השטח שנחפר (כ-55 מ"ר; איורים 2–4) מרוחק כ-300 מ' ממזרח לתל עכו. בשתי חפירות שנערכו בקרבת מקום נחשפו קטעי קירות ומפלסי חיים המתוארכים לתקופה הפרסית ולראשית התקופה ההלניסטית (אבו ריא 2017 [איור 1: 7540-A]; לרר 2021 [איור 1: 7387-A]).
לאחר הסרה בכלי מכני של הצטברות מאוחרת ושכבת אדמת סחף כבדה ללא ממצאים (0.8 מ' עובי), נחשפה הצטברות אדמה חרסיתית בגוון חום-אדמדם (102L–104L; 0.4 מ' עובי), ובה שברי כלי חרס רבים מהתקופה ההלניסטית. בקצה המערבי של השטח התגלו בתוך הצטברות האדמה חמש אבני גוויל קטנות, שארבע מהן סדורות בשורה ואולי הן חלק מיסוד של קיר שלא שרד.
הממצא הקרמי מתוארך לתקופה ההלניסטית (המאה הג' לפסה"נ), ובו כלי ייבוא רבים וכן כלים מקומיים. כלי הייבוא כוללים שני בסיסי קערות, האחד צבוע בשחור והשני של קערת דגים (איור 1:5, 2), וכן שפות, ידיות ובסיסי אמפורות מיובאות; נמצאו 17 שברים אינדיקטיביים של אמפורות מיובאות מרודוס, ובהם ידית שטוחה הנושאת טביעת חותם עגולה (איור 1:6), ארבע ידיות שטוחות הנושאות טביעות חותם מלבניות (איור 2:6–5) ובסיס (איור 6:6), האופייניים למכלולי אמפורות רודיות במאה הג' לפסה"נ, וכן שתי ידיות כפולות בנות אותה תקופה של אמפורות מיובאות מקוס (איור 7:6). בכלים המקומיים קערות בישול (איור 3:5–5), קנקן (איור 6:5) ושתי פכיות כישור (איור 7:5, 8). במפלס העליון של ההצטברות נמצא שבר שפה של ארון קבורה מחרס (איור 9:5), מיובא מקפריסין, הנפוץ באתרי קבורה בגליל המערבי מן התקופה הרומית התיכונה (המאה הב' לסה"נ).