העיר לכיש הייתה בתקופת הברזל השנייה בחשיבותה ביהודה אחרי ירושלים. התל שוכן על גדת נחל לכיש בשפלת יהודה ושולט על הדרך הראשית שעברה ממישור החוף להרי חברון וירושלים. נראה שמיקום זה העניק לו חשיבות אסטרטגית, ורצף ההתיישבות מתקופת הברונזה התיכונה ועד התקופה הפרסית מעיד על כך. פסגת התל צופה אל אתרים חשובים נוספים מתקופת הברזל, כגון תל מרשה ותל גודד. החפירות  הרבות שנערכו בתל מציבות אותו כאתר מפתח להבנת התרבות החומרית באזור בתקופות הברזל 2–3. בחפירה הראשונה שנערכה בתל בשנות השלושים של המאה הכ' על ידי משלחת המחקר וולקם-מרסטון (Wellcome Marston) בראשות ג"ל סטארקי, נפתחו שטחים נרחבים ונחשפו בין היתר רחבת השערים, שכבה II מהמאות הז'–הו' לפסה"נ בשער הפנימי, וכן מכתבי לכיש בחדר המשמר שממזרח לפתח רחבת השערים (Tufnell 1953:93–126). בחפירות שנערכו מראשית שנות השבעים ועד תחילת שנות התשעים על ידי ד' אוסישקין נחשפו רחבת השערים משכבה II, צִדו הצפוני של שער ששת התאים משכבות IV ו-III מתקופת הברזל 2 וחלק ממעבר השער והרחוב (Ussishkin 2004:504–523). בשנים 2015–2016 נערכו חפירות מטעם רשות העתיקות לחשיפת צִדו הדרומי של שער העיר הפנימי (גנור וקריימרמן 2018).
רחבת השערים והשער הראשי של העיר, שנבנו בצד המערבי של התל, תוארכו אם כן בחפירות בעבר לתקופת הברזל (שכבה II; המאות הז'–הו' לפסה"נ; איורים 2, 3). תכנית רחבת השערים והממצאים בה, ובהם מכתבי לכיש, פורסמו בפרסומים מדעיים וקבעו מסמרות במחקר הארכיאולוגי של ארץ ישראל. במהלך השנים 2013–2014 החלו רשות הטבע והגנים ורשות העתיקות לערוך עבודות חפירה, שימור ופיתוח ברחבת השערים במסגרת מיזם גדול יותר, שמטרתו הסופית להפוך את תל לכיש לגן לאומי חדשני שיקלוט קהל רב.
במהלך עבודות השימור והפיתוח הוסרו חתך חפירה של משלחת אוסישקין בצפון-מזרח הרחבה (7001L) ומפולות אבנים מתוך חדר שנמצא ממזרח לחדר המשמר שבו נחשפו מכתבי לכיש (חדר המכתבים). בחפירה הנוכחית נמצאו שברים מעטים של כלי חרס, שלא תרמו ידע נוסף לתיארוך שהוצע בעבר לשכבה II בתל לכיש.
 
בהסרת חתך 7001, שנערך בעבר בצפון-מזרח הרחבה, נמצאו שברי לבני בוץ ואבנים בינוניות שהיו חלק משני קירות שנחשפו בעבר (429W, 497W) ותחמו חדר ממזרח ומדרום (איור 4). במהלך עבודות השימור אותר קיר נוסף (5000W), שתחם את החדר ממערב.
בפינוי מפולות אבנים גדולות מהחדר שממזרח לחדר המכתבים ולשער החיצוני, נחשף חדר רבוע (3.9 × 4.1 מ'; איור 5), הנתחם בארבעה קירות. רצפת החדר (7003L) נבנתה מאבנים, שחלקן נוטות על צִדן וחלקן ישרות. בין מפולות האבנים בחדר נמצאו שני שברי ברזל שהשתמרותם גרועה, אולי חלקי ראשי חיצים.
 
חפירה מצומצמת זו מצטרפת לחפירות העבר ברחבת השערים בתל לכיש. חידושה בחשיפת חדר נוסף ממזרח לחדר המכתבים ובהשלמת חשיפת קירות החדר שבצפון-מזרח הרחבה. נתונים חדשים אלו מאפשרים לשרטט תכנית של מצודת שער סימטרית (22 × 36 מ'), הכוללת חצר מרוצפת וסביבה חדרים. אל החצר נכנסו מכיוון דרום-מערב, בין שני מגדלים. מצודות מתקופת הברזל נחקרו בעבר בעיקר בדרומה של ארץ ישראל, כדוגמת תל ערד (אהרוני תשמ"ו; הרצוג 1997; Herzog et al.1984), חורבת רדום וחורבת עוזה (Beit Arieh 2007), קדש ברנע (Cohen and Bernick-Greenberg 2007) וחצבה (כהן וישראל תשנ"ז). עד כה בשפלת יהודה לא נחפרו מצודות מתקופות הברזל 2–3. ממחקר שנערך לאחרונה בהרי ירושלים נראה כי יש מצודות רבות נוספות שתכניתן דומה (גנור תשע"ו). מחקר משווה בין מצודות הרי ירושלים ואלו שנסקרו בשפלת יהודה לבין מצודת השער בתל לכיש מצביע על קיומה של תכנית אדריכלית דומה של מצודות רבועות או מלבניות, הכוללות חדרי סוגרים התוחמים חצר. נראה אם כן כי מצודת השער משכבהII  בתל לכיש הייתה חלק ממערך המצודות מתקופת הברזל באזור.