בצלילה משותפת שנערכה טרם סקר ההצלה בשיתוף הצוללנים שגילו את החפצים העתיקים בקרקעית הים התברר כי סערות שהתרחשו לאחרונה חשפו מחול שטח בגודל של כ-50 × 70 מ' בעומק 7–8 מ' מתחת לפני הים מעברו הצפוני של שובר הגלים המשני (הצפוני), סמוך למפגש של שובר הגלים עם שרטונות הכורכר הטבעי (איור 2).
בסקר ההצלה התגלו במקום ממצאים רבים, שמקורם כנראה במטען גדול של ספינה מהתקופה הרומית. בסקר התגלו שתי קבוצות של חפצים. הקבוצה האחת כוללת חפצים ששימשו לתחזוקת הספינה ותפקודה, ובהם עוגנים, אנכים, תנור עופרת, מחברים וכלי עבודה, לוחות עופרת לציפוי הספינה ומערכת שאיבת מי זיבורית. הקבוצה השנייה כוללת מגוון גדול של חפצים ממטען הספינה, ובהם פסלי ברונזה, נרות שמן מברונזה, מטבעות, זכוכית גולמית, מסגרות עופרת למראות, כלי דיג, פריטי אבן ומאזני מנוף. מרבית הממצאים השתמרו היטב בשל כיסוי החול העבה (כ-3 מ' ויותר), ששמר עליהם מתנאי הים ומפעילות האדם.
בהרחבת הסקר באותה שנה הופעלו אמצעים טכנולוגיים חדשים לתיעוד ומיפוי האתר, ונמצא כי קרקעית הים היא חולית ועבה במיוחד. נתונים שנאספו מאזור המפגש שבין בסיס שובר הגלים לבין שרטונות הסלע מלמדים כי המקום הוא מלכודת להצטברות חול, ורק באירועי ים חריגים חלה בו תזוזה משמעותית. במדידת עומקים שנערכה בכמה מועדים נמצא כי העומק במקום בשנת 2010 היה 2–3 מ' (שטיינברג 56:2010–59), בסוף שנת 2014 היה העומק 4–5 מ' ובעת גילוי האתר בשנת 2016 היה עומק הקרקעית 7.5–8.0 מ'. אם כן, בשנים אלה התרחשה תזוזה של 5–6 מ' עובי חול, והיא זו שחשפה את מטען הספינה.
 
חפצים ששימשו לתחזוקת הספינה ותפקודה
עוגנים. התגלו שלושה עוגני ברזל, מהם שניים שלמים ואחד שבור. העוגן הגדול ביותר (2.9 מ' גובה; איור 3) נמצא במרכז השטח בעומק 7.5 מ', והוא שימש לעגינת הספינה. זרועות העוגן (כ-0.9 מ' אורך כל אחת, 1.45 מ' מוטת הזרועות) מסתיימות בקצה חד. מטה העוגן (1.22 מ' אורך) מחובר לגזע העוגן וחציו חסר, ומכאן שאורכו המלא היה כ-2.5 מ' לפחות; אורך המטה לרוב דומה במידותיו לגובה העוגן. חתך הגזע מלבני (8 ס"מ רוחב, 6–7 ס"מ עובי). בראש העוגן טבעת ברזל (0.3 מ' קוטר) ששימשה לקשירת חבל. העוגן השני בגודלו (1.4 מ' גובה, כ-0.5 מ' אורך הזרועות, 0.8 מ' מוטת הזרועות; איור 4; Kapitän 1984:43, Fig. 8b) נמצא צמוד לסלע בצפון-מזרח האתר. בראש העוגן טבעת לקשירת חבל (0.12 מ' קוטר). בקרבת עוגן זה התגלה העוגן השבור. כל העוגנים מתוארכים לתקופה הרומית האימפריאלית, ושייכים לטיפוסים B ו-C על פי הטיפולוגיה המקובלת (Kapitän 1984:43, Fig. 8). כן נמצאו עוד כ-10 מטות של עוגני ברזל (כ-2 מ' אורך), המעידים על הימצאותם של עוגנים נוספים שהיו על הספינה.
 
