בשטחים 1 ו-2 נחשפה דרדרת אבנים ולא נמצאו חרסים. בחלקו התחתון של המדרון ששיפועו 18%–22% אפשר להבחין בשתי 'מדרגות' שנוצרו עקב פגיעת טרקטור. הקצה המזרחי של התל לא נפגע (איור 2).

בשטח 3 נפתח במדרון חתך (18 מ' אורך, 3 מ' רוחב, 8 מ' עומק). ראש החתך (L302; איורים 3–5) בשליש התחתון של מדרון התל, ותחתיתו (L301) כמטר אחד מתחת למפלס הדרך שלמרגלות התל. בחתך נחשף הפן החיצוני בשוליה התחתונים של החלקלקה וניתן להבחין בארבעה רבדים זה על זה. הרובד התחתון הוא מדרון תלול של סלע בזלת טבעי, הנראה היטב במחשוף לכיוון צפון בראש החתך (L304; איור 6), בריבוע בדיקה שנחפר במרכז החתך (איור 7), ובתחתית החתך, צמוד לדרך (איור 8). על בסיס מדרון הבזלת נחשף מילוי אדמה (L310; עובי 0.4–0.5 מ'; ר' איור 7) שכנראה נועד למתן מעט את המדרון. מעל מילוי האדמה הונחו שכבות צפופות אחדות של אבני שדה (L305/308 ,L303 ,L300; 0.3–0.5 מ' עובי; ר' איור 8) שביניהן שפע שברי כלי חרס. ראש שכבת האבנים צופה בשכבה לבנה בהירה מהודקת של עפר וגיר כתוש (L303B; 0.2–0.4 מ' עובי; איור 9), שנחשפה היטב בחתך הדרומי.
 
