החפירה הראשונה (הרשאה מס' 5151-A) נערכה סמוך לחפירות החומה השלישית בתוואי רחוב חיל ההנדסה שנתגלו בהם שרידי מנזרים ואכסניות צליינים (עמית, וולף וגורזלזני תשנ"ד; שוקרון וסבריאגו תשנ"ד). נחפרה רצועה צרה בשולי כנסייה שנחפרה בעבר (עמית, וולף וגורזלזני תשנ"ד:69, איור 81; איורים 2–5). מדרום–מזרח לאפסיס נחשף חלקו המערבי של חדר (L400) שלקירותיו (W300 — כ-1.5 מ' אורך, כ-1 מ' גובה; W301 — כ-3 מ' אורך, כ-1.5 מ' גובה) יסודות עבים (כ-1.5 מ' רוחב) שהושתתו על סלע האם. רצפת החדר וקירותיו טויחו בשכבה עבה של טיח לבן. מדרום לחדר שרדו קטעי ריצוף של חצר (L406) שהושתתו על שכבת מילוי עבה (L418) שבה רובדי אדמת טרה רוסה ואבנים במגוון גדלים. מתחת לשכבת המילוי נחשפו משטחי סלע האם ובהם סימני חציבה (L429).
בעפר שכיסה את הסלע נתגלו מעט שברי קערות מהתקופה הרומית (איור 1:6–3). מעל ומתחת לרצפת החדר ומתחת לרצפת החצר נתגלו קערות וקדרות (איור 4:6–10), סירי בישול (איור 1:7, 3), מכסה של סיר בישול (איור 2:7) וקנקנים (איור 4:7–8) מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה. מעל מפלס החצר נמצא מפלס חיים מאוחר שרוצף בחלקו בלוחות אבן בשימוש משני (L405), ובו שרידים דלים של מערכת תעלות מים (L411–L409) שנבנתה ברישול ללא יסודות או תשתית. קטע נוסף של ריצוף האבן נתגלה בחלקו הדרומי של השטח (L407). מעל ומתחת לרצפות נתגלה ממצא מסוף התקופה העות'מאנית, ובו שברי קנקנים (איור 9:7–11).
קירות החדר והחצר הם המשכם של הקירות שתחמו את אולם המבוא של הכנסייה, ומכאן שלמכלול הכנסייה היה המשך מזרחה. תעלות המים מסוף התקופה העות'מאנית הן כנראה חלק מפיתוח חקלאי של האזור שמצפון לעיר העתיקה. מערכת השקיה זו ניצלה את מאגרי המים של המנזרים והאכסניות מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה שחדלו זה מכבר להתקיים.

 

