שכבה 1 – התקופה העות'מאנית

בחלקה הצפוני של החפירה, מתחת לשכבת אפר וגזם עצים בת ימינו, נחשפו כמה מוקדים וטבונים (L1049 ,L1039) וכן מקטרות חרס שתיארכו את הממצא לתקופה העות'מאנית. ממזרח לטבונים נמצא קיר (W13) שכיוונו צפון-מזרח–דרום-מערב, בנוי אבני גוויל לא מהוקצעות, ובין אבניו חומר מליטה אפור. נראה שתפקידו היה לתחום שטח שנמצאו בו טבונים, אולי אזור המטבח. הקיר השתמר לגובה של בין שניים לשלושה נדבכים, והוא ניגש לקיר הצפוני של המגדל המבוצר מהשכבה הצלבנית (W11).
 
שכבה 2 – התקופה הצלבנית
התגלו שלושה קירות (W11 ,W2 ,W1; רוחב ממוצע 2.5 מ') של מגדל עשויים אבנים גדולות מהוקצעות ללא חומר מליטה. החללים בין האבנים מולאו חרסית אדומה, והקירות טויחו מבחוץ.המגדל נמשך מערבה מעבר לגבולות החפירה, וכיוון שלא נחשף בחפירות שמעבר לכביש יש לשחזר את הקיר המערבי שלו תחת כביש 4. פתח המגדל לא התגלה וסביר שהיה בקיר המערבי. רצפת המבנה (L1032) היא רצפת אבנים לא אחידה שהשתמרה רק בחלק משטח המגדל וייתכן שנהרסה בחלקה, או שמלכתחילה הונחה רק בחלק מהמגדל. על הרצפה התגלו אבני מפולת רבות, שכבת אפר שמעידה על שרפה וקרמיקה מועטה יחסית המתוארכת למאות הי"א–הי"ב לסה"נ. על פי מיעוט הממצא שעל גבי הרצפה נראה כי המבנה ניטש ורק לאחר מכן נשרף. לא נמצאו קירות של חלוקה פנימית בתוך המגדל, ועל פי כמות האפר הרבה ייתכן כי הקירות הפנימיים היו מעץ.
מצפון לקיר 11 נמצאה רחבה מרוצפת אבנים (L1017), ככל הנראה בת זמנו של המגדל, והיא נחתכה בעת בניית קיר 13 בתקופה העות'מאנית. צמוד לקיר 1 ממזרח, נמצאו שני מתקנים בנויים טיח (L1046 ,L1042). במתקן 1042 נמצא אפר ופרסת סוס עשויה ברזל. מתקן 1046 עגול, ולא התגלה בו ממצא.
 
שכבה 3 – התקופה הביזנטית
בשני בורות בדיקה שנחפרו מתחת לרצפת המגדל נמצאו קירות מן התקופה הביזנטית
(W16 ,W10). קיר 10 נמשך צפונה מתחת קיר 11 הצלבני ששולב בו. מדרום למגדל נמצאו יסודות של שני קירות מן התקופה הביזנטית (W4 ,W3). מתחת לקירות הביזנטיים נמצאה חרסית סטרילית אדומה.
 
שכבה 4 – התקופה ההלניסטית
בחלק הצפוני של החפירה,מיד מתחת לשכבת האפר העות'מאנית נמצאו יסודות של מבנה (W17 ,W15 ,W14 ,W12 ,W9) ורצפתו (L1045). תיארוך המבנה נעשה על סמך הקרמיקה ההלניסטית שנמצאה על רצפתו. צדו המזרחי של המבנה נפגע בעת חפירת תעלה לקו טלפון.
 
נראה שראשית היישוב בח' א-נזלה בתקופה ההלניסטית עם ייסודו של המבנה שהתגלה בצפון החפירה. תוכניתו המלאה אינה ידועה, אך נראה שזהו מבנה מגורים. מן המבנים הביזנטיים התגלה מעט מאוד, ולכן אי אפשר לדעת למה שימשו. נראה שלאחר היישוב הביזנטי האתר נעזב ואוכלס שוב רק בתקופה הצלבנית, בעת בניית מגדל ביצור הגנתי, אשר ניטש לאחר מכן וחרב בשרפה. לאחר פרק זמן שבו לא היה המקום מיושב נבנו בתקופה העות'מאנית קיר 13 וטבונים.
ח' ברבה הציע לזהות את המגדל הצלבני עם היישוב 'פאין-פרדו' (Pain Perdu) של מנזר סנט לזרוס. מסדר זה נפרד במאה הי"ב לסה"נ מן המסדר ההוספיטלרי ועסק בטיפול בחולי צרעת מקרב עולי הרגל. בתעודות מסופר על יישוב ומגדל מבוצר שניתן לאבירי המסדר מאת הבישוף של קיסריה, ושכן בסביבה גיאוגרפית זו. היישוב מוזכר בספרו של פראוור: "דרומה נתקל הצליין באדמת הביצות בקרבת נחל תנינים. בית תפילה במקום, המוקדש למרים הבתולה, זכה לפרסום, מאחר שהיה המקום הרגיל לעלית-רגל מקיסריה. כאן גם היה כפר שנקרא בשם התמוה מאד peine perdue  (= לשווא), או Pain Perdu (=לחם אבוד), וכן כונה 'מגדל סן-לזר' ..." (י' פראוור תשל"ו, הצלבנים: דיוקנה של חברה קולוניאלית, ירושלים, עמ' 220). ייתכן אם כן ששרידי המגדל שהתגלה בחפירה הם שרידיו של יישוב זה.