בעונה זו נמשכו החפירות בשטח 3000 (איור 1), שבו הובחנו חמישה שלבי יישוב עיקריים: בית כנסת מהתקופה הרומית המאוחרת (סוף המאה הד'–תחילת המאה הה' לסה"נ); מבנה ציבור מסוף ימי הביניים (המאות הי"ד–הט"ו לסה"נ), המזוהה כיום כבית כנסת (Mizzi and Magness 2022); מתקנים וכמה קירות פזורים שנבנו לאחר שהמבנה מסוף ימי הביניים יצא מכלל שימוש ונחפרו בו בורות ואבניו נשדדו (המאות הט"ז–הי"ח לסה"נ); שטח פתוח ובו טבונים רבים, הקשורים לשכבות אפר, וקירות מחיצה ספורים (המאות הי"ח–הי"ט לסה"נ); ובתי הכפר יאקוק מהתקופה העות'מאנית המאוחרת וימינו (המאות הי"ט–הכ' לסה"נ, עד שנת 1948). כמו כן, התגלו קירות של מבנים הקדומים לבית הכנסת: מתחת לרצפת הפסיפס בסטרה המערבית של בית הכנסת מהתקופה הרומית המאוחרת; מתחת לרצפת הסטרה הצפונית-מערבית של המבנה מסוף ימי הביניים; ומחוץ לקיר המזרחי של בית הכנסת, בתחתית של תעלת היסוד של הקיר. הדיון שלהלן מתאר את שלבי היישוב מן הקדום אל המאוחר, ממערב (בתוך שטח 3000N) לכיוון דרום (שטח 3000S) ולמזרח (שטח 3000E).
שלב טרום בית הכנסת
בית הכנסת מהתקופה הרומית המאוחרת לא היה המבנה הקדום ביותר שנבנה בשטח 3000 (מגנס ואחרים 2019; מגנס ואחרים 2020). בשנת 2018 נחשפו שרידים של שני קירות שנבנו באבני גוויל מתחת לסטילובטים הצפוני והצפוני-מזרחי מהתקופה הרומית המאוחרת, ובשנת 2019 התגלו שני קירות היוצרים פינה מתחת לרצפה בפינה הצפונית-מערבית של מבנה הציבור מסוף ימי הביניים. בשנת 2022 התגלו שרידי קיר נוסף לפני בית הכנסת, מתחת לרצפה בחלק הצפוני של הסטרה המערבית של המבנה מסוף ימי הביניים. קיר זה עוקב אחר כיוונו של הקיר בציר צפון–דרום של המבנה הפינתי, אך אינו ממשיך אותו אלא ממוקם רחוק יותר מזרחה (איור 1:A). לכן, קיר זה עשוי לייצג מבנה נוסף הקדום לבית הכנסת, שקדם גם לקירות האחרים, או שהוא עשוי להיות חלק של המבנה שאליו אלה השתייכו. המשכו הדרומי של הקיר בציר צפון–דרום של המבנה הפינתי לא השתמר, כנראה משום שהופרע על ידי תעלת היסוד של הקיר המערבי של המבנה מסוף ימי הביניים. קטע קטן מקיר נוסף בציר צפון–דרום נחשף בעונת 2022 בבור בדיקה מתחת לסטרה המערבית של בית הכנסת מהתקופה הרומית המאוחרת (ר' להלן). בנוסף, בבור בדיקה צר שנפתח לראשונה בעונות 2012 ו-2013 בתעלת היסוד מחוץ לקיר המזרחי של בית הכנסת, ונחפר עתה מחדש, נחשף שוב בסיס עמוד באתרו לצד ראשיהם של סדרת פריטים אדריכליים נמצאו סדורים בציר צפון–דרום מתחת לבסיס הקיר המזרחי של בית הכנסת (איור 5:A). השימוש והתיארוך של המבנה או המבנים שאליהם שייכים קירות אלה שקדמו לבית הכנסת אינם ידועים, שכן לא התגלו כל מפלסי חיים הקשורים אליהם.
