בשנים האחרונות נערכו סקרי פיתוח (Lifshitz 2016) וחפירות סמוך לעיר רהט, ונתגלו שרידים מתקופות הברזל, ההלניסטית, הרומית, הביזנטית, האסלאמית הקדומה והעות'מאנית ומימי המנדט הבריטי (פארן 2009 [איור 1:1]; פרץ 2015 [איור 2:1]; קוברין 2016 [איור 3:1]; הדד 2019 [איור 4:1]; מיכאל ואחרים 2022 [איור 5:1]; Seligman and Zur 2021 [איור 6:1]). השרידים שנחשפו כוללים בין היתר בתי חווה, מנזרים, מסגד, קברים ומגוון מתקנים.
בחפירה זו, שנערכה במקטע 13, נפתחו ארבעה שטחי החפירה (A–D; איור 1) ונחפרו כ-100 ריבועים. נחשפו שרידי יישוב מהתקופות הביזנטית, האומיית, העאבסית והעות'מאנית המאוחרת – ימי המנדט הבריטי.
 
שטח A
השטח משתרע על ראש גבעה מעוגלת המשקיפה על הסביבה ולמרגלותיה נחל פחר. שרידי היישוב (כ-5 דונם) התפרסו על ראש הגבעה ועל המדרון המזרחי; הם נחפרו בחלקם ולכן אופי היישוב והיקפו אינם ברורים (איור 2). בשטח נחשפו שרידים מחמש שכבות (איור 3): שכבה V מהתקופה הביזנטית (המאות הו'–ראשית הז' לסה"נ), שכבה IV מהתקופות הביזנטית המאוחרת וראשית האומיית (המאה הז' לסה"נ), שכבה III מהתקופה האומיית (המאה הח' לסה"נ), שכבה II מהתקופה העבאסית (המאות הח'–הט' לסה"נ) ושכבה I מהתקופה העות'מאנית ומימי המנדט הבריטי (המאות הט"ז–כ' לסה"נ).
 
התקופה הביזנטית. נמצאה גת בנויה, ובה משטח דריכה רבוע ומדרום לו בור איגום עגול (איור 4). משטח הדריכה רוצף כנראה באריחי אבן, אך שרדה רק התשתית שנעשתה מאבני גוויל קטנות. בור האיגום נחצב בסלע (1.3 מ' קוטר, 1.5 מ' עומק) וטויח בטיח אפור עבה שנצבע באדום. גת דומה נמצאה במנזר שנחשף ביישוב גבעות בר הסמוך (פארן 2009). כן נמצאו בשטח A פריטים אדריכליים רבים, ובהם עמודי שיש, חוליות ובסיסי עמודים, שנתגלו בשימוש משני במבנים מהתקופה האסלאמית הקדומה (איור 5) ומעט שברי כלי חרס שנמצאו פזורים ברחבי האתר.
 
התקופה הביזנטית המאוחרת–ראשית התקופה האומיית. בשלב זה הגת יצאה משימוש: בור האיגום נסתם באבנים (איור 6) ומשטח הדריכה פורק ונותרה רק תשתית האבנים. במרכז הגבעה הוקם מבנה אבן מלבני נרחב (20 × 23 מ'); המבנה נחפר בחלקו ותכניתו המלאה אינה ברורה. קירות המבנה נבנו מאבני גיר מהוקצעות גס ומאבנים מסותתות היטב בשימוש משני והשתמרו לגובה ממוצע של 0.5 מ'. המבנה כלל שלושה אגפים, צפוני, מערבי ודרומי, וכנראה גם חצר במרכז. המבנה הותאם לטופוגרפיה וחלק מהקירות נבנו על מדרגות בפני השטח. בצדיו הצפוני והדרומי נתגלו שלושה טבונים סגלגלים והממצא העיקרי במבנה כלל שברי קנקנים.
 
התקופה האומיית. בשלב זה הורחב המבנה שנבנה בשכבה IV ומסביבו נבנו חדרים חדשים; גם בהם נמצאו טבונים אחדים. במהלך התקופה הורחבה ההתיישבות באתר, ונמצאו קירות המלמדים שבחלקה הדרומי של הגבעה עמד מבנה נוסף אחד או יותר.
 
