הקירות שהתגלו שייכים ככל הנראה לשלושה מבנים (איור 2).

מבנה מס' 1 בנוי באוריינטציה כללית צפון-מזרח–דרום-מערב. השתמרו חמישה חדרים (חדרים 2, 4–7) שנבנו סביב חדר מרכזי גדול (חדר 1). בין החדרים התגלו חללים צרים וארוכים (חדרים 3 ו-8) ששימשו כנראה מעברים/מסדרונות בין החדרים ופתחי כניסה. במרכז חלל מס' 8 התגלו מפולות אבנים (L239), ובתוכן כלי חרס המתוארכים לתקופה העות'מאנית המאוחרת, מטבע מנוקב ששימש תכשיט (להלן) ושני תרמילים: האחד גרמני ממלחמת העולם הראשונה והשני ישראלי משנת 1969 (ר' גליק להלן; איורים 5:9, 2:10). יסודות המבנה היו מכוסים במפולות של אבני גוויל ואבני כורכר בעקבות התמוטטות המבנה ובפסולת מודרנית בעקבות כיסוי השטח ויישורו. הקירות השתמרו לרוב בגובה היסודות והם בנויים מאבני כורכר בינוניות וקטנות, מלוכדות באדמה אפורה (איור 2: חתך 2–2, איור 3). יסודות הקירות השתמרו לגובה שניים עד חמישה נדבכים והם מושתתים על אדמה חולית.
חדר 1, הגדול ביותר (איור 4), רוצף בטיח לבן עבה שהשתמר בחלקו (L114). תחת הרצפה התגלתה תשתית אבני גוויל קטנות שסודרו במפלס אחיד. בפינה הצפונית של החדר התגלו שלושה תרמילים: שניים ישראלים מהשנים 1968 ו-1972 (ר' גליק להלן; איור 3C ,3A:10) ואחד אמריקני משנת 1975 (ר' גליק להלן; איור 3B:10). שני תרמילים נוספים נמצאו בפינה הדרומית של החדר: אחד ישראלי משנת 1969 (גליק להלן; איור 5:10) ושני משנת 1948, ייצור תעשיית ההגנה (גליק להלן; איור 1:10).
חדרים 2, 4, 5, 6 ו-7 דומים זה לזה בצורתם והם מרובעים (כ-4 × 4 מ'; איור 5). הריצוף בחדרים לא השתמר. בפינה הצפונית של חדר 4 התגלה מתקן מלבני (L259; איור 6) שהשתמר לגובה נדבך אחד. בתוכו הצטברה אדמה חומה ובה שברי כלי חרס המתוארכים לתקופה העות'מאנית המאוחרת. כן נמצא תרמיל בריטי משנת 1918 (ר' גליק להלן; איור 3:9). תרמיל נוסף, גרמני משנת 1917, נמצא מחוץ לחדר 2 (ר' גליק להלן; איור 4:9). שימושו של המתקן אינו ברור, ייתכן ששימש לאחסון חומרים יבשים כגון חיטה. בחדר 6 נחשפה שורת אבנים שהונחה סמוך לקיר הדרומי-מערבי (W215; איור 7), ייתכן שזהו מדף להנחת כלים אך סביר יותר שזהו ספסל.  
מחוץ למבנה מס' 1 וקרוב אליו התגלו שני ברות ספיגה: L240 מצפון-מערב לחדר 1, חפור אל תוך האדמה החולית, ו-L109 מדרום לחדר 1, חפור לתוך האדמה החולית ומדופן באבני כורכר בינוניות וקטנות ללא חומר מלכד (איור 8). בתוך הבורות הצטברה אדמה חומה מעורבת בחומר אורגני ומעט מאוד שברי כלי חרס המתוארכים לתקופה העות'מאנית המאוחרת ולתקופת המנדט הבריטי.מעל בור 109 התגלה תרמיל בריטי משנת 1917 (גליק להלן: איור 2:9).
מתחת למפלס הרצפות ויסודות המבנה התגלו שני בורות שנחפרו אל תוך השכבה החולית (L132 ו-L251, כ-1 מ' קוטר ממוצע; איור 2). נחפרה בתוכם הצטברות של אדמה שחורה עם שברי כלי חרס המתוארכים לתקופה העות'מאנית המאוחרת ולתקופת המנדט הבריטי. שימושם של הבורות אינו ברור.
מצפון-מזרח למבנה התגלה קיר ארוך מאוד (W265; כ-15 מ' אורך חשיפה), בציר צפון-מזרח–דרום-מערב, בנוי מאבני כורכר גדולות, בינוניות, קטנות ומסותתות למחצה. הקיר השתמר לגובה נדבך אחד או שניים. נראה כי הקיר הוא חלק מהמבנה, אף שלא התגלו נקודות מפגש בינו לבין המבנה. נראה כי הוא מאוחר למבנה וייתכן, על סמך אורכו, ששימש גדר. כ-5 מ' מדרום-מזרח לקיר 265 נתגלה קטע של רצפת טיח לבן (L220) שתשתיתה מורכבת מצדפים שלמים ומרוסקים. בחתך בדיקה (L241) שנערך מדרום-מזרח לרצפה התגלה מטבע הסולטן העות'מאני מחמד הג' (להלן). על סמך קטע הרצפה ושרידי קיר 265 הארוך נראה כי האזור שימש חצר. ריצוף אזורים מחוץ למבנה הובחן גם ממערב למבנה מס' 1 (L134) ומדרום לו (L125). קטעי הרצפות מעידים על אזורי פעילות מחוץ למבנה או על חדרים נוספים. מעל רצפה 134 נמצא תרמיל אמריקני משנת 1975 (ר' גליק להלן; איור 4:10).
 
