שטח  S
שטח S משתרע בקצה המערבי של התל. אזור זה נפתח במקור על מנת לתעד את כל רצף הסטרטיגרפיה של התל, אך הוא נסגר בטרם עת כתוצאה משיקולים בטיחותיים לאחר שנחשפו בו שכבות מתקופת הברונזה המאוחרת (Barkay and Ussishkin 2004a; 2004b). השטח כלל במקור 14 ריבועים (10 × 35 מ'), שסודרו בשתי שורות בציר מזרח–מערב. החפירות המחודשות הוגבלו ל-12 מהריבועים המקוריים בחלק המערבי של השטח (13–8/DC) והרחיבו את השטח בשני ריבועים נוספים (12B, 12E), לשטח כולל של כ-200 מ"ר.
העבודה בשטח זה התמקדה בעבר בעיקר בחשיפת שכבה 3-S מתקופת הב"מ 1ב והב"מ 2, שנחשפה לראשונה על ידי משלחת אוניברסיטת תל אביב. החפירה הנוכחית חשפה בשכבה זו בעיקר שרידים של מבנה מונומנטלי (1027W) ומבנים נוספים שנחשפו בחלקם בחפירות קודמות. בשני הריבועים שנפתחו לאחרונה במהלך פירוק מחיצות ישנות וחידוש חתכים, נחשפו שרידים אחדים משכבות מאוחרות יותר — 2-S ו-1-S (תקופת הב"מ 2) ו-VII (תקופת הב"מ 3א).
 
שכבה 3-S (איור 2). רוב השרידים משכבה זו יוחסו לשלושה שלבי שימוש (a–c), המלמדים כי זמנה של השכבה ממושך למדי. חלק מהקירות נחשפו לראשונה על ידי משלחת אוניברסיטת תל אביב, בעוד שאחרים נחשפו לאחרונה. נראה כי קיר מזרח–מערב ארוך במיוחד, המשתרע על פני ריבועים 12–9/C (1027W=1077W/1075W-TAU; 17 מ' אורך, 1.2 מ' רוחב, 1.7 מ' גובה השתמרות), היה הקיר הדרומי של מבנה מונומנטלי. הפינה הדרומית-מזרחית של מבנה זה נחשפה בריבוע 9C, ולכן נראה כי המבנה נמשך לצפון; נראה כי פינתו הדרומית-מערבית שבקצה התל, התמוטטה עם הזמן או נבנתה בשלב מאוחר יותר של המבנה (להלן, 1220W). המבנה המונומנטאלי התקיים במשך כל שכבה S-3 (שלבים a–c) ונראה כי היה מבנה אליטה או ציבור. קטע קיר נוסף שנמצא בריבוע 12D (1127W) התקיים אולי גם הוא לאורך כל שכבה זו.
בקצה המערבי של התל התגלו שרידי קיר בכיוון צפון–דרום (1220W), אולי חלק ממערכת ביצור מהשלב הקדום ביותר מבין שלושת שלבי בשכבה (c3-S). קיר 1220 מתחבר למבנה, אולי מגדל (1127W, 1163W, 1221W, 1227W). קיר 1163 ניגש לקיר 1127, שהשימוש בו נמשך לאורך כל השכבה — עדות אפשרית לכך שהמבנה המונומנטלי שאליו היה שייך קיר 1027 היה חלק ממערכת ביצור זו. עם זאת, הקשר בין מבנים אלה עדיין זקוק להבהרה. כן נחשפו אומנה או בחן (1219W) וקיר (1222W), השייכים אולי גם הם למערכת הביצור, למרות שהשתמרותם ירודה ויחסם ליתר השרידים במערכת אינו ברור.
