אזור החפירה נערכו בעבר סקר וחפירות. בסקר תועדו שרידי מבנים וקירות שדה (סונטג 2012). מצפון לחפירה נחשפו שרידים של מבנה ושומרה מסוף המאה הו'–ראשית המאה הז' לסה"נ, וכן קיר שדה, הצטברות אבנים ופריטי צור מהתקופה הכלקוליתית (פסטרנק 2018; איור 1: 7996-A). מצפון לחפירה נחשפו בתי חווה מסוף התקופה הביזנטית–ראשית התקופה האסלאמית (הרשאה מס' 7622-A).
בחתכי בדיקה שנערכו טרם החפירה בדרום-מזרח היישוב, ממערב לנחל טלה, נחשפו שרידי מבנים קטנים מעוגלים ובהם פריטי צור. בחפירה בשרידים אלה נחשפו שרידי התיישבות משלושה שלבים (3–1; איור 2) המתוארכים לתקופת הברונזה הביניימית. בחפירה התגלו ממצא קרמי מעורב מועט, המתוארך לתקופות הברונזה הביניימית והביזנטית (לא פורסם), ממצא צור רב (להלן), המתוארך לתקופת הברונזה הביניימית, מכלול של 79 פריטי תעשיית גיר, הכולל בעיקר נתזים ראשוניים ונתזים פשוטים וממצא עצמות בעלי חיים (להלן, תורג'מן-יפה).
 
שלב 3. שרידי השלב הקדום (איור 3) נחשפו על אדמה סטרילית בצפון שטח החפירה; הם התגלו במפלס נמוך מזה של שלבים 2 ו-1. השרידים כוללים שכבה דקה של אדמה שרופה בצפון-מערב השטח (154L; כ-5 ס"מ עובי) ושרידי בנייה דלים. בשרידי הבנייה הובחנו קירות וכן מוקדי שרפה קטנים התחומים במעגלי אבנים שחלקן שרופות. אפשר ששרידי בנייה אלה הם שרידים של מתקנים. בהצטברויות עפר נאספו פריטי צור ועצמות רבות של בעלי חיים.
 
שלב 2. בחלקו הצפוני של השטח התגלו שרידי בנייה מעטים, ובהם קיר (151W) שנבנה מאבני שדה, מתקן סגלגל (176L) ורצפת אדמה מהודקת (140L). ממערב לקיר 151 ולרצפה 140 נחשפו שרידי קיר שנבנה מאבני שדה בינוניות וגדולות ולבני בוץ. בשרידים משלב זה נמצאו כלי צור רבים ועצמות רבות של בעלי חיים.
 
שלב 1. לשלב המאוחר יוחסו שרידים של שישה מבנים (1–6) קטנים לא רגולריים, שנבנו ברובם מאבני גוויל במגוון מידות ורוצפו באבני גוויל. הם השתמרו לגובה של נדבך אחד. השתמרותם של מבנים 1, 2 ו-4 דלה. רוב המבנים עגולים, פרט למבנה 6 שמתארו רבוע ולמבנה 2 שמתארו אינו ברור בשל ההשתמרות הגרועה. בצד המזרחי של השטח נחשפה סביב המבנים של שלב זה רצפה (124L) של אדמה מהודקת שחתכה את שלב 2, ועליה נחשפו כמה מתקנים (להלן). על פני השטח ובמילויים מעל לשלב 1 (100L, 102L, 104L, 107L, 113L, 121L, 135L, 164L) נאספו ממצאים רבים (להלן)
ממבנה 1 (147L; איור 4) השתמר בעיקר החצי הדרומי. בצִדו הדרומי-מזרחי של המבנה נחשף מתקן קטן מעוגל (149L) שנבנה מאבנים קטנות ובתוכו עפר.
במבנה 2 (122L) השתמרו בעיקר שרידי ריצוף אבנים.
מבנה 3 (110L; 5.3 מ' קוטר; איור 5) השתמר היטב. קיר המבנה המעוגל נבנה מאבנים בינוניות מסותתות והשתמר רק בצדיו הדרומי-מערבי והצפוני-מזרחי. ריצוף המבנה השתמר כמעט במלואו. מדרום לקיר 111 נחשף מתקן מעוגל (160L) שנבנה מאבני גוויל בינוניות–גדולות. ממזרח למבנה נחשף קיר (111W), אשר אינו מתחבר למבנה אך היה כנראה קשור אליו. מהמבנה יוצא לצפון קיר (128W) שמהלכו מתעגל והוא מתחבר למתקן (155L), שנבנה מאבנים גדולות שטוחות ומסותתות, ולאחריו כנראה גם אל מבנה 4. ממזרח לקיר 128 נחשף מתקן עגול שנבנה מאבני גוויל קטנות (170L). ממזרח למבנה 3 נחשף מתקן מעוגל (169L) שנבנה מאבני גוויל קטנות.
מבנה 4 (167L; 5.2 מ' קוטר). על סמך שרידי הריצוף נראה כי היה זה מבנה עגול. השתמר רק קטע קצר של קיר המבנה. בין מבנה 3 לבין מבנה 4 (165L) נמצאו כלי צור רבים ושרידים של מבנה או מתקן סגלגל (127L; איורים 6, 7).
ממבנה 5 (144L; 5.4 מ' קוטר; איור 8) השתמרו כנראה רק שרידי ריצוף. מצפון-מערב למבנה נחשפו שרידי קיר (179W; 2 מ' אורך) שנבנה מאבני שדה בינוניות והשתמר לגובה נדבך אחד. מצפון-מזרח למבנה נמצאו אבנים גדולות ושטוחות (118L, 178L; איור 9), ובהן אבן שטוחה ששימשה אולי משטח עבודה ואבן שטוחה ובה גומה קטנה, אולי פותה של דלת.
מבנה 6 (137L; איור 10) התגלה הישר מעל השרידים משלב 2. מתארו רבוע וקירותיו (106W, 129W) נבנו מאבנים גדולות, חלקן מסותתות. בתוך המבנה נמצאה כמות גדולה של עפר. ממערב למבנה נחשף אזור פעילות ובו מתקן מעוגל (119L; איור 11) שנבנה מאבנים גדולות מסותתות.
 
