שכבה VII (תקופת הברזל 1; המאות הי"א–הי' לפסה"נ). בשטח B נחשף חלק מחדר של מבנה, שקירותיו (1 מ' רוחב) נבנו באבני בזלת גדולות ומהוקצעות והשתמרו לגובה 3–4 נדבכים. בחדר נחשפו שתי רצפות של עפר מהודק ואבנים זו מעל זו, וביניהן שכבת מפולת. בחתכים שנחפרו עד לסלע האם התגלה כי הסלע הוחלק בחציבה. על הרצפות, במפלסי הקרקע שמתחתיהן ובשכבת המפולת שבין הרצפות התגלו עצמות בעלי חיים וחרסים מעטים מתקופת הברזל 1, ובהם סירי בישול וקנקנים. על פני השטח התגלתה חרפושית מסטאטיט, המתוארכת לתקופת הברונזה התיכונה (MBIIB); אפשר שהיא שימשה בתקופה זו בשימוש חוזר.

 
שכבה VI (התקופה הביזנטית; המאות הד'–הז' לסה"נ). בחתכי בדיקה שנחפרו בשטח A נחשפו שרידי רצפת פסיפס צבעוני והתשתית שלה העשויה מסיד וטיח לבן. הפסיפס מעוטר ביונים וטווסים על רקע לבן. נראה כי הרצפה שייכת לשכבה קדומה של כנסייה שנבנתה במקום. הרצפה והתשתית בוטלו בבנייה של שכבות מאוחרות בכנסייה (V ,IV, להלן).
בשטח C נחפר חתך בדיקה ועל סלע האם התגלה מטבע מהשנים 395–396 לסה"נ (ר"ע 106124). שני מטבעות נוספים מהתקופה הביזנטית התגלו בשכבות עליונות; האחד (ר"ע 106125) מתוארך לשנת 577/8 לסה"נ, והשני (ר"ע 106126) מתוארך לשנים 614–618 לסה"נ. נראה שמטבעות אלה מסייעים בתיארוך רצפת הפסיפס הצבעונית והשכבה הקדומה בכנסייה לתקופה הביזנטית.
 
שכבה V (התקופה האומיית; המאה הז' לסה"נ). בשטח A נחשף חלקו הדרומי-מזרחי של אולם התווך של הכנסייה בשלב האמצעי. באולם נחשפה רצפת פסיפס, שלה תשתית של אדמה עשירה בסיד שהונחה על שכבת קרקע בהירה. על רצפת הפסיפס נבנה קיר סורג שחילק את המרחב לשני חלקים, מערבי ומזרחי. קיר הסורג (4 מ' אורך ויותר, 0.9 מ' רוחב) נבנה בכיוון צפון–דרום באבני גזית גדולות, בהן שקעים מלבניים שחתכם מעוגל להנחת סורגים. ממערב לקיר הסורג נחשף חלק מרצפת הפסיפס של אולם התווך, שעוטרה במרבד צבעוני של תשליבי קשרים התחומים במסגרת גיאומטרית. צמוד לקיר הסורג נחשפה כתובת הקדשה ביוונית, הכוללת ארבע שורות (2.26 מ' אורך; איור 1). ל' די סגני הציעה לתארכה לשנת 107 להיג'רה (שנת 725 לסה"נ; Di Segni and Tepper 2004). ממזרח לקיר הסורג נחשף חלק מהבמה, שרוצפה בפסיפס צבעוני, שעוטר במדליונים ובתוכם צלבים וקשרים מסוגננים, התחומים במסגרת מלבנית (איור 2). רצפת הפסיפס של הבמה נחתכת בארבע כותרות שיש זעירות (איור 3), שהיו במקור כנראה חלק מכותרות עליונות של מבנה קיבריום משכבה VI מהתקופה הביזנטית והוסבו לשמש למטרה אחרת בשכבה IV (להלן) ולכן הן חותכות את הרצפה. בחלקה המערבי של הבמה נבנתה מדרגה המובילה לבמת הטפה מוגבהת, שרצפתה עשויה טיח.
בשטח C נחשף חלק מהסטרה הצפונית של הכנסייה. מעל שרידי שכבה VI נחשפה תשתית של רצפת פסיפס עשויה מאבנים קטנות. תשתית זו ניגשת לקיר שנבנה בכיוון מזרח–מערב מאבני בזלת בינוניות והשתמר לגובה 2.8 מ'. במרכז הקיר נבנה פתח, שהוליך אל מרחב שלא נחפר הצמוד לכנסייה מצפון, אולי חדרי שירות.
 