שרידים אדריכליים נוספים הניגשים לקיר 1027 בצדו הדרומי יוחסו לשלושת שלבי השימוש בשכבה. בריבועים 11/DC נחשפו קירות נוספים שיוחסו לשכבה (1130W, 1215W, 1232W; השניים האחרונים יוצרים פינה). כן נחשפה רצפה (L1223), הניגשת לקיר 1130 ממזרח ולקיר 1027 מדרום. במילויים מעל רצפה 1223 התגלו ממצאים חשובים, ובהם שתי חרפושיות (איור 3) ושני שברים של עצם מעובדת (11314B/1200L, 11294B/1201L), כולם בגובה של לא יותר מ-0.15 מ' מעל הרצפה. בריבוע 9C נחשף קיר נוסף (1081W) שיוחס לשכבה c3-S. בפרסום קודם (Streit et al. 2018:262–263) יוחס קיר זה באופן זמני לשכבה קדומה יותר (4-S), מכיוון שיסודותיו הונחו על מצבורים עמוקים יותר מאלו של קיר 1027, שנחשף באותו ריבוע. עם זאת, יחוס זה שונה מאז, שכן יסודותיו של קיר 1027 בריבוע 12C נמצאו במצבורים עמוקים יותר מאלו שהובחנו בריבוע 9C. רק חפירה נוספת של יסוד קיר 1081 תבהיר אם הוא קדום לקיר 1027.
נראה כי שני קירות המיוחסים לשלב c3-S — 1163 של מבנה המגדל (?) ו-1130 — היו בשימוש בשלב הבא (b3-S) והמשיכו לשמש לצד קירות 1027 ו-1127. בשלב זה הוקמו שלושה קירות (1161W, 1192W, 1199W), שחסמו מעבר בין קירות 1130 ל-1027. לאחר שנחסם המעבר הותקן טבון (L1141) בין קיר 1027 לקיר 1192. עוד יוחסה לשלב זה עדשה של משקעים שרופים (1150L), שנמצאה בריבוע C12, קרוב למפלס בו צפויה הייתה להימצא רצפה של שלב b3-S, אך לא זוהתה. ליד עדשה זו, באותו מפלס בערך, התגלה אוסטרקון הנושא כתובת בכתב קדום (10969B/1114L; Höflmayer et al. 2021).
לשלב השימוש האחרון בשכבה זו, a3-S, יוחסו שרידי קירות (ממערב למזרח: 1162W=1105W-TAU, 1043L, 1071W=1103W/1097W-TAU, 1028W=1089W-TAU, 1032W=1087W-TAU), התוחמים מרחבים מסודרים לאורך הצד הדרומי של קיר 1027 ובהם שניים או שלושה חדרים סגורים. רוב הקירות הללו נחשפו לראשונה במהלך החפירה של אוניברסיטת תל אביב ויוחסו לשכבה S-3. ממצא קרמי שנמצא באתרו בזיקה לקירות אלה מלמד כי בתקופה של שכבה S-3a שימש אזור זה בעיקר למגורים. במהלך החפירה לא זוהו רצפות ברורות משלב זה.
 
שכבות 2-S, 1-S ו-VII. שרידי שכבות 2-S ו-1-S התגלו בכמה מקומות, אם כי לא תמיד ניתן היה לייחס אותם באופן חד משמעי לאחת משתי שכבות אלה. שכבה 2-S, המתאפיינת ברצף של רבדים צפופים של חומר שרוף עשיר בממצא קרמי ושרידים אורגניים, תוארה בעבר כחסרת אדריכלות (Barkay and Ussishkin 2004b:337–342). רבדים כאלה נתגלו במחיצות של ריבועים 11–10/DC ו-12D. למרות שהם פורשו בעבר כגורן (Barkay and Ussishkin 2004b:342), אנו מציעים כי סביר יותר שרבדים אלה מייצגים שטחים של השלכת פסולת שנשרפה ברציפות באופן מכוון מסיבות היגייניות. פרשנות זו תואמת טוב יותר לכמות הגדולה של הממצא הקרמי שנמצאה ברבדים (לתיאור מאפיינים דומים באתרים אחרים, ר' Webster et al. 2019a:90). עוד יוחסו לשכבה S-2 כמה בורות (למשל, L1110 בריבועים 12–11/D) ומילויי אדמה (1204L, 1205L, 1212L בריבוע B12). במילוי 1212, מתחת למילויים 1204 ו-1205, נמצא חרס הנושא כתובת היראטית (איור 4). מכיוון שממצא זה התגלה במרחק של פחות מ-0.5 מ' משפת המדרון ולא נחתם מלמעלה בהקשר מוגדר היטב, הייחוס הסטרטיגרפי שלו מעורפל במקצת; סביר להניח שהוא שייך לשכבה 2-S, אם כי לא ניתן לשלול ייחוס לשכבה 3-S.
