החפירה נערכה בשלושה שטחים (AC; איור 2), ובהם נחפרו 26 ריבועים, בחלקו המערבי של השטח המיועד לבנייה, שבו תועדו שרידים קדומים בסקר פיתוח שנערך בשנת 2011 (טפר 2012). בשטח A נחשפו ערמות אבנים וטרסות חקלאיות פשוטות; בשטח B התגלה קטע של דרך סלולה מהתקופה הרומית; ובשטח C התגלו חציבות מעטות של אבני גיר.

חורבת חנות קירה שוכנת בגבעות מנשה, על גדותיו המשתפלות במתינות של נחל סנין, פלג עונתי הזורם מזרחה לנחל השופט ומשם במורד אל נחל קישון בעמק יזרעאל (איורים 1, 3). גבעות מנשה המזרחיות מאופיינות במדרונות מדורגים, שנחתכים בערוצים קטנים ובהם זרימה עונתית מזרחה, אשר מאפשרים מעברים אזוריים או מקומיים ממישור חוף השרון לעמק יזרעאל. סלע הקירטון המקומי מתקופת האיאוקן מכיל צור ומכוסה בשכבה דקה של אדמת רנדזינה המתאימה לחקלאות מקיימת ולמרעה. המסלע המקומי נוטה להישבר באופן טבעי לאבנים עם פאות ישרות, המתאימות היטב לבנייה יבשה ולריצוף.

בסביבת החפירה נמצאים כמה אתרי עתיקות (ר' איור 1). שני קילומטרים צפונה נמצא האתר הרב-תקופתי תל יקנעם, השולט אסטרטגית על הגישה מחוף הים התיכון ומרכס הכרמל לעמק יזרעאל (בן תור 1992א). בתקופה הרומית עברה הדרך האימפריאלית פתולמאיס-עכו–לגיו-מגידו, לרגלי תל יקנעם (Roll 1994: Map 2). סמוך לתל יקנעם, על גבעת ג'בל חוסיין אל-קאסים, נחשפו שרידים של בית חווה מהתקופה הרומית (ח"א תשכ"ד; רבן תש"ס: אתר 11). בעין חופז שממערב לחפירה הנוכחית, נחשפו יישובים מתקופות הברונזה התיכונה והברזל 2, וכן מבנה מנהלי גדול מהתקופות הפרסית וההלניסטית המאוחרת (Alexandre 2008). מדרום-מערב לחפירה שוכנת ח'ירבת רוג'ם א-סח'ינה — רוגם אבן מוארך ובו חרסים מתקופת הברונזה התיכונה 2, ומהתקופות הרומית והביזנטית (עולמי תשמ"א: אתר 56). האתר הרב-תקופתי תל קירה (תל קירי) נמצא ממזרח, ובו שרידי יישובים מתקופות הברונזה והברזל ומהתקופות הפרסית והרומית (בן תור 1992ב; רבן תש"ס: אתר 26). מצפון-מזרח נמצאת חורבת חנות קירה, ובה ח'אן מהתקופה העות'מאנית וכן קברים קדומים יותר, בורות מים וחרסים מתקופת הברזל 2 ומהתקופות הרומית, הביזנטית, האסלאמית הקדומה והצלבנית (עולמי תשמ"א: אתר 45; רבן תש"ס: אתר 19).

בחפירות הצלה קטנות שנערכו מצפון לשטח החפירה נחשפו קטעי שבילים או דרכים סלולות בכיוונים שונים (בצלאל יפה וחנא 2011; איור 2: 5549-A, 5608-A, 5799-A). למרות גילוים של כמה חרסים מהתקופה הרומית במילוי של דרכים אלה, הן יוחסו לדרך מהתקופה העות'מאנית המקשרת בין גבעות מנשה לעמק יזרעאל. בחפירת הצלה קטנה נוספת נחשף חלק מווילה רומית, ובה רצפת פסיפס צבעונית, וכן כמה מתקנים חקלאיים מהתקופה הביזנטית (טפר 2014; איור 2: 6218-A). בסקר הארכיאולוגי של ישראל לא תועדו שרידים קדומים בשטח המיועד לשכונה החדשה (עולמי תשמ"א), אך בסקר הפיתוח שנערך בשנת 2011 תועדו במקום טרסות חקלאיות, קירות אבן, ערמות אבן, ריכוזי צור וסימני חציבות (טפר 2012).

 

שטח A (ריבועים 1–12). בראשית החפירה נראו לאורך המדרון המתון כמה שורות ארוכות מקבילות למדי של ערמות של אבני שדה בינוניות וקטנות. בחתכים שנחפרו בשורות האבנים בכמה מהריבועים נחשפו ערמות האבנים על גבי מדרגות סלע, ללא חרסים או פריטי צור (ריבוע 2 — איורים 4, 5; ריבוע 4 — איורים 6, 7). לאחר מכן נחפרה לאורך כל המדרון תעלה עמוקה באמצעות כלי מכני, ובה נחשפו כמה מדרגות סלע וביניהן מרווחים; גם כאן לא התגלו חרסים. לאור בדיקות אלה נראה כי שורות האבנים הן תוצאה של סיקול אבנים לצורך יצירת טרסות חקלאיות פשוטות, שנעשה בתקופה העות'מאנית או בעת החדשה.

