נפתח ריבוע חפירה אחד (3 × 9 מ'; 3.4 מ' עומק חפירה מרבי) ממזרח לחומות עכו וממערב לתל עכו (לרקע ולהפניות, ר' פייג 2012), ונחשפו שרידים אדריכליים מהתקופות הרומית המאוחרת (המאות הב'–הד' לסה"נ) והביזנטית (המאות הד'–הז' לסה"נ), שמעליהם הושתת חלל תת-קרקעי קמור מהתקופה הצלבנית (המאות הי"ב–הי"ג לסה"נ; איור 2). כן נתגלו ללא הקשר אדריכלי שברי כלי זכוכית ומטבע, המתוארכים לתקופה ההלניסטית (המאות הב'–הא' לפסה"נ), ושברי כלי זכוכית ומשקולת מהתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הז'–הי"א לסה"נ). חלקו המזרחי של השטח נפגע מבור מודרני (109L, 120L, 121L; איור 3) שחתך את השכבות קדומות. החפירה הופסקה בשל מגבלות טכניות.
 
התקופה הרומית (המאות הב'–הד' לסה"נ). בחפירה בשטח מצומצם (1.4 × 2.2 מ'; איור 3) נתגלה אגן חפור בקרקע (139L; כ-0.8 × 1.0 מ', כ-0.5 מ' גובה). קרקעית האגן רוצפה באבני פסיפס מגיר (1.0–1.5 × 1.5–3.0 ס"מ) בצבעים אדום, שחור ולבן, שהונחו בסדר אקראי, ודופנותיו טויחו בטיח אפור עם אגרגטים ורודים. מתחת לאגן נחשפה תשתית (140L; כ-0.1 מ' עובי), שהונחה על מילויים של קרקע בגוון אפור כהה. החפירה מתחת לאגן (0.15–0.30 מ' עומק) הופסקה בשל מגבלות טכניות.
ממצא כלי החרס מהצטברויות שכיסו את האגן ומהמילויים תחתיו כולל קרטר מיובא (איור 1:4), קערת כפר חנניה מטיפוס D1 (איור 2:4), קדרה מטיפוס כלי שיחין (איור 3:4), רעפים (איור 4:4, 5) וטובולי (לא צוירו). מכלול זה מתוארך למאות הג'–הד' לסה"נ. כן נמצאו שני שברים של נרות דיסקוס מעוטרים, האחד בסצנה ארוטית (איור 6:4) והשני בעיטור צמחי (איור 7:4), המתוארכים למאות הא–הב' לסה"נ. עוד נמצאו שברי טיח הנושאים שרידי צבע אדום.
 