שרידי שכבה VII כוללים הצטברות של פסולת לבני בוץ וחומר שרוף (1197L; כ-0.5 מ' עובי), שנחשפה בקטע המזרחי של ריבוע 12B; הצטברות זו תוארה גם על ידי אוסישקין בריבוע 12C הסמוך (יחידה 3783). הצטברות זו הייתה מונחת על רצפת עפר אפשרית (1228L) ונמצאו בה שני כלים לרפאות, מהם קערה מעוטרת, לצד חלק מכלי אחר ועלי אבן. הקערה המעוטרת נושאת כמה סימנים על דופנה, אולי אותיות אלפבית. בחלקו הצפוני של ריבוע 12E התגלה ריכוז ממצא קרמי (1172L), ככל הנראה באתרו. בריבוע 8C התגלה בור (1036L=3950L-TAU; 2 מ' קוטר), המיוחס גם הוא לשכבה VII; נחשפו בו שני שברים של בסיס או עמוד אבן (Streit et al. 2018: Fig. 5), המזכיר פריטים אדריכליים שנמצאו בעבר במקדש האקרופוליס של שכבה VI (Ussishkin 2004c).
 
שטח P
שטח P משתרע בחלק הצפוני-מערבי של התל. בקצה הדרומי-מזרחי של השטח שכנה הפינה הצפונית-מערבית של הארמון-מבצר היהודאי מהמאות הט'–הח' לפסה"נ שנחשפה ופורקה בעבר (Ussishkin 2004e). בשטח P נחשפו גם מקדש (Ussishkin 2004c) ומבני מגורים (Ussishkin 2004b), המתוארכים לתקופת הברונזה המאוחרת, וארמון מתקופת הברונזה התיכונה (איור 5; Ussishkin 2004d; קירות בסדרת המספרים 200 ו-300 נחשפו על ידי משלחת אוניברסיטת תל אביב; חוסר האחידות במתאר הקצוות של כמה מן הקירות נובעת מהנגישות המוגבלת אליהם בשל הארמון היהודאי העומד מעליהם).
בפרויקט הנוכחי נמשכה החפירה בשלושה מהריבועים שפתחה משלחת אוניברסיטת תל אביב
(9–8E ו-9F) וכן נפתחו שבעה ריבועים חדשים ממזרח לשטח המקורי (10/GD ו-11/GE). בריבועים החדשים התגלו שרידים מכל השכבות שתועדו בעבר בשטח P: קיר תמך (?) מתקופת הברזל 2 בריבועים המזרחיים ביותר (שכבות V ו-IV); מבני מגורים מתקופת הברונזה המאוחרת (שכבות 2/1-P); והמשכו המזרחי של מבנה הארמון מתקופת הברונזה התיכונה (שכבות 4-P ו-3-P). מתחת לרצפה מטויחת של שכבה 4-P נחשפו שרידים משלבים מוקדמים יותר של הארמון, שיחוסם הסטרטיגרפי המדויק עדיין לא ברור (שכבה 6-P או 5-P).