מבנה(?) מס' 2, בצפון שטח החפירה, נפגע מפעילות מודרנית והשתמרותו ירודה מאוד. התגלה קיר (W219) בנוי בציר מזרח–מערב. מדרום-מערב לו התגלה קטע קיר נוסף (W248) שנשדד או נפגע מפעילות מודרנית. מצפון לקיר 219 הובחנו שרידי שני קירות שלא השתמרו, המעידים על המשך המבנה צפונה. לא ברור למה שימש המבנה ומה הקשר שלו למבנה מס' 1. בהצטברויות מעל קיר 219 התגלה תרמיל שלא זוהה בוודאות (ר' גליק להלן; איור 6:10).
 
מבנה/חדר(?) מס' 3 במזרח לא נחפר במלואו, הוא נמשך מחוץ לגבולות החפירה. החדר (W252 במערב, W260 בדרום, W261 במזרח) בנוי בציר כללי צפון-מזרח–דרום-מערב. הקיר התוחם את החדר ממזרח (W261) נחשף חלקית. המשך קיר 252 דרומה מעיד על חלל נוסף. ייתכן כי גם שרידים אלו קשורים למבנה מס' 1. 
 
מטבעות
רוברט קול
 
בחפירה נמצאו שלושה מטבעות: מנג'ר נחושת של הסולטן העות'מאני מחמד הג' (1595–1603 לסה"נ; ר"ע 147133). המטבע התגלה בחתך בדיקה (L241) שנעשה מדרום-מזרח לרצפה 220 (ר' לעיל). שני המטבעות הנוספים הם אקצ'ה מכסף מסוף התקופה העות'מאנית (המאה הי"ט לסה"נ) מנוקב לשימוש כתכשיט, שהתגלה בין אבני המפולת L239; ומטבע ישראלי מודרני (1980–1991 לסה"נ) שהתגלה בפני השטח.  
 