אנכים (איור 1:5–3). נמצאו שמונה אנכים למדידת עומק קרקעית הים ולזיהוי סוג הקרקעית באמצעות חומר דביק (שומן או חלב) שהוכנס לשקע בתחתית האנך. דוגמאות המשקעים שדבקו לחומר הדביק אפשרו לזהות את סוג הקרקעית. המידע על הטופוגרפיה של הקרקעית היה חיוני לספנים לניווט הספינה בעת התקרבות לחוף כהתרעה מפני מים רדודים, שרטונות סלע או חול (Oleson 2008 ;Galili, Oleson and Rosen 2010).
שמונת האנכים עשויים עופרת וצורתם דמוית פעמון מעוגל או משולש או חרוט קטום בראשו. בחלק מהאנכים נקב מפולש ובאחרים טבעת ברונזה לקשירת החבל. אנך מס' 1 הוא הגדול והכבד ביותר (24.4 ק"ג), ובתחתיתו שקע להנחת חומר דביק ונקבים ששימשו למסמרים שהוחדרו פנימה וסייעו באחיזת חומר זה. אנך מס' 2 הוא הקטן ביותר (2.72 ק"ג), ובתחתיתו שקע שחולק בשתי מחיצות מצטלבות ועליהן חמישה זיזים בולטים. אנך מס' 3 (9.9 ק"ג) עגול ובתחתיתו שקע צר ועגול לחומר דביק.
 
תנור עופרת (איור 6). התגלה תנור בישול מלבני שהשתמר היטב. נותרו בו שרידי פיח ואפר, עדות לשימוש שנעשה בו. דופנות התנור כפולות ויוצרות מיכל סגור שלו פתח גלילי (ארובה), שלתוכו מזגו מים. המים בחלל הפנימי נועדו לקרר את העופרת ולמנוע את התכתה (˚327.5 טמפ' התכה). החלק החיצוני הוא אגן בערה מלבני, להנחת פחם או עץ לבערה. ניסוי שנערך בדגם של תנור בישול שלו אותם מאפיינים טכנולוגיים, הראה כי כאשר פחם שימש דלק בערה, הטמפרטורה המרבית שאליה הגיע גוף התנור לא עלתה על ˚104, וכאשר עץ שימש דלק בערה, טמפרטורת גוף התנור לא עלתה על ˚101 (Mosyak et al. 2017). אם כך, בכל מקרה של הפעלת התנור בזמן שחללו הפנימי מלא במים לא עלתה הטמפרטורה לכדי התכת העופרת וגרימת שרפה או נזק לגוף העץ של הספינה. בסקרים תת-ימיים שנערכו בעבר בחופי הארץ נמצאו תנורים דומים רבים, אך כולם נתגלו ללא הקשר ארכיאולוגי: תשעה בחוף הכרמל, שלושה באשקלון, שניים ביבנה ים ושניים בעזה (גלילי ושרביט תשנ"ז [א]; תשנ"ז [ב]; תש"ס; גלילי ורוזן תשע"א; Rosen and Galili 2007; Galili and Rosen 2012; 2015). מחוץ לחופי הארץ נמצאו רק שלושה תנורים: שניים בתורכיה ואחד בצרפת (Leonard 1973; Joncheray and Joncheray 2004). זו הפעם הראשונה שהתנור נמצא במכלול שלם של ספינה, המאפשר את תיארוכו.
כן התגלה משטח העופרת שעליו הונח התנור (0.32 × 0.46 מ', 0.55 ס"מ עובי), ובו זוהה התשליל של תחתית התנור וכן סימני ההפעלה של התנור, שהותירו שרידים של פיח. המשטח עבה במיוחד במטרה למנוע מגע ישיר של התנור עם גוף העץ של הספינה. זו הפעם הראשונה שמתגלה משטח עופרת כזה.
 