שכבה IV (התקופה העבאסית; המאות הז–הח' לסה"נ). תוכנית הכנסייה משכבה V ממשיכה לשכבה IV אך במבנה נערכו כמה שינויים. בבמה בשטח A נחשפה רצפת פסיפס צבעונית, שלה תשתית דקה שהונחה על רצפת הפסיפס משכבה V. רצפת הפסיפס מעוטרת בדגמים גיאומטריים של מעויינים ומלבנים, והיא השתמרה בעיקר באזור הבמה ממזרח לקיר הסורג (איור 3). קיר הסורג המשיך לשמש בשינויים קלים גם בשלב זה. ברצפת הפסיפס שהשתמרה במרכז הבמה התגלה שקע מעוגל שרוצף גם הוא בפסיפס; אפשר שבשקע זה הוטמנה תיבת השריד המקודש (רליקוואריום). ארבע כותרות השיש הזעירות הוסבו כנראה לשמש בשכבה זו כרגלי שולחן המזבח. ממערב לקיר הסורג נחשפה בעיקר תשתית של רצפת פסיפס עשויה טיח וסיד; תשתית זו הונחה גם על חלקה העליון של כתובת ההקדשה משכבה V. בשכבה זו הורחבה במת ההטפה למערב ונבנתה בחלקה על קיר הסורג. קיר הבמה שהורחבה נבנה על חלקה המערבי של כתובת ההקדשה. גם בשכבה זו נבנתה מדרגה שהוליכה אל במה מוגבהת. עוד נחשפו בשכבה זו חלקים משלוש אומנות (1.1×1.1 מ' כל אחת), שנבנו באבני בזלת גדולות והשתמרו לגובה 0.6–1.2 מ'; הן חותכות את רצפת הפסיפס משכבה V. אומנות אלה היו כנראה חלק מקיר אומנות דרומי בכנסייה.
בשטח C נחשף חלק מאומנה, שנבנתה באבני בזלת גדולות והשתמרה לגובה 2.5 מ'. נראה שאומנה זו היא חלק מקיר אומנות צפוני בכנסייה, המקביל לקיר האומנות הדרומי שנחשף בשטח A. בשטח C המשיך לשמש קיר הסטרה הצפונית שנחשף בשכבה V ובמרכזו הפתח. על סמך עמוד בשימוש חוזר, ששימש כמשקוף הפתח, נראה כי גם בחלק זה של מבנה הכנסייה נערכו שינויים, אך למרות שינויים אלה נשמרה תוכנית המבנה הקדום.
 
