שטח A

בשטח A, שם נחשף בעבר בית מרחץ, נערכה החפירה בשני מוקדים: בור בדיקה (A1; כ-1 × 1 מ', הורחב ל-1 × 3 מ') שנחפר בקלדריום מן השלב הקדום של בית המרחץ; וריבוע (A2; כ-3 × 6 מ') שנפתח מדרום לרחוב הגובל בבית המרחץ מדרום. מטרת החפירה בשטח זה הייתה להבין את תכנית המבנה ולבסס את תיארוכו, שכן אף שהמבנה נחשף ברובו בחפירות רבני בשנות ה-50 של המאה הכ', הוא זכה עד כה לפרסום ראשוני בלבד (Rabani 1953; 1955; 1956).
 
בור בדיקה A1 (איור 2) נפתח ברצפת המלט של הקלדריום מן השלב הקדום של בית המרחץ, שבחלקו הדרומי-מערבי של המבנה, כ-15 מ' ממזרח לקרדו. מטרת החפירה הייתה לתארך את המבנה. ברצפת הקלדריום ניכר תוואי של אפסיס (2.7 מ' רדיוס) הקבור מתחתה; האפסיס נפתח צפונה בין שני קירות (W147 ,W146). בבור הבדיקה, שנחפר מדרום לקיר האפסיס, נמצאו חרסים שזמנם המאה הא' לפסה"נ עד המאה הא' לסה"נ, הכוללים שבר של קערת WTS. ממצאי הבדיקה אינם מאפשרים תיארוך או הבנה טובים יותר של המכלול, שכן אין הם מתארכים את הקלדריום אלא משקפים את זמנו של האפסיס. בהיעדר ממצא מתארך מן הקלדריום, אפשר לקבוע על פי מיקומו הסטרטיגרפי שזמנו המאות הג'–הה' לסה"נ (מילר תשע"ו:226).
 
ריבוע A2 (איור 3). החפירה בריבוע זה נערכה כדי לבדוק אם תעלת מים (WC1070) מדרום לבית המרחץ הובילה אל המרחצאות או מנקזת אותם. נחשפו שלושה קירות (W202–W200) השייכים למבנה לא מזוהה מהתקופה האסלאמית הקדומה. הקירות בנויים מעל פיר בנוי אבן, המתחבר אל תעלת המים, ולצדם משתרע ריצוף (#1070),שייתכן שכיסה את התעלה. הממצאים המאוחרים ביותר שנחשפו בפיר ובתעלה מתוארכים לתקופה הביזנטית המאוחרת או לתקופה האומיית, ומשקפים את סוף השימוש בהם. על פי שיפוע התעלה והיעדר טיח בצִדה הפנימי, ניתן לקבוע ששימשה לניקוז של בית המרחץ כשזה הורחב בסוף המאה הה' או בראשית המאה הו' לסה"נ.
 
שטח F
עיקר החפירה נערך בארבעה מוקדים במכלול בנייה גדול (F5–F2) במטרה לברר סוגיות סטרטיגרפיות אחדות. מכלול בנייה זה נחפר על דרוקס וזוהה על ידו כבזיליקה (דרוקס תשכ"ד [א']; תשכ"ד [ב']), זוהה על ידי הירשפלד כבית הדין הגדול של טבריה (הירשפלד ומאיר 2006; Hirschfeld and Galor 2007:226–229) ומזוהה כיום כבית אמידים עירוני מן התקופה הביזנטית הקדומה (מילר תשע"ה; וייס תשע"ו). כן התמקדה החפירה בחלקו הדרומי-מזרחי של שטח F (שטח F1), שם החלו להיחשף בסוף עונת 2006 מדרגות שהוליכו אל מכלול הבנייה, וכן מערכת ביוב ובנייה מרובה מהתקופה האסלאמית הקדומה.
 