הממצאים
שברי כלי חרס רבים נמצאו על סלע הבזלת, במילויי העפר שמעליו, בשכבות אבני השדה הצפופות ועליהן. המכלול, הכולל מגוון טיפוסים, הוא אחיד מבחינה כרונולוגית ומתוארך לתקופת הברונזה התיכונה 2ב'–ראשית תקופת הברונזה המאוחרת 1. נוסף על כך, על סלע הבזלת נמצאו שברי כלי חרס ספורים מתקופת הברונזה התיכונה 2א'–ב' (לא צוירו).
בקערות ניתן להבחין בשלושה טיפוסים: פתוחות, עגולות ומזוות. הקערות הפתוחות (איור 1:10–3) מתאפיינות בשפה מעוגלת, מעובה מעט או חתוכה, ולהן דופן ישרה המתרחבת כלפי מעלה. כל הקערות מחופות והן מופיעות במגוון גדלים. הן נפוצות מאד בחוף הסורי והלבנוני, בארץ ישראל ובעבר הירדן המזרחי. לקערות הפתוחות בעלות השפה המקופלת פנימה (איור 4:10–8) מעין מרזב פנימי. כמוהן נמצאו בתלי העמק, למשל תל יקנעם ותל קשיש. בחצור (שטח (Phase c–d ,A תוארכו קערות כאלה לתקופת הברונזה התיכונה 2ב'–ג' (Bonfil 1997: Fig. II.8:1). הקערות העגולות (איור 9:10, 10) מופיעות במכלולי המעבר בין שלבים א' וב' בתקופת הברונזה התיכונה 2 וממשיכות עד שלב ג'. קערה נוספת (איור 11:10) שלה שפת מרזב אינה שכיחה במכלולי התקופה אך נמצאה בחצור שטח D בשכבה 2 (Yadin et al. 1958:113–114, Pl. CI:6) ובעכו. הקערות המזוות (איור 12:10, 13) שכיחות בעיקר בשלב האחרון של תקופת הברונזה התיכונה 2ב' ובתקופת הברונזה התיכונה 2ג'. הן מזכירות את קערות ה'Egg Shell' ומופיעות במכלולי קבורה המתוארכים לתקופת הברונזה התיכונה 2ב'–ג' כדוגמת קבר 371 בדן (Ilan 1996: Fig. 4.21:c).
בין הקדרות יש קדרות פערוריות גדולות (איור 1:11–3), קדרות מזוות (איור 4:11), שפה מרוכסת (איור 5:11) השייכת לקדרה פתוחה ועמוקה, שפות (איור 6:11, 7) השייכות לקדרות עם צוואר קצר, וכן שברים (איור 8:11–11) השייכים לקבוצת קדרות הענק הפתוחות המעוטרות בתבליט.
כל הסירים שייכים לקבוצת סירי הבישול המזווים שהחלו להופיע בתקופת הברונזה התיכונה 2ב', ולהם שפת מרזב (איור 1:12–3), שפה משולשת (איור 4:12), ושפה משולשת בעלת מרזב (איור 5:12). הסירים בעלי השפה המשולשת (איור 6:12–9) מופיעים בעיקר בשכבות מראשית תקופת הברונזה המאוחרת 1 (Bonfil 1997:42, Fig. II.16:10).
מגוון הכלים הסגורים קטן יותר, ובהם יש פיטסים (איור 1:13–3), קנקנים עם מגוון שפות – מעוגלת מקופלת (איור 5:13, 6), שטוחה (איור 7:13) וסגלגלה (איור 8:13) – ופכים (איור 9:13, 10). ראוי לציון שבר גוף של פך מיובא מקפריסין (איור 10:13) ממשפחת White Painted V. כלי יבוא מקפריסין נמצאו באתרים לאורך החוף הצפוני ובגליל המערבי בעיקר בתלים: בתל כברי, תל עכו, תל נאמי ותל מבורך. מקור הכלים באנקומי ובאתרים אחרים בקפריסין בתקופת MC III. בסיס הפך הממורק (איור 11:13) הוא מטיפוס הנפוץ בקברים במגידו ובאתרים רבים בצפון הארץ לאורך תקופת הברונזה התיכונה 2.
כן נמצאו כלי אבן שבהם קערה (איור 12:13) עשויה קלציט; ייתכן ששימשה להחזקת נוזלים למנוע נדיפתם. כלים מסוג זה היו בעלי צוואר צר ושפה הפונה פנימה. צמוד לשברי אבני שחיקה מבזלת נמצאו שני עליים (איור 13:13, 14).
 