עצמות בעלי חיים
נמרוד מרום
 
בחפירה נמצא מכלול עצמות בעלי חיים קטן מאיסוף ידני. המכלול נשטף במי ברז להסרת האדמה שדבקה כדי להקל על זיהוי העצמות. ניתוח מכלול העצמות כלל את כל שברי העצם שאפשר לזהות, כולל שברי גוף עצמות גפיים (דיאפיזות), צלעות, וחוליות, והסתייע לשם כך באוסף המשווה של המעבדה לזואוארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה.
זוהו 103 עצמות: חלקן (50=N) לטקסון ביולוגי וחלקן (53=N) לקבוצות גודל גוף (גודל בקר או גודל צאן). מרבית העצמות המזוהות לטקסון הן עצמות צאן (N=26, 52%), שאי אפשר היה לקבוע אם השתייכו לעזים או לכבשים. בקר (15=30% ,N) הוא המין השני בחשיבותו במכלול, ואחריו סוסיים (7=14% ,N), ששלוש עצמות שלהם זוהו על בסיס מורפולוגי כעצמות חמור. שתי עצמות גמל – אסטרגלוס שעליו סימן חיתוך ואצבע – רומזות על צריכת בשר גמלים.
רוב עצמות הצאן שבהן אפשר היה להבחין במצב האיחוי (5=N) היו לא מאוחות (4=N), ורומזות על אכילת בעלי חיים צעירים, בניגוד לממצא ממכלול מבתי מגורים עות'מאניים מאוחרים ומתקופת המנדט הבריטי בכפר גבירול (יקואל 2012; יקואל בדפוס), שבו נמצאו הן פרטים צעירים הן בוגרים. שש עצמות ושלוש שיני הבקר שבהן אפשר היה להבחין בסימני גיל היו של פרטים בוגרים, ואפשר לשער שאלו בהמות עבודה שנטבחו ונאכלו בבוא יומן. באשר לסוסיים, עצם כף יד אחת הייתה לא מאוחה, ומארבע שיניים טוחנות, אחת הייתה שן חלב. עצמות הסוסיים המעטות אינן נושאות סימני ביתור, וסביר שאינן קשורות לצריכת בשר על ידי אנשים.   
עצמות הצאן והבקר אוחדו עם העצמות שזוהו כשייכות לבעלי חיים בינוניים וגדולים, בהתאמה, לצורך חישוב התפלגות חלקי שלד. חישוב זה הסתייע בספירת עצמות פשוטה (NISP), שכן גודל המדגם לא אִפשר שימוש משמעותי בשיטות ספירה מינימליות (למשלMNE ).התפלגות חלקי השלד כפי שחושבה דומה לצאן ולבקר, ובולט בה ריבוי חלקי שלד הציר (הצלעות והחוליות) והגפיים העליונים (עצמות השכם, הזרוע, החישור, הירך, והשוק), ומיעוט חלקי הראש והגפיים התחתונים (עצמות כף היד, כף הרגל והאצבעות). דפוס זה רומז שחלקו הראשון של רצף ביתור בעלי החיים, שכולל את הסרת כפות הרגליים והראש, נעשה במקום אחר מהמקום שבו הושלכו שרידי המזון.
טכניקת הביתור כללה שימוש בכלי קיצוץ כבד כקופיץ. לא נצפתה קטיעה אורכית של חוליות צאן, האופיינית לביתור בתלייה, ייתכן בשל המדגם הקטן. 
העדר עצמות שרופות מהמכלול רומז כי אופן הכנת הבשר היה בבישול. רוב העצמות שבורות בשבר ספירלי חלק (18=72%, N), המעיד על פיצוחן בעודן טריות, כנראה לצורך הפקת מח עצם למאכל או לעיבוי התבשיל שאליו הוספו; דוגמה יחידה ועדות ישירה לפיצוח כזה היא מכת קופיץ במרכז עצם כף יד של בעל חיים גדול. המכלול נשמר היטב; עצמות מעטות מאוד נלעסו על ידי טורפים (4=4%, N), ורובן (25=81%, N) לא בלו בשל שהייה ארוכה על פני הקרקע טרם קבורתן.
לסיכום, המכלול שמור היטב ומייצג בעיקר צריכת צאן צעירות ובקר בוגר. ביתור בעלי החיים הסתייע בכלים שהתאימו לגיל בעלי החיים המבותרים: סכינים וקופיצים לבעלי חיים בוגרים, וסכינים לבעלי חיים צעירים. העצמות פוצחו לשם הפקת המח והבשר הוכן בבישול. אם ההבדל בגיל החיות בזמן מותן בין מכלול זה למכלול בתי המגורים (יקואל 2012; יקואל בדפוס) אינו נובע מהטיה שמקורה בגודל המדגם הנוכחי, אפשר לקבוע שדרי המבנה הגדול צרכו בשר של צאן צעירות, ואילו בבתי המגורים אכלו הן בשר צאן צעירות הן בשר צאן בוגרות. אפשר מכאן לטעון כי היכולת לבחור בבשר האיכותי של בעלי חיים צעירים במבנה הגדול מעידה על אמידותם של תושביו ביחס לשוכני בתי המגורים. אלו האחרונים אכלו את תוצרי התמותה הטבעית בעדר: בעלי החיים שמתו בצעירותם ואלו שנטבחו בבגרותם עקב מחלה, פציעה או ירידה בפריון; צריכתם של בעלי חיים אלה, אם כך, משקפת את המצוי, ולא העדפה קולינרית שנשמרה לאמידים.
 