 
שכבה 6-P או 5-P: שלב קדום של הארמון מתקופת הברונזה התיכונה (איור 5). המשלחת של אוניברסיטת תל אביב חשפה שרידים מקוטעים של מבנה, שלפי המשוער היה חלק משלב קדום של ארמון שכבה 4-P, ויוחס לשכבה 5-P (Ussishkin 2004d:146–151). ייתכן ששרידים נוספים משלב זה נחשפו בחפירה הנוכחית בריבוע 9E, מתחת לרצפה מטויחת בשכבה 4-P (5010L-TAU). בעומק 0.2 מ' מתחת לרצפה נחשף קיר אבן בכיוון דרום-מערב–צפון-מזרח (2128W; כ-2 מ' רוחב), שהשתמר לגובה של לפחות שבעה נדבכים. למרות שבמילוי מעל הקיר (L2110) נמצאה כמות גדולה של ממצא קרמי מתקופת הברונזה הקדומה, המילויים הניגשים אל הקיר מצפון (2131L) ומדרום (2130L=2142L) מלמדים כי תאריכו תקופת הברונזה התיכונה. לא ברור אם קיר 2128 היה חלק משכבה 5-P או משלב מוקדם יותר של הארמון מתקופת הברונזה התיכונה בשכבה 6-P. מכיוון שמפלסו נמוך ב-0.2 מ' מזה של קיר סמוך (2003W) משכבה 5-P שנחשף בריבוע 8E, סביר יותר שהוא שייך לשכבה 6-P.
 
שכבות 4-P ו-3-P: ארמון מתקופת הברונזה התיכונה (איור 5). הארמון בשכבה 4-P נבנה לראשונה בשלב זה, או הורחב במידה ניכרת, והוא כולל שני אגפים, דרומי ומזרחי, ולצדם חצר. המבנה נהרס ונבנה בחלקו מחדש זמן קצר לאחר מכן (שכבה 3-P), אך בסופו של דבר נהרס בחורבן שני ואחרון (Ussishkin 2004d). בעבר הוצע כי לוחות האבן הגדולים המדפנים חלקים ממבנה הארמון של שכבה 4-P היו בשימוש משני, ומקורם במבנה משכבה 5-P (Ussishkin 2004d:155).
חלק מהאגף המזרחי נחקר שוב במהלך החפירות המחודשות, ונחשף בו כנראה קטע מהחזית המזרחית של המבנה (B2013W/2057W, 2026W). חזית זו הקיפה שני חדרים גדולים וכנראה גם חדר שלישי מדרום להם. החדר הדרומי משני החדרים הגדולים היה גדול מעט יותר והשתרע על פני רוב השטח של ריבועים 9FE ו-10–9G. אל קיר 2057 ניגש בחן (2117W), המקביל לבחן שזוהה בצד הנגדי של מרחב זה ונחשף בחפירות הקודמות (371W-TAU); בחנים אלה הפרידו בין שני החדרים. הקירות, הבחנים והרצפות של החדרים טויחו בטיח על בסיס סיד לבן (איור 6). קיומו של החדר, שלא תועד בעבר, הובן מציון פתח בקיר הדרומי של המרחב (W2025, W2032). החדר, שגם בו היו קירות מטויחים בטיח גירי, לא נחפר משום שהוא נמצא מתחת לארמון-מבצר היהודאי. הפן המזרחי של קירות החזית המזרחית (B2013W/2057W, 2026W) לא טויח, בעוד שהרצפה ממזרח להם טויחה בטיח סיד. תעלת ניקוז (2151L) עברה במקביל לשני קירות אלה ממזרח, ואפשר שהיא הגנה עליהם מפני נזקי גשם. האזור שממזרח לחזית, שהגישה אליו הייתה דרך פתח בין שני קירות החזית, פורש כחצר פתוחה.
נחשפו עקבות רבים של חורבן הארמון של שכבה 4-P. בפינת קירות 2025 ו-2026 (2146L) נמצאו גושים גדולים של טיח-סיד ועליהם טביעות של קורות עץ. גושים אלה התגלו מוקפים בלבני בוץ שרופות, ולכן נראה שהם שרידי תקרה שקרסה במהלך שרפה עזה. שרידים דומים לשכבת החורבן נתגלו ממזרח לקירות 2026 ו-2057/B2013 ומדרום לקיר 2025, שם גם נחשפה קורה מפוחמת גדולה (2084L). בהריסות של החורבן הזה לא התגלו בדרך כלל ממצאים.
