המערה היא מערה טבעית דמוית משולש (כ-5 × 8 מ', כ-4.5 מ' גובה; איור 3) והיא נחפרה במלואה. קרקעית המערה מדורגת, ועליה התגלו הצטברות אדמה ומפולות של סלעים שקרסו מהתקרה (L107–L105). מתארה המשולש של המערה וקרקעיתה המדורגת אופייניים למערות שהתפתחו לאורך סדק בסלע, ובו נותקו במהלך השנים סלעים מהתקרה ומהקרקעית. בין הסלעים שעל קרקעית המערה נמצאו לפחות שני רובדי קינון של עופות דורסים (איור 4), ובהם ממצא אורגני מגוון, הכולל פיסות עור מעובד, ובהן נאד עור (איור 5), בדים, חבלים וגלעיני תמרים וזיתים, המתוארכים ברובם לתקופה הרומית הקדומה (סוקניק, להלן), ומעט שברי כלי חרס המתוארכים לתקופה הרומית הקדומה. הממצא הקרמי במערה כולל שבר פכית מהתקופה הרומית הקדומה (איור 6). פכית דומה התגלתה במערת התאומים ששימשה מערת מפלט בימי מרד בר-כוכבא (זיסו ואחרים תש"ע: 419, לוח 11:2). במערה לא נתגלתה שכבת חיים ברורה. במרחק של 4–6 מ' ממזרח למערה, מתחת למדף הסלע המוליך אליה, התגלו שתי גומחות טבעיות בסלע (L110 ,L109), ובהן קינים נטושים של עופות דורסים.

 
שרידי הקינון במערה מלמדים על פעילות של עופות דורסים במקום במשך זמן רב. קשה לדעת באופן ברור אם הממצאים שהתגלו במערה הובאו אליה על ידי עופות דורסים במהלך ליקוט חומר אורגני לדיפון הקן, או על ידי אדם, במהלך שימושה למפלט ומסתור בתקופה הרומית הקדומה. עם זאת חלק מהממצאים במערה, ובהם גלעיני התמרים והזיתים ושברי כלי החרס, לא משמשים בדרך כלל לבניית קינים של עופות דורסים, ולכן נראה כי המערה שימשה למפלט ומסתור של יהודים, כנראה תושבי היישוב הסמוך עין גדי, שנמלטו מפני הרומאים במהלך מרד בר-כוכבא. ייתכן כי לאחר שהמערה שימשה למסתור אדם, ולו לתקופה קצרה, שבו עופות דורסים לקנן במקום והשתמשו בחפצים שהושארו במקום לבניית קינים. אם השערה זו נכונה הרי שמערה זו מצטרפת למערות המפלט שבמצוקי מדבר יהודה, שאליהן ברחו יהודים במהלך מרד בר-כוכבא (אשל תשנ"ט), ובפרט למערות מפלט שתועדו במצוקים של חלקו המזרחי של נחל ערוגות (פורת, אשל ופרומקין תש"ע).
 
הממצא האורגני
נעמה סוקניק
 
בחפירה במערה התגלה ממצא אורגני רב, הכולל עורות, אריגים, חבלים, גלעיני פירות, חלקי צמחים וענפים. מיון הממצאים ואריזתם נעשו במעבדות רשות העתיקות. באריגים מעטים נערך טיפול לשימור. מבדיקת הממצאים עולה שחלקם הגדול נאסף לבניית הקינים במערה. הממצאים כוללים פריטים מאוחרים רבים, ובהם קטעי עיתונים עם כיתוב בערבית, דפים עם כיתוב של מלונות ים המלח ואריגים מאוחרים ששימשו לריפוד הקן במערה, המלמדים כי הקן היה פעיל עד לשנים האחרונות. פיסות האריגים שהתגלו מאוחרות ברובן לשנת 1700, על סמך האריגה הצפופה, בדומה לאריגה במכונות תעשייתיות, והצביעה, שאינן אופייניות לתקופות הקדומות, אך כמה אריגים קדומים. הממצאים במערה כוללים פריטים שאי אפשר לתארך ללא בדיקות פחמן 14, ובהם פיסות עור לא מעובדות, כנראה שאריות מבשר בעלי חיים שהובאו למאכל על ידי העופות הדורסים, חלקי צמחים וענפים. במערה נמצאו גלעינים רבים של תמרים וזיתים, אך קשה לדעת אם הם הובאו למקום על ידי בעלי חיים או אדם. שני פריטים שהתגלו במערה מלמדים על נוכחות אדם, ובהם נאד עור (מ"ר 2015-9161, להלן) ומקל עץ מעובד בקצהו (0.42 מ' אורך; מס' 854450), שבגלל גודלם לא סביר כי הם הובאו על ידי עופות דורסים או בעלי חיים אחרים. להלן יתוארו עיקר הממצאים האורגניים הקדומים שהתגלו במערה.
 