F1. נחפר בור בדיקה (כ-1.75 × 2.50 מ'; איורים 4, 5) מתחת לרחבה מרוצפת לוחות בזלת (#803), מדרום למדרגות מאבן גיר קשה המובילות לבית האמידים ממזרח ומדרום (W809 ,W630). על פי הקרמיקה שנמצאה במילויים מתחת לרחבה המרוצפת, ניתן לקבוע כי הרחבה רוצפה בתקופה האומיית.
בבור זוהו קיר ורצפת טיח המיוחסים לתקופה הרומית על סמך ממצא כלי חרס מן המאה הא' לסה"נ שנתגלה במילויים תחת הרצפה. במילוי שלצד הקיר ומעל לרצפה נמצאו חרסים המתוארכים למאות הא'–הד' לסה"נ. כן נמצאו בו פיסות טיח שחלקן צבועות ומעוטרות ואחרות נושאות תשלילי קנים, ועל כן דומה כי שימשו לקירוי, אולי של המבנה מן התקופה הרומית.
ניכר כי מבנה זה פורק בשלב מאוחר, בעת התקנת תעלת ניקוז (WC700; כ-0.7 מ' רוחב, 1.5 מ' עומק חשיפה) המתחברת לתעלת הניקוז הראשית, המובילה מזרחה, לכנרת, שכן התעלה חותכת את הקיר. התעלה בנויה אבני בזלת מהוקצעות חלקית ואבני שדה, ומקורה בלוחות בזלת שחלקן נמצאו באתרן. בתעלה לא נמצאה רצפה, וייתכן שלא הייתה בה מלכתחילה רצפה סלולה.בתוך התעלה נחשפו מפלסי טרוורטין, המעידים על שימוש ממושך. תאריך בנייתה לא נקבע, אך הצטברות הקרמיקה בשכבות הסחף בתוכה מעידה ששימשה לכל הפחות עד התקופה האסלאמית הקדומה.
 
F2. שטח זה נפתח באגף המזרחי של בית האמידים. נחשפו שני קירות (W254=W643; איור 6) המיוחסים לבית האמידים, ומתוארכים על כן לתקופה הביזנטית הקדומה (סביב ראשית המאה הה' לסה"נ). בעבר נתגלו בחלק זה של המבנה עדויות לפעילות בנייה בתקופה הביזנטית המאוחרת: סתימת פתחים והרמת רצפות. בעונה זו התבהר שהקיר שזוהה כקיר הדרומי הסוגר של המכלול, אינו הקיר המקורי אלא בנייה מאוחרת המחליפה את הקיר המקורי, עדות לשינויים במערך הכניסה לאגף המזרחי של המבנה מדרום.
 
F4 ,F3. בדיקות בחלקו הצפוני של שטח F נועדו לברר את זמנן של רצפות הפסיפס המיוחסות לבית האמידים. במילויים תחת תשתית הרצפה הצפונית (F3) נמצאה קרמיקה המתוארכת לתקופה הרומית ולראשית התקופה הביזנטית, ובמילויים מתחת לרצפה המערבית (F4) נמצאו קרמיקה ומטבעות המתוארכים לתקופה הרומית. ממצאים אלה, שזמנם אינו מאוחר למאה הד' לסה"נ, עולים בקנה אחד עם תיארוך השלב הראשון של בית האמידים לראשית המאה הה' לסה"נ.
 
F5. בשטח זה נערכה חפירה מצומצמת במטרה לתארך את התעלה שנחשפה בעונות קודמות במערב השטח. התעלה, הנמשכת ממוצא לא ידוע בדרום אל מתחת לרחוב מן התקופה העבאסית במערב השטח, חותכת קירות של בית האמידים מן התקופה הביזנטית.
 
שטח H
בשטח H, אזור שטרם נחפר, בין שטח F לשטח C, נפתחו ארבעה ריבועים (H1–H4). בשטח C הסמוך נחשף בעבר מבנה שזוהה על ידי רבני כשוק (Rabani 1953; 1955; 1956) ועל ידי ציטרין-סילברמן כמסגד (Cytryn-Silverman 2009; 2012). השרידים בשטח זה יתוארו בסדר כרונולוגי.
 
