החפירה נערכה בשוליים הצפוניים של עמק יזרעאל, המתאפיין באדמת סחף וכן במחשופים של סלעי משקע ותלכידים גירניים לצד סלעי בזלת וולקניים בשוליו. נפתחו שני שטחי חפירה (A, B) במטע שקדים. בשטח A (כ-250 מ"ר), המערבי, נחפרו 10 ריבועים (1A–10A), ונחשפו ארבע שכבות (4–1) של אדמת סחף ואבנים, שמעורבים בהן חרסים מהתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית, פריטי צור ממגוון תקופות (ירושביץ, להלן) ושני שברים של כלי אבן (צין, להלן). בשטח B (150 מ"ר), המזרחי, נחשפו ריכוז אבנים וממצא קרמי מהתקופות ההלניסטית והרומית הקדומה.
האזור נכלל בסקר מפת נצרת (רבן ושמש 2016). בעקבות תכנית הפיתוח נערך סקר פיתוח (טפר 2013; טפר 2014; שטחים XI, XIII). זו החפירה הראשונה שמתקיימת באזור זה.
 
שטח A (איור 2)
ריבוע 1A (איורים 3, 4). שכבה 4 (116L) מאופיינת בכמות גדולה של אבני קירטון בינוניות וקטנות ואדמה בהירה, שהתגלו הישר מעל סלע האם, כנראה שרידים של נחל קדום שזרם במקום. נמצאו מעט שברי כלי חרס המתוארכים לתקופה ההלניסטית, וכן כלי צור, ובהם גרעיני לבלואה.
שכבה 3 (115L) מאופיינת בכמות קטנה של אבנים בינוניות וקטנות ואדמה חומה בהירה. נמצאו מעט שברים סחופים ושחוקים של כלי חרס, המתוארכים לתקופה ההלניסטית, כלי צור ראשוניים ופריטי צור עם קליפה.
שכבה 2 (113L) מאופיינת באדמה חומה עם כמות גדולה של אבנים בינוניות–קטנות ושברי כלי חרס, המתוארכים לתקופות ההלניסטית והרומית הקדומה והתיכונה. ייתכן ששברים אלו שימשו לטיוב הקרקע החקלאית, תופעה מוכרת בחקלאות של ראשית התקופה הרומית.
שכבה 1 (100L) היא שכבת פני שטח, ובה אדמה חומה כהה ומעט שברי כלי חרס, שאחדים מהם מתוארכים לתקופה הביזנטית.
 
ריבוע 4A (איורים 5, 6). בשכבה 4 (122L) נחשף מפלס של אדמה חומה בהירה ואבנים ללא ממצאים.
בשכבה 3 (118L) נמצאה הצטברות של אבני שדה קטנות וכן אבנים אחדות גדולות יותר. נמצאו שברי כלי חרס המתוארכים לתקופה ההלניסטית וכן כלי צור.
בשכבה 2 (114L) נמצאה אדמה חומה אדמדמה, שבה מעט אבנים קטנות ושברי כלי חרס מקומיים, המתוארכים לתקופות הרומית הקדומה והתיכונה. שכבה זו היא אדמה חקלאית מטויבת בדומה לממצא מריבוע 1A.
שכבה 1 (109L) היא שכבת פני שטח, ובה אבנים קטנות ואדמה בהירה וכן מעט שברים של כלי חרס המתוארכים לתקופה הביזנטית, ובהם גם קערה מיובאת.
 
ריבועים 2A, 3A, 5A–10A (איור 2). בעומק סנטימטרים אחדים ועד כ-1 מ' מתחת לפני השטח נחשף סלע האם, שאליו נדבקו לאורך השנים חלוקים, אבנים וסלעים רכים ומתפוררים. תלכידים אלה יכולים להסביר את היעדרם של מתקנים חצובים מכיוון שהחציבה בהם קשה.
 
שטח B (איור 7)
נחשף ריכוז אבנים מוארך בכיוון מזרח–מערב (307L; 25 מ' אורך, כ-0.3 מ' גובה; איור 8), אולי בסיס של ערמת סיקול ואולי יסודות של קיר חקלאי. בין האבנים התגלו אבני צור וקִרטון בינוניות, וכן ריכוזים של אבני גיר רבות, קטנות מאוד (310L, 317L). בין האבנים נמצאו שברים קטנים של כלי חרס מקומיים, המתוארכים לתקופות ההלניסטית והרומית הקדומה.
 