התקופה העבאסית. המבנים עברו תיקונים קלים, ובהם חלוקת החדרים בקירות מחיצה והנחת רצפות חדשות. הפעילות ביישוב הסתיימה במהלך התקופה העאבסית ללא עדות לחורבן. הממצא שנחשף היה דל וכלל חרסים, מעט שברי זכוכית, עצמות בעלי חיים, כלי אבן, כלי מתכת ומטבעות אחדים. נראה כי היישוב נעזב במהלך התקופה העאבסית והחפצים נלקחו עם תושביו.
 
התקופה העות'מאנית וימי המנדט הבריטי. האתר יושב מחדש לאחר כאלף שנה. נחשפו שרידים דלים למדי, ובהם בדל קיר, מפלסי חיים ושרידי טבונים. כן נתגלו שברי כלי חרס פזורים בפני השטח, בעיקר בחלק הדרומי, ובהם כלי עזה שחורים.
 
שטח B
השטח (כ- 40 מ"ר; איור 7) ממוקם על גבעה קטנה סמוך ליובלו של נחל פחר. התגלו שרידי מבנים, מתקנים ובור מים מהתקופות הביזנטית המאוחרת והאומיית. כן התגלו במרכז השטח ממערב לבור המים, בעומק של כ-2 מ' מתחת לפני השטח, אבני כיסוי של שני קברי ארגז; הם לא נחפרו וזמנם אינו ידוע.
 
התקופה הביזנטית המאוחרת. הובחנו שני שלבי בנייה. לשלב הקדום יוחס חלק ממתקן מלבני (835L), שנחשף במרכז השטח; מרביתו חרג מתחומי החפירה. מהמתקן נחשפו חלק מרצפה וקיר (כ-0.65 מ' גובה) בכיוון מזרח-מערב. צדו הצפוני של הקיר ורצפת המתקן טויחו בטיח הידראולי. בשל הקרבה לבור המים ובשל השימוש בטיח הידראולי, ייתכן שהמתקן שימש בריכה.
בשלב המאוחר נבנה מבנה אבן מדרום לבור המים שביטל את המתקן המטויח. למבנה קירות אבן (804W, 805W, 870W) איתנים מטויחים בטיח אפור. התגלו חלקים משני חדרים, שלהם רצפות אדמה מהודקת (איור 8). במבנה התגלו טבון (827L) ושברי כלי חרס המתארכים את המבנה לשלהי התקופה הביזנטית.
רוב המבנה משתרע מחוץ לשטח החפירה, ואפשר לשער כי בור המים שתועד מצפון למבנה ושימש עד ימינו היה במקור בשטח המבנה. במרחק של כ-35 מ' מצפון-מערב למבנה הגדול נחשפו קטעים מקירות אבן (889W, 890W, 891W) ורצפות של אדמה מהודקת, השייכים כנראה למבנה נוסף.
 
התקופה האומיית. מבנה האבן במרכז השטח המשיך להתקיים בתקופה האומיית, אולם הובחנו בו שינויים אחדים. קיר 805 עובה בקיר שנבנה צמוד אליו (812W), נבנו קירות מחיצה חדשים (850W, 869W) והונחו רצפות חדשות, אחת מהן (833L) עשויה מלוחות אבן מהוקצעים שהובאו למבנה בשימוש משני (ר' איור 8). בנוסף, הותקן טבון סגלגל סמוך לקיר המזרחי של המבנה (איור 9). במבנה נתגלה ממצא דל, ובו חרסים, בעיקר של קנקנים, עצמות בעלי חיים, כלי אבן, שברי זכוכית ומטבעות אחדים.
 
שטח C
השטח ממוקם בערוץ קטן ממזרח לנחל פחר. נפתחו שני ריבועים ונחשף חלק ממבנה אבן (431W, 465W), ובו שני חדרים (1, 2; איור 10), ובהם רצפות טיח. בקיר 431 נמצאה אבן סף של פתח שקישר בין החדרים. בצדו הדרומי-המזרחי של המבנה, במפלס נמוך מהמבנה, התגלה חלל תת-קרקעי (461L), חפור באדמת הלס. נחשף ממנו חלק קטן בלבד, ולכן מתארו ואופיו אינם ברורים. במבנה נמצאו חרסים, שברי קנקן שלם ושברי זכוכית אשר תארכו אותו לתקופה הביזנטית המאוחרת.
 