מחברים וכלי עבודה. נמצאו מחברים רבים מגוף הספינה, ובהם מאות מסמרים עשויים סגסוגת של נחושת שחתכם מרובע ומידותיהם מגוונות. מסמרים אלה היו אופייניים לבנייה של ספינות בתקופה הרומית, ושימשו לחיבור חלקים שונים בגוף העץ של הספינה. המסמרים הקטנים ביותר (12 מ"מ אורך; איור 5:7) דומים לנעצים ושימשו לחיבור פחי העופרת שציפו את הספינה; דומים להם נמצאו בספינה מהתקופה הרומית בחוף הכרמל (Galili, Rosen and Sharvit 2010:62–67). המסמרים הגדולים ביותר שימשו לחיבור מרכיבים גדולים, מתארם עגול ובראשם דסקה מרובעת (לא אוירו). אופן הכיפוף של המסמרים מעיד על טכניקות השימוש השונות שנעשו בהם: חלקם כופפו לזווית 90 מעלות, חלקם כופפו כיפוף כפול חזרה לתוך לוח העץ (איור 6:7) ואחד הוא מסמר חד כיווני, שאי אפשר לשלוף חזרה (איור 2:7). לחלק מהמסמרים ראש מרובע שטוח, והם נועדו למסמור ראש המסמר בתוך העץ (איור 4:7). נמצאו גם מסמרים ישרים ללא כל סימני שימוש (איור 1:7, 3, 7), שהיו כנראה בתוך ערכת התיקון של נגר הספינה. איתם נמצאו גם פטיש ברזל שבצדו האחד חולץ מסמרים, ואזמלים רחבים וצרים עשויים ברזל וידית עץ, ששימשו בין היתר להחדרת חומר איטום בין לוחות הדופן של הספינה. כיוון שכלי העבודה נעשו מברזל, שמתחמצן באופן קיצוני בסביבה ימית, כל הכלים נמצאו מכוסים בתלכיד ימי עבה שנוצר מחול וצדפים שנדבקו יחד על ידי תחמוצת הברזל, ובמקרים קיצוניים יותר כל שנותר מהכלי הוא מתארו בתלכיד.
 
לוחות עופרת לציפוי הספינה. נמצאו עשרות לוחות מעופרת (1–2 מ"מ עובי; איור 8) וגלילי עופרת במגוון גדלים, ששימשו לציפוי הספינה. ציפוי עופרת לספינות מוכר בעיקר במאות הג' לפסה"נ – הב' לסה"נ. שני שליש מגוף הספינה כוסה בעופרת (Kahanov 1999; Kahanov and Ashkenazi 2011). לוחות העופרת נותרו באתר לאחר שנתלשו מגוף הספינה בעת טביעתה והתפרקותה. בחלק מהלוחות זוהו נקבי מסמרים ששימשו להצמדת הלוחות אל הספינה, וכן חריתה בדגם אידרה בצד הפנימי של הלוחות (איור 2:8). כן נמצאו לוחות עופרת מגולגלים ומלבניים, ששימשו טלאים לתיקון של הציפוי ושל כלים או מתקנים אחרים בספינה. היה נהוג לצפות את הספינה בלוחות עופרת דקים החל מהמאה הו' לפסה"נ וכלה במאה הג' לסה"נ. הציפוי הונח בחלק התחתון, מהשדרית ועד מעט מעל קו המים. העופרת היא חומר רעיל, ששימש הגנה מפני התיישבות צדפים ומזיקים ימיים על גוף העץ של הספינה, בדומה לצבע אנטיפאולינג (antifouling; כהנוב 244:1993–247).
 
מערכת שאיבת מי זיבורית (מי שיפוליים). במרכז האתר נתגלו חלקי המערכת, שכללה צינורות עופרת (כ-10 מ' אורך כולל) ומכלי קיבול למים. מכלי המים הותקנו מיריעות עופרת, ואליהם חוברו הצינורות שהוכנו מיריעות עופרת (0.21 מ' רוחב, כ-0.5 ס"מ עובי), שגולגלו על מוט עגול (כ-5 ס"מ קוטר) והולחמו. קצות היריעה חפפו אחת את השנייה (כ-3 ס"מ רוחב) ולאחר מכן הולחם התפר בעופרת להשלמת עיצוב הצינור ואטימתו. בחלק מהצינורות נראו שאריות הלחמה מחיבורם לצינור אחר, לצורך יצירת רצף צינורות ארוך. אורכו של קטע צינור הארוך ביותר שהתגלה הוא 2.44 מ' (איור 9). כן נמצאו צינורות עופרת בקוטר זהה העשויים מיריעת עופרת דקה יותר (כ-0.2 ס"מ עובי).
 
