בחפירה זו נפתחו חמישה ריבועים (כ-125 מ"ר; איור 2) במדרון מתון של גבעה. רק בשלושת הריבועים המערביים נחשפו שרידים ארכאולוגיים: שרידי מבנים וקטעי סמטות. ייתכן שלשרידים אלה יש קשר למבנים שחפר שמואלי (2013). זמנם של השרידים למן התקופה הרומית המאוחרת עד לתקופה האסלאמית הקדומה.

 
התקופה הרומית המאוחרת–הביזנטית הקדומה (שכבה III). מפרק זמן זה (המאות הג'–הה' לסה"נ) זוהו בוודאות שברי כלי חרס, רובם קנקני אשקלון (איור 1:3). כן נמצאו שברי כלי זכוכית מטיפוסים האופייניים למאות הד'–הה' לסה"נ, בהם קערות ובקבוקים, שני שברי גוף מנופחים לדפוס וכמה שברי ידיות (לא אוירו). העדר הֶקשר ברור קשה לדעת אם מקצת מן המבנים והסמטות נבנו כבר בפרק זמן זה.
 
התקופה הביזנטית המאוחרת–ראשית התקופה האסלאמית הקדומה (שכבה II). נחשפו פינות של שני מבנים (1, 2), שתי סמטות (3, 4) וקטע קיר (W5) של מתקן? (איורים 2, 4, 5). הבנייה במדרון אילצה את הבנאים להתחשב בתוואי הקרקע ולבנות את הקירות הפונים למדרון (W6 ,W4 ,W3) בנייה מסיבית למדי (0.8–1 מ' עובי). את הפן החיצוני של הקירות בנו מנדבכים אחדים של אבני כורכר מהוקצעות גדולות (0.5–0.7 מ') מלוכדות במלט אפור, ואת הפן הפנימי ואת החלק העליון של הקירות — מאבני גוויל בינוניות וקטנות. ייתכן שקיר (W7) הצמוד לקיר (W4) ובנוי מאבנים גדולות (0.5 × 0.7 מ') ובינוניות (0.36 × 0.50 מ') שימש קיר תמך (איור 2: חתך 1–1). מהרצפות במבנים שרדו שני קטעים של ריצוף אבנים; קטע אחד (L509) ליד קיר 3 במבנה 1 וקטע שני (L519) ליד קיר (W1) במבנה 2. גובה המפלס של שני קטעי הריצוף כמעט זהה.  
בין שני המבנים נחשפה סמטה (3; L543, כ-2 מ' רוחב; איור 6) מרוצפת אבנים קטנות; נמצאו בה חרסים רבים, בעיקר שברים של קנקני עזה. במשך הזמן היא כוסתה במפולות (L541 ,L529) ויצאה מכלל שימוש. סמטה נוספת (4; L540, כ-3 מ' רוחב; איור 4) נחשפה בין שני המבנים (1, 2) לבין קיר 5 שממערב להם, שהוא אולי חלק ממתקן (ר' איורים 2, 4). קיר 5 (כ-0.6 מ' רוחב) בנוי מאבני כורכר מהוקצעות (0.5 × 0.5 מ') ומטויח. רצפת הסמטה הותקנה מאבנים ומאדמת כורכר מהודקת ונמצאו בתוכה חרסים (L540). היאניגשת למשטח מלט (L549) שמקצתו מקומר בגלל צינור חרס (איור 7) שהיה מתחתיו. בין רצפת הסמטה לבין קיר 5 יש רווח צר (L535; איורים 4, 5) שתפקידו לא הובהר. רצפת הסמטה כוסתה בשכבה של אפר מעורב בלס, אבנים קטנות ואדמה חומה (L539 ,L533), מפולות אבנים (L538 ,L527) והצטברויות של אדמה חומה רכה (לס?) מעורבת  באבנים (L547 ,L534). על רצפת הסמטה ובתוך השכבה שכיסתה אותה נמצאו כלי חרס רבים, בעיקר קערות, בהן קערה מחופה שלה שפת מדף קצרה נוטה החוצה (איור 2:3), קערות LRC מטיפוס H3 (איור 3:3, 4; Hayes 1972, Fig. 68), קערות LRC מטיפוס 10C  (איור 6:3–9; Hayes 1972, Fig. 71), וקערות CRS מטיפוס 9B (איור 5:3; Hayes 1972, Figs. 81–82). כן נמצאו בסיס קערה (איור 10:3), קדרות (איורים 11:3–13; 1:8–3), סירי  בישול, קדרות בישול ומכסה (איור 4:8–8), קנקני שק ספורים (איור 1:9), קנקני עזה (איור 2:9–8) מקצתם קדומים (איור 2:9–4), פך בישול שלו שפה תלתנית (איור 9:9), פכית (איור 10:9) ונר (איור 11:9; ר' Sussman 2004). עוד נמצאו מטבעות אחדים, בהם מטבע ביזנטו-ערבי המתוארך לשנים 647–670 (ר"ע 154937). לפי הממצאים תוארך סופה של שכבה זו לסוף המאה הז' לסה"נ.

התקופה האסלאמית הקדומה (שכבה I). סמטה 3 כוסתה בשכבה מהודקת של עפר ואבנים קטנות (L526) הניגשת לקיר 2 (W2) במבנה 2. קיר זה מאוחר לשרידי הבנייה האחרים על סמך סגנון הבנייה שלו ומפלסו. בשונה מהקירות האחרים, הוא בנוי משורה אחת של אבני כורכר בינוניות וקטנות המלוכדות בבוץ שחור, ומפלסו גבוה מקיר 4 במבנה 1 (קטע זה פורק במהלך החפירה) ומקיר 6 הצמוד אליו.
הרצפה במבנה 1 כוסתה אף היא במילוי מהודק של עפר (L511), ושני מפלסי חיים (L508 ,L507) זוהו במבנה 2 מעל רצפות של השכבה הקודמת. עם הזמן התמוטט קטע מקיר 2 ואבניו נמצאו פזורות בהצטברויות של עפר (L525) שכיסו את שכבה I.
הממצא מהרצפות ומהצטברויות העפר שמעליהן הכיל מגוון של כלי חרס, בהם ספלים וקערות מעוטרים בפס אדום (איור 1:10), קערות מטיפוס Islamic Fine Ware (איור 2:10, 3), קדרות (איור 6:10–11), מכסה של סיר בישול (איור 12:10), קנקני שק (איור 1:10–4), שלכמה מהם צוואר זקוף, גבוה ומעובה ― טיפוס 6 אצל מגנס (איור 3:11, 4;Magness 1993, Form 6 ) ובסיס של פך (איור 5:11). נמצא גם שבר כלי מאבן סטאטיט שחורה (איור 6:11). כן נמצאו מטבע ביזנטי מהשנים 583–584 לסה"נ (ר"ע 154938) ומטבע עבאסי מהשנים 750–830 לסה"נ (ר"ע 154936). 
שתי קערות מזוגגות (איור 4:10, 5) הן הממצא המאוחר ביותר שנמצא בחפירה.
 
היקף החפירה המצומצם והמרחק מן החפירה של שמואלי אינם מאפשרים לקשור בוודאות בין המבנים משתי החפירות, אם כי ייתכן שצינור החרס וקיר 5 הם חלק מהמתקן המטויח שאת חלקו חשף שמואלי (2013). עיקר השימוש במבנים ובסמטות היה עד המחצית השנייה של המאה הז' לסה"נ. במאה הח' בוצעו שינויים במבנים ואחת הסמטות (3) יצאה מכלל שימוש.