שטח D
השטח ממוקם על גבעה נמוכה, כ-200 מ' מצפון לנחל פחר. נתגלו שני מבנים, צפוני ודרומי, שתוארכו לתקופה האסלאמית הקדומה. המבנה הצפוני הוא מבנה אמידים נרחב, והובחנו בו שני שלבי בנייה. מהמבנה הדרומי, המרוחק 12 מ' מדרום לבית האמידים, נחשף רק הקצה הצפוני, ורובו נמשך כנראה מחוץ לתחומי החפירה.
תיארוך המבנים נעשה על פי ממצא כלי החרס. הכלים הקדומים ביותר התגלו במבנה הדרומי ותוארכו למאה הז' לסה"נ, ואילו במבנה הצפוני התגלה ממצא הקרמי המתוארך למאות הח'–הט' לסה"נ; לכן נראה שהמבנה הדרומי קדם למבנה הצפוני. ממצאים נוספים שנמצאו בשני המבנים כללו כלי זכוכית מעוטרים מהמאות הז' עד ראשית הט' לסה"נ, עצמות בעלי חיים, מסרק עשוי עצם, כלי לתמרוקים, וכן משחק 'הטחנה' חרוט על לוח אבן.
 
המבנה הצפוני (איורים 11, 12). בשלב הקדום נבנה על ראש הגבעה מבנה גדול מטיפוס בית חצר, שבנייתו תוארכה לתקופה האומיית (המאה הח' לסה"נ). המבנה נחפר בחלקו, וזוהו בו חצר מרכזית מוקפת בארבעה אגפים, ובהם 22 חדרים מסודרים בשתי שורות. קירות המבנה נבנו מאבני גיר מסותתות גס ומאבני גזית. לאחר שהמבנה נעזב אבני הבנייה נשדדו, ולכן הקירות השתמרו לגובה מירבי של נדבך אחד (כ-0.5 מ'). החצר מלבנית ונרחבת (12 × 16 מ') וכל אגף שימש לפעילות מוגדרת. בחצר התגלה חלק מכבשן סיד אשר שימש לייצור טיח לכיסוי הרצפות וקירות המבנה. הכבשן נסתם בעת שינויים שנערכו בחצר המבנה בשלב המאוחר ובמקום נבנה חדר 15.
מהאגף המערבי נתגלו חלקים משבעה חדרים (1R–7R) מרוצפים בגיר כתוש. בחדר 5 שולב ברצפה טבון וייתכן שאגף זה שימש לפעילות השוטפת של הבית. בחדר 1 נתגלתה בריכת מים, שטויחה בטיח הידראולי וחוברה בתעלה לבאר מדרום לה, מחוץ למבנה. באגף צפוני נמצאו שרידים של חמישה חדרים נרחבים (8R–11R, 24R), שקירותיהם טויחו בטיח לבן ועוטרו בצבעי אדום, שחור, תכלת וצהבהב, והרצפות טויחו בטיח איכותי. איכות הבנייה באגף הצפוני והחדרים המהודרים מעלים את האפשרות שהם שימשו חדרי אירוח. מהאגף הדרומי נחשפו חלקים משלושה חדרים (20R–22R). בקצה הדרומי של חדר 20 נבנו שני תאים מלבניים מטויחים, ובקיר המערבי של החדר נקבע פתח שהוליך לחדר 21. בחדר 21 נמצאו משטח מטויח בטיח הידראולי ומדרום לו מאגר מים (1.8 × 2.3 מ' לפחות, כ-1.2 מ' עומק) חפור בתוך אדמת הלס. קירות המאגר ורצפתו טויחו אף הם בטיח הידראולי. מאגר המים מחובר בתעלה אל באר מים שנמצאה מדרום לו, מחוץ למבנה. חדר 22 רחב מיתר החדרים במבנה ורוצף באריחי אבן. נראה שהאגף הדרומי שימש לאספקת המים למבנה. באגף המזרחי נחשפו שבעה חדרים (12R–15R, 17R–19R) וכן חלל תת-קרקעי שנחפר מתחת לחלקו הצפוני של האגף (איור 13). אפשר שאגף זה שימש אזור תעשייה של הבית. החלל התת-קרקעי נחפר באדמת הלס הקשה, וחדרים 12R ו-13R שנבנו מעליו התמוטטו בחלקם; אפשר שהוא שימש לאחסון. חללים תת-קרקעיים דומים מוכרים מדרום הארץ מהתקופה הביזנטית (אייזנברג-דגן 2021), ובחפירה זו נחשף לראשונה חלל כזה במבנה מהתקופה האסלאמית קדומה. בחדר 18 נחשף טבון, ובמרכז חדר 19 נחשף תנור חרס גדול בצורת אגס (1.4 מ' קוטר, 0.6 מ' עומק), ולו תעלת הזנה בצדו המערבי. בקצה העליון של דופן התנור עוצבה שפת מדף רחבה, כנראה להנחת כלים לחימום. על פי ממדיו הגדולים של התנור אפשר שהוא שימש לתעשייה ולא להכנת מזון (קוגן זהבי 2021). ממערב לתנור נמצא מתקן מלבני רדוד, שנחפר באדמת הלס, והתגלה מלא בסיד. החלק הדרומי של חדר 19 נתחם בקיר נמוך, אולי ספסל שאפשר גישה לחדר 20.
בשלב המאוחר נערכו תיקונים אחדים בבית האמידים. החצר הוקטנה ובשטחה נבנה חדר (16R), שבתחתית קירו הדרומי נבנתה תעלה מטויחת שהתנקזה לחצר המוקטנת. בחדרים המזרחיים בוצעו עיקר התיקונים (איור 14). חדר 14 חולק לשניים בקיר מחיצה. בחדר 18 הונחה רצפה חדשה, הטבון בוטל ובשטח החדר הוצב חלק מעמוד ששימש בסיס למתקן; העמוד הוקף בקירות דקים שיצרו חדרון רבוע. בחדר 19 בוטל תנור החרס ומעליו הוקם מתקן עגול מאבן (1.5 מ' קוטר, 0.5 מ' גובה), ובפינה הדרומית-המזרחית נבנה טבון דמוי כיפה התחום באבנים ולו פתח מהצד להכנסת חומר בערה. בחדר 20 הונחה רצפה חדשה ובפינה הצפונית-המזרחית הוקם תנור חדש (כ-1 מ' קוטר), ולו תא שרפה בצדו הדרומי. על רצפת חדר 17 נמצאו שני נרות חרס תמימים שתארכו את השלב המאוחר במבנה לתקופה העבאסית (המאות הח'–ראשית הט' לסה"נ). באגף המערבי נבנו קירות מחיצה חדשים שתחמו מחדש את חדר 5 והונחה רצפה חדשה שבה שולב טבון.
 