בזמנה של שכבה 3-P פולסו ההריסות של החורבן הראשון של הארמון באתרם וכוסו ברצפת טיח באיכות ירודה (0.22–0.40 מ' עובי) מעל מפלס שכבה 4-P. קטעים אחדים של רצפה זו התגלו במקומות רבים ברחבי שטח החפירה. השתמרות טובה של קטע מרצפה זו (2083L) התגלתה בריבוע 10G, שם היא ניגשה אל הקיר המטויח של הארמון משכבה 4-P ולקיר של שכבה 3-P (2025W, 2065W, בהתאמה); קיר W2065 נראה רק בחתך הצמוד לקיר 2025.
לאורך קירות אלה נבנו ספסלים מלבני בוץ ונראה כי הם שייכים לארמון בשתי תקופות השימוש בו (שכבות 4-P ו-3-P; הספסלים לא הוצגו בתכנית אלא רק בחתכים, שכן בנייתם ירודה בדרך כלל וקשה לזהותם בחפירה); השימוש של ספסלים אלה עדיין לא ברור. מרכיבים שנוספו לארמון במהלך שכבה 3-P כוללים שרידי לבנים של ספסל או קיר, שנבנה מול הפינה שנוצרה בין הקירות המטויחים של שכבה 4-P (2025L, 2026L) לקיר 2065, שחשיפתו נקטעה במחיצה הדרומית של ריבוע 10G.
מילויים של הריסות לבני בוץ שנחשפו בחדרי הארמון מעידים על חורבנו הסופי. בהריסות שכבה 3-P התגלו רק ממצאים אחדים, ובהם פסלון בהט של בז כמעט שלם וקערה קיפרית מטיפוס 'אדום על אדום' שחלקה ניתן לרפא (איור 7), שנחשפו בצד הדרומי ביותר של החדרים המזרחיים של מבנה הארמון, ליד קיר 2025.
 
שכבות 2/1-P: מבני מגורים ובורות מתקופת הברונזה המאוחרת (איור 8). המשלחת של אוניברסיטת תל אביב ייחסה תיארה את השרידים בשתי שכבות אלה כשרידים של מבני מגורים מתקופת הברונזה המאוחרת המסודרים בכיוון צפון-מערב–דרום-מזרח, שהשתמרו בצורה ירודה. שרידים דומים שנחשפו בחפירות המחודשות יוחסו בדרך כלל לשכבות 2/1-P, שכן עדיין לא זוהו קשרים ישירים בין שרידי שכבות אלה שנחשפו לאחרונה ובעבר, ואף אחד מהממצאים הקשורים לקירות לא איפשר ייחוס סטרטיגרפי מדויק יותר.
נחשפו שני קירות הניגשים זה לזה (2015W, 2031W) ושורה של קירות סמוכים (2008W, 2011W, 2022W/A2013W), שיוחסו לשני חדרים. נראה כי שני קירות אחרים (2012W, 2018W) שייכים לשלב אחר של מבנה זה, אם כי לא ברור אם הם מייצגים שלב קדום או מאוחר יותר שלו בשל מצב השתמרותם הירוד. עיקר הנזק לקירות שכבה 2-P נגרם בשל כריית בורות (למשל, 2126L, ובעיקר L2049) בשלב מאוחר יותר בתקופת הברונזה המאוחרת, אולי בשכבה 1-P. בור 2049 (1.9 מ' קוטר, 1.6 מ' עומק) היה עשיר במיוחד בממצאים, ובהם עשרות צדפים, 17 חרוזים, פך שלם, קערה מרוסקת באתרה ואלבסטרון מיקני ישר דופן (איור 9; Mountjoy 1986:73–74, Fig. 84; Furumark Shape 94), המתוארך לשני שלבים של התקופה ההלדית המאוחרת (LH IIIA2 ו-LH IIIB). מקבילה קרובה לכלי זה ידועה מתל בטש, שכבה VII (Steel 2006:156, Photo 75; Greener 2015:218–219).