ממצא כלי החרס (איור 9)
כל שברי כלי החרס מהחפירה נאספו ומוינו. עיקר הממצא מתוארך לתקופות ההלניסטית (המאות הב'–הא' לפסה"נ) והרומית הקדומה (אמצע המאה הא' לפסה"נ – אמצע המאה הא' לסה"נ), ומקצתו מתוארך לתקופה הרומית התיכונה (אמצע המאה הא' לסה"נ – אמצע המאה הב' לסה"נ) ולסוף התקופה הביזנטית (המאות הו'–הז' לסה"נ). מאחר שהממצא היה מעורב הוא מוצג כאן בחלוקה כרונולוגית-טיפולוגית.
 
התקופה ההלניסטית. נמצאו שברים של קערות מורטריה, פכית כישור וקנקנים. שברי קערות המורטריה כוללים שפה מעובה ומעוגלת כלפי חוץ (איור 1:9) ובסיס חצוצרה גבוה ומעוגל (איור 2:9); כלים אלו מוכרים מתל אנפה ומתוארכים שם לתקופה ההלניסטית (שכבות 1–1A; 300–250 לפסה"נ; Berlin 1997:127–128, PW341). שבר פכית הכישור הוא בסיס גלילי מוארך שקצהו שטוח (איור 3:9); כלים דומים לאחסון בשמים מוכרים היטב בממצא כלי החרס מתקופה זו והם מתוארכים למאות הג'–הב' לפסה"נ (Berlin 2015:639, Pl. 618:16–21), וכמוהם התגלו למשל בתל בית שאן (Johnson 2006:536–537, Fig. 15.1:104–109). שברי הקנקנים כוללים שפות מעובות ומעוגלות כלפי חוץ (איור 4:9–7), השייכות בדרך כלל לקנקנים שגופם מוארך, כתפיהם שמוטות ועליהן שתי ידיות אוזן, והם עשויים מחומר לבן שבו חסמים רבים קטנים מאוד; קנקנים אלו מוכרים היטב בצפון הארץ ולאורך החוף ומתוארכים למאות הג'–הב' לפסה"נ (Berlin 2015:636–637, Pl. 6.1.12, 13).
 
התקופה הרומית הקדומה. נמצאו קערות בישול, סירי בישול וקנקני אגירה. לקערות הבישול (איור 8:9) שפה שטוחה נוטה חוצה וכתף הכלי מעוגלת; כלים דומים מוכרים מבית היוצר של כפר חנניה, ושם הם מתוארכים לראשית המאה הב' – סוף המאה הד' לסה"נ (Adan-Bayewitz 1993:111–119, Form 3A). לסירי הבישול (איור 9:9) שפה פשוטה שתעלה בצִדה הפנימי, צוואר גבוה, כתפיים מעוגלות שעליהן שתי ידיות אוזן, גוף מצולע ובסיס מעוגל לרוב; כלים דומים מוכרים מבית היוצר של כפר חנניה, ומתוארכים שם לאמצע המאה הא' לפסה"נ – אמצע המאה הא' לסה"נ (Adan-Bayewitz 1993:124–126, Form 4A). הקנקנים כוללים שבר קנקן שלו שפה פשוטה וצוואר ארוך הנוטה מעט החוצה ומצולע (איור 10:9), שיוצר כנראה בבית היוצר ביודפת בראשית התקופה הרומית (Aviam 2014: Fig. 5); ושבר קנקן (איור 11:9) שלו שפה מדורגת בצִדה הפנימי וצוואר קצר וקמור עם רכס בבסיסו, השייך לקנקן שלו גוף דמוי חבית, רכס ושתי ידיות אוזן על הכתפיים ובסיס מעוגל, המוכר מכפר נחום (Loffreda 1974: Fig. 1:1, Tipo. A1 P.27) ומתוארך שם לראשית התקופה הרומית. יש לתארך את שני הקנקנים למחצית השנייה של המאה הא' לפסה"נ – המחצית הראשונה של המאה הא' לסה"נ (Avshalom-Gorni and Getzov 2002).
 