התקופה הרומית המאוחרת
בית הכנסת מהתקופה הרומית המאוחרת
בשנה זו נחפר המשכה של הסטרה המערבית של בית הכנסת, מדרום לספין האֵלים שנחשף בעונת 2019. בשני מקומות נחשפו ספינים של פסיפסים (איור 1:F; ר' להלן): בקצה הצפוני של שטח החפירה נמצאה כתובת עטורת זר, הנתונה בין קדרות עם זמורות גפנים היוצרות מדליונים הממסגרים בעלי חיים, ובקצה הדרומי של הסטרה נמצאה סצנה מספר שופטים, פרקים ד'–ה'. בין אלה, בצד המערבי של הסטרה, התגלו שני קטעי פסיפס קטנים ומקוטעים. בשטח זה לא השתמרו פסיפסים אחרים. נפתח בור בדיקה (0.8 × 2.5 מ') מתחת לתשתיות הפסיפסים, שבניגוד לחלקים אחרים של בית הכנסת היו עשויים מטיט קשיח דמוי בטון, שהונח על שכבה צפופה דמוית בטון ובה אבני פסיפס ופסולת פסיפס. מתחת לשכבה זו התגלו שכבת אבנים ומתחתיה שכבת אדמה רכה מעורבת בכמות רבה של אבני פסיפס וחלקי פסיפס. הימצאותם של אבני פסיפס, חלקי פסיפס ופסולת מתחת לתשתיות מלמדת על קיומה של רצפת פסיפס קדומה שלא הייתה ידועה עד כה, או מה שסביר יותר — על תיקון של פסיפס, כעדות ההפרעה בשולי הדגם הקלוע בקצה הדרומי-מזרחי של הסטרה המערבית (ר' להלן). מתחת לשכבת האדמה הרכה נמצא מילוי אדמה שכיסה חלק מקטע קצר של קיר בציר צפון–דרום, שנחשף בבור הבדיקה מתחת לסטרה המערבית של בית הכנסת. טיפוסי כלי החרס המאוחרים ביותר שהתגלו מתחת לתשתיות הם מקומיים ומתוארכים למאות הד'–הה' לסה"נ.
הפסיפסים בקצה הדרומי של הסטרה המערבית נפגעו בשרפה, שכמו בכל מקום אחר בבית הכנסת הייתה מקומית, ולא נראה שהייתה חלק מהצתה כוללת של המבנה. בכמה מקומות מונח מילוי הבנייה מסוף ימי הביניים הישר על הצטברות דקה של אדמה צהובה-לבנה המכסה את הפסיפסים והתשתיות מהתקופה הרומית המאוחרת.
הפסיפסים
במהלך עונת 2022 התרכזו המאמצים בחשיפה, שימור ותיעוד של פסיפסים חדשים שהתגלו במרכז ובקצה הדרומי של הסטרה המערבית של בית הכנסת מהתקופה הרומית המאוחרת. בדומה לפסיפסים שנחשפו בסטרה המזרחית של בית הכנסת, ספינים ממוסגרים בנפרד כיסו במקור את כל רוחב הסטרה המערבית. השתמרותם המקוטעת אינה מאפשר לקבוע את המידות המדויקות של הספינים הנפרדים, ובמקרים מסוימים גם את נושאם.
הפסיפסים בסטרה המערבית שאפשר היה לזהות את נושאיהם כוללים, מצפון לדרום, כתובת עטורת זר שמשני צדיה ספינים ובהם זמורות גפן; שתי דמויות גברים שזרועותיהם מורמות; ודמויותיהן של דבורה ויעל מספר שופטים. נוסף על הספינים הללו השתמרו שני חלקי פסיפס מקוטעים. חלק אחד, שהתגלה ממזרח לספין עם הכתובת המעוטרת בזר, הוא חלק מהגבול החיצוני שממסגר את הפסיפסים בסטרה המערבית. החלק השני ניגש לבחן מימי הביניים בצד המערבי של הסטרה; לא ניתן היה לקבוע מהו הנושא של פסיפס זה. מלבד הפסיפסים בסטרה המערבית, נחשף קטע של רצפת הפסיפס של אולם התווך, המגיעה לאבני הסטילובט הצפוני מהתקופה הרומית המאוחרת. קטע זה התגלה מתחת לשכבת אבנים שהייתה חלק מיסודות הסטילובט המזרחי מסוף ימי הביניים (ר' להלן).