 
שכבות V ו-IV: תקופת הברזל. משלחת אוניברסיטת תל אביב חשפה בשטח P רק שרידים דלים משכבה V (Ussishkin 2004e). מעליהם נמצאו שרידי שכבה IV הכוללים את הארמון-מבצר היהודאי, מבנה הנספחות הצפוני וחצר — כולם כונו 'ארמון B'. מבנים אלה נבנו מחדש לאחר ההתקפה האשורית בשנת 701 לפסה"נ ושרידיהם כונו 'ארמון C' (Ussishkin 2004e:774–776). החפירות שנערכו לאחרונה בשטח P חשפו מחדש רק חלק ממבנה הנספחות הצפוני, הכולל במות כמעט מרובעות בקצה המזרחי של שלושה קירות מקבילים (281W-TAU, 282W-TAU, 9511W-TAU), שפורקו בשנת 2019. נחשפה שורה של שלושה קטעי קירות בכיוון צפון–דרום (2072W, 2101W, 2102W; ריבועים 11/GE; להלן 2072W), הנמשכים במקביל למבנה הנספחות הצפוני ויוצרים פינה מעוגלת עם קיר בכיוון מזרח–מערב (2042L). קיר 2072 שימש כנראה קיר תמך, שתחם את הריסות לבני הבוץ של חורבן הארמון משכבות 4/3-P, שעליו נבנה מבנה הנספחות הצפוני. על כך מלמדים בין היתר גובהו הניכר (כ-2.5 מ'), נטייתו הקלה מערבה כלפי פנים מבנה הנספחות והעובדה שרק הפן המזרחי שלו עוצב כראוי. אל קיר 2072 ניגשים ממזרח קירות לבני בוץ קצרים, שנבנו במרושל, ושימשו כנראה בחנים, וביניהם מילוי אחיד. קשה היה להבחין בקירות אלה, והם זוהו רק בחתך שנחפר בהם (למשל, 2118W; איור 10), ועל כן נראה שקירות אלה וקיר 2072 הם חלק ממבנה תת-קרקעי. מעל הקירות לבני בוץ אלה נחשפו שתי רצפות זו על גבי זו והצטברות אדמה (כ-0.2 מ' עובי) עשירה בגושי ביטומן. חפירה עתידית בשטח נרחב יותר תבהיר האם שרידים אלה שייכים לשכבה V או IV.
 
כרונולוגיה
לאורך כל עונות החפירה נלקחו משטחים S ו-P, הן מריבועי החפירה החדשים והן מחתכים ישנים, דגימות רבות של חומרים אורגניים משוכבים היטב לצורך תיארוך פחמן 14. הדגימות התמקדו בחומר מצמחים קצרי מועד על מנת להשיג כרונולוגיה מדויקת ביותר המתאימה לניתוח בייסיאני. האנליזה נעשתה במעבדות הפחמן 14 באוניברסיטת חרונינגן ובמכון הטכנולוגי הפדרלי של שווייץ בציריך (ETH Zurich). רצפי הפחמן שהורכבו בפרויקט זה לוקחים בחשבון הן את הקביעות האחרונות והן את התאריכים הישנים יותר שהציגה משלחת אוניברסיטת תל אביב (Carmi and Ussishkin 2004). דיון בתוצאות ובהשלכותיהן פורסם במקום אחר (Webster et al. 2019a; 2019b).