התקופה הביזנטית (המאות הד'–הז' לסה"נ). מצפון להפרעה מודרנית (120L), נחשפו שרידי רצפת פסיפס (116L), העשויה מאבנים בצבעים אדום, שחור ולבן, שהונחו בסדר אקראי; שולב בה קנקן שחלקו העליון נחתך (לא בתכנית; איור 5:5). הרצפה נבנתה על תשתית של אבנים קטנות, שחתמה את האגן המטויח מן התקופה הרומית. מדרום להפרעה 120 נחשפה רצפת עפר מהודק. על הרצפה נחשפה מפולת אבנים לצד סיר בישול שלם מטיפוס כפר חנניה C4 (133L; איור 3:5), ומעליה הצטברה שכבה של אדמה אפורה כהה. מעל שכבת האדמה נחשף מפלס אדמה (113L, 123L) עשיר בממצאים, שבולטים בהם שברי שיש מעוינים, ששימשו כנראה לריצוף באופוס סקטילה (איור 6; שניידר, להלן), ומגוון של עיטורי אבן ושיש שעל פי מידותיהם (כ-1 ס"מ עובי; איורים 7, 8; שניידר, להלן) שימשו לחיפוי קירות. ממצא דומה מוכר מקיסריה (דריי תשע"א; Gersht and Gendelman 2019:57–63). שימוש בשיטת אופוס סקטילה בתקופה הביזנטית היה נפוץ בבתי אמידים ובבנייה ציבורית, בעיקר בכנסיות (Snyder and Avraham 2013:178; Gwiazda 2014:139–140). כן נמצאו במפלס אדמה זה פריט מחלון עגול (113L, 114L; גורין-רוזן, להלן), שברי לוחות אבן ששימשו לריצוף, אבן טחינה, שבר מלוח מוחלק שחרותות עליו אותיות עבריות אחדות (משגב, להלן; איור 9), פיסות טיח צבעוני בגוני שחור, ירוק, אפור, אדום, כתום וצהוב, שעל מיעוטם שרידי מסגרת או פס רחב, וכותרות עמודים משיש מעוטרות בעלי אקנתוס (איור 10; שבר נוסף של כותרת לא צולם). כותרות דומות המתוארכות לתקופה הרומית המאוחרת נמצאו בארמון העירוני בקיסריה, ליד בית המרחץ (פישר תשע"א:70–72, טיפוס 1), ובסרדיס (Kramer 1994:41–51, Nos. 1–27). סביר להניח כי כותרות אלה היו בשימוש חוזר, ונלקחו כנראה ממבנה ציבורי קדום, אולי מהתקופה הרומית (על מחזור שיש, ר' Fischer 1995). הממצא שהתגלה במפלס זה מלמד על ייבוא נרחב של שיש לנמל עכו ועל השימוש שנעשה בו במבנים בעיר (Fischer 1994; 1998; שניידר, להלן). כן נמצאו חרסים המתוארכים למאות הד'–הז' לסה"נ, ובהם קערות מיובאות מטיפוס LRC, שאחת מהן מעוטרת בצלב (איור 1:5, 2), קנקן עזה (איור 4:5) ושני שברי רעפים (איור 6:5, 7).
 