התקופה הרומית. בריבוע H1 נחשף המשכו למזרח של קיר מן התקופה הרומית (W300; כ-3 מ' אורך חשיפה, 2.85 מ' רוחב; איור 7: ירוק), שזוהה על ידי הירשפלד כקיר ההדריאנאום של טבריה בשטח H נחשף המשכו של קיר מסיבי שצירו מזרח–מערב, שהירשפלד וגלור זיהו כשייך להדריאנאום (מקדש להדריאנוס) מהמאה הב' לסה"נ (Hirschfeld and Galor 2007:214–215; Miller 2017). הקיר בנוי משני פנים של אבני בזלת מהוקצעות, שביניהם ליבה עשויה ממלט אפור מעורב באבני שדה. אבני הפן הדרומי של הקיר מעובדות טוב יותר מאלו של הפן הצפוני, ועל כן ניתן להניח שהפן הדרומי הוא הפן החיצוני של הקיר. בחפירה לצד הפן הדרומי של הקיר נחשפו יסודות הקיר הבנויים אף הם מאבני בזלת וחומר מליטה, אך ללא שימוש באבנים מהוקצעות באיכות גבוהה כפי שנראה במבנה העל. על אף שהחפירה לצד הקיר העמיקה ארבעה מטר ויותר, לא נמצא בסיסו של יסוד הקיר. במילויים שלצד הקיר נמצאה קרמיקה מתקופות הברונזה הקדומה והרומית הקדומה — חיזוק לתיארוך בניית הקיר למאה הב' לסה"נ, כפי שהציע הירשפלד.
המשכו מזרחה של קיר 300 נחשף בריבוע H2 (איור 8: ירוק); קצהו המזרחי של הקיר לא נחשף, משום שהוא מכוסה בקירות מאוחרים. רצפת טיח לבנה (#128) ניגשה אל הקיר מדרום, ובמילויים שתחתיה נמצא חומר קרמי המתוארך אף הוא לתקופה הרומית.
 
התקופה הביזנטית. בריבועים H2 ו-H3 נחשף המשכו המערבי של בית האמידים מן התקופה הביזנטית הקדומה (איור 8: אדום). למבנה זה ניתן לשייך גם רצפת פסיפס המעוטרת בדגם הנדסי (איור 9). הרצפה נשמרה חלקית בלבד, ותעלה מאוחרת חותכת אותה. על הפן המערבי של קיר הבית בריבוע 3H נחשף קטע של ציור קיר באתרו (כ-2.1 × 2.7 מ'), ובו ספינים צבעוניים וגרלנדה. רצפת פסיפס נוספת השייכת לבית האמידים נחשפה בחלקה כ-5 מ' מזרחה (לא בתכנית). ברצפה זו מופיעה דמות של עוף מים, כנראה חלק מקומפוזיציה רחבה יותר שעיטרה את החדר (מילר תשע"ה:252).
לתקופה הביזנטית המאוחרת (איור 8: כתום) ניתן לייחס פינת קירות (W263 ,W261) בריבוע H3, במקום שבו קיר הנמשך בציר מזרח–מערב נראה כבנייה מחודשת ומחוזקת להמשכו מערבה של הקיר מהשלב הביזנטי הקדום (W241). בריבוע H2 ניתן לשייך לשלב זה שני קירות נוספים. אחד מהם, קיר בציר מזרח–מערב (W304), בנוי על חלקו הדרומי של קיר 300, המשמש לו יסוד; המשכו מערבה נראה בנקודות נוספות בשטח כבנייה על גבי קיר 300 (למשל בריבוע H1; איור 7: כתום). קיר 304 ניגש ממערב לקיר שצירו צפון–דרום (W265). לשלב בנייה זה לא נמצא תיארוך ודאי; הוא מיוחס לתקופה הביזנטית המאוחרת מכיוון שאופיו שונה מקירות בית האמידים, ועם זאת הוא מאוחר לקיר 300 מן התקופה הרומית וקדום לתקופה האומיית (להלן).
 