מטען הספינה
פסלי ברונזה. נמצאו מאות שברים של פסלי ברונזה, ובהם יד ימין של פסל בדמות אישה (איור 1:10), צלמית של לונה, אלת הירח (איור 2:10), יד שמאל של פסל בדמות גבר (איור 3:10), צלמית חלולה, כנראה של דיוניסוס, ששימשה עיטור לכלי קיבול וחלקו העליון של הראש שימש מכסה (איור 4:10), שבר של פני פסל, אולי אוגוסטוס (איור 5:10; Barnett 1996:15) וחלק מיד של נער או ילד אוחזת ביונה (איור 6:10). חלקי הגוף מעידים על הימצאותם של לפחות חמישה פסלים, מהם ארבעה של גבר ואחד של אישה. במדידה והשוואה של חלקי הגוף ביחס לגודל ממוצע של אדם נראה כי הפסלים היו גדולים מגודל אדם (כ-120%). הפסלים שוברו כנראה לחלקים קטנים על מנת להכניסם לסלים או לחביות עץ להובלה בספינה (Robinson and Wilson 2011:3). אל חלק משברי הפסלים נמצאו מחוברים גושים של נתכי עופרת, ונראה כי הפסלים נועדו למחזור.
 
נרות שמן מברונזה (איור 1:11–3). נמצאו שלושה נרות שמן גדולים מברונזה, שניים מהם (איור 1:11, 2) זהים בצורתם ובגודלם, פרט לצלמית שעיטרה אותם. לכל נר בסיס טבעת גבוה, שתי זרועות, שלהן זיזים בדומה לכף רגל של אריה עם ציפורניים, ופי נר מעוצב כחצי עיגול רחב. את הידית של כל נר עיטרה צלמית שנוטה בשיפוע מטה ומביטה לכיוון פי הנר. הידית של נר מס' 1 מעוצבת כגבעול ופרח, וממנו יוצאת צלמית בדמותו של אל השמש סול. ידית נר מס' 2 מעוטרת בדמותה של אלה שטרם זוהתה, הלבושה בגלימה וחובשת כתר. נר מס' 3 מעוצב בדמות ראש אדם שמוצאו מאפריקה. על פי הניתוח האומנותי יש לתארכם למאות הא' והב' לסה"נ.
 
מטבעות. נמצאו שני גושי מטבעות, הכוללים מאות מטבעות (כ-15 ק"ג; איור 12) שקיבלו את צורת כלי החרס שבתוכם הובלו, ועוד אלפי מטבעות שהתפזרו על קרקעית הים מסביב לגושים הגדולים. נראה כי בעת שקיעת הספינה שקעו למצולות גם קנקנים שהכילו מטבעות ונשברו. ייתכן כי המטבעות שהיו בחלק העליון של הקנקנים התפזרו על קרקעית הים, ואילו המטבעות שנותרו בחלק התחתון התלכדו לגוש אחד. מתוך מכלול המטבעות זוהו 992 מטבעות (ר' נספח), רובם מתוארכים לרבע הראשון של המאה הד' לסה"נ.
 
זכוכית גולמית. נמצאו 26 גושי זכוכית גולמית (כ-150 ק"ג משקל כולל), רובם בצבעים ירוק, צהוב וכחלחל (איור 13). הגוש הגדול ביותר שקל 14.62 ק"ג. נמצא גם גוש זכוכית גדול בגוון כהה, כמעט שחור, שמקורו בצפון סיני. גושי זכוכית גולמית נמצאו בחופי ישראל מהצפון ועד הדרום, כולם לא במכלול ארכיאולוגי, ולכן קשה לתארכם. המכלול שהתגלה בסקר הנוכחי הוא הגדול ביותר שהתגלה עד כה והיחיד שהתגלה במטען מתוארך בהקשר לנמל מסחרי ששימש כנראה מוצא למסחר בזכוכית. גושי הזכוכית הגולמית מלמדים על מסחר רחב היקף הקשור למרכזי תעשיית הזכוכית הגולמית ולשווקים מעבר לים (גלילי, גורין-רוזן ורוזן 2015). עיקר הייצור של הזכוכית הגולמית באזורנו התקיים בין השרון לבין חוף עכו. בתקופה הרומית היו חופי הלבנט במצרים, סוריה וישראל המקור העיקרי לזכוכית הגולמית. גושי הזכוכית הועמסו על ספינות שהפליגו מהנמלים והמעגנים הסמוכים אל מרכזי הייצור שבאגן הים התיכון (Radic 2012:17–22).
 