התקופה הצלבנית (המאה הי"ב – ראשית המאה הי"ג לסה"נ). נחשף קמרון תת-קרקעי בנוי (1.6 × 3.5 מ' ויותר, 1.55 מ' גובה מרבי; איור 11). יסודות הקמרון הושתתו על מילוי (112L), העשוי מעפר מהודק הנושא שכבת סיד, כעין תשתית רצפה (117L); נראה כי התשתית נפרצה בשלב מאוחר יחסית כדי להגדיל את חלל הקמרון ולאפשר ניקוז לתת-הקרקע. הפן הפנימי של הקמרון דופן בארבעה–חמישה נדבכים של אבני גוויל קטנות (0.45 מ' גובה כולל), שמעליהם נחשפה תקרתו המשופעת של הקמרון, שנבנתה מאבני כורכר בינוניות שלוכדו בדבש לבן-אפור מעורב בסיד ובחרסים. צמוד לקמרון מדרום, במפלס ראשו, נחשף קיר (202W; 0.5 מ' רוחב), שנבנה מאבני כורכר בינוניות מסותתות, כנראה יסוד של מבנה עליון שלא שרד. בחפירת החלל הפנימי של הקמרון נחשפו שכבות קרקע תחוחות בגוון אפור, ובחלקו התחתון נמצאו מפלסים כהים ועשירים בחומר אורגני (105L). בשכבה התחתונה (111L) נמצאו חרסים המתוארכים למאה הי"ג לסה"נ, ובהם טיפוסים המוכרים מפרק זמן זה בעכו (Stern 2012): קערות מזוגגות מטיפוס פרוטומיוליקה (איור 1:12, 2), המיובאות מדרום איטליה (Stern 2012:77–80, 132; Type SIT.GL.5Pl. 4.62:1–5; Type SIT.GL.2Pl. 59.2–5), וקערה מטיפוס סן סימיון (איור 3:12), המיובאת מאנטיוכיה (Stern 2012:55–56; Type NSY.GL.4Pl. 4.34:8). כן נמצאו מעט שברי כלי זכוכית וחלונות, המתוארכים לתקופה הצלבנית (גורין-רוזן, להלן).
בהצטברויות שנמצאו מגובה ראש הקמרון ההרוס ועד שכבת פני השטח (102L–104L), נמצאו שברי כלי חרס למן התקופה ההלניסטית ועד העות'מאנית, המלמדים כנראה על הרס המתקן בעת המודרנית. כן נמצאו בהצטברויות אלה מטבעות (שיאון, להלן), לוחית עופרת, שברי כלי זכוכית (גורין-רוזן, להלן), משקולת זכוכית מהתקופה הפאטימית (1026–1094 לסה"נ; איור 14; לסטר, להלן), שני כדורים עשויים מאבן גיר, עצמות בעלי חיים וצדפים אחדים. המטבעות כוללים מטבע של אלכסנדר ינאי (104–76 לפסה"נ) ושישה מטבעות שתוארכו למאה הי"ג לסה"נ. לוחית העופרת (איור 13) נמצאה מגולגלת ועליה סימני חריתות שלא פוענחו. לוחיות דומות, שזוהו כלוחיות מאגיות, שימשו בתקופה הרומית. נראה כי שני כדורי האבן (0.34–0.40 מ' קוטר) שימשו אבני בליסטרה וזמנם התקופה הצלבנית (Tepper, Forthcoming). עצמות בעלי החיים כוללות עצמות של ציפורים (בעיקר חוגלות; 35%), עז/כבש (30%), בקר (25%), חזירים (5%) ומכרסמים (חולדות; 5%). המכלול כלל עצמות שרופות, עצמות שעליהן סימני חיתוך ואחרות שעליהן סימני שיניים של מכרסמים (Raban-Gerstel, Tepper and Bar-Oz, forthcoming). הצדפים כוללים מינים מהים התיכון (נעמית ים תיכונית, ארגמון חד קוצים, חביונה גדולה, סירה קטומה וליביה מצויה) ומהנילוס (צדפת היאור). בבדיקות לזיהוי פרזיטים בדגימות קרקע שנלקחו מההצטברויות שמעל רצפת הקמרון, זוהו ביצים של שני טפילי מעיים: המין הנפוץ מבין השניים הוא whipworm (Trichuris trichuria), ואילו המין הנדיר הוא נ beef/pork tapeworm(Taenia sp.; Mitchell and Tepper 2007).
הממצאים מחלל הקמרון מעידים כי הוא שימש בור ספיגה, כנראה בבית מגורים, המתוארך לפי מטבעות וכלי חרס למאה הי"ג לסה"נ.
 
