המבנה. מן המבנה, שזמנו התקופה הרומית הקדומה, נחשפו קטעים מחמישה חדרים (L114 ,L108 ,L103–L101), שהמשכם משתרע ממערב, ממזרח ומצפון לריבוע החפירה. נחפרו רק חתכים מצומצמים בחדרים 103 ו-108. אבני בנייה שזוהו בגובה פני השטח ממערב ומצפון-מערב לריבוע החפירה נוקו ותועדו לצורך סרטוט תכנית המבנה. נראה כי קירות אלה משתייכים בעיקר לחדר 101 (3.5× 3.5 מ'). פער (כ-2 מ' אורך) המפריד בין שני חלקיו של הקיר התוחם חדר זה מצפון-מערב (W112 ,W105; כ-8 מ' אורך כולל) נגרם כנראה מפגיעת כלי מכני. בחתך (1 מ' רוחב) שנחפר בחדר 108 נחשפו תשתית רצפה עשויה אבני גוויל קטנות וקטע קטן של טיח — שריד לרצפה שנהרסה ברובה. הממצא הקרמי על הרצפה תוארך ברובו לתקופה הרומית הקדומה (המאה הא' לסה"נ, עד למרד הגדול), וכלל קדרה (איור 2:4), קנקן (איור 3:4), וחלקי גוף של שתי פכיות (איור 4:5, 5). כן נמצאו על הרצפה מעט שברי כלי חרס קדומים יותר, ובהם קדרה מתקופת הברזל (איור 1:4).

 
הכבשן. אל תוך חדר 102 ועל גבי קירותיו (W109 ,W105; כ-2 × 2 מ') נבנה כבשן סיד (2 מ' קוטר פנימי). בבנייתו נעשה שימוש משני באבני המבנה. מדופנות הכבשן השתמרו ארבעה נדבכים לפחות (1 מ' עומק). בתוך הכבשן נמצא חומר אפור תחוח ובו קרמיקה, שזמנה למן התקופה הרומית הקדומה ועד לתקופה האסלאמית הקדומה. בממצאים מהתקופה הביזנטית קערות שמוצאן מפוקאיה (איור 1:5, 2), קנקן (איור 3:5) ונרות שלמים מטיפוס נר סנדל ('נר מנורה'; איור 4:5); קנקן (איור 6:5) ופך (איור 7:5) תוארכו לסוף התקופה הביזנטית ולמעבר לראשית התקופה האסלאמית הקדומה; ואילו רוב הכלים מתוארכים לתקופה האסלאמית הקדומה: אגנים (איור 8:5–10) וקנקנים (איור 11:5, 12).
ממצא מיוחד הוא שבר של שולחן שיש המעוצב בחלקו העליון כקערה (איור 5:5). ראשית הופעתם של שולחנות כאלה במאה הד' לסה"נ, והשימוש בהם נמשך גם בתקופה הביזנטית. ייתכן שמוצאו בכנסייה.
 
אף שבחפירה המצומצמת נחשף קטע ממבנה אחד מן התקופה הרומית הקדומה, אבני בנייה רבות שנראו פזורות בשטח מרמזות כי המבנה השתייך ליישוב; אפשר לשער שיישוב זה התקיים בתקופה הרומית הקדומה, עד למרד הגדול. שברי כלי חרס מהתקופות הברזל, הביזנטית והאסלאמית הקדומה, לצד כבשן הסיד מעידים על פעילות באתר גם בתקופות אלו, כפי שעלה גם מן הסקרים שנערכו במקום בעבר.