כתובת מעוטרת בזר ומשני צדיה ספינים ובהם זמורות גפן. פסיפס זה נמצא במרכז הסטרה המערבית. הספינים מכוונים לצופה העומד בחלקה המערבי של הסטרה ומביט מזרחה לכיוון אולם התווך, כנראה עדות לקיומה של דלת שלא השתמרה בקיר המערבי של בית הכנסת.
הספין המרכזי כולל כתובת בעברית ממוסגרת בזר אקנתוס. הזר נפגע, ומהכתובת השתמרו רק חלקים קטנים מארבע שורות: רק אות אחת או שתיים בסוף כל שורה, וגם הן מקוטעות. בשלב זה לא ניתן לקבוע מהו נושא הכתובת, בין שהוא הקדשה, תרומה, זיכרון או אחר. בתחתית הספין השתמרה כנף ימין של נשר, המלמדת כי מתחת לזר תואר נשר. כנף הנשר מוקפת בצורה רופפת בסרט אדום, כנראה חלק מלולאה שלא השתמרה. מצפון ומדרום לספין המרכזי התגלו שני ספינים של זמורות גפן.
בספינים הצפוני והדרומי עוצבו תיאורים משלימים. בתחתיתו של הספין הצפוני שתי גפנים עולות מכלי דמוי קדרה (volute-krater), שלו שתי ידיות מצולעות. הגפנים מתעקלות כלפי מעלה ומשתלבות זו בזו ויוצרות זמורות, התוחמות נמר וחזיר בר האוכלים מאשכולות ענבים. החלק העליון של הספין לא השתמר.
בספין הדרומי תוארו שתי גפנים, המתעקלות כלפי מעלה ומשתלבות זו בזו ויוצרות שתי זמורות, התוחמות שועל (איור 2) וארנבת המכרסמים אשכולות ענבים. החלק העליון של הספין והכלי שבתחתיתו לא השתמרו.
שתי דמויות גברים שזרועותיהם מורמות. בהמשך דרומה השתמר קטע פסיפס בצד המערבי של הסטרה המערבית. הפסיפס מכוון לצופה העומד בחלק המזרחי של הסטרה ומביט מערבה. בקטע זה השתמרו חלקית פלג גופן העליון של שתי דמויות גברים המוצגות זו לצד זו. פלג הגוף העליון, הצוואר והפנים של הדמויות תוארו בצדודית של שלושה-רבעים ופנו לכיוון צפון. שתי הדמויות מרימות את זרועותיהן, במה שנראה כמחווה של תחינה או הצגת מנחות.
תיאורים משופטים ד'–ה'. בקצה הדרומי של הסטרה המערבית נחשפו שני חלקי פסיפס, השייכים לספין אחד המחולק לשלוש רצועות בגודל שווה בערך, המתוארות מלמעלה למטה. הספין מכוון לצופה העומד בחלקה המזרחי של הסטרה ומביט לכיוון מערב. הספין מתאר פרקים מספר שופטים, העוסקים בתבוסתו של המצביא הכנעני סיסרא והנהגת השופטת והנביאה דבורה.
ברצועה העליונה של הספין מתוארת דבורה מתחת לעץ תומר, לאחר שזימנה את ברק בן אבינועם כדי להנחות אותו להנהיג את בני ישראל בקרב נגד המצביא הכנעני סיסרא וצבאו (איור 3; שופטים ד:ה–ט). ברצועה האמצעית מתואר כנראה סיסרא באוהלה של יעל אשת חבר הקיני. דומה כי יעל עומדת לפני סיסרא היושב והיא מציעה לו משקה חלב, כפי שמסופר בספר שופטים, הן בפרק ד:ד הן בפרק ה:כה. ברצועה התחתונה מתוארת יעל המניפה פטיש כדי לתקוע יתד אוהל גדולה לתוך האדמה דרך רקתו של סיסרא (שופטים ד:כא, ה:כו–כז); סיסרא שוכב מת על צדו, ראשו מדמם לאדמה וכלי הנשק שלו פזורים על הקרקע סביבו.