‏ממצא הזכוכית
יעל גורין-רוזן
 
בחפירה נמצאו 43 כלי זכוכית, ובהם כ-330 שברים, מהם כ-200 שברי גוף לא מזוהים ושברי זגוגיות חלון. זמנם של 130 השברים הניתנים לזיהוי מייצג טווח כרונולוגי רחב (כלי הזכוכית לא צוירו).
משלהי התקופה ההלניסטית – התקופה הרומית הקדומה נמצא שיבוץ או כלי משחק קטן מזכוכית. מתארו עגול, ובסיסו שטוח (114L), וכמוהו נמצאו בחפירות נוספות בעכו, למשל בבית המשפט (Katsnelson 2016:85–86, Fig. 3.10:66, 67). מהתקופה הרומית המאוחרת נמצא שבר אחד של קערה עם רכס אופקי מתחת לשפה טיפוס רומי מאוחר מתוצרת מקומית בגליל במאה הד' לסה"נ (113L). שברי קערות מטיפוס זה נמצאו בחפירות בעכו ובגליל המערבי (Katsnelson 2016:78–79, Fig. 3.7:42, ור' שם הפניות נוספות). משלהי התקופה הרומית המאוחרת – התקופה הביזנטית נמצאו שברי שפות של קערות, מקופלות חוצה וחלולות (למבחר דוגמות מחפירה בבית המשפט בעכו, ר' Katsnelson 2016:78–79, Fig. 3.7:35–37). משלהי התקופה הביזנטית נמצאו גביעי יין שלהם בסיס טבעת חלול (110L) או בסיס מוצק (104L; למקבילות ולהפניות נוספות, ר' Katsnelson 2016:83–84, Fig. 3.9:58–60). כן נמצאה כמות גדולה למדי של זגוגיות חלון (113L, 114L) שהשתמרותן טובה, חלקן בשברים גדולים למדי. כל זגוגיות החלון הן מהטיפוס המלבני המנופח כגליל. חלונות אלה מוכרים היטב ממכלולים המתוארכים לתקופה הביזנטית ולשלהי התקופה, לרוב ממבני ציבור גדולים, כמו כנסיות ובתי כנסת. ריכוז גדול של שברי חלונות בשטח חפירה כה מצומצם המתגלה לצד פריטים רבים של אופוס סקטילה מלמד על קיומו של מבנה ציבורי גדול שבחלונותיו הותקנו שמשות זכוכית. מן התקופה האומיית או ראשית התקופה העבאסית נמצא שבר של קערה מעוטרת במצבט דו-צדדי (104L). מהתקופות העבאסית והפאטימית נמצאו שבר בסיס ודופן מכוס מזכוכית חסרת צבע מעוטרת בפס אופקי חרות מעל הבסיס — טיפוס המוכר מהספינה הטרופה בסרג' לימני — וכן משקולת הנושאת כתובת בערבית (106L; לסטר, להלן). מן התקופה הצלבנית נמצאו שברי שפה של כוס מנופחת לדפוס צלעות אנכיות ומסובבת לדגם אלכסוני (111L). כוסות אלה מוכרות היטב ממכלולים מהתקופה הצלבנית בעכו ובאתרים נוספים, ובהם למשל קריית החינוך בעכו (גורין-רוזן 2010: איור 1:12, 2), שם נמצאו גם חלונות זכוכית ששפתם מעוגלת, בדומה לשפת חלון עגול שנמצאה בחפירה זו (102L).
למרות השתמרותם הגרועה של ממצאי הזכוכית מהחפירה, הם תורמים להבנה של חשיבות המבנה משלהי התקופה הביזנטית, שבין שרידיו נמצאו חלונות הזכוכית, ושל משך ההתיישבות במקום — משלהי התקופה ההלניסטית ועד התקופה הצלבנית.
 
משקולת זכוכית מהתקופה הפאטימית
איילה לסטר
 
נמצאה משקולת עגולה ומשוטחת מזכוכית צהבהבה (לוקוס 106, סל 1043/6; 4.06 גרם, 3.6 ס"מ קוטר, 0.5 ס"מ עובי; איור 14), שעליה כתמים של בליה שחורה וכסופה. על פני המשקולת הוחתמה כתובת באופן לא סימטרי, כך שהשוליים סביבה אינם אחידים. הכתובת הייתה כנראה בת ארבע שורות, אך רק שלוש שרדו — אף כי חלקית בלבד — ורק שתיים ניתנות לקריאה:
[אללה?]
[האמאם] מעד [אבו תמי]ם
מפקדם של המאמינים
...?
השם המופיע בכתובת הוא של הח'ליף הפאטימי אבו תמים מעד (1036–1094 לסה"נ). בדרך כלל נלווה לשמו של השליט הכינוי 'אלמסתנצר באללה' בשורה שמתחת לשמו, ורק מתחתיה הביטוי 'מפקדם של המאמינים', אך במשקולת זו הכינוי הנלווה חסר. למשקולת לא נמצאה מקבילה, אולם מבחינת סידור שורות הכתובת אפשר להשוותה למשקולת מדמשק (Launois 1969: No. 156).
שרידים לא ברורים על גב המשקולת מרמזים כי גם הוא נשא כתובת: כנראה כתובת מרכזית וסביבה כתובת היקפית. משקלה של המשקולת היה דינאר (כ-4.25 גרם), אולם משקלה נמוך מעט מן המשקל המקובל של דינאר בשל הבליה שהתקלפה.
 