ממצא הצור
מכלול הצור מהחפירה מונה 3600 פריטים (ר' נספח 1: טבלה 1). כשליש מהמכלול נאסף מפני שטח (1069=N) וכשליש נאסף ברצפה 140 (1097=N) מהשלב האמצעי של ההתיישבות. אף שבחפירה זוהו שלושה שלבי יישוב, תעשיית הצור אחידה בכל שלושת השלבים, ולכן המכלול מוצג כיחידה אחת. התעשייה היא נתזית בעיקרה; נתזים אחדים מגיעים לאורך מרבי של 10 ס''מ. להבים (איור 1:12) מרכיבים רק כ-4% מן המכלול, ובהם להבים ראשוניים המכוסים ביותר מ-50% קליפה (בנספח 1: טבלה 1 להבים ראשוניים נכללים בקבוצת הפריטים הראשוניים), וכן ארבעה להבונים; הלהבים והלהבונים אינם אחידים בצורתם ובגודלם. כעשרה אחוז מהמכלול הם פריטי תחזוקה או חידוש גרעין, והם מעידים על עיצוב משטח הנקישה או עיצוב צורת הגרעין בשלבים שונים של רצף ההפחתה. בנוסף לתעשיית הצור נאסף מכלול קטן של תעשיית גיר (79=N), הכולל בעיקר נתזים ראשוניים ונתזים פשוטים.
רוב הפריטים במכלול מכוסים בפטינה בצבע לבן או בגוונים של אפור-חום. בפריטים שבהם נראה חומר הגלם המקורי, בעקבות שבירות בעבר או במהלך החפירה, אפשר לחלק את חומרי הגלם לשלוש קבוצות עיקריות: צור ברקצואידי חצי שקוף בגוונים של אפור-חום, צור ברקצואידי אטום בגוונים של בז'-חום וצור אטום איכותי בגוונים של חום-אפור; פריטים אלה לעתים מכוסים בפטינה אפורה-חומה מנוקדת. פריטים אחדים מראים סימני דסיליקציה (התפרקות של סיליקה) וכ-13.5% מהם הם פריטים שרופים.

גרעינים. הגרעינים הם כשני אחוז מהמכלול (ר' נספח 1: טבלה 2), וזוהו בהם ארבעה טיפוסים על פי דגמי הצלקות על משטחי ההסרה של הגרעינים. (1) גרעינים להפקת נתזים בעלי משטח נקישה יחיד (50=N; 70% ממכלול הגרעינים), שעוצבו בדרך כלל על בולבוסי צור (איור 2:12) ולעתים על נתזים ראשוניים עבים; גרעין אחד עוצב על נתז קומבווה (Kombewa). (2) גרעינים מעורבים מהם הופקו גם נתזים וגם להבים/להבונים (15=N; איור 3:12). (3) גרעינים להפקת להבים (3=N). (4) גרעינים בעלי דגם צלקות לא מוגדר (3=N).
 