תרמילי רובים
אלכסנדר גליק
 
במהלך החפירה נמצאו 13 תרמילים לנשק קל. האוסף כולל פריטים משלוש תקופות: מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העצמאות וסוף שנות ה-60–תחילת שנות ה-70 של המאה הכ'.
מלחמת העולם הראשונה (איור 9). לתקופה זו שייכים שלושה פריטים מתוצרת בריטניה ושניים מתוצרת גרמניה. תרמיל מס' 1, שנמצא בפני השטח, הוא תרמיל בריטי מסוג .303 British, (7.7×56mmR), שיוצר בשנת 1915 על ידי Greenwood and Batley בלידס, אנגליה. התרמיל נקור. תרמיל מס' 2 הוא תרמיל מסוג .303 British, (7.7×56mmR), כנראה נקור, ללא קליע, מטיפוס VIIMK, יוצר בשנת 1917 על ידי Birmingham Metal and Munitions Co. Ltd. מבירמינגהם שבאנגליה. תרמיל מס' 3 הוא תרמיל מסוג .303 British, (7.7×56mmR), נקור, ללא קליע. מטיפוס VIIMK, יוצר בשנת 1918 על ידי Kynoch & Co. בוויטון, בירמינגהם שבאנגליה.
לצד התרמילים הבריטיים נתגלו שני תרמילים מתוצרת גרמניה, שניהם מסוג 7.92×57mm Mauser, יוצרו על ידי Königliches Munitionsfabrik בשפנדאו, גרמניה. תרמיל מס' 4 יוצר בחודש מאי 1917. תרמיל מס' 5 יוצר בחודש מרס בשנה לא ידועה, כנראה גם בזמן מלחמת העולם הראשונה. שני התרמילים מסדרה S67 (כדור חד, 67% נחושת), לא נקורים, ללא קליע.
מלחמת העצמאות (איור 1:10). נמצא תרמיל אחד, מסוג .303 British, (7.7×56mmR), שיוצר במפעלי ההגנה ועליו סימון מ י (מדינה יהודית), משנת 1948. התרמיל לא נקור אך ללא קליע. איכות התרמיל ירודה בשל התנאים הירודים שבהם יוצרה התחמושת וניכר מחסור במכשור. אפשר לזהות תפר ברור בין החלק המכונה 'head' לגוף התרמיל. ה-'head' מעובד בגסות, אולי אף ביד.
התקופה המודרנית (שנות ה-60–70 של המאה הכ'; איור 10). מתקופה זו נתגלו שישה תרמילים משלושה סוגים:
א. שלושה תרמילים מסוג 7.62×51mm NATO שנכנסו לשימוש במדינות NATO בשנות החמישים. שלושת הפריטים, כולם מתוצרת התעשייה הצבאית הישראלית מתוארכים ליולי 1969, נובמבר 1968, פברואר 1972. כל התרמילים נקורים, ללא קליעים (איורים 3C ,3A ,2:10).
ב. שני תרמילים מסוג 5.56×45mm NATO, התחמושת העיקרית של רובי סער מערביים מודרניים (איורים 4 ,3B:10), יוצרו בשנת 1975 על ידי Western Cartridge Company באיסט אלטון, אילינוי, ארה"ב. שניהם נקורים, ללא קליע.
ג. תרמיל 9×19mm Parabellum (איור 5:10) המשמש בעיקר באקדחים ובתת-מקלעים כמו UZI, יוצר על ידי התעשייה הצבאית בישראל בדצמבר 1969. התרמיל נקור וללא קליע.
עוד נמצא תרמיל נקור (איור 6:10) שמצב השתמרותו אינו מאפשר זיהוי ותיארוך מדויקים. התרמיל נתקע כנראה בנשק עקב תקלה כלשהי וחולץ בעזרת כלי. פעולת החילוץ גרמה נזק לחלקו האחורי של התרמיל כך שאי אפשר לקבוע בוודאות שלתרמיל הייתה מסגרת בולטת. ייתכן שזהו תרמיל בריטי, אולי מתוצרתם של Lorenz Ammunition and Ordnance Co. או Ludlow and Co..
 