התקופה הרומית התיכונה. נמצאה קערה פתוחה (איור 12:9), שלה שפה מעובה בצִדה הפנימי וחתך מלבני; הקערה דומה לקערות שיוצרו בבית היוצר של כפר חנניה (Adan-Bayewitz 1993:103–109, Form 1E) ומתוארכות שם לאמצע המאה הג' – המאה הה' לסה"נ.
 
סוף התקופה הביזנטית. נמצאו קדרות מיובאות מקפריסין מטיפוס CRS.1 (איור 13:9, 14), עשויות חומר אדום ומחופות אדום, שלהן שפה שטוחה מעוטרת בשני חריצים ועיטור גלי חרות על דופן הקדרה (איור 14:9); כלים אלו מתוארכים למחצית השנייה של המאה הו' – אמצע המאה הז' (Hayes 1972: Fig. 81, Form 7.1).
 
ממצא כלי החרס מן התקופות ההלניסטית והרומית מוכר בגליל. כל הכלים מתקופות אלה יוצרו בבתי יוצר מקומיים, ואין בהם כלים מיובאים. הקדרות המיובאות מקפריסין אופייניות לתקופה הביזנטית.
 
ממצא הצור
אלה ירושביץ
 
במהלך החפירה נאספו פריטי צור מסותתים משכבות הסחף בשטח A. רוב פריטי הצור מייצגים פסולת תעשייה וכלי אד-הוק (איורים 10–12), ואין הם מזוהים עם תקופה או עם תרבות פרהיסטורית מסוימת. בפריטים מגוון גרעיני נתזים, חלקם בראשית רצף ההפחתה וחלקם מנוצלים למדי. הפריטים שחוקים ברמות שונות, וחלקם מכוסה בפטינה. הפריטים הטריים יותר יוצרו מצור חום בהיר, אחיד למדי, עם מעט הפרעות בהירות. פריטים רבים, כולל הגרעינים, נושאים קליפה טבעית. גודלם הקטן עד בינוני של הפריטים מלמד שזה היה גם גודלם של הבולבוסים המקוריים.
רק מעט מהפריטים אינדיקטיביים, והם מתוארכים לתקופות הפליאוליתית התיכונה והעליונה, הניאוליתית הקדם-קרמית ב' והכלקוליתית או הברונזה הקדומה. הנפוצים ביותר הם הפריטים שהופקו בטכנולוגיית לבלואה, האופיינית לתקופה הפליאוליתית התיכונה (245,000–45,000 לפסה"נ). אלה כוללים גרעינים (איורים 13–15), פסולת גרעין, נתזים וכלים, כגון נתזים משובררים ומקרצפים (איור 16). על הפריטים נראות רמות שונות של שחיקה, חלק מהם מכוסים בפטינה, אך נמצאו גם גרעינים טריים יחסית. מהתקופה הפליאוליתית העליונה (45,000–24,000 לפסה"נ) או מראשית התקופה האפיפליאוליתית (23,000–18,000 לפסה"נ) נמצא במכלול גרעין להבונים יחיד (איור 17), שחוק מעט ומכוסה בפטינה. הפריטים האופייניים לתקופה הניאוליתית הקדם-קרמית ב' (8,000–6,500 לפסה"נ) כוללים שבר אמצעי של להב מגל עם חתך טרפזי הנושא ברק שימוש (איור 1:18) ושבר של כלי מעוצב בשברור לחץ על להב, אולי סכין או כלי נשק (איור 2:18). פריטים אלה הופקו מצור חום-כהה, אחיד, חלק ואיכותי. כן נמצא להב כנעני בעל גב, שעוצבו בו שתי קטימות (איור 3:18). הלהב הופק מצור בצבע בז' עם פסים כתומים; הוא אופייני בעיקר לתקופת הברונזה הקדומה ו/או סוף התקופה הכלקוליתית (4,500–2,500 לפסה"נ). הלהבים נמצאו בשכבות הגבוהות של החפירה, בעוד שפריטי לבלואה, האופייניים לתקופה הפליאוליתית התיכונה, נמצאו בעיקר בשכבות הנמוכות.
 