התקופה האומיית (איור 8: כחול). בריבוע H2 נחשף קיר רחב בציר צפון–דרום (9.3 מ' אורך השתמרות, 2.5 מ' רוחב). בפן המערבי של הקיר שולבו אבני סף של פתח מרוצף — עדות כי היה זה פתח כניסה למבנה ממערב, שהוליך פנימה, לכיוון מזרח. בתוך הקיר, מתחת לסף ולריצוף הפתח, שולבה תעלה ובה צינור חרס. מוצא התעלה אינו ידוע; היא צמודה לפן המזרחי של הקיר הרחב, מוליכה צפונה, פונה מערבה אל תוך הפתח וממשיכה הלאה משם מערבה, אל מחוץ למבנה. קצהו הצפוני של הקיר הרחב ניגש לקירות משני השלבים הביזנטיים. הקיר מתוארך לתקופה האומיית על סמך הקשרו הסטרטיגרפי והקרמיקה הביזנטית המאוחרת שנמצאה תחת ריצוף הפתח ובבור בדיקה שנחפר בקיר עצמו. הקשרו הרחב יותר של הקיר במכלול המבנים שנחשפו בשטח H אינו ברור, בעיקר בשל שוד מסיבי בתקופה המודרנית לצד הקיר ממזרח.
 
התקופה העבאסית (איור 8: סגול). בריבוע H3 נחשף קצהו הדרומי של הסטילובט המזרחי של מבנה המסגד (W149). בצפון השטח (H4), נחשף המשכו לצפון של הקיר המזרחי הסוגר של מכלול המסגד (איור 1). בין שני קירות אלה ניתן לשחזר סטיו שפנה מערבה לחצר פתוחה. את הקיר הדרומי של החצר (W1776) ניתן לזהות בקיר הבנוי מעל לקיר 300 המשמש לו יסוד (איורים 7, 8: סגול). קיר זה היה גם הקיר הסוגר הצפוני של החלל המקורה של המסגד. את המשכו של הקיר למערב, בריבוע H1 (איור 7: סגול), חותמת רצפת המסגד מהתקופה הפאטימית (להלן). במילויים שנחפרו מצפון לקיר נמצאה קרמיקה המתוארכת לתקופות הרומית–העבאסית, ונראה כי ניתן לתארך את בניית הקיר למאות הח'–הט' לסה"נ. לא זוהתה תעלת יסוד של הקיר, ועל כן נראה שהמילויים נשפכו אל הקיר.
 
התקופה הפאטימית (איורים 7, 8: צהוב). קיר בדרומו של ריבוע H1 מזוהה כאחד הסטילובטים של מבנה המסגד המאוחר (W320). המשכו של הקיר למזרח, בריבוע H2, ניגש לקיר מהשלב הביזנטי המאוחר ואינו נמשך עוד מזרחה. עם זאת, רצפת המבנה, המוכרת בכמה נקודות בשטח כרצפת טיח באיכות גבוהה המושתתת על אבני שדה וחלוקי נחל בגודל אגרוף, נמצאה מעל לקיר האומיי העבה וחותמת אותו (הוסרה בחפירה ואינה בתכנית).ניתן לפיכך להניח שרצפה זו המשיכה עוד מזרחה, עד לקו הקיר המזרחי הסוגר של המכלול (איור 1).
 
פעילות מאוחרת (איור 8: ירוק זית) הובחנה בשני מוקדים עיקריים. בריבוע 3H, תעלה הנקשרת לבריכת שיקוע (L101) חתכה את רצפת המסגד המאוחרת, את קיר הסטילובט מהתקופה העבאסית וקיר בבית האמידים מהתקופה הביזנטית הקדומה. לא ניתן לקבוע בוודאות תיארוכם של אלמנטים אלה או למה שימשו, אך ייתכן שהיו חלק מפעילות חקלאית או תעשייתית בימי הביניים, שעה שהעיר עצמה הועתקה צפונה למיקומה כיום. נוסף על כך, ממזרח לקיר האומיי הרחב, בין ריבוע H2 ושטח F, נחשף בור גדול (לא בתכנית) המעיד על שוד מסיבי. ממצאים מראשית המאה הכ' שנמצאו בבור מעידים על זמנו. ייתכן שהבור נחפר כדי לשדוד את אבני הקיר, אך ההרס המוחלט שחופריו הותירו אינו מאפשר להתחקות אחר מעשיהם בשטח.
 