הצד המזרחי של הספין סבל מהפרעה שכתוצאה ממנה הוזזה הרצועה התחתונה מעל חלק מהגבול החיצוני. הבנת הסיבות להזזה זו תדרוש בדיקה נוספת, שכן אין עדות לנזק או הפרעה דומים במקומות אחרים במבנה.
החצר הדרומית של בית הכנסת מהתקופה הרומית המאוחרת (איור 4)
מדרום לקיר הדרומי של מבנה הציבור מסוף ימי הביניים ובתוך המבנה דמוי ח במבנה זה נחשפו אבני ריצוף חדשות של חצר בית הכנסת (איור 4:B). כמו בעונות הקודמות, חלקים אלה של ריצוף החצר כוללים אבני גיר מסותתות שהונחו בשורות מהודקות היטב. הריצוף נוטה בשיפוע ממזרח למערב, כך שנוצר פער של כ-0.2 מ' בין קצהו המזרחי לקצהו המערבי. הנטיה נגרמה ככל הנראה בשל שקיעה, שכן אין עדות למדרגה בין שורות האבנים. אבני הריצוף מונחות על שכבה דקה של אדמה מהודקת מעורבת בשבבי אבן ואבנים קטנות, המונחת על שכבת אבני גוויל. אבני הריצוף מסתיימות בציר מזרח–מערב במרחק כ-5 מ' מדרום לקיר הדרומי של בית הכנסת, ולכן נראה כי בצד זה הייתה מבואה, כמו בבית הכנסת בכפר נחום.
החפירה במבנה דמוי ח מסוף ימי הביניים העלתה כי בור המים (איור 4:A) שנחסם על ידו נחפר במקור בתקופה הרומית המאוחרת, אז פתחו היה מוקף באבני גיר דמויות טרפז. כן נחשף המשך הקיר הדרומי של בית הכנסת, אליו ניגש ריצוף החצר מדרום. הקיר כולל שורה של אבני גזית מגיר המונחות בשיטת ראשים צמודים, וביניהן שכבה דקה של אדמה מהודקת. מצפון ניגשת אל הקיר רצפת הפסיפס של בית הכנסת.
החצר המזרחית של בית הכנסת מהתקופה הרומית המאוחרת (איור 5)
בחפירה בעונת 2022 נחשפו ממזרח לבית הכנסת שרידי חצר גדולה ומרוצפת (11.5 מ' לפחות; איור 5:B). הריצוף נמשך אל תוך המחיצות המזרחיות שלא נחפרו. במרווח שלאורך הקיר המזרחי של בית הכנסת, שבו הריצוף לא השתמר, התגלו שכבות תשתית, לרבות תשתית עשויה טיח מבוטן ושכבה צהובה של אדמה ושבבי אבן, המלמדות כי רצפת החצר ניגשה במקור עד לבסיס הקיר. נמצאו מטבעות הקשורים לשרידים אלה, לרבות מקבצי מטבעות מינימי בתוך תשתית הטיח שמתחת לאבני ריצוף שנשדדו, ומכלול של למעלה מ-100 מטבעות שנמצאו במילוי מעל הריצוף והגיעו משטחים שבהם אבני הריצוף היו חסרות או נעקרו. הסטילובט בציר מזרח–מערב (איור 5:C) נמשך במקור במקביל למה שנראה כקיר הדרומי של החצר, ויצר אכסדרת עמודים (כ-2.2 מ' רוחב; איור 5:D). גם רצפת אכסדרה זו הייתה מרוצפת בעבר, אך אבני הריצוף נשדדו לפני שנערכו שיפוצים במתחם בסוף ימי הביניים, ומהם נותרו רק תשתיות הבטון.
סוף ימי הביניים (התקופה הממלוכית)
בדוחות הקודמים תוארו שני שלבים עיקריים במבנה הציבור מסוף ימי הביניים. החפירות בעונה הנוכחית התמקדו רק בשרידים הקשורים לשלב הקדום במבנה זה. נמצאו כלי חרס נוספים המלמדים כי המבנה מתוארך למאות הי"ד–הט"ו (התקופה הממלוכית; מגנס ואחרים 2020). כלי החרס נמצאו מתחת לרצפת המבנה ובתעלת היסוד של הקיר הדרומי. בנוסף, ממזרח למבנה הציבור התגלה מבנה קמור מסיבי מסוף ימי הביניים.