מטבעות
דני שיאון
 
בחפירה נמצאו תשעה מטבעות, מהם שבעה זוהו:
 
1. סל 1013, לוקוס 103, ר"ע 106114.
אלכסנדר ינאי, ירושלים 79/80–76 לפסה"נ.
פנים: לא ברור.
גב: לא ברור.
ברונזה, 0.9 גרם, 12 מ"מ. הזיהוי מבוסס על גודל וצורה.
ר' TJC: Group L1–6.
 
2. סל 1048, לוקוס 110, ר"ע 106115.
אל עדיל הא', דמשק, 1199–1218 לסה"נ.
פנים: מסביב: ---]بدمشق [---  במרכז: الدين \ الملك العادل \ [سيف].
גב: במרכז: [---] / [ابو بكر بن] ايو / ب.

ברונזה, פלס, , 4.84 גרם, 22 מ"מ. 
ר' Balog 1980: No. 323.
 
3. סל 1083, לוקוס 122, ר"ע 106117 (איור 1:15).
ריימונד הו', רוזן טולוז, Pont-sur-Sorgues, 1200–1220 לערך.
פנים: +R•COMES כוכב עם שתי נקודות וסהר.
גב: D/V/X/M צלב טולוז. 
כסף סיגים, דניאר, 0.71 גרם, 15 מ"מ.
ר' Poey d’Avant 1858: No. 3723.
 
4. סל 1033, לוקוס 105, ר"ע 106118 (איור 2:15).
הוגו הג' (1267–1284 לסה"נ), קפריסין.
פנים: ++hVG[VЄ:RЄI:]DЄ צלב.
גב: [IRL'M[Є]D'ChI[PR'+ אריה. 
כסף סיגים, דניאר,; , 0.45 גרם, 16 מ"מ.
ר' Metcalf 1995: Nos. 664–666.
 
5. סל 1012, לוקוס 103, ר"ע 106119.
שרל הא', מסינה, 1278 לסה"נ.
פנים: KAROL•JERVSALEM]]  צלב.
גב: [ET•SICILIE•REX] חבצלת (Lys). 
כסף סיגים, דנרו, , 0.72 גרם, 16 מ"מ.
ר' Travaini 1993: No. 111.
 
6. סל 1026, לוקוס 104, ר"ע 106120.
צלבני? (מאות י"ב–י"ג לסה"נ).
פנים: [---] לא מזוהה.
גב: [---] לא מזוהה. 
ברונזה, פוז'ואה?, 1.5 גרם, 17 מ"מ.
 
7. סל 1027, לוקוס 104, ר"ע 106116.
פיאודלי, אירופה, מאות י"ב–י"ג לסה"נ.
פנים: [---] צלב.
גב: [---] לא מזוהה. 
כסף סיגים, דניאר, 0.56 גרם, 16 מ"מ.
 