לסיכום, החפירה נועדה לברר סוגיות מסוימות לקראת הפרסום הסופי של חפירותיו של הירשפלד באתר. נחשפו ממצאים שזמנם החל בראשית ההתיישבות באתר בתקופה הרומית הקדומה וכלה בתקופה המודרנית.
התקופה הרומית הקדומה יוצגה בעיקר בחומר קרמי וברצפת טיח שהקשרה האדריכלי אינו ברור. למאה הב' לסה"נ ניתן לתארך כעת מעבר לכל ספק את קיר 300, שזוהה על ידי הירשפלד כקיר הטמנוס של ההדריאנאום, המקדש להדריאנוס בטבריה. בין אם זיהוי זה מקובל או לא, הקיר הוא עדות לפעילות בנייה מונומנטלית במרכז העיר העתיקה במחצית הראשונה של מאה זו.
חפירות באזור בית המרחץ, שנועדו לספק חומר מתארך לבניית המבנה המקורי טרם הרחבתו מזרחה, לא העלו נתונים חדשים, ועל כן תיארוכו נקבע לפי סטרטיגרפיה יחסית למאות הג'–הה' לסה"נ.
עיקר חפירותיו של הירשפלד התמקדו במבנה רחב שזוהה על ידו כמושב בית הדין הגדול של חכמי טבריה. במחקר שנערך מאז פטירתו, זוהה המבנה מחדש כבית אמידים שנבנה בראשית המאה הה' לסה"נ ושימש את אחד מנכבדיה של העיר. זמנו של המבנה ותכניתו הכללית נקבעו בעקבות עונה זו, וכן זוהו כמה שלבים של שיפוצים ושינויים שנערכו במבנה במהלך המאות הו'–הז' לסה"נ. מתקופה זו יש גם עדות ראשונה לשימוש מחודש בתוואי קיר 300 לבנייה מאוחרת, שאופיה טרם נקבע.
ניתן לראות כי לאחר רעידת האדמה של 749 לסה"נ הוחל בטבריה בפעילויות בנייה חדשות שביטלו ברובן את האדריכלות שקדמה להן. בשטחים שנחפרו בעונה זו ניתן לתארך את פעילויות הבנייה המאוחרות לרעידת האדמה בעיקר למאה הט' לסה"נ, עת נבנה מבנה עמודים גדול, המזוהה כמסגד, מצפון לבית המרחץ. צמוד אליו מצפון נבנתה חצר גדולה, ולה סטיו לפחות בצִדה המזרחי. בטרסה נמוכה יותר, ממזרח למבנה זה, נסלל רחוב, וממזרח לו הוקמה שורת חנויות שהמשיכה לשמש, בכמה שלבי שיפוץ, עד לנטישת העיר בסוף המאה הי"א לסה"נ. מדרום-מזרח לחנויות נבנה מכלול שירותים ציבוריים, שוודאי שירת את הציבור הרב שביקר בחנויות ובמסגד. מערכת הניקוז של מבנה השירותים התחברה לתעלת ניקוז רחבה ששירתה את העיר לפחות מהתקופה הביזנטית הקדומה, ואף היא יצאה משימוש בשלהי המאה הי"א לסה"נ.
למרות הנטישה הברורה של מרבית העיר בתקופה זו, ניתן למצוא עדויות לשימוש מאוחר (לא מתוארך) בשטח, בעיקר בפעילויות הקשורות כנראה להשקיה ואולי לתעשייה, וכן לפעילויות נוספות בראשית המאה הכ'.