מבנה הציבור מסוף ימי הביניים (איורים 1, 4)
בחפירות מתחת לרצפה בחלק הצפוני של הסטרה המערבית של המבנה מסוף ימי הביניים נחשפו תעלות היסוד של הקיר המערבי והסטילובט המערבי שלו (איור 1:B, C). התעלה של הקיר התגלתה מלאה באבנים גדולות מהודקות היטב, ואילו התעלה של הסטילובט התגלתה מלאה באדמה חומה כהה ואבנים. אבני הסטילובט הונחו על נדבך יסוד מאבני גוויל ופריטים אדריכליים בשימוש משני מבית הכנסת מהתקופה הרומית המאוחרת, ובהם פדסטל מאבן גיר ועמוד שבור. הסטילובט המערבי של המבנה נמשך לאורך קו הקיר המערבי של בית הכנסת, ועל כן נראה כי נדבך היסוד של הסטילובט המערבי הונח ישירות מעל נדבך היסוד של הקיר המערבי של בית הכנסת. עם זאת, החפירה בעונת 2022 לא העמיקה דיה כדי לבסס השערה זו, וגם לא אפשרה לזהות את תעלת היסוד של הקיר המערבי של בית הכנסת.
דרומה יותר, בצד המזרחי של הסטילובט המערבי, נחשפו בחפירות מתחת לרצפת אולם התווך מסוף ימי הביניים שני בחנים נוספים (הראשון נחשף בחלקו בעונת 2015 ובחלקו בעונת 2019), שנבנו מאבנים מטויחות. פריטים אדריכליים אלה ניגשו לפן הפנימי של הסטילובט המערבי ויצרו תמיכה לפדסטלים (איור 1:D). הצפוני מבין שלושת הבחנים הללו נבנה על גבי המחצית הצפונית של הספין ובו זמורות הגפן, אם כי קצהו המערבי נמצא בתעלת היסוד של הסטילובט המערבי. אולם, שני הבחנים שמדרום לו חותכים את תשתית הפסיפס ואת המילויים שמתחתיו. ניכר כי הבנאים של סוף ימי הביניים ניסו לשמר את רצפת הפסיפס בכל מקום שיכלו ובכך להבטיח את הישרדותה, אך הם פגעו ברצפה בקצה המערבי ביותר, שם נאלצו לחפור את תעלת היסוד לסטילובט.
כמו כן, חודשו החפירות ביסוד הסטילובט המזרחי מסוף ימי הביניים (איור 1:E). בצדו המערבי נבנו שלושה בחנים לתמיכה בשלושת הפדסטלים המרכזיים מתוך חמישה בסך הכל שהונחו על הסטילובט. הקירות עם הבחנים נבנו עם נדבך אחד עד שניים של פריטים אדריכליים בשימוש חוזר, בשילוב של שניים עד ארבעה נדבכים של סלעים קטנים עד גדולים, אבני גזית שבורות ואבני גוויל; טיט קשה שימש חומר מלכד. לעומת זאת, לפדסטל הראשון בפינה הצפונית-מזרחית של הסטילובט לא היה בחן מקביל. במקום זאת, הונח חלק מעמוד מונוליטי כנגד יסודות הסטילובט, והודבק אליהם בטיט. עמוק יותר נמצא מבנה זהה בשיטות ובחומרי הבנייה לחלק הנמוך ביותר של שלושת הבחנים שתוארו לעיל. גם לפדסטל החמישי בפינה הצפונית-מזרחית לא היה בחן, ובמקום זאת הוא נתמך בגזע עמוד וכותרת שהונחו כנגד יסוד הסטילובט.
בדיקה בתעלת היסוד הדרומית של הקיר הדרומי של המבנה מסוף ימי הביניים (איור 4:D), שחתכה את ריצוף האבן של בית הכנסת מהתקופה הרומית המאוחרת, העלתה כי היסודות נבנו מגושי אבן גיר גדולים, אבני גוויל ופריטים אדריכליים בשימוש חוזר. חפירה במבנה דמוי ח בקצה הדרומי של המבנה לא העלתה עדות לבנייה חוזרת מאוחרת יותר, בניגוד למה שהסקנו בעונת 2019. המחצית המערבית של הקיר הצפוני של המבנה דמוי ח פורקה כדי לחשוף את הפסיפסים בקצה הדרומי של הסטרה המערבית של בית הכנסת.