מטבע 1 הוא המטבע היחיד של אלכסנדר ינאי (104–76 לפסה"נ), והוא מצטרף לשלושה אחרים של מלך זה שנמצאו בעכו בעבר, ולעוד שישה מטבעות יהודיים (חשמונאים [2], בית הורדוס [3] והמרד הגדול [1]) שנמצאו בעכו, חלקם בחפירות וחלקם לוקטו על פני השטח. מאחר שעכו מעולם לא נשלטה בידי שליטים יהודיים, מטבעות אלה הם בגדר ממצא אקראי שאינו דורש התייחסות מיוחדת, שכן עכו הייתה עיר גדולה, עברה בה תנועה רבה והיא גבלה בשטחי המדינה החשמונאית.
מטבע 2, של השליט האיובי אל-עדיל הא', מצטרף למטבעות האירופיים (להלן), ואין ספק שהוא היה חלק ממחזור המטבעות בתקופה הצלבנית בארץ ישראל בכלל ובעכו של המאה הי"ג לסה"נ בפרט.
מטבעות 3–5 הם חידוש בממצא. מטבע 3 של הרוזן ריימונד הו' (ריימונד סנט ז'יל) לא נמצא עד היום בארץ ישראל. הרוזן היה מפקד הכוחות הנוצריים במסע הצלב הראשון. רוזנות טריפולי (כיום בלבנון) הייתה בשליטת משפחתו עד שנת 1187, ואז הועברה בצוואה למשפחת נסיכי אנטיוכיה. הדגם של הכוכב והסהר על המטבע מחקה באופן ברור את הדגם של מטבעות טריפולי הראשונים, שנטבעו על ידי בן המשפחה, ריימונד הג', בשנים 1140–1173, ונראה שהוא מייצג חזרה נוסטלגית לימי הזוהר של המשפחה במזרח הלטיני. למרות שמטבעות רבים של טריפולי נמצאו בעכו, לא ניתן לקשור בין מטבע זה לרוזנות טריפולי. מטבע 4, של הוגו הג', נדיר אף הוא. רק שלושה נוספים ידועים מישראל, למרות שבנוסף להיותו מלך ממלכת קפריסין הצלבנית הוא היה גם מלך ממלכת ירושלים הצלבנית (1269–1284). עם זאת, מטבעות אחרים של ממלכת קפריסין הצלבנית ידועים בשפע, בעיקר של הוגו הא' (1205–1218) והנרי הא' (1218–1253), ורבים מהם נמצאו בעכו. מטבע 5, של שרל הא' מלך סיציליה, מצטרף לשני מטבעות מסיציליה (רק אחד מהם של שרל הא') שנמצאו בעבר בעכו. בסך הכל נמצאו בארץ רק תשעה מטבעות מסיציליה.
היעדרם של מטבעות צלבניים מטביעה מקומית מפתיע, אך ייתכן שמטבע 6, שמצב השתמרותו אינו מאפשר זיהוי מדויק, הוא מטבע שכזה: משקלו מרמז כי זהו מטבע ברונזה של הנרי הא' משמפיין שנטבע בעכו בשנים 1192–1197. למרות שמטבעות אירופיים רבים נמצאו בעכו, הם תמיד מופיעים לצד טיפוסים מקומיים נפוצים, כמו המטבעות המכונים אמלריקוס אשר נטבעו בשפע עצום. מכל מקום, זמנם של רוב המטבעות הוא המאה הי"ג לסה"נ, וזה זמנם של השרידים מן התקופה הצלבנית שנתגלו בחפירה.
 
לוחות אבן ואריחי אופוס סקטילה
פרנקי שניידר
 

בשכבה מן התקופה הביזנטית נתגלו כ-300 לוחות אבן מלוטשים ואריחי אופוס סקטילה. האריחים עשויים מאבן גיר מקומית במגוון צבעים וכן ממגוון רחב של אבנים מיובאות מטורקיה (cipollino rosso, marmor di Proconneso, bigio anticobreccia corallina, ), מיוון (breccia di Settebasi, cipollino verde, porfido verde di Grecia o serpentino, portasanta, rosso anticoi, bigio antico), ממצרים (profido rosso) ומכף דה גארדה שבאלג'ריה (Greco scritto).

כמה מן האריחים גדולים (3–7 ס"מ עובי), ואפשר להבחין בסימני אזמל על הפן התחתון, עדות ששימשו לריצוף. למעלה ממחצית האריחים מוגדרים כאופוס סקטילה, שכן עוצבו בצורות מורכבות. לחלקם צורות הנדסיות רגילות, כמו משולשים, ריבועים, מלבנים ומשושים מוארכים (2–4 ס"מ עובי), ועליהם שרידים של טיח אפור על בסיס סיד-אפר, ככל הנראה עדות לכל שהיו חלק מרצפה מעוטרת בדומה לרצפות שהיו נפוצות בתקופה הביזנטית בכנסיות ובבתי מרחץ. אריחי אופוס סקטילה אחרים קטנים ודקים יותר, והם עוצבו ביתר קפידה ברצועות ארוכות וצרות ובמגוון צורות עם קצוות מתעגלים: רצועות ספירליות ומעגליות, עיגולים, דמויי-מגן, פרחים, עלי כותרת וטבעות. נראה כי אלה נועדו לשיבוץ בספינים בדומה לאלה שהוכנו בבית מלאכה לאריחי אופוס סקטילה בקיסריה (דריי תשע"א). מקום המצאם של אריחים מעוצבים אלה בתוך ההצטברות מרמזים כי הספינים עיטרו את קירותיו של בית מרחץ אריח אופוס סקטילה אלה יפורסמו בהרחבה בעתיד.