החפירה השנייה (הרשאה מס' 5531-A) נערכה לצד כביש מס' 1, מול בית תורג'מן שבשכונת מוסררה, כ-15 מ' ממערב לשרידי מנזר, שבו קפלה וחדרים, המתוארך לסוף התקופה הביזנטית ולתקופה האסלאמית הקדומה (Baramki 1938). בחלקו הדרומי של שטח החפירה נחשפו שרידי מבנה בטון (W15 ,W13 ,W12 ,A; איורים 8–10) וכ-10 מ' צפונה נחשף חדר (L124) של מבנה נוסף (B). מבנה A הוא 'בית שטייניץ' ומבנה B שימש כנראה תחנת משטרה בריטית. בשנת 1948 היו המבנים בגזרת הלחימה הקשה והעיקשת של מגני ירושלים בגזרת שכונת מוסררה. לאחר המלחמה הוסבו המבנים בשטח הירדני לעמדות של הלגיון אל מול בית תורג'מן שבצד הישראלי. בתום מלחמת ששת הימים פוצצו הבתים ששימשו עמדות אויב לאורך קו החזית שחצה את ירושלים. תחת הריסות מבנה B, על רצפת החדר נמצא ציוד לחימה של לוחמי צה"ל משנת 1948 ובו שתי קסדות, מחסנית של תת-מקלע סטן, חלקי סרט כדורים של מקלע מגל"ד (MG34), עשרות תרמילי כדורים (איור 11) וארנק עור מתפורר של אחד מחיילי צה"ל. בארנק נמצאו מטבעות מנדטוריים (גרושים שבמרכזם חור) וכרטיס נסיעה במחיר 25 מיל של חברת האוטובוסים הירושלמית 'המקשר' בקו ים המלח–ירושלים.
מתחת להריסות מבנה A וסמוך לו מדרום וממערב נתגלו חמישה קטעים של ריצוף פסיפס לבן, שנפגע קשה מבנייה בת זמננו (איור 12). פרט לקטעי הפסיפס לא שרד דבר מהמבנה ואי אפשר לשחזר את תכניתו. עם זאת, שרידי הפסיפס מעידים על לפחות שני חדרים (איור 9: חתכים 1–1, 2–2). בחדר אחד השתמרו קטעי פסיפס שבהם שורה של אבני פסיפס לבנות שיצרו מסגרת (L155, L149 ,L140) וקטע אחד ללא מסגרת (L150). על פי מסגרת הפסיפס אפשר לשחזר את כיוון החדרים מצפון-מערב לדרום-מזרח. כ-9 מ' מצפון לפסיפס נחשף קיר (W10; כ-8 מ' אורך, כ-0.8 מ' רוחב; איורים 9: חתך 3–3; 13), הבנוי על סלע האם משורה אחת של אבני שדה והשתמר לגובה שני נדבכים. מתחת למבנה B נחשפו קירות (W14 ,W1; כ-4 מ' וכ-15 מ' אורך בהתאמה, כ-1 מ' רוחב; איורים 9: חתך 4–4; 14) היוצרים פינה, בנויים משתי שורות של אבני שדה בינוניות על הסלע והשתמרו לגובה שני נדבכים. סמוך מצפון-מזרח נתגלו קטעי קירות נוספים (W8 ,W6 ,W5 ,W2). חלק מהקירות שנחשפו בנויים על מחצבה קדומה (L167 ,L163 ,L161 ,L160 ,L158 ,L157). זוהו בה תעלות ניתוק רחבות ועמוקות (2.5 מ' רוחב מרבי, כ-0.4 מ' עומק) וסימנים של חציבת גושי אבן גדולים (1.0 × 1.5 × 2.0; איור 15). בהצטברות עפר בכל שטח החפירה נתגלו קערות וקנקנים מסוף תקופת הברזל (איור 1:16–4); סירי בישול (איור 5:17), פכיות ופכים (איור 6:17–12) מהתקופה הרומית; וקערות (איור 1:17–4) וקנקנים (איור 13:17, 14) מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה. בחלקה הדרומי של החפירה נתגלו שני נרות מסוף התקופה הביזנטית שעליהם שרידי כתובות ברכה ביוונית. האחד (איור 1:18) נמצא בשכבת עפר סמוך לרצפת הפסיפס (L121), והאחר (איור 2:18) — בשכבת עפר ממערב למבנה A (ב-L143). מתחת לרצפת הפסיפס נתגלו משקולת נול מטין (L156; קוטר 5 ס"מ; איורים 3:18, 4) ושברי כלי זכוכית מסוף התקופה הביזנטית. בתעלות החציבה נתגלו שני מטבעות: אחד מסוף ימי בית שני (L134; שנת 54 לסה"נ; ר"ע 123294) ואחר מימי המרד הגדול (L129; שנת 68/67 לסה"נ; ר"ע 123291). בהצטברות עפר ממזרח לקיר 14 (L132) נתגלה מטבע מהתקופה הביזנטית (450–550 לסה"נ; ר"ע 123292). בהצטברות עפר שבין קטעי הפסיפס נתגלו שני מטבעות מסוף התקופה הביזנטית–ראשית התקופה האסלאמית הקדומה (L144 ,L112; המאות הו'–הז' לסה"נ; ר"ע 123289, 123297). בפני השטח בדרום החפירה נתגלה מטבע מהתקופה העבאסית (המאה הט' לסה"נ; ר"ע 123288). שלושה מטבעות מהתקופה הממלוכית נתגלו בהצטברות עפר מעל סלע האם: מדרום לקיר 8 (L116; ר"ע 123290), ממזרח לקיר 14 (L164; ר"ע 123296) וממערב למבנה A (ב-L143; ר"ע 123295). ממצא המטבעות מתעלות החציבה מתארך את הפעילות במחצבה לשלהי ימי הבית השני. מגודל האבנים שהופקו מהמחצבה אפשר להניח ששימשו לבניית החומה השלישית בימי אגריפס הא'.
השרידים שנחשפו בחפירה דלים ואינם מאפשרים שחזור תכנית המבנה הקדום. מהממצא אפשר להסיק שהמבנה נבנה בסוף התקופה הביזנטית או בראשית התקופה האסלאמית הקדומה, וקשור כנראה למנזר הסמוך.

 