מסגרות עופרת למראות (איור 14). נמצאו 58 מסגרות עגולות ושמונה מסגרות מרובעות; זהו האוסף הגדול ביותר שנתגלה עד כה. המסגרות העגולות (כ-6.3 ס"מ קוטר חיצוני) שטוחות ודקות, צדן האחורי חלק וצדן הקדמי מעוטר בדגם צמחי; נראה כי כולן יוצרו באותו בית יוצר ואולי אף באותה תבנית יציקה. המראות המרובעות שונות מעט זו מזו, רובן מעוטרות בפינות בדגמי מסכה או פנים, מראה אחת מעוטרת בפרחים; הן נדירות ורק אחדות כדוגמתן נמצאו ופורסמו (Vinokurov and Treister 2015). עם אחת המסגרות העגולות נמצא חלק ממראה עגולה עשויה זכוכית.
מסגרות למראות אלה לא נמצאו עד כה בארץ, ועיקר תפוצתן בצפון איטליה, וכן ברומא ובאוסטיה ולאורך הדנובה, והן הגיעו עד לחצי האי קרים, לקפריסין ולסוריה; נראה שמרכז ייצורן היה ברומא וסביבתה (Buora 2021:189, Fig. IV.1–3).
 
כלי דיג. כלים וחפצים ששימשו לדיג היו כנראה חלק חשוב ומשמעותי מהכלים והחפצים שהועלו על גבי ספינות סוחר עתיקות, שכן הם סייעו להשלמת המזון הטרי על הספינה במהלך מסעה. בדומה למכלולים רבים אחרים, גם במטען הספינה מקיסריה נמצא מגוון גדלים של קרסי חכות, משקולות עופרת לקרסים, עשרות משקולות עופרת לרשתות דיג (איור 1:15–13) ומחטים ומסרגות מברונזה (איור 14:15) לתיקון רשתות דיג. שניים מהקרסים היו גדולים ביותר ומעטים כדוגמתם נמצאו עד כה. אחד מהקרסים (12 ס"מ אורך) השתמר היטב עם שרשרת (כ-0.6 מ' אורך; איור 15:15) שבמרכזה חוליה ששימשה מעין סביבון המונע את התפתלות השרשרת וקריעתה, והוא נועד לדיג של מינים גדולים של דגים בים העמוק. קרס חכה זה הוא היחיד שנתגלה עד כה בארץ וככל הידוע יש רק עוד אחד זהה שנתגלה באגן הים התיכון בחפירות מדרום לפומפי (Stefani 1990:14). עשרות משקולות העופרת גליליות ומלבניות מקופלות, חלקן מעוטרות וחלקן חלקות, ובהן מקבץ של משקולות זהות שהשתייכו כנראה לרשת שלא שרדה.
 
פריטי אבן. נמצא עמוד קטן (1.4 מ' אורך, כ-0.12 מ' קוטר; איור 16) עשוי שיש לבן הכולל בסיס. כן התגלתה כותרת העמוד (כ-0.2 מ' גובה; איור 17) שנשברה ונמצאה לידו. הכותרת מעוטרת בסגנון קורינתי. במרכזן של שתיים מפאותיה סותת עיטור של דגם צמחי, ובמרכזן של שתי הפאות האחרות סותת עיטור דמויותיהם של סראפיס וזוגתו איסיס. בחלקה העליון זוהו סימני שרפה ופיח, המעידים על כלי שהוצב מעל. נראה כי זהו חלק ממזבח אבן, שכלל שולחן ושני עמודים שעליהם הוצבו נרות הברונזה (לעיל) — אולי חלק מעמדת פולחן בספינה או חלק מהמטען. מזבחות מטיפוס זה היו נפוצים, ורבים כדוגמתם מופיעים במטבעות מהתקופה הרומית.
 
מאזני מנוף (איור 18). נמצאו מאזני מנוף, המורכבים ממוט שחתכו מרובע, שחולק לשני חלקים לא שווים המופרדים ביניהם. הזרוע הקצרה של המוט שימשה לתליית המצרכים המיועדים לשקילה באמצעות כף מאזניים, וו תלייה ושרשרת. נמצאו גם שני ווים נוספים, אחד שימש לתליית המאזניים ואחד שימש לתלייה ולשקילה של משקל כבד יותר. על הזרוע הארוכה של המוט נתלתה משקולת, שהיה אפשר להזיזה לאורך הזרוע. עם המאזניים נמצאו כמה חפצים: משקולת בצורת מלבן צר וארוך המסתיים בצלמית, עשויה מברונזה וממולאת בעופרת, שאפשר לכיילה, ודומה לה נמצאה בספינה מהתקופה הרומית המאוחרת בחוף הכרמל (Galili, Rosen and Sharvit 2010: Fig. 50); משקולת עופרת דמוית פעמון עם טבעת תלייה מברונזה (778.41 גרם); סטריגיל מברונזה; מגוון מפתחות; טבעות; וכלי עבודה מברזל.
 
