החפירה נערכה במבנה השייך לקוסטודיה דה טרה סנטה הפרנציסקנית, שבצדו המזרחי של רחוב הדגל (עקבת אל-ביירק) — רחוב צר ומפותל המחבר בין הרחובות הראשיים מעלות המדרשה (עקבת א-תכִּיה) וויה דולורוזה (טריק אל-עלם). שני רחובות ראשיים אלה יורדים במדרון הגבעה המערבית של העיר העתיקה מכיוון רחוב בית הבד (חאן א-זית) לעבר הגיא המרכזי – עמק הטירופיאון (רחוב הגיא/טריק אל-ואד). רחוב מעלות המדרשה ידוע בעיקר בזכות מכלול מבנים מפוארים מהתקופות הממלוכית והעות'מאנית הקדומה שבחלקו המזרחי. בקצה המערבי של הרחוב נחפרו לפני שנים אחדות שרידים של שוק א-זית מהתקופה הממלוכית (הרשאה מס' 6532-A). לאחרונה נערכה חפירה במבנה בשם דר אל-קונסול, ובו נחשפו בין היתר שרידים של הקארדו הרומי (הרשאה מס' 7976-A). רחוב ויה דולורוזה מוכר בעיקר בזכות אתרי הקודש הנוצריים לאורכו; שרידים קדומים יותר מוכרים אך ורק בתחנה הרביעית ('בית ורוניקה'). במקום נמצאת כנסייה, שבקריפטה שלה נחשפו יסודות חצובים של מבנה קדום וכן שרידים של רצפות פסיפס. השרידים לא נחפרו במסודר, אלא תועדו באופן בסיסי בלבד. על סמך שבר כתובת חקוקה באבן מזהים את המקום עם כנסייה מקודשת לקדושים קוסמאס ודמיאן מהתקופה האסלאמית הקדומה (Wilkinson 1977:162).

המבנה שבו נערכה החפירה טיפוסי לתקופה העות'מאנית, ובו שלושה חללים מקורים בקמרונות. אל המבנה נכנסו דרך חצר קטנה, הנמוכה כ-1 מ' מתחת למפלס הרחוב של ימינו. החפירה נערכה בחלל מלבני (כ-3 × 4 מ'; איורים 2–4), המערבי מבין השלושה, מקורה בקמרון מחודד. בשרידי הבנייה שנחשפו זוהו שלושה שלבים עיקריים, המתוארכים כנראה לתקופות האסלאמית הקדומה (שלב ג'), הממלוכית (שלב ב') והעות'מאנית הקדומה (שלב א').

 
שלב ג' (איור 2). בעומק של כ-2.5 מ' מתחת לרצפת המבנה, בפינה הצפונית-מערבית של החלל, נחשפו חלקית שני לוחות ריצוף מלבניים (119L; 0.8–1.0 מ' רוחב, כ-0.25 מ' עובי; איורים 5, 6) עשויים מאבן גיר קשה מסוג 'מיזי אחמר'. הלוח הדרומי גבוה כ-5 ס"מ מהלוח הצפוני, וכנראה היה חלק ממדרכה. בלוח הצפוני חצוב פתח ניקוז עגול (127L; איור 7) שמסביבו מגרעת מלבנית, המותאמת להנחת לוח כיסוי או מסננת. פתח הניקוז הוביל אל תעלה מטויחת (128L) שהמשיכה לכיוון מזרח (ר' איור 6). לוחות הריצוף מוחלקים לחלוטין, כנראה בשל שימוש ממושך. בחתך שנחפר ממזרח ללוחות (126L) הובחן כי הם הונחו על תשתית של עפר ואבנים קטנות. מתחת ללוחות הריצוף ובחפירת החתך לא התגלה ממצא מתארך.
 
שלב ב'. בשלב זה הותקן קמרון מתחת ולצד לוחות האבן (119L). נחשף ראש הקמרון; השתמרו ממנו משטח בנוי מאבנים במגוון גדלים בשימוש משני (120L, 125L), וביניהן שכבות מילוי של טיח וסיד. המשטח חתך את המשכו של ריצוף 119 ממזרח ומדרום. ראש המשטח משתפל ממזרח למערב, שם הוא חותך את התשתית של ריצוף 119 (126L; איור 8). באמצע ראש הקמרון מוצבות שלוש אבני גזית שבורות עם שרידי טיוח, שכנראה 'נעלו' את הקמרון (איור 5). בין אבני הבנייה של הקמרון שולבו לוח ריצוף (איור 9) ושבר עמוד קטן מאותה אבן גיר קשה מסוג 'מיזי אחמר' (איור 10), שמקורם כנראה בשרידי הבנייה ההרוסים של שלב ג'. בקצה המזרחי של החפירה הובחן כי ראש הקמרון שבור; ייתכן שזהו מיקומו של פתח הקמרון. מעל ריצוף 119 וראש הקמרון נתגלתה שכבת מילוי עבה (112L, 121L, 123L, 124L), הכוללת כמה רבדים של עפר חום-שחור עם פחמים וכמות גדולה של אבנים קטנות. נראה כי שכבה זו שימשה תשתית לרצפות שלא שרדו; היא נחתכה במהלך הבנייה בשלב א'.
 