עורות. נמצאו פיסות עור רבות, ובהן רק שני חפצים עשויים מעור מעובד: נאד לנוזלים וקצה נרתיק. על אף הקושי לתארך שני חפצים אלה נראה כי יש ליחסם לתקופה הרומית על-פי השוואה לפריטים דומים ועל-פי תיארוך של ממצאים אחרים במערה.
1. נאד עור (מ"ר 2015-9161; ר' איור 5) — פיסת עור (15.0 × 17.5 ס"מ, 2 מ"מ עובי) מעובדת ומקופלת בצורה מעוגלת, הכוללת שתי שכבות שחלקים מהן חסרות. בנאד נראה פתח טבעי (פי הטבעת או הטבור) של בעל החיים, שנסגר בטלאי של עור מעוגל (3.5 × 4.5 ס"מ; איור 7). הטלאי תפור אל הנאד ברצועת עור דקה. סגירה זו בטלאי אופיינית לנאדות עור, כמוהם התגלו באתרים המתוארכים לתקופה הרומית, ובהם מערת האגרות (ידין תשכ"ג:171, לוח 53: חפץ 7.68; מ"ר 96-9104) ועין רחל (מ"ר 2014-9010). הנאד נועד לשמירה על נוזלים, ועל כן הטלאי ששימש לסגירת הפתח עשוי גם הוא מעור כדי ליצור אטימות מרבית. על-פי וולקן תהליך עיבוד העור בנאדות מים לא כלל בדרך כלל שימוש בטאנינים, שהיו שכיחים בעיבוד עורות, משום שהשימוש בהם מונע את גמישות העור. גמישות העור בנאדות הכרחית ועל כן הסתפקו בהורדת השיער, ייבוש העור והמלחתו או בטיפול בשמן (Volken 2008:269).
2. קצה נרתיק עור (מ"ר 2015-9157) — פיסת עור (4.3 × 5.0 ס"מ, 0.5 מ"מ עובי; איור 8) מעובדת ומכווצת, מקופלת לשניים, הקשורה בחבל עשוי מחומר צמחי שלא זוהה. נראה שפיסת עור זו היא חלקו העליון, הקשור, של נרתיק קטן. העור דק בהרבה מזה של הנאד, ועל כן ניתן להניח שנרתיק זה לא שימש לנשיאה של משאות כבדים אלא לנשיאת חפצים קטנים כמו מטבעות. במקורות היהודים שימשה המילה כיס לתיאור של נרתיק קטן: "הגונב כיסו של חבירו והחזירו לו כשהוא ישן וניער והרי כיס בידו אם מכיר את שלו פטור ואם לאו חייב" (תוספתא, נזקין, בבא קמא י:טו). נרתיקים דומים נמצאו גם במערת האגרות (ידין תשכ"ג:168–169).
 
