החפירה (איורים 2, 3) נערכה במדרון סלעי תלול במורדות הצפוניים-מזרחיים של הר אצל, בין שכונת ג'בל מוכבר לטיילת ארמון הנציב, במרחק כ-2.5 ק"מ מדרום לעיר העתיקה. השטח מאופיין במחשופי סלע רבים ובשכבה דקה של אדמת סחף שהצטברה על הסלע. המסלע באזור, הכולל קירטון, מעט חרסית ומאובנים, שייך לתצורת מנוחה מחבורת הר הצופים. בחפירה (איור 4) נחשפו חציבות של אבני בנייה (101L, 102L, 106L–108L), מתקנים פשוטים חצובים (100L, 103L), מערה (104L), בור טבעי מטויח (105L) וספלול (109L; 0.3 מ' קוטר, 0.2 מ' עומק; איור 5).

בסקר שנערך בעבר תועדו באזור מערות קבורה רבות (קלונר תשס"א:81–154). בחפירות שנערכו בסביבה בשנים 2005–2007 נחשפו מתקנים, טרסות ומחצבות שתוארכו בחלקן לתקופות הברזל, ההלניסטית, הרומית הקדומה והביזנטית (לנדס-נגר 2007; זילברבוד 2012; עדוי 2016, וא' שם רקע והפניות נוספות).
 
חציבות 101, 102 ו-106–108. זוהו סימני חציבה של אבנים, תעלות ניתוק ותעלות חציבה. בחלק מהחציבות הובחן כי תעלות החציבה לא הורחבו לחציבת אבנים (איור 6), ועל כן נראה כי החציבה בהן הופסקה עוד בראשיתה. לחציבה 101 מתאר של חצר סגורה קטנה (3.1 × 5.1 מ'; איור 7). בתחתית החציבה הובחנה קריסה של הסלע, כנראה לחלל תת-קרקעי. לחציבה 102 מתאר רבוע (7 × 7 מ'; איור 8), ובמרכזה נחצב מתקן 103 (להלן). בחציבות 106 (0.6 × 0.7–0.8 מ', כ-0.4 מ' עומק; איור 9) ו-107 (1.14 × 1.26 מ', כ-0.4 מ' עומק) הופקו אבנים אחדות, ונראה כי החוצבים ניצלו את שיפוע המדרון לניתוקן. בחציבה 108 (2.0 × 5.1 מ') זוהו סימני חציבה; היא כוסתה בהצטברות של אדמת סחף (0.5–0.8 מ' עובי).
 
מתקנים 100 ו-103. מתקן 100 הוא בור מלבני רדוד חצוב בסלע (כ-0.6 × 1.1 מ', כ-0.35 מ' עומק; איור 10), שצדו המערבי מעוגל. מתקן 103 (1.0 × 1.3 מ'; איור 11) נחצב במקור באופן דומה למתקן 100; הוא נמצא במרכז חציבה 102 ונראה כי קרקעיתו קרסה לתוך מערה 104. מתקנים דומים נמצאו בחפירות קודמות בסביבה הקרובה (עדוי 2016), והם מוכרים בשומרון, שם הם נחצבו סמוך לגתות ושימשו כנראה לנטיעה, תופעה שכונתה 'כרם חצוב' (זרטל תשנ"ט).
 
מערה 104 (כ-2.9 מ' רוחב) נמצאת מתחת לחציבה 102 ומתקן 103; היא לא נחפרה בשל סכנת בטיחות ולכן לא ברור אם היא טבעית או חצובה. פתח המערה (2.9 מ' אורך, 1 מ' גובה; איור 12) פונה למזרח ונראה כי הוא נוצר כתוצאה מהתמוטטות חלק מתקרת המערה. באמצע הפתח יש גוש סלע גדול המחלק אותו לשניים. ממבט לתוך המערה נראה כי בחלקים שונים שלה קרסה תקרתה או נפרצה באופן מלאכותי וכי המערה התמלאה במרוצת הזמן באדמת סחף. לא מן הנמנע שמערה זו היא חלק ממכלול של מערות קבורה באזור. יש מעבר מהמערה אל בור 105, ועל כן ייתכן שהיה ביניהם קשר.
 
בור 105 (איור 13). נחשף בור טבעי בסלע (0.7 × 1.2 מ', כ-0.5 מ' עומק; איור 11), שטויח בשכבת טיח דקה וקשה (1 ס"מ עובי); חלקו החיצוני של הטיח לבן, ואילו חלקו הפנימי שחור. שימושו של הבור אינו ידוע.
 
ממצא כלי חרס. הממצא מהחפירה כולל קערה (איור 1:14) ופערור (איור 2:14) מסוף תקופת הברזל, קערה (איור 3:14) וקנקן (איור 4:14) מסוף התקופה ההלניסטית–ראשית התקופה הרומית הקדומה ובסיס כלי ועליו סימני מחצלת (איור 5:14) המתוארך אולי לתקופה הממלוכית או העות'מאנית.
 
קשה לתארך את השרידים שנחשפו בחפירה מאחר ולא התגלה בהם ממצא חתום. אפשר ששרידים אלה קשורים ליישוב חקלאי ששכן באזור במשך כמה תקופות. עם זאת, הממצא הקרמי מסוף תקופת הברזל ומסוף התקופה ההלניסטית – ראשית התקופה הרומית הקדומה, כמוהו נמצא גם בחפירות קודמות באזור, כמו אלה בטיילת ארמון הנציב וברמת רחל (לנדס-נגר 2007; זילברבוד 2012; עדוי 2016), מעיד על פעילות אנושית אינטנסיבית בשטח זה בתקופות אלה.