חפירה במבנה דמוי ח (איור 4:E) הבהירה גם את היחס של בור המים מהתקופה הרומית המאוחרת (איור 4:A) למבנה מסוף ימי הביניים. הבור שולב בקיר הדרומי של המבנה המאוחר, אליו הוא נקשר באבני גוויל וטיט, והפתח המקורי של הבור, שחלקו נשדד, נבנה מחדש והוגבה למפלס של רצפת סוף ימי הביניים. תעלה בציר צפון–דרום הזינה את הבור מדרום, ואילו תעלת מים נוספת הזרימה מי נגר מהגג דרומה. תעלה זו נבנתה על גבי אבני הריצוף של המבואה מהתקופה הרומית המאוחרת.
המבנה המקומר מסוף ימי הביניים (איור 5)
בסוף ימי הביניים נבנה מבנה גדול ומקומר הישר על החלק הדרומי ששרד מהחצר מהתקופה הרומית המאוחרת. הקיר הצפוני של חלקו המערבי של מבנה זה נבנה במקור על ריצוף החצר ונתמך בבחן חיצוני (איור 5:E). הקיר הדרומי של המבנה נבנה על יסודות הקיר הדרומי המקורי של החצר (איור 5:F). חציו הדרומי של הקיר המערבי של המבנה נבנה על תשתית הבטון של ריצוף האכסדרה המקורי, וחציו הצפוני של הקיר המערבי, בדומה לקיר הצפוני, נבנה הישר על הריצוף מהתקופה הרומית המאוחרת (איור 5:G). על קיומם של פתחים מעידים הסף הצפוני בחלק המזרחי של הקיר הצפוני, הסף הדרומי בקיר הדרומי והסף המערבי הנמוך מעט בקיר המערבי. בחציו הצפוני של החלל שתחום בקירות אלה, מצפון לסטילובט, נעשה שימוש חוזר בריצוף מהתקופה הרומית המאוחרת. לעומת זאת, בחציו הדרומי של חלל זה, מדרום לסטילובט, נשדד הריצוף מהתקופה הרומית המאוחרת (איור 5:D), והונחה רצפה העשויה משכבת אדמה מהודקת מעל שתשתיות הטיח המבוטן של הריצוף המקורי; היא טויחה כדי ליצור משטח הליכה יציב.
נראה שהבנאים בסוף ימי הביניים הסירו רצועה של הריצוף בחצר מהתקופה הרומית המאוחרת (2.5–3.5 מ' רוחב), לאורך הקיר המזרחי של בית הכנסת. יתרה מזאת, כמו הרצפה והסטילובט בחלק הפנימי של בית הכנסת, גם כאן הרימו הבנאים בסוף ימי הביניים את הרצועה הזו כדי ליצור מבואה צרה (כ-2 מ' רוחב). החלק היחיד ממבואה זו ששרד הוא קטע מחוץ לפינה הצפונית-מזרחית של המבנה מסוף ימי הביניים. לאחר מכן נבנה גרם מדרגות מונומנטלי, הכולל שלוש מדרגות היורדות ממבואה זו למפלס החצר המקורית מהתקופה הרומית המאוחרת, ונעשה שימוש חוזר בהמשך החצר למזרח (איור 5:H).
בשלב כלשהו במהלך השימוש במבנה המקומר מסוף ימי הביניים קרסה הפינה הצפונית-מערבית שלו, ועל כן נדרשו תיקונים ושיפוצים בחלק זה של המבנה. אלה כללו עיבוי של הקיר המערבי; בניית בחן נוסף בבנייה גסה, הנמשך מערבה ממפגש הקיר הצפוני והקיר המערבי; קביעת פתח מורחב סמוך לסף המערבי בקיר המערבי; וטיוח מחדש של הרצפה בצד הדרומי של החדר. כל אלה אפשרו כנראה להמשיך את השימוש במבנה עד לקביעת ייעודו מחדש בתקופה העות'מאנית המאוחרת/ימינו.