הפריטים שהתגלו בחפירה מתוארכים לכמה תקופות פרהיסטוריות, ועל כן ייתכן כי רובם הורבדו בסחף שהגיע אולי בזרימה של נחל שעבר סמוך לשטח. עם זאת, המספר הגבוה של פריטים עם קליפה והגרעינים הרבים, כולל גרעינים בראשית ההפחתה, מצביעים על סיתות במקום כלשהו באתר החל משלבי ההפחתה הראשונים. ייתכן כי חלק מפריטי הלבלואה נחשפו קרוב לאזור הסיתות המקורי, הממוקם כנראה בצִדו הצפוני-מערבי של השטח.
האתרים הקרובים ביותר מהתקופה הפליאוליתית התיכונה שנחפרו נמצאים בגבעת רבי ובעִלוט, אך הם מרוחקים משמעותית ומתאפיינים בחומר גלם שונה מזה שהתגלה בחפירה (ברזילי ומילבסקי 2010; Yaroshevich et al. 2018). לעומת זאת, אתרים פרהיסטוריים מאוחרים המזוהים עם חקלאות ואתרים פרוטו-היסטוריים נמצאים בקרבת מקום. בין אלה, אתר בולט מהתקופה הניאוליתית הקדם-קרמית ב' הוא זה שבכפר החורש (Barzilai and Goring-Morris 2010). אתר נוסף שאפשר לציין בהקשר זה נמצא ביפיע, שם נחשף ריכוז משמעותי של פריטים מסותתים, כולל גרעינים ופסולת האופייניים לתקופה הניאוליתית הקדם-קרמית ב' (שתיל וירושביץ 2019). מקור אפשרי נוסף לפריטים המאוחרים ביותר שנחשפו בחפירה הוא תל שמרון ושוליו, שם נחשפו שרידי יישובים מהתקופות הפרוטו-היסטוריות, כולל התקופה הכלקוליתית ותקופת הברונזה הקדומה (אלכסנדר 2015).
 
כלי האבן
ברק צין
 
בשטח A נמצאו שני שברים של כלי אבן. מעט מתחת לפני השטח נמצאה קערית (איור 1:19) עשויה מחלוק נחל גירני קשה. חלקה החיצוני מוחלק, תחתיתה מעט משוטחת ומוחלקת מאוד ובחלקה הפנימי נראים כמה סימני הכאה (על ידי עלי או מקבת), עדות לשימוש בכלי. קעריות מופיעות במכלולי כלי האבן של התקופות הקדומות, ונפוצות במכלולים של התקופה הניאוליתית (Wright 1992:66; Gopher and Orrelle 1995:72; Rosenberg and Garfinkel 2014:90–114). על פני השטח נמצא בסיס של קערה רדודה עשויה מגיר רך (איור 2:19); הבסיס שטוח בחלקו התחתון ומוחלק. אין אפשרות לתארך שבר זה או לקשור אותו טיפולוגית לתקופה מסוימת.
שני שברי כלי האבן שחוקים, ועל כן נראה שמקורם בסחף; ייתכן שמקורה של הקערית באתר קדום, דוגמת האתר מהתקופה הניאוליתית בכפר החורש (Goring-Morris et al. 1995).
 
הממצאים בחפירה ובסקר הפיתוח מלמדים כי בקרבת מקום שכן יישוב פרהיסטורי. נראה כי פריטי צור מהתקופה הפליאוליתית התיכונה נסחפו לשטח A מיישוב קדום בתוך נחל קדום שעבר סמוך לאתר. מניתוח ממצא הצור עולה כי ייתכן שבקרבת מקום היה מקור לחומר גלם ואולי אף אזור סיתות מקורי. ייתכן גם שאתרים פרהיסטוריים סמוכים נוספים היו מקור לממצאים באתר זה.
מעיון בממצא כלי החרס עולה כי במקום התקיימה פעילות בתקופות ההלניסטית והרומית הקדומה. מתקופות אלה נמצאו שברי כלים שיוצרו בבתי יוצר מקומיים ללא כלים מיובאים. ממצאים דומים מוכרים מאתרים אחרים המיוחסים ליישוב היהודי באותה תקופה (למשל, מגדל), ועל כן ייתכן שהממצא בחפירה זו מעיד על יישוב יהודי ששכן באזור. נראה כי בחפירה נחשף העורף החקלאי של יישוב זה, ובו עדויות לטיוב קרקע ולסיקול אבנים או בניית קיר חקלאי לטובת עבודת השדה. הממצא מהתקופה הרומית התיכונה ומסוף התקופה הביזנטית מפוזר ואינו מעיד על יישוב סמוך.