בחודש אוקטובר 2015 נערכה חפירה קהילתית מצומצמת מלווה בעבודות שימור במבנה עמודים שנחשף בעבר ביסוד המעלה (הרשאה מס' 7530-A; נ"צ 257660/773875; איור 1), במסגרת מיזם להצלת בתי הכנסת בגליל. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון אגף מורשת במשרד ראש הממשלה, נוהלה על ידי א' ברגר, י' אלף (תכנון שימור) וג' פיטרסון (שימור), בסיוע י' יעקובי (מנהלה), ר' לירן וא' קליינר (מדידות ושרטוט), מ' פלג (צילום אוויר), א' שפירו (GPS), ד' גזית (צילום ממצא), ד"צ אריאל (נומיסמטיקה), י' גורין-רוזן (זכוכית), ח' טחן-רוזן (ציור ממצא ותכניות), ל' פורת (רפאות כלי חרס), מ' קרקובסקי (כלי צור) וע' שטרן (ייעוץ מדעי). החפירה נערכה בשיתוף תלמידי בית הספר היסודי 'נחשוני החולה' שביסוד המעלה.
החפירה נערכה בחלקו המזרחי של היישוב, שהוקם בשנת 1883 על חוף אגם החולה שיובש בשנות ה-50 של המאה הכ'. עם הקמת היישוב נמצאה בשטחו כתובת הקדשה בארמית קדומה (גארדאן 1883). בראשית שנות ה-70 של המאה הכ' נחשפו במקום שרידי מבנה, הכולל שני טורים של בסיסי עמודים, ושברי כלי חרס מימי הביניים (תפילינסקי 1974; בירן ואורמן תשל"ה). על סמך השרידים והכתובת התקבעה זהותו של מבנה זה כבית כנסת קדום (נוה תשל"ח; אילן 34:1982–40; אילן 38:1991; לובובסקי תשמ"ב). בחפירות נוספות שנערכו במקום בראשית שנות ה-80 של המאה הכ' נחשף מבנה צמוד למבנה העמודים מצפון-מזרח, שנבנה מאבני בזלת וגיר וזוהה כטחנת קני סוכר (מסכרה) מהמאות הי"ג והי"ד לסה"נ (בירן ושהם תשמ"ז). הערכת חוקרי האתר הייתה כי המסכרה נבנתה על שרידי בית הכנסת הקדום, אשר תוארך על סמך תכניתו והפריטים האדריכליים הקשורים אליו לתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית. בשל היעדר ממצא כלי חרס מן התקופות הרומית או הביזנטית, זיהויו של המבנה כבית כנסת נשאר שנוי במחלוקת (שקד תשנ"ט).
החפירה והשימור במבנה היו חלק מפרויקט שהתפתח לתכנית לימודים של בית הספר היסודי 'נחשוני החולה', שנמשכה שלוש שנים ברציפות (עוד על התכנית, ר' Levy, Shafriri and Alef 2019). בנוסף לחפירה נערכו עם התלמידים פעילויות חקר ותכנון של המקום, כגון סקר של פריטים עתיקים בחצרות הבתים ההיסטוריים ביישוב באמצעות אפליקציה סלולרית ייעודית. הסקר הניב מפה מקוונת של הממצאים.
החפירה התמקדה בשטחים הסמוכים לקירות מבנה העמודים (30W, 32W, 61W, 62W; איורים 2, 3). שטחים אלה נחפרו בראשית שנות ה-80 של המאה הקודמת ומאז התמלאו בסחף והצטברויות אדמה (501L–503L) שמקורן ממחיצות אדמה שנותרו מחפירות העבר. עוד נחפרו הצטברויות אדמה באזורים שלא נחפרו עד היום, ונחשף חלקו הצפוני של קיר 62 (506L, 512L).
נחשפו שרידים וממצאים משתי שכבות עיקריות. לשכבה II יוחסו ממצאים המתוארכים בעיקר למאה הי"ג לסה"נ, ימי שלטון האיובים והממלוכים, רובם שברי כלי חרס הקשורים לתעשיית הסוכר. בשכבה I, שכבת פני השטח, נחשפו שרידים וממצאים המתוארכים לשלהי התקופה העות'מאנית ולראשית ימי המנדט הבריטי — ימי ראשית ההתיישבות היהודית במקום.