ברור שמטרת בניית החלקלקה היא הבטחת הגנתה של העיר. בחתך הצר שנחפר אין אפשרות לקבל תמונה מלאה לשיטת בנייתה: שלד האבן במדרון הפנימי ובמדרון החיצוני של סוללת תל חצור כפי שחשפו ידין בחצור (Yadin 1972: 134–135) ובירן בתל דן (בירן 1992: 55–66). סלע הבזלת נראה היטב במחשוף לכיוון צפון וייתכן שבוני החלקלקה ניסו לעקוב אחרי מתארו כדי להשעין עליו את שכבות המילוי.
שאלת זמנם של ביצורי העיר התחתית בחצור הועלתה על ידי ידין והושפעה מחשיפת קבר 1181 בשטח L. לדעתו, מיקום הקבר ביחס לביצורים מצביע על כך שהביצורים נבנו לאחר שהקבר יצא מכלל שימוש בתקופת המעבר הברונזה התיכונה 2א'–ב', כלומר בתקופת הברונזה התיכונה 2ב' (Yadin 1972: 117–118, 172–178). קביעה זו מתאימה לגישתו לתיארוך ביצורי תקופת הברונזה התיכונה 2 לשלב ב' של התקופה בכל הלבנט. על פי מאיר ותוצאות החפירות בקבר 1181, 'חצור הגדולה' קיימת כבר במעבר משלב א' לב' בתקופת הברונזה התיכונה 2 (Maeir 1997: 44–45). השערה דומה עולה מחפירות ביצורי שטח 3Q בעיר התחתית (Covello Paran. 2007: 41*). על פי בן תור, חצור הנזכרת בכתבי מארי כעיר מבוצרת וגדולה יכולה הייתה להתקיים רק לאחר שהגיעה לשיאה ולמעמד שאִפשר לה לסחור עם מארי – לקראת סוף תקופת הברונזה התיכונה 2 (Ben Tor 2004: 55).
שכבות 4/XVII ו-3/XVI בתל חצור מייצגות את העיר בשיא גדולתה בתקופת הברונזה התיכונה 2. האם ניתן לקשור את החפירה הנוכחית לאחת ממערכות הביצורים של שכבות אלו?
שטח 3 נמצא מצפון לשטח D, שבו חשף ידין בשכבה 3 ביצורים שהוקמו על שער העיר והחומה של שכבה 4 שנהרסו. קו הביצורים החדש כלל חומה ושער והוקם תשעה מטרים ממזרח לקו הקודם. בחתכים שנעשו מצפון ומדרום לשער, מתחת לחומה ובמפלס תחתון במדרון היורד לרגלי התל, נחשפו שכבות אחדות של מפלס גירני מהודק (Yadin et al. 1989: 283). כמו כן ראוי לציון קיר תמך 5503 שנבנה בתוואי מתעקל ובסימטריה לשער; על פי החופרים, תפקידו בעמדו חשוף למלוא אורכו היה לתמוך בדרך העולה אל השער. לדעת אוסישקין, הקיר היה מכוסה במילוי עפר ללא תפקיד ביצורי ונועד כנראה לייצב את סוללת העפר במקום שבו נמצאו יסודות השער (אוסישקין תשנ"א: 1–5). אחד הנימוקים לסברה זו הוא שהקיר שנבנה במהלך תקופת הברונזה התיכונה שימש עד סוף תקופת הברונזה המאוחרת.
לאור נתונים אלה, ולאור תיארוך מכלול כלי החרס מן החפירה לתקופת הברונזה התיכונה 2ב'–תקופת הברונזה המאוחרת 1, אי-אפשר לשייך את קטע החלקלקה שנחשף בחפירה הנוכחית לקו ביצורים מסוים, אך סביר לייחסו לשכבה 3/XVI המתוארכת לשלהי תקופת הברונזה התיכונה 2ב'–ג'.
 
 

 
אוסישקין ד' תשנ"א. הערה לאופיים של ביצורי תקופת הברונזה התיכונה בחצור. ארץ ישראל כא: 1–5.
בירן א' תשנ"ב. דן 25 שנות חפירה בדן. תל אביב.
Ben Tor A. 2004. Hazor and Chronology. Egypt and the Levant 14:45–68
Biran A. 1994. Biblical Dan. Jerusalem.
Bonfil R. 1997. Middle Bronze Age to Late Bronze Age I. In A. Ben-Tor and R. Bonfil, eds. Hazor V. Jerusalem. Pp. 25–85
Covello-Paran K. 2007. Tel Hazor: Areas Q (The Eastern Spur) and N. 'Atiqot 55:17*–42*.
Ilan D. 1996. The Middle Bronze Age Tombs. In A. Biran. Dan I. Jerusalem. Pp. 161–267.
Maeir A.M 1997. Tomb 1181: A Multiple-Interment Burial Cave of the Transitional Middle    Bronze Age IIA-B. In A. Ben-Tor and R. Bonfil, eds. Hazor V. Jerusalem. Pp. 295–340.
Yadin 1975. Hazor – The Rediscovery of a Great Citadel of the Bible. New York.
Yadin Y., Aharoni Y., Amiran R., Dothan T. Dunayevsky I. and Perrot J. 1958. Hazor I.Jerusalem.
Yadin Y., Aharoni Y., Amiran R., Ben-Tor A., Dothan T., Dunayevsky I., Geva S. and Stern E.  1989. Hazor III–IV. Text (eds. A. Ben-Tor and S. Geva). Jerusalem.