אריגים. מתוך פיסות האריגים הרבות קוטלגו ונותחו 13 פיסות בלבד (אריגים 1–13; טבלה 1), שתוארכו לתקופות קדומות על-פי שיטת טווית החוטים, האריגה, חומרי הגלם ודגמי העיטור וצבעם. שבעה אריגים (1–7) תוארכו לתקופה הרומית, מהם חמישה (1–5) עשויים פשתן (Linum usitatissimum L.). חוטי השתי והערב באריגי הפשתן נטוו לכיוון שמאל (טווית S) בהתאם לפיתול הטבעי של סיבי הפשתן (ידין תשכ"ג:189; Wild 1970:38) ונארגו באריגת טאבי פשוטה, ובה מספר חוטי השתי שווה למספר חוטי הערב. על-פי איכות האריגה יש להניח שהאריגים נעשו בייצור מקומי. אריגים 6 ו-7 עשויים צמר. אריג 6 מעוטר בפס חום בדגם קלבי (Clavi; איור 9). עיטור זה אופייני לטוניקה שלבשו גברים ונשים בתקופה הרומית (Shamir 2013a:330–333), והוא נמצא על אריגים באתרים רבים בארץ, ובהם מערת האגרות (ידין תשכ"ג:226–238), מערות מורבעת (Crowfoot and Crowfoot 1961:51–52), מצדה (Sheffer and Granger-Taylor 1994:172–173), מערת אביאור (שפר תשנ"ט:175) ובאתרים לאורך דרך הבשמים, כגון עין רחל (Shamir 1999:92–94) ומואה (Shamir 2005:103). חוטי אריג 6 נטוו לכיוון שמאל (טווית S), כפי שאופייני לאריגים מקומיים (Shamir 1999:100; Sheffer and Granger-Taylor 1994:236). אריג 7 מקופל לשניים וצבעו בורדו, שדהה בחלקו ושינה את הגוון לחום (איור 10). החוטים נטוו בשתי וערב לכיוון ימין (טווית Z), באופן שאינו אופייני לתעשייה בארץ (Sheffer and Granger-Taylor 1994:236). נוסף על כך האריג נעשה באריגת אלכסון, השכיחה פחות באריגים שהתגלו באתרים בארץ ואינה אופיינית לאריגים מקומיים (Sheffer and Granger-Taylor 1994:237), ועל כן יש להניח כי שזהו אריג מיובא. אריגים דומים נמצאו בין השאר במערות מורבעת (Crowfoot and Crowfoot 1961:51–52, 54–55), במצדה (Sheffer and Granger-Taylor 1994:166, 237) ובמואה (Shamir 2005:100). אפשר שאריגים אלה מלמדים על קשרי מסחר או שיש לקשור אותם לצבא הרומי (Shamir 2006:214–215).
יתר האריגים שנבדקו (8–13) עשויים כותנה. הכותנה הייתה בשימוש בהודו כבר באלף הה' לפסה"נ (Zohary, Hopf and Weiss 2012:108), אך בארץ ישראל היא החלה להופיע בתקופה הביזנטית, באתרים כמו עין בוקק (Sheffer and Tidhar 1991:22–23) וניצנה (Bellinger 1962), והפכה למוצר שכיח רק לאחר המאה הט' לסה"נ (עמר תשנ"ח:40–42; Shamir 2016a, 2016b). חלק מן האריגים נארגו באריגת טאבי פשוטה (למשל, אריג 8), וחלק אחר מהאריגים נארגו באריגת פני שתי, בה חוטי השתי רבים מחוטי הערב (למשל, אריג 10). חוטי השתי והערב נטוו לכיוון ימין (טווית Z), על פי דרך פיתולו הטבעי של הסיב (ידין תשכ"ג:189). יש לציין כי אריגי הכותנה שהתגלו בארץ בתקופה הביזנטית, שחוטיהם נטוו בדרך כלל בפיתול S, יובאו ממצרים ונוביה (שמיר 86:2007–*87; Shamir 2013b:59), שכן בתקופה זו לא גודלה בארץ כותנה, ואילו אריגים בפיתול Z מקורם מאזור הודו, דרום ערביה, אירן ועירק (Mackie 1989; Shamir 2002:23–24). בנחל עומר נמצאו אריגי כותנה רבים, שחוטיהם נטוו בטווית Z, המתוארכים לתקופה האסלאמית הקדומה (Baginski and Shamir 1995:23), ובאי האלמוגים נמצאו אריגים דומים המתוארכים למאה הי"ג לסה"נ (Baginski and Shamir 1998:40). על פי בדיקת מיקרוסקופ ניתן לקבוע כי באריגים הצבועים (אריגים 8–10) הצביעה נעשתה לאחר האריגה, כמקובל באריגי כותנה (Shamir 2002:25). שניים מן האריגים (8 ו-9) צבועים בגוון כחול, שהיה מועדף בתקופה האסלאמית הקדומה ובימי הביניים (Shamir and Baginski 2002:253). אריג 10 מעוטר בדגמים גיאומטריים ובעיטור ברוקד, שנעשה בהוספה של חוטי ערב (איור 11). שני אריגים דומים נמצאו בנחל עומר (Baginski & Shamir 1998:23), באי האלמוגים (Baginski and Shamir 1998:42) ובמערות מורבעת (Crowfoot and Crowfoot 1961:61). קשה לתארך את אריגים 8–13 במדויק, אך נראה שזמנם בתקופה האסלאמית הקדומה ואולי אף בימי הביניים (המאות הט'–הי"ג לסה"נ).
 
 
טבלה 1. אריגים מהמערה
אריג מס'
לוקוס/סל
רישום
גודל פיסה (ס"מ)
חומר גלם
כיוון טוויה
חוזק טוויה
אריגה
חוטים לס"מ
צבע
הערות
1
101/1007
854411
6.65×8.00
פשתן
S/S
בינוני
טאבי
15×16
קרם
פיסות רבות
2
101/1007
854454
3×7
פשתן
S/S
בינוני
טאבי
11×17
קרם
 
3
104/1011
854392
1.6×3.0
פשתן
S/S
חלש
טאבי
21×30
קרם בהיר
האריג עדין מאד ומקופל
4
101/1007
854410
1.55×2.35
פשתן
S/S
בינוני
טאבי
15×16
קרם-חום
שתי פיסות
5
106/1024
854407
2.55×4.80
 