שכבה II
בחפירת הצטברויות האדמה (501L–503L, 506L, 512L) סמוך לקירות האבן של המבנה נמצאו שברי קערות מזוגגות (איור 1:4, 2) המתוארכות למאות הי"ב והי"ג לסה"נ, שברי פכים עשויים באבניים (איור 3:4) המתוארכים למאות הי"ג–הט"ו לסה"נ, שברי פכים עשויים ביד (איור 4:4) ומעוטרים בדגמים גיאומטריים, שברי כלי בישול (איור 5:4, 6) ושברי כלי אגירה גדולים עשויים ביד (איור 7:4, 8), וכן שברים רבים של כלים ששימשו לייצור הסוכר (עוד על תעשייה זו, ר' שטרן 1999; Stern 2001), ובהם קדרות קוניות (איור 1:5–3) ושברים רבים של 'קנקניות מולאסה' (איור 4:5). כלי הסוכר מוכרים מהחפירות הקודמות באתר (בירן ושהם תשמ"ז) וכן ממכלולים אחרים בארץ (Stern et al. 2015; Taha 2015). בהצטברות אדמה 503 שממערב לקיר 62 נחשפו שני כלי חרס תמימים זה לצד זה: קערה שבסיסה שטוח ושפתה צבוטה (איור 1:6; הקערה נשברה במהלך החפירה ורופאה) ונר שמן חסר זיגוג (איור 2:6). כלים אלה מתוארכים למחצית השנייה של המאה הי"ב ולמאה הי"ג לסה"נ (Avissar and Stern 2005:124–126). בחפירת הצטברות 506 שממזרח לקיר 62 נחשף שבר כותרת של עמוד בזלת (507L; 0.6 מ' קוטר). סמוך לפינת קירות 30 ו-62 התגלה ראש חץ מברזל שחתכו רבוע, המתוארך לתקופה הממלוכית (502L; סל 5010; איור 7; Khamis 2008:181). עוד התגלה בשכבה זו בסיס בקבוקון חרוטי מנופח עשוי זכוכית, המעוטר בצלעות עמוקות היוצרות חתך בדגם פרח המתוארך לתקופה הממלוכית (502L; סל 5007; איור 8; גורין-רוזן תשס"ו, איור 12:1). על פני השטח נמצא מטבע שחוק מראשית המאה הי"ג לסה"נ, שזוהה כפלס איובי של אל-עאדל הא' שהוטבע בדמשק (ייתכן 1213/4 לסה"נ; ר"ע 165700).
שכבה I
בשכבת פני השטח (500L) ובהצטברויות אדמה מאוחרות (503L) שחדרו ומילאו את בורות החפירה מהעונות הקודמות, נמצאו שברי כלי חרס המתוארכים בבירור לשלהי התקופה העות'מאנית ולימי המנדט הבריטי בארץ ישראל, ובהם שבר כלי מטיפוס עזה אפור-שחור, אולי שפת ג'ארה (איור 1:9), שברי כלי אגירה עשויים ביד (איור 2:9), שברים קטנים של כלי פורצלן ושברים רבים של כלים ממשפחת ראשיא אל-פוחאר, האופייניים לתקופות אלה בגליל העליון (ברגר 2015; Stern 2016), ובהם איבריקים (איור 3:9). מעדויותיהם של ותיקי המושבה שהשתתפו בחפירה עולה כי כלים אלה נמכרו תדיר במושבה על ידי סוחרים רכובים על סוסים שהיו מגיעים למקום מלבנון עד שלהי שנות ה-40 של המאה הכ'. עוד נמצאו בשכבת פני השטח חלק ממקטרת שבסיסה דמוי דיסק, המתוארכת למחצית השנייה של המאה הי"ט לסה"נ (איור 4:9; Rauchberger 2017:Fig. 14.7.84), שברי רעפים מבית היוצר 'מוצא' המתוארכים לשנים 1925–1948, וכן רעפים מיובאים ממרסיי (איור 5:9), מבית היוצר Guichard Carvin, הנושאים סימן דבורה ייחודי. רעפים מטיפוס זה היו בשימוש בארץ משלהי התקופה העות'מאנית (גורדון 2006; Yergün and Çiftçi 2008), ועדיין אפשר לראותם על גגות בתי המושבה הראשונים הסמוכים לאתר, כמו גם בבתי המושבות השכנות, במטולה ובראש פינה.