רצף תאריכי פחמן 14 שנקבע עבור שטח S (שכבות c–a3-S, 2-S, 1-S, VII, VI) מתארך את שכבות 3-S ו-2-S לתקופה קדומה באופן משמעותי ממה ששוער על ידי החופרים הקודמים: במקום תאריך בסוף המאה הי"ד לפסה"נ לשתי השכבות (Ussishkin 2004a:56–60) הוקדם התאריך של שכבה 3-S למחצית השנייה של המאה הט"ו לפסה"נ (1450–1420 לפסה"נ מכויל) ושל שכבה 2-S למחצית הראשונה של המאה הי"ד לפסה"נ (1420–1350 לפסה"נ מכויל). כרונולוגיה מעודכנת זו מבטלת פער לכאורה שהובחן בעבר בין העדות הארכיאולוגית מתל לכיש לבין המקורות הכתובים; אוסישקין (Ussishkin 2004a:58) הצביע על פער יישובי בתל במהלך המחצית השנייה של המאה הט"ו לפסה"נ, בעוד שפפירוס הרמיטאז' A1116 (verso) משלטונו של אמנחותפ הב' מזכיר שליחת שליחים למצרים מכמה ערים בדרום הלבנט, כולל לכיש (Epstein 1963). הרצף המתוקן של תאריכי פחמן 14 מתארך את שכבה 3-S לתקופה זו ממש, ובכך מעיד על קיומו של יישוב מאורגן היטב במקום, המסוגל לשגר שליח למלך מצרים (Webster et al. 2019a). רצף תאריכי פחמן 14 דומה פותח עבור שטח P והוא ממתין לפרסום.
 
שלוש עונות החפירה המחודשות בשטחים S ו-P בתל לכיש הוסיפו מידע חשוב להבנת הארכיאולוגיה והכרונולוגיה של השכבות מתקופת הברונזה המאוחרת באתר.
בסיס של עמוד אבן או כותרת שנמצא בבור בשטח S מלמד אולי על קיומו של מקדש או מבנה אליטה שלא היה מתועד בקרבת אזור זה. בחינה מחודשת של מבנה הרבדים משכבה 2-S מצביעה על היותם הצטברות מכוונת של שרידי פסולת במקום גורן, אם כי הדבר דורש מחקר נוסף. המבנה המונומנטלי בשכבה 3-S מתפרש כמגורי אליטה או מבנה ציבור על סמך גודלו והממצאים הקטנים הנלווים ובהם חרפושיות, כלי עצם וכתובות בהיראטית ובפרוטו-כנענית. כתובות אלה יאפשרו לחוקרים להעריך מחדש את התפתחות הכתב באזור.
כרונולוגיה מתוקנת של שטח S המבוססת על תיארוכים רבים של פחמן 14, מספקת תאריך מוחלט לשכבה 3-S במחצית השנייה של המאה הט"ו לפסה"נ. דבר זה יוצר התאמה בין שכבת יישוב זו לבין אזכור שליח מלכיש בפפירוס הרמיטאז' A1116. יתר על כן, התאריכים מתל לכיש תואמים לתיארוך פחמן 14 מאתרים אחרים שהוזכרו מהלבנט ומצרים ותומכים בכרונולוגיה הגבוהה של תקופת הברונזה התיכונה ובתקופת מעבר ברונזה תיכונה–ברונזה מאוחרת כנראה כבר בשנת 1600 לפסה"נ (Höflmayer 2015; 2019; Höflmayer et al. 2016a; 2016b).
חשיפת חלקים נוספים מהאגף המזרחי של הארמון והחצר ממזרח לו בשטח P תרמה להבנת המתאר האדריכלי של הארמון מתקופת הברונזה התיכונה (שכבות 4-P ו-3-P). בחפירות מתחת לרצפה של שכבה 4-P נחשפו שרידים משלב קדום יותר של ארמון זה (5-P או 6-P), בעיקר קיר בעל מידות מונומנטליות. ממזרח לשרידים מתקופת הברונזה התיכונה חשפו החפירות מה שנראה כקיר תמך מתקופת הברזל, ובכך שפכו אור על המתאר והאדריכלות של מתחם הארמון-מבצר היהודאי. חקירות נוספות של שרידים אלה — אולי חלק ממבנה משני גדול — יבהירו אם זמנו של מתחם זה תקופת הברזל 2ב' או 2א'.