החפירה השלישית (הרשאה מס' 5559-A) נערכה מטרים ספורים ממזרח לשטח A מהחפירה הראשונה (איורים 19, 20). מדרום למבנה מודרני, כנראה המשכו של מבנה A, נחשפו בחלקם שני חדרים מרוצפים בפסיפס (איור 21), השייכים למכלול המנזר שנחפר בעבר (Baramki 1938). בחדר הצפוני נחשף קטע מרצפת פסיפס צבעוני (L177; איור 22) המעוטר בדגמים הנדסיים וצמחיים. בחדר הדרומי נחשף קטע מרצפת פסיפס לבן עם שרידי מסגרת בחלקו הצפוני (L178). בין שני החדרים נחשף קיר (W24; כ-2 מ' אורך, כ-1 מ' רוחב, כ-0.4 מ' גובה) שהונח מעל קיר רחב יותר (W25; כ-1.5 מ' רוחב, 0.6 מ' גובה) הבנוי משתי שורות של אבני גזית צמוד למדרגה חצובה בסלע. מתחת לרצפת הפסיפס הצבעוני נחשפו שרידי קיר (W26; כ-3 מ' אורך), בנוי משתי שורות של אבנים, הניגש לקיר 25 מצפון; על הפן הפנימי של הקיר השתמרו שרידי טיח. צמוד לקיר ממזרח נחשפה מסגרת של רצפת פסיפס לבן (L193). ממערב לקיר 26, במפלס דומה לזה של רצפת הפסיפס נחשפה רצפת טיח (L194) ומעליה אבני פסיפס פזורות, כנראה תשתית של רצפת פסיפס שלא השתמרה. כ-0.3 מ' ממערב לרצפה נחשף קיר (W27; כ-2 מ' אורך, כ-0.5 מ' רוחב וגובה). רצפה 194 נפגעה מבנייה בת זמננו ולא ברור הקשר בינה לבין קיר 27. מדרום לרצפה 178, מתחת להצטברות עפר נתגלו קטעים דלים של תעלה חצובה (L188; איורים 19: חתך 1–1; 23) שהובילה כנראה אל בור מים. מתחת לרצפת הפסיפס התחתונה (L193) ומתחת לרצפת הטיח (L194) נתגלו קערות (איור 1:24–4) וקנקן עזה (איור 9:24) מהתקופה הרומית המאוחרת. מתחת לרצפות העליונות (L178 ,L177) נתגלו קערות (איור 5:24, 6), פכים (איור 7:24, 8) ונרות (איור 10:24, 11) מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה. עוד נתגלו כלי עצם (איור 12:24), שברי כלי זכוכית, חלונות זכוכית, נרות קערה, גביע יין ואבני פסיפס מזכוכית; אלה נמצאו בעיקר מתחת לרצפות העליונות, ומתוארכים למאות הו'–הז' לסה"נ. בשכבת עפר שבין הרצפות שבחדר הצפוני (L181) נתגלו שני פריטי ברונזה זעירים מהתקופה הביזנטית: אסימון יצוק ולא טבוע (450–550 לסה"נ; ר"ע 123999) ונומוס המתוארך למאות הה'–הו' לסה"נ (ר"ע 123300). בחדר הדרומי, מתחת לרצפת הפסיפס נתגלו מטבע מהמאה הה' לסה"נ (ר"ע 123301) וחצי פוליס משלטונו של אנסטסיוס הא' (498–512 לסה"נ, מִטבעת קונסטנטינופוליס; ר"ע 123298).

 

בחפירה הרביעית (הרשאה מס' 5578-A), סמוך לחפירה הראשונה, נחפר שטח (כ-4 × 6 מ'; איורים 25, 26) ובו הצטברות של עפר ואבנים גדולות (כ-1.5 מ' עומק). מתחתיו נתגלתה חצר גדולה, וסמוך לה — בורות ספיגה ומתקנים נוספים. החצר תחומה בקירות (W3–W1; כ-1.0–1.5 מ' רוחב) בנויים מארבע שורות של אבנים קטנות מעל מילוי עפר ואבנים. חלקה המערבי של החצר רוצף בלוחות אבן מרובעים (L101), וחלקה המזרחי (L110) — בלוחות אבן מאורכים; שולבו בה בור ספיגה (L112), תעלת ביוב (L103) ושירותים (L117). מחוץ לחצר, מדרום לה, נחשפו קטעים מרצפת טיח (L116 ,L113), קטעים של ריצוף אבן (L114 ,L107) ושני בורות ספיגה (L108 ,L106; כ-2.5 מ' עומק מרבי; איור 27) שחוברו בתעלה ובצינורות למערכת ביוב שבחצר. בתחתית בור 108 נתגלתה תעלה שירדה אל בור גדול (איור 25: חתך 4–4), שממנו נחשפה רק אחת הדפנות החיצוניות; חלל הבור נותר מחוץ לתחומי החפירה. בורות הספיגה והתעלות הושתתו על שכבה עבה של מילוי עפר ואבנים (L115; איור 28), שבתוכה נמצאו מטבע זעיר מהמאה הה' לסה"נ (ר"ע 125884), שברי פסיפס, קערות (איור 1:29–4), פכית (איור 5:29), קנקנים (איור 6:29, 7) ונרות (איור 8:29–10) המתוארכים לתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה. החצר ומערכת הביוב הם חלק ממבנה שכנראה השתייך לשכונת 'אשל אברהם' הג'ורג'ית, שבה התגוררו עד למאורעות תרפ"ט משפחות יהודיות מעולי גיאורגיה.