שלב א' (איורים 3, 4). בשלב זה הוקם המבנה הקיים עד היום. מעל המילויים משלב ב' הונחה שכבת מילוי עבה של עפר חום עם מעט אבנים קטנות (111L), ועליה הושתתה רצפת המבנה, אך זו הוסרה טרם החפירה. מן המבנה נחשפו ארבעה קירות (101W–104W), וניכר כי לאורך הזמן נערכו בו כמה שינויים. קירות 101 ו-103 שייכים לשלב משנה קדום, שכלל כנראה חצר פתוחה בכניסה למבנה; ייתכן כי בשלב זה החלל של קמרון 120/125 שימש בור ספיגה. כן נראה כי לשלב זה יש לייחס מתקן קטן עגול (107L; איור 11), שנחפר אל תוך המילויים ודופן באבנים קטנות. בשלב משנה מאוחר יותר נוספו קירות 102 ו-104 שתחמו את החצר, ואז נפרץ פתח כניסה חדש בקיר 102. קיר 102 נבנה מעל חלקו הדרומי-מזרחי של מתקן 107, עדות לכך שהוא מאוחר לו. צמוד לקיר זה, במאונך לו, נחשף קיר מחיצה רעוע (105W).
בשלב זה נחפר בקצה המזרחי של ריבוע החפירה, אל תוך שכבות המילוי של שלבים ב' וא', בור שהעמיק אל פריצה בראש הקמרון; הפריצה נסתמה במילוי של אבנים ועפר (114L). מעל הסתימה נבנתה תעלת ביוב (108L), שמגיעה ממזרח, פונה לדרום ונכנסת אל פריצה בחלק התחתון של קיר 101. התעלה נהרסה כתוצאה מעבודות מאוחרות במבנה, אך אבנים מדופנותיה ולוחות כיסוי נתגלו מוטלים לאורך התוואי שלה (איור 12). קטע מן התעלה שרד ביסודותיו של קיר 101, שם אפשר לראות את חתכה המלבני ללא טיוח וכן קירוי עשוי מלוח אסבסט, עדות לשימוש בתעלה בימינו (איור 13).
 
בשרידיהם של כל שלושת שלבי הבנייה נתגלה ממצא רב של שברי כלי חרס (ר' נספח). כן נתגלו שני שברי זכוכית: שבר כלי מהתקופה הביזנטית או ראשית התקופה האסלאמית הקדומה, שנמצא בפתח הניקוז בריצוף 127, וגוש זכוכית שעליו סימני שברור, שנמצא בשכבת מילוי (118L); ממצא זה נדיר במיוחד (כצנלסון, להלן). שני מטבעות נתגלו בחפירה, שניהם בתוך הצטברות אדמה בתעלת ביוב 108 בקטע הבנוי ביסודות קיר 101. האחד הוא מטבע זהב טוניסאי שהונפק תחת השלטון הקולוניאלי הצרפתי בשנת 1898, והשני הוא מטבע עות'מאני של מהמט הה' (1909–1918).
 
ממצא זכוכית
נטליה כצנלסון
 

ממצא הזכוכית דל וכולל כלי עשוי בניפוח וגוש זכוכית מוארך (איור 14).

לכלי (איור 1:14; 127L, סל 1024) שפה מעוגלת באש דמוית משפך, והוא עשוי מזכוכית שצבעה כחלחל ירקרק, המכוסה בכתמי בלייה כסופה. קשה לשחזר במדויק את צורתו של הכלי השלם, אך ייתכן שהיה זה חלקו העליון של גביע יין או בקבוק. טיפוסי כלים דומים שעיבודם פשוט, אופייניים לכלי זכוכית מקומיים בשלהי התקופה הביזנטית ובתחילתה של התקופה האסלאמית הקדומה (Gorin-Rosen and Winter 2010). טיב הזכוכית של השברים מצביע אף הוא על תאריך זה.