פסולות גרעין. בדומה לטיפוסי הגרעינים, רוב פסולות הגרעין הם נתזים המסירים את משטח הנקישה בהתזה מאונכת למשטח (איור 4:12). יש מעט פסולות גרעין שאפשר לייחס להפקת להבים או להבונים, כגון טבלת גרעין או להב רכס (ר' נספח 1: טבלה 1). נראה כי להבים בעלי קליפה שזוהו במכלול מעידים על פתיחה של בולבוסי צור, והם לא קשורים לעיצוב גרעינים להפקת הלהבים. קבוצת פריטים נוספת שמטרתה לנקות את הגרעין מקליפה תוך כדי עיצוב הצורה שלו, הם פריטים בעלי גב טבעי. שיעורם הגבוה יחסית של פסולות הגרעין לעומת מספר הגרעינים במכלול יכול להעיד על טיפול אינטנסיבי במשטחי הנקישה או פני הגרעין. נראה כי שיעורם הנמוך של שבבים וגושים במכלול, שהם עדות לסיתות מקומי (ר' נספח 1: טבלה 1), נובע מאילוצים טכניים שלא אִפשרו ניפוי יבש לסדימנטים שנחפרו.
 
כלים (ר' נספח 1: טבלה 3). הטיפוסים הנפוצים ביותר הם פריטים משובררים, מחוררים, מגרדים ומקרצפים, כלים כפולים ובעלי שקערוריות. להבים ולהבון משובררים מופיעים בכמות מועטה, ומשוננים ונקרים מיוצגים בפריטים אחדים בלבד.
פריטים משובררים הם כרבע ממכלול הכלים, ובהם בעיקר נתזים משובררים (איור 5:12), אבל התגלו גם פסולות גרעין, גרעינים שבורים ופריטים ראשוניים ששובררו; חלקם שובררו אחרי שנשברו.
המחוררים הם רבע נוסף ממכלול הכלים, ובהם ארבעה תתי טיפוסים, המוגדרים על פי עיצוב הקצה הפעיל של הכלים (Rosen 1997:6871): (1) מרצעים הם הנפוצים ביותר (איור 6:12, 7); (2) מרצעים מרובים — נתזים עם שני מרצעים אחד ליד השני או בקצוות שונים של הבלנק; (3) מקדחים; (4) מחוררים שונים, שמאופיינים בניצול חוד שנוצר כתוצאה משבירה או באופן טבעי, בחתך משולש או לא רגולרי ובשברור או התזות קטנות ולא רציפות בצד אחד או בשני צדיו של החוד. גם בקבוצת המחוררים נעשה שימוש בבלנקים שונים לעיצוב הכלי. נתזים הם טיפוס הבלנק העיקרי, אך נעשה שימוש גם בפסולות גרעין וגרעינים שבורים.
קבוצת המגרדים מיוצגת גם היא בארבעה תתי טיפוסים, שהוגדרו על פי אופי הבלנקים והשברור: (1) מגרדים לוחיים, ובהם שלושה מגרדי מניפה (איור 8:12), שלושה מגרדים מוארכים (איור 1:13), מגרד אובלי גדול אחד (כ-9.5 × 14.5 ס"מ; איור 2:13) ומגרד אחד שבור; (2) מגרדים פשוטים על נתזים, בעלי שברור בקצה הדיסטלי שלהם; (3) שני מגרדים קטנים (על פי רוזן; Rosen 1997:87) המעוצבים על נתזים שאורכם המרבי הוא כ-3 ס"מ והם משובררים בכל היקפם; (4) שני מגרדים מעוגלים המעוצבים על נתזים ראשוניים המכוסים בקליפה בכל הפן הדורסלי שלהם ומשובררים בכל היקפם (איור 3:13).
קבוצת המקרצפים כוללת 15 נתזים בעלי שברור על אחד מהקצוות הלטרליים (איור 4:13) וחמישה מקרצפים תלולים.
מבין הלהבים המשובררים 11 נושאים שברור על פן לטרלי אחד או שניים (איור 5:13, 6); שלושה להבים בעלי קטימה או גב או שניהם (איור 7:13), ובהם פריט אחד הדומה בצורתו לראש חץ רוחבי אך אופי השברור הוא שונה; ולהבון משוברר הנושא סימני שברור לחץ בקצה הדיסטלי שלו.
בעלי שקערוריות הם טיפוס כלים נוסף הנפוץ באתר, ובהם שבעה פריטים בעלי שתיים–שלוש שקערוריות לא עוקבות. במכלול זוהו גם 32 כלים כפולים, מהם הנפוצים ביותר הם נתזים משובררים עם שקערורית (12=N) וכלים שונים המלווים במחוררים מתתי טיפוסים שונים (11=N). עוד במכלול שילובים של שקערוריות, מקרצפים וקטימות עם פריטים משובררים, נקר דיהדרלי יחיד וארבעה משוננים (איור 8:13).
 
מרכיבי התעשייה מעידים על סיתות מקומי, לפחות של חלק מהמכלול. מאפייני המכלול — היעדר טכנולוגיה כנענית, שכיחות נמוכה של להבים לא רגולריים, נוכחות של מחוררים מטיפוסים שונים ומיעוט מגרדים לוחיים לצד תעשיית אד-הוק נתזית — דומים למכלולים אחרים המתוארכים לתקופת הברונזה הביניימית באזור הר הנגב (ורדי 2005).
 