המבנה הדרומי. נחשפו רק שניים מחדרים המבנה, ויתר שטח המבנה נמשך ברובו מחוץ לגבולות החפירה ותכניתו אינה ברורה. במבנה נתגלו מעט שברי כלי חרס מהמאות הז'–הח' לסה"נ ופריטים אדריכליים מעוטרים משיש בשימוש משני, ששימשו במקור חלקים של סורג כנסייה (איור 15).
 
חפירה זו מלמדת כי בשלהי התקופה הביזנטית נבנו בשטחים A, B ו-C מבנים, ששימשו אולי בתי חווה בדומה לבתי חווה אחרים באזור (קוגן-זהבי 2021). המבנים בשטחים A ו-B נבנו בשלהי התקופה הביזנטית והמשיכו לפעול גם בתקופה האומיית, ולעומתם המבנה בשטח C ניטש במהלך המאה הז' לסה"נ. בתקופה האומיית המבנה בשטח A הורחב ונוספו בתי מגורים, ואילו המבנה בשטח B תוקן והמשיך לשמש. בשטח D הוקם בית אמידים חדש, המלמד כנראה על יוזמה מנהלית של השליטים החדשים לארגן מחדש את האדמות. שטחי החפירה סמוכים לדרך שקישרה בין באר שבע לערי החוף עזה ואשקלון, וייתכן כי היוזמה לארגון מחדש של האדמות התקיימה במיוחד באזורים הסמוכים לדרכים חשובות (Hamarneh 2013:65). אפשר שבית האמידים שהתגלה בשטח D שימש את אחת מהמשפחות השולטות באזור; מבנה דומה נחשף באום אל-וואליד בירדן (Cyrtyn-Silverman 2008:1881–1882). החפירה תורמת להבנת המעבר מהתקופה הביזנטית לתקופה האסלאמית הקדומה באזור, ומראה שכניסת המוסלמים השפיעה גם על האזור הכפרי. תקופת מעבר זו התאפיינה בחוסר אחידות, שבה חלק מבתי החווה ננטשו וחלקם אורגנו מחדש ואף נבנה בית אמידים חדש, שהמשיכו את הצביון הכפרי גם בתקופה האסלאמית קדומה.