לסיכום, תחמושת חיה שנאספה משדות קרב של מלחמת העולם הראשונה שימשה שנים רבות לאחר מכן ושימשה רבות גם במלחמת העצמאות מאחר שהתאימה לרובים לי-אנפילד ומאוזר, ולמקלעים BREN, וויקרס, BESA וMG- שהיו נשקם העיקרי של שני הצדדים במלחמת העצמאות. מסיבות אלו אפשר להגדיר על תחמושת מסוג זה את תאריך הייצור ולא את תאריך השימוש. ההפרדה צריכה להתבסס על הסטרטיגרפיה באתר, אך בחפירה זו טבעו של האתר אינו מאפשר זאת. בולטת לעין התחמושת הבריטית השייכת לסדרות שונות לחלוטין. מבדיקת תחמושת בשדות קרב אחרים עולה כי יחידות בריטיות במלחמת העולם הראשונה זכו להספקה סדירה והשתמשו בדרך כלל בתחמושת ממקור אחיד. לפיכך, השוני בחפירה הנוכחית יכול להצביע על איסוף התחמושת משדות קרב שונים ממלחמת העולם הראשונה. אי אפשר לקבוע אם התחמושת נאספה במצב חי, לשימוש בעתיד, או במצב ירוי.
אי אפשר לקבוע אם התרמילים ממלחמת העולם הראשונה וממלחמת העצמאות הם משני קרבות נפרדים (ב-1918 וב-1948–1949) או מקרב אחד, שהתחולל במלחמת העצמאות. התחמושת משנות ה-60–70 של המאה הכ' שייכת בבירור ליחידה צה"לית. התרמילים שמקורם באמריקה סופקו כנראה במהלך חידוש המלאי לאחר מלחמת יום הכיפורים.
הנוכחות של תחמושת מודרנית לצד תחמושת ממלחמת העולם הראשונה יכולה להצביע על אוסף אחד שכלל פריטים מכל המלחמות. זוהי קביעה זהירה שכן הממצא התגלה בפני השטח וייתכן ערבוב של ממצאים משכבות שונות.
 
שרידי המבנים והבורות שהתגלו בחפירה מתוארכים לתקופה העות'מאנית המאוחרת. על פי הממצא הקרמי (ר' נספח 1), הזכוכית (ר' נספח 2) והמטבעות, שימשו המבנים גם בתקופת המנדט ולאחר מכן. השרידים שייכים לכפר הערבי אל-קוביבה ששכן במקום. שרידים נוספים של הכפר התגלו בחפירות קודמות. השוואת השרידים הארכיאולוגיים שהתגלו בחפירה לשרידים שהתגלו בחפירות קודמות מעלה סוגיות מעניינות העשויות להבהיר את תפקיד המבנה המרכזי שהתגלה בחפירה ולספק מידע על האוכלוסייה שהתגוררה בו. בחפירות הקודמות בלט האופי הביתי המובהק של הממצאים (ריבוי טבונים, כלי בית וכדומה). מבחינת אדריכלות המבנים אפשר להצביע על בתי מגורים קטנים שנבנו בצפיפות זה ליד זה. הממצא הקרמי, הזכוכית וממצא בעלי החיים שיקפו אופי ביתי של אוכלוסייה במעמד סוציו-אקונימי אופייני לכפרים מהתקופה (יקואל בדפוס).
שרידי המבנים שונים מהבתים שהתגלו בחפירות קודמות, הן באדריכלות הן בממצא כלי החרס ובעלי החיים. גודל מבנה מגורים בחפירות הקודמות היה בממוצע כ-10 × 10 מ' ואילו מידותיו של המבנה המרכזי בחפירה הנוכחית הן כ-15 × 15 מ', כ-50% גדול יותר. נוסף על כך, במבנה המרכזי שהתגלה בחפירה הנוכחית לא נמצאו כלל טבונים, אף לא בקרבתו. כמו כן נמצאה כמות מעטה של כלי חרס ביחס למכלולים שהתגלו במבני המגורים שנחשפו בחפירות קודמות. שוני בין המכלולים ניכר גם במכלול עצמות בעלי החיים; בבתי המגורים שנחפרו בחפירות קודמות אכלו את תוצרי התמותה הטבעית בעדר, ואילו בבית המגורים הגדול נצרך בשר איכותי של בעלי חיים צעירים.
על סמך הנתונים הללו, עולות שתי אפשרויות לשימוש המבנה. אפשרות אחת היא שהמבנה שימש לצרכים ציבוריים. כך אפשר להסביר את מיעוט הממצאים והעדר הטבונים. אפשרות שנייה היא שהמבנה שימש למגורים והאוכלוסייה שהתגוררה בו הייתה אמידה. עיון במפות ה-PEF העלה כי שטח החפירה הוא בלב הכפר, ובכך יש חיזוק להשערה שלמבנה הייתה חשיבות רבה, בין אם היה זה בית אמידים ובין אם שימש מבנה ציבורי.
בדומה לשאר המבנים שהתגלו בחפירות הקודמות, גם מבנה זה יצא מכלל שימוש באמצע המאה הכ' והשטח הוסדר בפילוס מסיבי. שרידי המבנים שהתגלו מוסיפים נדבך להבנת תפרוסת הכפר אל-קוביבה בתקופה העות'מאנית המאוחרת ובפרק הזמן שלאחר מכן. הממצא הקרמי מהתקופה הביזנטית שנאסף מתחת למפלס המבנים היה אמנם מועט, ועם זאת מעיד על פעילות בקרבת מקום בתקופה זו.