עוד נמצאו בשכבה שני מטבעות בערך של 1 מיל משנת 1943 (500L; סל 5045; איור 1:10) ושל 2 מיל משנת 1927 (500L; סל 5046; איור 2:10).
בחפירה התגלו גם ממצאים מתקופות נוספות, בעיקר במפלס פני השטח, ובהם מעט שברי כלי צור מהתקופות הכלקוליתית והברונזה הקדומה (קרקובסקי, להלן); שבר גוף קטן של כלי חרס המיוחס לתרבות הכלקוליתית הגולנית (איור 1:11); שבר שפת פערור מתקופת הברונזה הקדומה 1 (איור 2:11; Golani 2003:132–133); ומעט שברי כלי חרס מהתקופות הרומית והביזנטית, ובהם שפת קערה מיובאת ממשפחת ה-LRRW (איור 3:11; Leibner and Ben David 2014) ושברי גוף של כלים מצולעים (איור 4:11) שאחדים מהם נמצאו מכוסים חלקית בשכבת חומר מליטה.
ממצא הצור
מאשה קרקובסקי
נאספו 23 כלי צור ונתז ראשוני אחד שרוף. כל הפריטים שחוקים וקצותיהם מוחלקים, והם מכוסים בדרגות שונות של פטינה. פריטי הצור לא נמצאו באתרם ועל פי השתמרותם הגרועה הם היו חשופים בפני השטח לפרקי זמן שונים. ארבעה כלים תוארכו לתקופה הכלקוליתית או לתקופת הברונזה הקדומה; שאר הכלים יוצרו בתעשיות אד-הוק ועל כן קשה לתארכם. זוהו להבון משוברר משני הקצוות (איור 1:12) ומקדח גס (איור 2:12), שתוארכו לתקופה הכלקוליתית, וכן שני להבים שבורים בקצה אחד וקטומים בקצה השני, שחתכם טרפזי ועליהם שני רכסים דורסליים (איור 3:12, 4), שהופקו כנראה בטכנולוגיה כנענית, המאפיינת את תקופת הברונזה הקדומה (Rosen 1997:46–50). להב מס' 4 עבה ורחב ועליו שברור גס בשני הקצוות הלטרליים, ועל כן נראה כי יש לתארכו לסוף תקופת הברונזה הקדומה או אף לתקופת הברונזה הביניימית (Rosen 1997:111).
עבודות השימור
במבנה שהתגלה באתר לא נערכו מעולם עבודות שימור, והוא סבל מהזנחה רבה (אלף ורוזנבלום 2015). בחפירה נחשפו מחדש חלקי קירות שכוסו באדמה עם השנים ושרידים נוספים, והשימור כלל טיפול בקירות, בבסיסי העמודים ובמתקנים, מילוי בורות בשטח והסדרת ניקוזים.
קירות המבנה (1.5 מ' רוחב) נבנו מאבני לקט מבזלת ונארי וחלוקי נחל מאבני גיר, שלוכדו בחומר מליטה על בסיס אדמה מקומית שעורבבה כנראה בסיד. השתמרות הקירות גרועה, והיה צורך לייצב אותם באמצעות השלמת אבן וחומר מליטה חדש על בסיס אדמה מקומית וסיד הידראולי (ביחס של 1:5). עבודות אלו נעשו בטכנולוגיית הבנייה המקורית ובהוספת יתדות אבן לחיזוק בין אבני הלקט. כמו כן הושלמה בנייה של קטעים חסרים בקירות ובמסדים לגובה של נדבך אחד, אשר סומנה בתגיות שחזור מנירוסטה. בסך הכול נאטמו כ-45 מ"ר של ראשי קירות, מולאו כ-20 מ"ר מישקים ונבנו כ-16 מ"ר השלמות בנייה שלהם נדרשו כ-8 מ"ק של אבני בזלת ונארי.
במבנה נחשפו שני טורים של ארבעה מסדי עמודים, שנבנו מאבני לקט. על חלקם התגלו אבני נארי גדולות עם סיתות שוליים, ועל שלוש מהן התגלו אדני בזלת ניצבים. המסדים נחשפו ויוצבו בחומר מליטה חדש, הושלמו אבנים ויציקות דבש שפולסו בעזרת יתדות אבן כדי ליצור משטח השענה יציב לאדנים. לאחר מכן המסדים נקברו מתחת לקרקע בעת מילוי בורות החפירה.