 
שבר כתובת בעברית
חגי משגב
 
התגלה שבר שיש (כ-5 × 14 ס"מ; איור 9) שעליו חרותות שלוש אותיות עבריות, שהשתמרותן גרועה. האות הראשונה אינה ניתנת לקריאה, השנייה היא יו"ד והשלישית היא שי"ן או עי"ן. עיצובן של האותיות תואם למקובל בתקופה הביזנטית; בשל מצב השתמרותו הירוד אי אפשר לתארך את שבר השיש בדיוק רב יותר. לוח שיש נושא כתובת הקדשה עברית השתמר כמעט בשלמותו בבית הכנסת בכורסי שעל שפת הכנרת; בכתובת אף צוינה העובדה כי הלוח עשוי משיש (Misgav, Artzy and Cohen 2016). אולם, ממצא מעין זה נדיר למדי בבתי כנסת, והקשרו של השבר שנתגלה בחפירה איננו וודאי כלל.
 
סיכום
בתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית השתרע שטח החפירה בתחומי העיר עכו-פטולמאיס, ממזרח לחומת העיר מהתקופה העות'מאנית וממערב לבית הקברות מהתקופה הרומית שלרגלי תל עכו (Tsafrir, Di Segni and Green 1994:204–205). השרידים שנחשפו בחפירה מעידים כי בתקופה הרומית עמד כנראה במקום בית מרחץ, אולי מתקן פרטי בבית אמידים. השרידים מהתקופה הביזנטית, ובהם האופוס סקטילה, הטיח הצבעוני, כותרת העמוד (בשימוש חוזר) וחלונות הזכוכית, מאפשרים להציע כי בתקופה זו עמד במקום מבנה ציבור, כנראה כנסייה. שבר השיש הנושא כתובת עברית מרמז אולי על נוכחות סמוכה של מבנה ציבור ששימש את הקהילה היהודית בעיר. בהקשר זה נציין כי למרות מיקומה של עכו מחוץ לגבולות ההלכה של ארץ ישראל, ידוע מהמקורות על חכמים שביקרו בעיר (משנה, עבודה זרה ג, ד; תוספתא, פסחים א, ב). ממקורות שריכז קליין (תרצ"ט:120–121), אנו למדים כי בשלהי התקופה הביזנטית ובראשית התקופה האסלאמית הקדומה התקיימה בעכו קהילה יהודית, ואף נזכר בעיר בית כנסת. ממצאים אקראיים כמו חותם הזכוכית מרמזים לפעילות כלכלית מנהלתית באזור החפירה גם בתקופה האסלאמית הקדומה (להרחבה, ר' שטרן ושלבי-עבאס 1997). הקמרון מהתקופה הצלבנית (המאה הי"ג לסה"נ), ששימש כנראה בור ספיגה של בית מגורים, לרבות הממצאים שהתגלו בו, הם עדות אפשרית להתיישבות מחוץ לקו הביצורים בתקופה הצלבנית. טפילי המעיים שנמצאו בבדיקות מעבדה שנלקחו מדגימות קרקע מחלל בור השופכין מעידים על מחלות שרווחו בקרב תושבי המבנה באותה העת, ואבני הבליסטרה על הקרב שהתחולל בעכו עת נפלה העיר הצלבנית בידי הממלוכים.