עצמות בעלי חיים
זוהר תורג'מן-יפה
 
מכלול עצמות בעלי החיים כולל 42 עצמות מזוהות (ר' נספח 2: טבלה 1), 29 מהן זוהו לרמת המין והשאר זוהו לרמה של גודל בעל החיים (יונק גדול/בינוני/קטן). בעל החיים השכיח ביותר הוא הצאן (עיזים וכבשים; Capra hircus/Ovis aries), והקבוצה השנייה בשכיחותה היא הבקר (Bos taurus). כמו כן זוהתה עצם אחת של צבי (Gazella gazella), המרמזת על פעילות ציד בקרבת האתר לצד גידול חיות המשק.
התפלגות חלקי השלד (ר' נספח 2: טבלה 2) לחלקים עשירים ועניים בבשר חושפת יחס שווה בין שתי הקבוצות (חלקי גוף עשירים בבשר — 22=N, 52%; חלקי גוף עניים בבשר — 20=N, 48%). נתון זה יכול להעיד כי השחיטה והצריכה של בעלי החיים התבצעה באתר, ללא הבאה של חלקי גוף מאתרים אחרים או הוצאתם אליהם.
מתוך 42 העצמות המזוהות, 25 עצמות אפשרו להעריך את גיל הפרטים בזמן המוות. מרמת התאחות העצמות הארוכות ורמת שחיקת השיניים עולה כי כל המינים היו בוגרים בזמן המוות. נתון זה יכול להעיד על כך שהדגש הכלכלי באתר ניתן לניצול מוצרים משניים, כגון צמר כבשים, חלב עיזים ועבודה של בקר.
ממצאים דומים מאתר מדברי המתוארך לתקופה זו התגלו ברוג'ום בארותיים שבנגב המערבי (Saidel et al. 2006). באתר זה הקבוצה השכיחה הייתה הצאן, וגם שם רובם המוחלט של הפרטים הומתו בגיל מבוגר.
 
האתר מתוארך לתקופת הברונזה הביניימית (2200–2000 לפסה"נ). תקופה זו מתאפיינת בקריסת המערכות היישוביות-עירוניות שהתפתחו לראשונה במהלך תקופת הברונזה הקדומה והגיעו לשיא בתקופת הברונזה התיכונה (פינקלשטיין 1989). רוב המערכת היישובית בתקופת הברונזה הביניימית הפכה לנוודית ונוודית למחצה (Dever 1992; Cohen 2009), והיא מאופיינת בהתיישבות, נטישה והתיישבות חוזרת. הפער בין תקופת התיישבות אחת לזו שאחריה יכול להיות כמה חודשים או כמה שנים.
בשלב הקדום ביותר נמצאו באתר קירות ומוקדי שרפה, אולי שרידי מתקנים או מבנה. לשלב האמצעי יוחסו שרידי בנייה דלים. השלב המאוחר מתאפיין במבנים עגולים ברובם ובמתקנים ששימושם לא ברור. מכלול הצור מהחפירה דומה במרכיביו הטכנולוגיים והטיפולוגיים ובחומרי הגלם למכלולים אחרים מתקופת הברונזה הביניימית בדרום הנגב כגון באר רסיסים ועין זיק (ורדי תשס"ה; Rosen and Vardi 2014), אך המכלול מערערה שונה משני מכלולים אלה בהיעדרות מוחלטת של להבי מגל או מיקרו-מקדחים ובמיעוט להבים משובררים (להשוואה, ר' ורדי 73:2005, טבלה 5.7). המכלול נאסף ברובו ממילויים בין המתקנים והמבנים. אין בפיזור פריטי הצור דגם מובהק, ולמרות שכשליש מהמכלול נאסף בלוקוס אחד (140L) אין אפשרות לקבוע אם תהליך הסיתות או עיצוב הכלים נעשה במקום מסוים באתר.
לאתר מאפיינים של יישוב נוודי למחצה, ייתכן עונתי, שהתקיים מרעייה. היישוב נבנה צמוד לנחל טלה, שסיפק את הצרכים היום-יומיים של התושבים. סגנון הבנייה ואופי ההתיישבות באתר נמצאו באתרים נוספים בכל הנגב, למשל בבאר רסיסים (Cohen et al. 1981), חורבת נחל ניצנה (כהן תשמ"ז), הר ירוחם (אהרוני 1978) ורכס ירוחם (הרשאות מס' 6861-A, 7104-A, 7351-A). באתר ברכס ירוחם שבמרכז הנגב התגלו שרידים של יישוב נוודי למחצה, הכולל מבנים עגולים, ובהם שתי שכבות מתקופות הברונזה הקדומה והביניימית.