 

שטח B (ריבועים 13–22). נחשף קטע ארוך (כ-29 מ' אורך) של דרך צרה, שכיוונה צפון-מערב–דרום-מזרח, הנמשכת בהתאמה למדרון המתון (איורים 8, 9). הדרך תחומה בשני קירות תמך מקבילים נמוכים (136W/138W/152W, 143W/156W), שנבנו ישירות על הסלע המשופע בהדרגה ממערב למזרח. הקירות נבנו בקפידה מכמה נדבכים של אבני גוויל בינוניות וקטנות (איור 10). בין שני הקירות נחשף מילוי מהודק של אבנים קטנות רבות, ומעליו שכבת ריצוף צפופה יותר של אבנים קטנות (145L/153L/163L/166L). בחתך קטן (147L) שנחפר בדרך בריבועים 13 ו-19 נחשף מילוי האבן לעומק של 0.5 מ', כמעט עד מפלס הסלע (איורים 8: חתכים 1–1; 11), בעוד שבריבוע 22 עומק המילוי היה רק ​​0.2 מ' מעל הסלע (איור 8: חתך 3–3). נראה כי נעשה מאמץ ליצור משטח מפולס או משופע בהדרגה. הדרך נבנתה במגוון שיטות וברוחב משתנה (2.0–4.5 מ'); לעתים שולבה שורה נוספת של אבנים לתשתית הדרך. במקטע אחד, ייתכן שהקיר הדרומי של הדרך (138W/152W) תחם תעלת ניקוז (139L) שנמשכה על הסלע לצד הקיר (איור 12). ייתכן שחלק משינויים אלה נובע מתיקונים תקופתיים שנעשו בדרך.

חרסים פזורים נמצאו על ריצוף האבן של הדרך, במילוי האבנים שמתחתיו ועל הסלע. החרס הקדום ביותר הוא שבר של קנקן אגירה מטין צלהב המתוארך לשלהי התקופה ההלניסטית (איור 1:13). קנקני אגירה דומים מדור מתוארכים למן שלהי המאה הב' עד ראשית המאה הא' לפסה"נ (Guz-Zilberstein 1995:311, Fig. 6.37, Type JR 1c). מרבית החרסים מתוארכים לתקופות הרומית התיכונה והמאוחרת (המאות הב'–הד' לסה"נ), ובהם כמה שברים של כלי בישול הדומים לסירי בישול מטיפוס כפר חנניה, ושברי קנקנים הדומים לקנקני שיחין, אם כי יש לשער שהם מיוצרים מחומרים שונים, כנראה מקומיים יותר. הממצא הקרמי כולל קערת בישול (איור 2:13), הדומה לקערת כפר חנניה מטיפוס KH 1B  (Adan-Bayewitz 1993:91–97); קדרה (איור 3:13) מטיפוס 'קדרת ציפורי' הנפוץ בציפורי (Balouka 2013:46, Fig. 23:1–7); סירי בישול פתוחים — קדרות הבישול — שלהם שפת מדף (איור 4:13, 5) הדומים לסירי בישול מחורבת עלק, שברמת הנדיב בצפון השרון (Silberstein 2000:435, Pl. 6:15); קדרה או קערת בישול עם ידיות אופקיות כבדות (איור 6:13), שלה מקבילות בתל יקנעם, שם היא מתוארכת לתקופה הרומית התיכונה (Avissar 1996:73, Fig. XII.6:11–13); סירי בישול מעוגלים (איור 7:13–9) הדומים לסירי בישול מטיפוס כפר חנניה KH 4B (Adan-Bayewitz 1993:126–128); סיר בישול (איור 10:13) הדומה לטיפוס כפר חנניה E4 (Adan-Bayewitz 1993:132–135); קנקן קטן אחד (איור 11:13); וקנקני שק שלהם רכס בבסיס הצוואר (איור 12:13–14), הנפוצים בתקופה הרומית בגליל. מכלול כלי החרס מתארך את בניית הדרך והשימוש בה לתקופות הרומית התיכונה והמאוחרת (המאות הב'–הד' לסה"נ). המכלול, המורכב מכלים האופייניים לגליל ולחוף, משקף את מיקומו של אזור יקנעם בין הגליל למישור החוף.

נראה כי שרידי הדרך שהתגלו בשטח B הם חלק מדרך פשוטה מהתקופה הרומית. שיטות הבנייה של הדרך דומות לאלה של קטעי דרכים שנחשפו בחפירות קודמות, במרחק כ-300 מ' צפונה (בצלאל יפה וחנא 2011; ר' איור 2: 5549-A, 5608-A, 5799-A). נראה כי גם שם החרסים מהתקופה הרומית שנמצאו במילוי תומכים בתיארוך קטעי הדרך לתקופה הרומית ולא לתקופה העות'מאנית, כפי שהוצע על ידי החופרים. מוצאה של הדרך ויעדה לא הובהרו, אך ייתכן שמדובר בדרך אזורית המובילה מחוף הים התיכון לעמק יזרעאל וחיברה בין חוות חקלאיות בנות אותו הזמן, בדומה לדרך שנחשפה בחפירה קודמת (טפר 2014; ר' איור 2: 6218-A), שהייתה נתיב מקומי חלופי לכבישים הרומיים האימפריאליים הראשיים שעברו בעמקים הגדולים הסמוכים.

 

שטח C (ריבועים 23–26). הישר מתחת לפני השטח נחשפו סימני חציבה בסלע של שתי אבני גזית מלבניות (איור 14); לא נמצאו חרסים. חציבות אלה מעטות מכדי שניתן להגדירן כאתר חציבה, אך סביר להניח שהיו בקרבת מקום שטחי חציבה נוספים שטרם זוהו.