שכבה III (התקופה הפאטימית; המאות הח'–הי' לסה"נ). על הריסות הכנסייה נחשף מכלול מגורים. בשטח A נחשף קיר ארוך, שנבנה בכיוון מזרח–מערב מאבנים בשימוש חוזר והשתמר לגובה 2–3 נדבכים. צמוד לקיר מדרום נחשפו שרידי מבנה, ובהם חדר רבוע ושתי חצרות פתוחות. בחלקו הדרומי של המבנה נעשה שימוש חוזר באומנות הרבועות של הכנסייה משכבה IV. בחדר הרבוע נחשפה רצפת עפר, ונראה כי הוא שימש למגורים. ממערב לחדר נחשפה החצר האחת, והיא רוצפה באבני בזלת קטנות בשילוב פריטים אדריכליים מהכנסייה, ובהם אגן גדול ששימש כנראה כבפטיסטריום. ממערב לחצר נחשפה החצר הנוספת, והיא רוצפה באבני גזית גדולות שנלקחו לשימוש חוזר מהכנסייה. על גבי אחת מאבני הגזית יש חרותת של האותיות היווניות X ו-P משולבות זו בזו (כריסטוגרמה; איור 4), המסמלות את שמו של ישוע הנוצרי. אבן אחרת בריצוף היא אבן מושב בשימוש חוזר.
בשטח C נחשף מפלס חיים עשיר בעצמות וחרסים, המלמד כנראה שנמשך השימוש בסטרה הצפונית של הכנסייה לצרכים של תושבי המקום, אולי למגורים בדומה לנעשה בשכבה זו בשטח A.
 
שכבה II (התקופה הממלוכית; המאות הי"ד–הט"ז לסה"נ). בשטחים A ו-C נחשפו מפלסי חיים, ובהם רצפות עפר ועליהן ממצא רב של עצמות בעלי חיים וחרסים מהתקופה הממלוכית. בשטח A נמשך השימוש במבנה שנבנה בשכבה III על שרידי הכנסייה, ובשטח C נמשך השימוש בסטרה הצפונית של הכנסייה לצרכי מגורים.
 
שכבה I (התקופה העות'מאנית; המאות הי"ט–הכ' לסה"נ). בשלושת השטחים תועדו על פני השטח קירות של מדרגות עיבוד וקטעי קירות שנבנו כנראה בימינו.
 
בחפירה נחשפו שרידים משבע שכבות יישוב. בשטח B נחשף חלק ממבנה נרחב מתקופת הברזל 1. מיקומו של המבנה בגרעין האתר הקדום וקרוב למקור המים מלמד על חשיבותו. בשטחים A ו-C התגלו שרידי כנסייה, ובהם זוהו שלוש שכבות שבכולן השתמרה באופן כללי התוכנית האדריכלית של הכנסייה. תוכנית הכנסייה היא של בזיליקה (כ-22 מ' אורך, כ-15.5 מ' רוחב). נראה כי עמודי האבן הפזורים באתר או משולבים בשימוש משני שימשו במקור, בשכבה הקדומה של הכנסייה, לתמיכת תקרת הכנסייה. בהמשך, בעקבות הרס, אולי כתוצאה מרעידת האדמה של שנת 749 לסה"נ, הוחלפו עמודים אלה באומנות רבועות ונערכו במבנה הכנסייה שינויים נוספים. בשכבה התיכונה של הכנסייה התגלתה כתובת הקדשה משנת 725 לסה"נ. כתובת הקדשה נוצרית בכנסייה מהתקופה האומיית בטמרה היא ממצא אפיגרפי יחיד במינו, ונראה שאין לו מקבילות בחקר כנסיות וכתובותיהן בתקופה האסלאמית הקדומה. ממצאי החפירה מלמדים כי ביישוב הקדום בטמרה התקיימה קהילה נוצרית משגשגת. קהילה זו התקיימה גם במעברים מהתקופה הביזנטית לתקופה האומיית ולאחר מכן לתקופה העבאסית, תוך שהיא שורדת את התהפוכות שארעו בארץ בתקופות המעבר. ייחודה של הקהילה הנוצרית ששכנה בטמרה בכך ששמרה על פולחנה הדתי גם לאחר הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל ולפחות במשך כמאתיים שנה לאחר מכן. נטישת הכנסייה ובניית מבנה מגורים בשטחה מלמדים אולי על חילופי אוכלוסייה או על שינוי תרבותי-דתי נרחב של התושבים.
 
 

 

L. Di Segni and Y. Tepper. 2004. A Greek Inscription Dated by the Era of Hegira in an Umayyad Church at Tamra in Eastern Galilee. Liber AnnuusLIV:343–350.