ירושלים, העיר העתיקה, רחוב מעלות המדרשה

דוד יגר

03/08/2020

דוח סופי

בחודש יוני 2017 נערכה חפירת הצלה ברחוב מעלות המדרשה (עקבאת א-טאקיה) מס' 4 שבעיר העתיקה בירושלים (הרשאה מס' 8030-A; נ"צ 222044-51/631780-86; איור 1), לקראת פיתוח. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון מוחמד נופל באמצעות UNDP, נוהלה על ידי ד' יגר, בסיוע נ' נחמה וש' כהן (מנהלה), א' רוז (פוטוגרמטריה), ד' פורוצקי (שרטוט), ד' תנעמי (גלאי מתכות), א' דה וינסנס (כלי חרס), א' לידסקי-רזניקוב (ציור כלי חרס), א' רזניצקי (מעבדת מתכות), ד"צ אריאל (נומיסמטיקה), ק' עמית (צילום מעבדה), י' קגן (פיקוח), א' רוזנבאום-ברכה (תרגום מצרפתית) ונ' ספיר ארכיאולוג נפת העיר העתיקה בירושלים.

החפירה נערכה במבנה מגורים פרטי, בקטע הרחוב המחבר בין רחוב בית הבד לרחוב הגיא. בפיקוח שנערך במבנה טרם החפירה, הוסרו בחדר הצפוני-מזרחי שבקומת הקרקע מילויי אדמה והתגלה מתקן מטויח. כתוצאה מכך נפתח בחלקו הצפוני של החדר ריבוע חפירה (1.7 × 3.5 מ'; איור 2) במטרה לחשוף את המתקן. בחפירה נחשף מתקן הקשור כנראה באגירת נוזלים והמתוארך לשלהי התקופה העות'מאנית (המאות הי"ח–הי"ט לסה"נ).
הרחוב שבו נערכה החפירה נמצא במדרון המזרחי של הגבעה שממערב להר הבית, ונשקף ממנו מתחם הר הבית. ממזרח למבנה שבו נערכה החפירה נמצא ארמון הגבירה טונשוק (קצ'ר סית טונשוק) — ארמון מפואר שנבנה בתקופה הממלוכית. בראשית התקופה העות'מאנית שולב הארמון במתחם העימרה הסולטאני (בית תמחוי ומפעלי צדקה), ובמאה הי"ט לסה"נ שימש הארמון בית מושל העיר (למידע נוסף על הארמון, ר' Burgoyne 1987:485–504). כיום משמש המבנה בית יתומים מוסלמי.

החדר שבו נערכה החפירה מלבני (2 × 6 מ', 2.2 מ' גובה מרבי; איור 3), והוא מקורה בקמרון חבית. קירות החדר (W7–W5) נבנו מאבני גוויל במגוון מידות. מתחת לקיר 6 הובחן ראשו של קמרון (איור 4), הנמוך ממפלסה של סמטה שנמצאת מעבר לקיר; הקמרון לא נחפר. במרכז החדר נחשף המתקן — בור חפור באדמה (L2; כ-1.0 × 1.7 מ', 1.1 מ' עומק; איור 5), שדופן בשתי שכבות של טיח. בשתי שכבות הטיח מעורבים גריסי חרסים; צבע השכבה התחתונה אפור-צהבהב ואילו צבע השכבה העליונה אפור-לבן (איור 6). שכבות הטיח מלמדות כנראה כי המתקן היה קשור בנוזלים. המתקן תחום ממזרח וממערב בקירות החדר (קירות 5 ו-7), מצפון במפלס של אבני שדה שלוכדו בחומר מליטה (L3) ומדרום במילוי אדמה חומה-אפורה שמעורבות בה אבני שדה במגוון מידות (L4). לאחר שהמתקן יצא מכלל שימוש הוא מולא באבני שדה ובאדמה חומה-אפורה (1L; לא מופיע בתכנית) ומעליו הונחה רצפת טיח לבן, ששרידיה הובחנו על קירות החדר טרם החפירה; נראה כי החדר שימש אז למגורים או לאחסון.

במילוי אדמה בתוך המתקן (L1) התגלו שברי כלי חרס משלהי התקופה העות'מאנית (המאות הי"ח–הי"ט לסה"נ), המתארכים כנראה את הזמן שבו יצא המתקן משימוש, ובהם שתי קערות עשויות מחומר גס (איור 1:7, 2), קערה מעוטרת בעיטור גיאומטרי צבוע (HMGP; איור 3:7), אגן עשוי ביד (איור 4:7), קרטר או צינור מזוגג בזיגוג שקוף בחלקו הפנימי (איור 5:7) וצוואר של קנקן או פך מטיפוס כלי עזה (איור 6:7). עוד התגלה בתוך המתקן מטבע אסלאמי (ר"ע 152686). גם במילוי האדמה שמדרום למתקן (L4) התגלו שברי כלי חרס משלהי התקופה העות'מאנית. במפלס אבני השדה שמצפון למתקן (L3) התגלה אסימון מפליז מתוצרת נירנברג, שהשתמרותו ירודה (ר"ע 152685); זמנו המשוער שלהי התקופה העות'מאנית.

ממצא מיוחד התגלה במילוי שמדרום למתקן: מדליון נחושת (2 ס"מ קוטר; L4, סל 106; איור 8), המסמל את לבו של ישו ואהבתו לאנושות. הצד הקדמי של המדליון נושא במרכזו את המונוגרמה של ישו JHS, שבאות H משולבת המונוגרפיה של מריה MA, ומעליהן צלב; האותיות מוקפות בשני עלי זית קשורים ומסביבם כתובת בצרפתית “Garde d'honneur du Sacré Coeur” (משמר הכבוד של הלב הקדוש). הצד האחורי של המדליון נושא במרכזו דימוי לליבו של ישו — לב עולה בלהבות ומעליו צלב, המוקף בכתר קוצים ומסביבו קרני אור — התחום במעגל של ספרות רומיות (I–XII), המוקפות בכיתוב “Gloire! Amour! Réparation! au Coeur de Jésus” (תהילה! אהבה! תיקון! בלבו של ישו). המדליון מייצג את הנוהג להקדיש לפחות שעה ביום להתבוננות בלבו ובאהבתו של ישו לאנושות. מדליונים דומים עם מונוגרמות החלו להופיע לאחר שנת 1864, ולא ברור עד איזו שנה הם יוצרו.