כל ממצאי הספינה התגלו על פני שטח מצומצם, שבו טבעה הספינה. בהתבסס על גודל ומשקל העוגנים ופריטים רבים השייכים לגוף הספינה, כגון מערכות לשאיבת מי השיפוליים ומגוון מסמרים ומחברים, נראה כי הייתה זו ספינת סוחר בגודל בינוני (20–30 מ' אורך; 75–200 טון תפוסה) מהתקופה הרומית, מהדגם המתואר בדגמי ספינות סוחר בפסיפסים כדוגמת פסיפס לוד (Friedman 2004).
בדומה לכל עיר מהתקופה הרומית, גם את רחובות קיסריה וכיכרותיה עיטרו פסלים רבים עשויים משיש וברונזה. הפסלים עוצבו בדמויותיהם של קיסרים ואנשי ציבור רמי מעלה (Gersht 1996; 2008; 2015). בחפירות הרבות שנערכו בקיסריה לאורך השנים נמצאו פסלי שיש רבים, שחלקם נפגעו בניסור לצורכי בנייה או הושלכו לכבשן לייצור סיד. פסלי ברונזה בגודל טבעי כמעט שלא נתגלו (גרשט תשע"א:77–79). מציאתם של מאות שברים השייכים לכל הפחות לחמישה פסלי ברונזה בגודל טבעי, גושי עופרת מותכת שנמצאו על חלק מהשברים ועוד גושים רבים אחרים מעידים כי במטען הספינה היו חפצים רבים שנשלחו למחזור.
אוצר המטבעות הגדול מתארך את ספינת הסוחר ואת המטען לתחילת המאה הד' לסה"נ. הפער בין התיארוך המקובל בשימוש בציפוי עופרת עד המאה הב' לסה"נ לבין תיארוך מטען הספינה למאה הד' לסה"נ מעיד כי השימוש בציפוי עופרת המשיך כנראה עד תאריך זה. סביר כי גלילי העופרת שנמצאו לא נועדו למחזור. לעומת זאת הפער בין תיארוכם של חלק ניכר מהחפצים למאות הא' והב' לסה"נ לבין תיארוך המטבעות מהמאה הד' לסה"נ מעיד כנראה כי חלק ניכר מחפצי הברונזה נבזזו ונאספו על ידי סוחרי גרוטאות מתכת מקומיים ונמכרו למחזור.
במכלול נמצאו גם גושי זכוכית גולמית רבים שנסחרו ונשלחו לייצור כלי זכוכית. בקרקעית הים לאורך חופי ישראל נמצאו גושי זכוכית רבים, אולם אף אחד מהם לא נמצא במכלול ארכיאולוגי מתוארך של ספינה טרופה. מכלול זה הוא הגדול והיחיד שהתגלה עד כה במטען ארכיאולוגי מתוארך ובהקשר לנמל מסחרי ששימש נמל מוצא למסחר בזכוכית. בהסתמך על כך שעיקר תפוצתן של מסגרות העופרת המרובעות הוא בצפון איטליה וברומא, ומאחר שנמצאו פריטים הקשורים לדייג של דגים גדולים הנפוצים באזור המערבי של הים התיכון, אפשר להניח כי הספינה החלה את מסעה מאחת מערי הנמל בחופה המערבי של איטליה, הפליגה למזרח הים התיכון ועגנה בקיסריה לצורכי מסחר.
נראה כי הספינה נקלעה למצב חירום ביציאתה מהנמל ונסחפה מזרחה לעבר שובר הגלים המשני וסלעי החוף. תוך כדי סחיפתה הטיל הצוות את העוגן הראשי של הספינה, שנמצא שבור. כיוון שאנרגיית הגלים במקום חזקה במיוחד טבעה הספינה על מטענה. סביר כי חלקים רבים מגוף העץ של הספינה נשחקו והתכלו בקרקעית הים והחוף, וחלקם אולי נאספו לשימוש חוזר על ידי מקומיים. ספינת סוחר בגודל בינוני יכלה להכיל עשרות טונות של מטען. מספינה זו התגלה עד כה מטען במשקל של 1.0–1.5 טון בלבד. אם כן, נראה כי חלק משמעותי מגוף הספינה ומטענה עדיין לא נחשף ונותר קבור בקרקעית הים תחת כיסוי חול.