במבנה נמצאו בריכות ותעלות, ששימשו כנראה במסכרה. שלוש מהבריכות (כ-1× 1 מ') נבנו מאבני נארי גדולות ומסותתות, שלוכדו בחומר מליטה עם סיד ואפר, והושתתו על מסד של אבני גוויל לא מסותתות. הבריכות טויחו בשכבת טיח חזק (5 ס"מ עובי) על בסיס סיד בור וחרסים כתושים. השימור בבריכות כלל ייצוב של המסדים והבריכות בעזרת השלמת אבן וחומר מליטה וייצוב הטיח המקורי בחיזוק שוליים, הזרקות לחללים במקומות שהתנתקו, מילוי סדקים וייצוב בחומר מליטה על בסיס סיד בור, אגרגט דק (1 מ"מ) וחרסים כתושים (1 מ"מ). בבריכה המזרחית מהשלוש נבנה מחדש הפן הצפוני שאבניו התמוטטו לבור החפירה. התעלות שהתגלו במבנה נבנו באבני נארי ובזלת, וחלק מנדבכיהן התמוטט. השימור בתעלות כלל בנייה מחדש של החלקים שהתמוטטו, ייצוב המסדים של התעלות ביתדות אבן וחומר מליטה ומילוי של חלוקים וחומר מליטה בין אבני הבנייה של התעלות.
באתר נותרו מחיצות אדמה שלא נחפרו וערמות עפר מהחפירה שחסמו את הניקוז וכן בורות פתוחים שנחפרו מתחת ליסודות וערערו את המסדים. נערכו עבודות שימור להסדרת הניקוז הטבעי במדרון ולמילוי בורות באדמה מקומית על מנת לקבל פני שטח אחידים יותר, המבליטים את השרידים הקדומים מעל פני השטח.
ממצא כלי הצור ושבר כלי החרס מן התקופה הכלקוליתית מתווספים לממצאים ולעדויות שנחשפו לאחרונה באתר (ברגר 2017) וקשורים להתיישבות הקדומה שעל שפת אגם החולה. ממצא כלי חרס מהתקופות הרומית והביזנטית התגלה לראשונה באתר בחפירה זו. בעבר אמנם התגלו שברים אחדים של כלי חרס מתקופות אלה בפני השטח, אך הממצא מהחפירה מחזק את סברתם של בירן ושהם (תשמ"ז) בדבר קיומה של שכבה מתקופות אלו במקום. עם זאת, אין בחפירה מצומצמת זו בכדי להכריע האם מבנה העמודים אכן שימש במקור בית כנסת כמה מאות שנים לפני שנבנה מעליו מבנה של מסכרה בימי הביניים. גילויים בשכבה II של ראש החץ מברזל והכלים התמימים שאינם קשורים לייצור סוכר, מלמד אולי שהמבנה בשכבה ננטש כתוצאה מאירוע אלים כלשהו.
החפירה הקהילתית ביסוד המעלה נעשתה במטרה להפוך את האתר לחלק משמעותי מהסביבה ומחיי הקהילה על מנת שזו תאמץ אותו ותבטיח את שימורו לאורך זמן. הגישה המציבה את הערך של המורשת לקהילה במרכז תפיסת ניהול המורשת הארכיאולוגית נובעת מכוחה של המורשת לחזק את תחושת השייכות של הקהילה למקום.
אילן צ' 1982. אתרי טיול בארץ ישראל: מדריך לאזור הצפון. תל אביב.
אילן צ' 1991. בתי כנסת קדומים בארץ ישראל. תל אביב.
אלף י' ורוזנבלום ע' 2015. בתי הכנסת בגליל: שימור במבט אזורי. בתוך י' פורמן-נעמן, עורכת. פרויקטים בשימור המורשת הארכאולוגית 2013–2015. ירושלים. עמ' 24–39.
בירן א' ואורמן ד' תשל"ה. יסוד המעלה. חדשות ארכיאולוגיות נא–נב:6–7.
