נחפר ריבוע בתוך מבנה בן זמננו ונחשף בו מרתף למבנה חד-תקופתי שנעשו בו כמה שינויים במהלך קיומו, בעיקר תוספות של קירות ומדרגות. סמוך לזמן נטישת המבנה הוא התמלא באדמה ופסולת רבה בת זמננו, עד לסלע האם.

 
שכבה II
שלב I. בעומק של 1.3 מ' נחשף סלע אם גירי רך, משופע ומכוסה בשכבה דקה של אפר ושרידי פחמים (L102; איורים 1, 2). נמצאו חרסים רבים, שברי טיח כחול וכמה שברי זכוכיות שמקורם כנראה בחלונות המבנה. על גבי הסלע נבנו יסודות אומנות של קיר (W10; כ-1.5 מ' גובה השתמרות), בנוי היטב מאבנים בינוניות וקטנות מהוקצעות, כיוונו צפון-מזרח–דרום-מערב ושרדו ממנו שבעה נדבכים. אי אפשר לעמוד על עובי הקיר מכיוון שנחשף רק פן אחד שלו. בחלקו הצפוני השתמר הקיר לרוחב של יותר מ-1 מ' ומכאן אפשר להניח קיומה של קומה נוספת. האומנות שנחשפו הן כנראה חלק של פתח או קמרון שהוליך למרתף.
כלי החרס מתארכים את בניית המבנה לסוף התקופה העות'מאנית או לתקופת המנדט הבריטי (ר' ממצא כלי חרס).
 
שלב II. בשלב מאוחר נסתם פתח בקיר 10 באבני גוויל, נוסף גרם מדרגות (L103) – שלוש מדרגות שחיברו בין תחתית המרתף (סלע) לבין ראש קיר 10. ייתכן שבשלב זה נוספו גם קירות (W12 ,W11). קיר 11 בנוי משלושה נדבכים של אבני גוויל קטנות ובינוניות, כיוונו צפון-מערב–דרום-מזרח, והוא ניגש לקיר 10. קיר 12 נבנה בכיוון דרום-מערב–צפון-מזרח שרד לגובה עד שלושה נדבכים (כ-0.2 מ') של אבנים קטנות עם יסוד של אבנים קטנות דומות לחלוקי נחל. קירות 11 ו-12 נבנו על מילוי אדמה (L101; כ-0.5 מ' עובי; איור 3) מעל הסלע; במילוי נמצאו אבנים רבות, שברי טיח, זכוכיות, מתכות ועצמות בעלי חיים. שני הקירות הקטינו את שטח המרתף, בהנחה שמפלס הסלע היה רחב יותר או אפילו מחוץ למבנה. גם הממצא משלב זה מתוארך לתקופת המנדט הבריטי (ר' ממצא כלי חרס).
 
שכבה I
כיסוי סופי (L100) של המבנה, כנראה מילוי מכוון, לאחר הריסתו בשנות ה-60 של המאה הכ'. נמצאה כמות גדולה של חרסים, רעפים, פסולת בניין ואבנים.
 
ממצא כלי חרס
מרבית כלי החרס הם ממשפחת כלי ראשיא אל-פוחאר, שמקורה בלבנון והיו בשימוש בעיקר בצפון ארץ ישראל עד לשנת 1948; הכלים היו בשימוש ביתי מובהק, בעיקר לאגירה, בישול והגשה. עיטור הכלים נעשה בכמה שיטות, כגון עיטור צבע בעזרת מברשת בגוונים אדום, שחור, חום ולבן ובדגמי פסים ולולאות. בין הכלים נמצאו קערות הגשה מעוטרות באדום וחום על גבי לבן (איור 1:4, 2), קערות קטנות פשוטות ללא עיטור (איור 3:4, 4), קדרות עם זיגוג כהה פנימי (איור 5:4, 6), ידית מחבת (איור 7:4), קנקנית מחופה שחור עם ידיות (איור 8:4), קנקנית ללא ידיות (איור 9:4), שבר פך קטן ללא חיפוי (איור 10:4) ופכית בעלת שתי ידיות המעוטרות באדום וחום 'אבריק אחמר' (איור 11:4). כמו כן נמצאו שברי קנקן גדול לאחסון נוזלים ה'חאביה' (איור 12:4), כלי לאגירת שמן או מים שהיה נפוץ מאוד בארץ ישראל לשימוש ביתי עד לשנת 1948.
שני פריטים שהתגלו בחפירה ומעידים על אופיו הביתי של המבנה, הם שברי בקבוק מים מינרלים מחרס עם חותם אריה וכתובת 'Knoll & Mattoini' (איור 13:4) שמקורם בקרלסבאד (היום צ'כיה), אתר מינרלים וספא מפורסם למן המאה הי"ד לסה"נ; בקבוקים עם חותם זה יוצרו משנת 1844 עד 1861. יכול להיות שהבקבוק היה בשימוש במשך כמה דורות וכך הגיע לשכבת המילוי של המבנה. נוסף על אלה התגלה פקק חרס של בקבוק או פך (איור 14:4) שהיה בשימוש בעת העתיקה והמשיך לשמש עד ימינו. כמו כן נמצאו שברי רעפי מרסיי (לא צוירו).
 
שברי רעפי המרסיי והזכוכיות מתוארכים לתחילת המאה הכ' לסה"נ. עפ"י ע' שטרן יש לתארך את המבנה לאחרי מלחמת העולם הראשונה משום שלא נמצאו מקטרות לעישון, שהיו נפוצות קודם לכן ונעלמו עם המצאת הסיגריות שזכו לתנופה בשנות ה-20 של המאה הכ' לסה"נ. כמו כן לא נמצאו עדויות לרעש אדמה שהרס את צפת בשנת 1837 ולא נמצאו ממצאים מהתקופה שלפני רעש האדמה. העדר הממצאים מהתקופות הממלוכית והעות'מאנית הקדומה וממצאי החפירה מתארכים את המבנה לפרק הזמן שלאחר מלחמת העולם הראשונה ואת הריסתו כנראה לשנות ה-60 של המאה הכ' לסה"נ.