פשתן
S/S
בינוני
טאבי
13×16
קרם
פיסות רבות
6
107/1037
2015-9159
2.2×2.6
צמר
S/S
בינוני
פני ערב
10×18
אריג + חום
 
עיטור קלבי
7
 
105/1031
2015-9158
2.8×6.0
צמר
Z/Z
בינוני
אלכסון
8×8
חום-בורדו
האריג מקופל לשניים; החוטים אינם צבועים באופן אחיד
8
101/1007
854452
2.50×2.82
כותנה
Z/Z
חלש
טאבי
12×12
קרם + כחול
חלק מהחוטים צבועים בכחול דהוי; האריג נצבע לאחר ייצורו
9
107/1037
854451
1.75×2.00
כותנה
Z/Z
חלש
טאבי
11×11
כחול
הצביעה לא אחידה; האריג נצבע לאחר ייצורו
10
-                   
2015-9163
2.5×10.0
כותנה
Z/Z
חזק
פני שתי
22×32
ירוק + קרם
עיטור ברוקד
11
104/1011
854399
1.5×3.0
כותנה
Z/Z
בינוני
טאבי
18×18
חום בהיר
 
12
106/1024
854453
3×7
כותנה
 Z/Z
בינוני
פני שתי
11×16
קרם
 
13
101/1007
854383
4.0×6.5
כותנה
Z/Z
בינוני
פני שתי
9×13
חום בהיר
 
 
 
חבלים. בין פיסות החבלים שהתגלו במערה יש שלושה חבלים הקדומים לשנת 1700 לסה"נ (מ"ר 2015-9162, 2015-9164, 854371). החבלים עשויים סיבי תמר (Phoenix dactylifera), חומר גלם שהיה שכיח בתעשיית החבלים. עצי תמר הפכו לגידול חקלאי שכיח בארץ ישראל החל מהמאה הד' לפסה"נ (Safrai 1994:140). חבלים 2015-9162 ו-2015-9164 עשויים משני גדילים מלופפים לכיוון שמאל (Z2S)ובקצותיהם יש קשר. מפיסת חבל 854371 נותר רק קשר. חבלים דומים נמצאו בעין רחל (Shamir 1999:105), במואה (Shamir 2005:147) ובמצדה (Bernic 1994:308–310), והם מתוארכים לתקופה הרומית. חבלים דומים נמצאו גם באתרים מאוחרים יותר כמו נחל עומר המתוארך לתקופה האסלאמית הקדומה (Baginski and Shamir 1995:33–34), ובאי האלמוגים, המתוארך לימי הביניים (Baginski and Shamir 1998:49), ועל כן קשה לקבוע את תיארוך החבלים באופן וודאי.
 
גלעיני פירות. נמצאו 52 גלעיני תמרים ו-4 גלעיני זיתים. 25 מגלעיני התמרים הם גלעינים מוארכים (3.2 ס"מ אורך מרבי) ומחורצים, שצבעם בהיר ונראים בהם סימני כרסום ושחיקה (איור 12). גלעינים דומים נמצאו באתרים אחרים, ובהם נחל ערוגות וכתף יריחו (כסלו והרטמן תשנ"ט), הר ישי (כסלו ושמחוני תש"ע:239) ומערת הבריכה (אביגד תשכ"א:16). נראה כי אלה הם גלעיני תמר (Phoenix dactylifera) קדומים. יחד עם זאת קשה לקבוע אם גלעינים אלה הגיעו למערה באמצעות אדם או עופות. יתר גלעיני התמרים (27) קטנים יותר (1.45 ס"מ אורך מרבי), צבעם חום כהה ולא נראים עליהם סימני שחיקה; אפשר שהם הובאו לפתח המערה בשנים האחרונות על ידי בעלי חיים.
 
מרבית החומר האורגני שהתגלה במערה הובא לבניית הקן בשנים האחרונות. הממצא הקדום כולל שני חפצי עור מעובד מהתקופה הרומית, פיסות של בדים וחבלים מהתקופות הרומית והאסלאמית הקדומה וימי הביניים וגלעיני פירות. חשוב לציין כי לא נמצאו במערה פיסות אריגים מהתקופה הכלקוליתית, למרות שאריגים מתקופה זו שכיחים בממצא במערות מדבר יהודה (ר' למשל במערת הבריכה: אביגד תשכ"א:17; במערת חג המולד: פורת תשס"ו:69–70; במערות בצפון מדבר יהודה: Schick 2002), אך ייתכן וזה מקרי לחלוטין. נראה שרק מעט מן הממצא שהתגלה במערה הובא אליה על ידי אדם, ועל כן אם הייתה במערה נוכחות אדם היה זה לזמן קצר בלבד.