התקופה העות'מאנית המאוחרת וימינו
נפתחו שני ריבועים חדשים בפינה הדרומית-מזרחית של שטח 3000. במפלסים העליונים התגלו שרידים של שלושה שלבי בנייה לפחות, זה מעל זה, המתוארכים למאות הי"ט–הכ': לשלב הקדום יוחסו שני מפלסי טיח מהמאות הי"ט–הכ'; לשלב האמצעי יוחסו מפלסי טיח ועליהם טבונים מסוף המאה הי"ט עד תחילת המאה הכ'; ולשלב המאוחר יוחסה רצפת אבנים, כנראה חלק מחלל פתוח הקשור לכפר של תחילת המאה הכ'. החפירה בריבועים אלה תימשך בעונת 2023.
מצפון למבנה המקומר מסוף ימי הביניים התגלו שני מבנים גדולים, עגולים למחצה, שנבנו מאבני גוויל ופריטים אדריכליים בשימוש משני (איור 5:I). אלה היו קשורים כנראה לטבונים הרבים מהמאה הי"ט לסה"נ שנמצאו במקומות אחרים בשטח 3000. מתחילת המאה הכ' עד אמצעהּ כוסו שני המבנים במילויים, ומעליהם נבנו שני קירות שהיו קשורים כנראה לבתי הכפר של ימינו. במבנה המקומר מסוף ימי הביניים נערכה בנייה חדשה בכמה שלבים: נבנה קיר חדש וגדול בציר צפון–דרום בתוך חלקו המערבי של החדר, שצמצם את החלל הפנימי של המבנה; הספים בקירות הצפוני והדרומי של המבנה נחסמו; נבנו אומנות לתמיכה בקשתות מבניות; והונחו מילויים ורצפות חדשים.
בדומה לקירות מסוף ימי הביניים שקדמו לו (למשל, הקיר הצפוני) גם הקיר החדש בציר צפון–דרום נבנה הישר על רצפות המבנים הקדומים: על הריצוף מהתקופה הרומית המאוחרת בחציו הצפוני של המבנה המקומר מסוף ימי הביניים, ועל מילוי מהודק בחציו הדרומי של המבנה, במקום שהיה פעם מפלס טיח. מכיוון שלא ניתן היה לחפור לקיר זה תעלת יסוד ראויה, הוא נבנה על גבי יסוד מסיבי, שנבנה משתי שורות מקבילות של אבני שדה גדולות (איור 6) וביניהן מילוי חרסים עד לגובה של כמעט מטר אחד. חרסים אלה כוללים בעיקר שברים של קנקני שק מהתקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית.
עם בניית הקיר החדש בציר צפון–דרום ותשתיתו, יצא משימוש הקיר המערבי המקורי של המבנה המקומר מסוף ימי הביניים; החלל בינו לבין הקיר החדש מולא באדמה והריסות במטרה ליצור סמטה חדשה מחוץ למבנה ממערב. בתוך המבנה שנוצר בבניית הקיר החדש בציר צפון–דרום, הניחו הבנאים את היסודות לשתי אומנות לפחות שנועדו לתמוך בקשתות שנבנו על גבי מבנה זה.
מבנה בן ימינו זה קרס כנראה בשלב כלשהו, כפי שמעידה שכבת הריסות עבה. לאחר אירוע זה שוב כוסה החדר כולו במילוי, ורצפה חדשה הונחה במפלס גבוה יותר. בשלב המאוחר ביותר של המבנה הוגבהה הרצפה פעם נוספת. לאחר מכן נהרס המבנה בשרפה, כנראה במהלך ההרס והנטישה של הכפר יאקוק בשנת 1948.
בחוקוק מתוכננת עוד עונת חפירות אחת בשנת 2023, ובה תתמקד העבודה בחלק הדרומי של הסטרה המערבית של מבנה הציבור מסוף ימי הביניים, באולם התווך ובסטרות שבקצה הדרומי של בית הכנסת מהתקופה הרומית המאוחרת ובהסרת מחיצות שנותרו בעונות קודמות בין פסיפסי שמשון ובשטח שממזרח לבית הכנסת.