בירן א' ושהם י' תשמ"ז. שרידי בית כנסת ומתקנים לייצור סוכר ביסוד-המעלה. ארץ-ישראל יט:199–207.
גארדאן ד' 1883. לישוב ארץ ישראל. המגיד. 20/06/1883. עמ' 199.
גורדון ג' 2006. 'גגות מתעופפים ברוח' – כניסתם של רעפים ותעשיית החרסית לארץ ישראל בשלהי העידן העות'מאני. זמנים 58:96–67.
גורין-רוזן י' תשס"ו. כלים ואריחי זכוכית מהחפירה בח'רבת אל-בטיה (נ"ט 819). עתיקות 53:*29–*36.
לובובסקי ע' תשמ"ב. זכרונות בן הגליל ב. יסוד המעלה.
נוה י' תשל"ח. על פסיפס ואבן: הכתובות הארמיות והעבריות מבתי הכנסת העתיקים. תל אביב.
שטרן ע' 1999. תעשיית הסוכר בארץ ישראל בתקופות הצלבנית, האיובית והממלוכית לאור הממצא הארכיאולוגי. עבודת מוסמך, האוניברסיטה העברית. ירושלים.
שקד ע' תשנ"ט. "בית הכנסת" ביסוד המעלה – מבט מחודש. בתוך מ' ליבנה ור' יחזקאלי, עורכים. יד ליאיר. עמ' 143–145.
תפילינסקי נ' תשל"ד. יסוד המעלה. חדשות ארכיאולוגיות מח–מט:28.
Avissar M. and Stern E.J. 2005. Pottery of the Crusader, Ayyubid, and Mamluk Periods in Israel (IAA Reports 26). Jerusalem.
Leibner U. and Ben David C. 2014. Imported Fine Ware in Palaestina Secunda: Geographic, Economic, and Ethnic Aspects. BASOR 371:185–201.
Golani A. 2003. Salvage Excavations at the Early Bronze Age Site of Qiryat Ata (IAA Reports 18). Jerusalem.
Khamis E. 2008. The Metal Artifacts. In V. Tzaferis and S. Israeli. Paneas II: Small Finds and Other Studies (IAA Reports 38). Jerusalem. Pp. 165–188.
Levy D., Shafriri Y. and Alef Y. 2019. Discover, Imagine, Change: Community Place-Based Activities Using Unique Mobile Apps. In W. Karwowski and T. Ahram eds. Intelligent Human Systems Integration (Advances in Intelligent Systems and Computing 903). Cham. Pp. 465–480.
Rauchberger L. 2017. Ottoman Clay Tobacco Pipes from the Seawall Excavations in Jaffa. In A. Burke, K.S. Burke and M. Peilstöcker eds. The History and Archaeology of Jaffa 2 (Monumenta Archaeologica 41). Los Angeles. Pp. 249–272.
Rosen S. 1997. Lithics after the Stone Age: A Handbook of Stone Tools from the Levant. California.
Stern E.J. 2001. The Excavations at Lower Ḥorbat Manot: A Medieval Sugar-Production Site. ‘Atiqot 42:277–308.
Stern E.J. 2016. The Ceramic Finds from the Ottoman Flour Mills in the Ridwan Gardens, ‘Akko. ‘Atiqot 87:83–96.
Stern E.J., Getzov N., Shapiro A. and Smithline H. 2015. Sugar Production in the ‘Akko Plain from the Fatimid to the Early Ottoman Periods. In K.D. Politis ed. The Origins of the Sugarcane Industry
and the Transmission of Ancient Greek and Medieval Arab Science and Technology from the Near East to Europe. Athens. Pp. 79–112.
Taha H. 2015. The Sugarcane Industry in Jericho, Jordan Valley. In K.D. Politis ed. The Origins of the Sugarcane Industry and the Transmission of Ancient Greek and Medieval Arab Science and
Technology from the Near East to Europe. Athens. Pp. 51–79.
Yergün U. and Çiftçi A. 2008. Imported Construction Materials and Techniques in 19th century Ottoman Architecture. In D. D’Ayala and E. Fodde eds. Structural Analysis of Historic Construction: Preserving Safety and Significance (Proceedings of the VI Conference on Structural Analysis of Historic Construction, 2–4 July 2008, Bath, United Kingdom II). London. Pp. 999–1006.