לא ממצא קרמי הקשור למפלס חיים, ולכן נראה כי האזור לא שימש באופן מובהק למגורים. בחפירות של גל בתל התגלו קירות לבנים, ועל כן אפשר לשער כי במקום עמדו מבני מגורים שלא השתמרו (Gal and Covello-Paran 1996:44–45). בחפירה התגלה קבר בן התקופה ובו שלושה כלי חרס משלהי תקופת הברונזה התיכונה 2א'. בחפירות של גל התגלה במקום קבר עשיר יותר בכלים שזמנם זהה (Gal and Covello-Paran 1996:46, Fig. 16).
לאחר תקופת הברונזה התיכונה אזור זה בתל לא נושב במשך מאות שנים, אך שבר הצלמית מתקופת הברונזה המאוחרת מעיד כנראה על פעילות בתל בתקופה זו. צלמיות מטיפוס זה היו שכיחות בעמק יזרעאל. בחפירה סמוכה (הרשאה מס' 6716-A) נמצאו שברים אחדים של קערות חלב מטיפוס WSII, המתוארכות לתקופת הברונזה המאוחרת.
במאה הז' לסה"נ, בראשית התקופה האסלאמית הקדומה (שכבה II), היישוב בעפולה פרח ושגשג. עדויות לפריחה זו עולות מחפירות שנערכו בעבר בתל ובסביבתו, ובהן נחשפו מבנים מרוצפים, חצרות ומתקנים, שהשתרעו על שטחים נרחבים בתל ומעבר לו. בחפירה זו נחשף בפסגת התל מבנה רבוע, ועל סמך תכניתו, בנייתו האיתנה ומיקומו בפסגת היישוב, נראה כי הוא היה מבנה ציבור. סמוך למבנה התגלתה באר שהייתה אולי קשורה אליו. אפשר שמבנה זה הוא מסגד, אם כי אין מאפיינים אדריכליים המעידים על כך.
מהתקופה הממלוכית (שכבה I) התגלו בחפירה זו ובחפירות נוספות בתל בורות, המלמדים על נוכחות בתל בתקופה זו.