גוש הזכוכית המוארך (איור 2:14; 118L, סל 1012; 6.5 ס"מ אורך, 2.6 ס"מ רוחב, 0.5 ס"מ עובי), שרופא משלושה שברים, עוצב במכוון ככלי דמוי להב, ועל כן זהו ממצא יוצא דופן. הפריט עשוי מזכוכית ירקרקה ופניו מכוסים בבלייה כסופה; ניתן להבחין בזכוכית בבועיות עגולות קטנות ובגופיפים שחורים. לפריט צורת להב וחתכו משולש. ייתכן שהותז מגוש גדול יותר של זכוכית גולמית שיועדה להתכה מחדש לקראת ייצור כלים או פריטים כלשהם מזכוכית. עם זאת, עיצוב הכלי — הקטימה האלכסונית המשובררת על פניו העליונים והשברים המעובדים בקצוותיו התחתונים — אופייני לכלי חיתוך עשויים צור או אובסידיאן. ייעודו המדויק של הכלי אינו ידוע; ייתכן ששימש סכין או מקרצף. אפשר גם כי שימש במלאכה כשלהי, כמו למשל עיטור כלי חרס (Fünfschilling 2015: Figs.16.7, 8). אפשרות אחרת היא כי כלי שכזה העשוי זכוכית נזכר בתלמוד הבבלי: "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר ... זְכוּכִית, כְּדֵי לִגְרֹר בּוֹ רֹאשׁ הַכַּרְכָּר [כישור האורגים]" (בבלי, משנה שבת ח, ו; Grossmark 1989:155). עד היום פורסמו רק דוגמאות ספורות של גושי זכוכית מעובדים; ייתכן מאוד שאין בכך כדי להעיד על נדירותם של פריטים אלה, אלא על חוסר המודעות של החוקרים לממצא מעין זה. להב דומה עשוי זכוכית נמצא בג'רש בהקשר שתוארך למאה הו' לסה"נ לצד כלים דומים עשויים מחרס ומצור (Kehrberg 1992:460, Fig. 9).

אף שנמצאו בחפירה רק שני פריטים, האחד הוא פריט מעובד מזכוכית גולמית התורם מידע חדש ומעניין המעשיר את הבנתנו על השימוש בזכוכית בירושלים בתקופה הביזנטית.

 

אין כל דרך לתארך בוודאות את שרידי ריצוף 119 של שלב ג' מכיוון שלא נתגלה ממצא כלשהו בתשתית הריצוף. השחיקה של לוחות הריצוף מלמדת כי היו חלק ממרחב ציבורי כלשהו, אולי רחוב או סמטה. לוח האבן הדרומי, הגבוה מהלוח הצפוני, שייך אולי למדרכה או לשוליים של רחוב שכיוונו צפון-מערב–דרום-מזרח, תוואי הנמשך באלכסון לרשת הרחובות הקיימת היום. שבר כלי הזכוכית שהתגלה בפתח ניקוז 127 מתוארך לסוף התקופה הביזנטית ולתקופה האסלאמית הקדומה. בין אבני הקמרון של שלב ב' נתגלו שברי כלי חרס מהתקופה האסלאמית הקדומה בלבד, ואילו בתוך שכבת המילוי שמעל ראשו — שברי כלי חרס מהתקופה האסלאמית הקדומה ומימי הביניים עד לתקופה הממלוכית. שכבת מילוי זו שייכת בוודאות לרצפה כלשהי שהייתה בשימוש יחד עם הקמרון ולא שרדה, ולכן יש לתארך את הקמרון של שלב ב' לתקופה הממלוכית. הקרמיקה מהתקופה האסלאמית הקדומה שבין אבני הקמרון, כמו גם פריטים אדריכליים שנתגלו בשימוש משני בתקרת הקמרון, שייכים כנראה במקור לריצוף משלב ג', שפורק לשם בניית הקמרון משלב ב'. אם כך יש להניח שזמנו של הריצוף משלב ג' התקופה האסלאמית הקדומה. בבנייה בשלב א' כמה שלבי משנה, והעיקרי שבהם הוא בניית המבנה העומד במקום עד היום. הממצא הקרמי משלב א' (111L) מתארך את הבנייה לתקופה העות'מאנית הקדומה (המאות הט"ז–הי"ז לסה"נ). כל הרצפות משלב זה הוסרו לפני החפירה, ולכן אין אפשרות לתארך את שלבי הבנייה של המבנה. שני המטבעות מתעלת ביוב 108 שייכים כנראה לסוף השימוש בה, בראשית המאה הכ' לסה"נ.