בשטח שנחפר (50 מ"ר; איור 1) נחשפו חמש שכבות: בשכבה V חציבות בפני הסלע של פירים(?) המתוארכים על סמך החרסים לתקופת הברונזה הביניימית; בשכבה IV שרידי קירות מהתקופה ההלניסטית; בשכבה III שרידי מבנה שחרב בשרפה ומתוארך לתקופה האומיית. בשכבה II שרידים מהתקופה האומיית, לאחר חורבן המבנה ושכבה I היא הצטברות מימי הביניים ואילך.

 
שכבה V. בפני הסלע שנחשפו (3 מ"ר) שתי חציבות (איור 2). החציבה המזרחית עגלגלה (L116; קוטר 0.8 מ', עומק מרבי 0.35 מ'; איור 3) ותכליתה אינה ברורה, אולי פיר שלא הושלם. החציבה המערבית סגלגלה (L115; קוטר 1 מ', עומק מרבי 1 מ') ומעמיקה לכיוון דרום-מזרח, שם נמצאו שברי גוף של קנקן הנראה אופייני לתקופת הברונזה הביניימית. חציבות פתחי הפירים הן אולי מתקנים או פתחים של פירי קבורה מתקופת הברונזה הביניימית ואם כך, הם מעידים על התפשטות בית הקברות המוכר מהמדרגה הטופוגרפית בצד המערבי של התל.
שכבה IV. מעל פתח הפיר המערבי נמצא יסוד קיר (W104A) החותם את שכבה V ושני קירות ניצבים לו (W112 ,W103A, כ-0.5 מ' גובה), בנויים אבני גיר ובזלת (איור 4). הקירות תוחמים חדר שפאתו המזרחית חסרה ונמצאו בו שברי כלי חרס: קערות חצי-כדוריות, אמפורות שרובן מתוארכות לסוף התקופה הפרסית וראשית התקופה ההלניסטיתושבר נר המתוארך לתקופה הפרסית (איור 1:5). כמו כן נמצא שבר זעיר של סיכת רכיסה (פיבולה) וארבעה חלקי משקולות מחרס לא צרוף (איור 2:5, 3). למרות שתכלית המבנה אינה ברורה, שברי כלי החרס מאפשרים לתארך את שרידי המבנה לתקופה ההלניסטית.
שכבה III. על גבי שרידי ראשי הקירות משכבה IV נבנו שלושה קירות אבן (איור 6), התוחמים מבנה שנחשפו ממנו שלושה חדרים (L105 ,L102 ,L101, גובה מרבי 1.35–1.85 מ'). הבנייה משלבת אבני בזלת ומעט אבני גיר מהוקצעות למחצה. בחדרים 101, 102 נחשפה רצפת גיר כתוש ודחוס. על גבי רצפת החדרים, בתוכה ומתחתיה נמצאו שברי כלי חרס רבים: קערה (איור 1:7) שלה שפה מאורכת שטוחה בחלקה העליון, מטיפוס  10c, Late Roman C/Phocaean Red Slip (PRS), (Hayes J.W. 1972. Late Roman Pottery. London. Pp. 323–324) המתוארך לאמצע המאה הו'–תחילת המאה הז' לסה"נ.
כל שברי הקנקנים (איור 4:7–6) שייכים לקנקנים החביתיים בעלי הגוף הרחב, צוואר מעוצב ושתי ידיות אוזן על כתף הכלי המצולע. קנקנים כאלה נפוצים במכלולים רבים מן התקופה הביזנטית ומראשית התקופה האסלאמית, בארץ וברחבי הגליל. יוצא דופן הוא קנקן (איור 7:7) המחקה את טיפוס ה-White painted Jugs, האופייני למאה הח' לסה"נ. עוד נמצאו סיר בישול בעל שפה מעובה (איור 3:7), המתוארך לתקופה הביזנטית ומכסה (איור 2:7) דמוי קערה עמוקה שככל הנראה שימש לכיסוי קנקנים. למכסה שפה שטוחה נוטה כלפי חוץ וצילוע רחב. מכסה מטיפוס זה אופייני לשלהי התקופה הביזנטית.
הכלים אופייניים למאה הז' ולראשית הח' לסה"נ, ומאפשרים לתארך את הקמת המבנה ואת זמן השימוש בו לתקופה האומיית. על גבי רצפות החדרים 101, 102 נמצאו ארבעה עליים מבזלת (איור 4:5) ושברי מכתש מגיר. כלי החרס וכלי השחיקה והכתישה מעידים על בית מגורים. על גבי רצפת חדר 102 נמצאה שכבת אפר שחור עם שברי כלי חרס שרופים. הצטברות אפר שחור (1.3 מ' עובי ממוצע) ומפולת אבני בנייה מעל רצפות השכבה מעידות על שרפת המבנה.
שכבה II. על גבי שרידי המפולת נחשפו שני קירות דלים (W109 ,W108) שהשתמרו לגובה שניים–שלושה נדבכים ויצרו פינה. הקירות הם חלק ממתקן שבמרכזו שרידי טבון (איור 8). הממצא הקרמי מתוך הטבון וסמוך לו ולקירות מתוארך לתקופה האומיית. נראה כי שכבה II מייצגת המשך רצוף של התיישבות לאחר חורבן המבנה משכבה III.
שכבה I. בהצטברות האדמה מעל שרידי שכבה II נמצאו אבני בנייה רבות ושברי חרסים מזוגגים, האופייניים לתקופה הממלוכית ולתקופה העות'מאנית הקדומה. אל תוך השכבה חדרו שרידים של מבנה מודרני שפגע קשות במבנה הקדום משכבה III ומשכבה II, עד כי לא ניתן לזהותו.
 
חמש השכבות שנחשפו בחפירה מציגות את תולדות היישוב בראש הגבעה של נחף שנמשך בפערים למן תקופת הברונזה הביניימית ועד לזמננו.