בחודשים אפריל–מאי 2012 נערכה חפירה הצלה בכפר גבירול שבמערב רחובות (הרשאה מס' 6495-A; נ"צ 178674-728/644768-83; איור 1) לקראת בנייה. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון משה אביסרור ובניו בע"מ, נוהלה על ידי י' ארבל (צילום שטח) בסיוע א' בכר וי' עמרני (מנהלה), ח' בן-ארי (ניהול שטח, GPS), ט' גרינוולד (ניהול שטח), ר' מישייב ומ' קהן (מדידה ושרטוט), מ' שויסקיה (ציור כלי חרס), א' גורזלזני (צילום ממצאים), א' דה-וינסנס (ייעוץ כלי חרס) וד"צ אריאל (נומיסמטיקה).
באתר שכן הכפר הערבי אל-קוביבה, שנהרס ברובו בשנת 1948. בחפירות שנערכו באתר סמוך בשנת 2011 התגלו שרידי מבנים נוספים מהכפר המתוארכים לתקופה העות'מאנית (חדשות ארכיאולוגיות 124). בסקר וחפירות נוספות בקרבת מקום התגלו ממצאים מן התקופות הביזנטית, האסלאמית הקדומה, ימי הביניים, העות'מאנית ומהעת החדשה (חדשות ארכיאולוגיות 117).
נפתחו שני שטחי חפירה (G ,F), שמונה ריבועים בכל אחד (איור 2). זוהו שלושה שלבי בנייה מן המאות הי"ט והכ' לסה"נ, באחרון מבנים שנהרסו במלחמת העצמאות או בשנים הראשונות לאחריה. בחפירה הנוכחית לא ניכרה הצפיפות שאפיינה את החפירה הסמוכה. את ההסבר לכך אפשר אולי למצוא בממדי המבנה בשטח G ובאיכות בנייתו, המרמזים על בית מידות שהשטחים סביבו נותרו פתוחים.
שטח F
שרידי מבנים התגלו בעיקר בחלק המערבי של השטח. הובחנו שני שלבי בנייה.
השלב הקדום: התגלו קיר (W422; איור 3), טבון (L433; איור 4) ומתקן מעוגל קטן (L435; איור 5). קיר 422 נבנה משני פנים של אבני גוויל גדולות מקירטון ללא חומרי מליטה ואבני גוויל קטנות בתווך. מהטבון שרדו רק שכבת אפר המציינת את גבולותיו ומעט שברים ממעטפת החמר. המתקן הוא מעגל של אבני שדה קטנות (0.45 מ' קוטר פנימי, 0.7 מ' קוטר חיצוני). היעדר סימני שרפה בתוכו פוסל את האפשרות ששימש טבון.
השלב המאוחר: משלב זה שרדו ארבעה קירות (W430–W428 ,W415) וקטעי רצפת טיח (L423), שהשתייכו ככל הנראה למבנה אחד (איורים 6–8). בין בסיס קיר 415 לקיר 422 מהשלב הקדום הצטבר עפר (0.1 מ' עומק). שני הקירות השתמרו לגובה נדבך אחד ודמו בסגנונם ובחומרי בנייתם. נראה שקיר 415 היה קיר המסגרת המזרחי של המבנה, ממזרח לו אין שרידי בנייה או רצפות. ממערב ניגשים אליו בזויות ישרות קירות 428 ו-430. ביניהם הייתה רצפת טיח 423. קטעים נוספים של רצפות טיח התגלו בין קיר 430 לבין החתך הדרומי של הריבוע, וממערב לקיר 429. הדמיון בסגנון הבנייה והזויות הישרות בין הקירות מלמדים על מכלול אחד, למרות שברוב המקרים לא השתמרו החיבורים בין הקירות.
במכלול התגלה ממצא קרמי המתוארך לשלהי התקופה העות'מאנית, ובו מגוון קערות (איור 1:9–4); ארבע קערות מיובאות, ובהן קערה מזוגגת מצ'נקלה (Çanakkale) שבמערב אסיה הקטנה, הידועה בתעשיית החרס, המתוארכת למחצית הראשונה של המאה הי"ט לסה"נ (איור 5:9); שתי קערות מזוגגות מדידימוטיכו (Didymoteicho) שבתראקיה, מרכז ייצור לכלי חרס הפעיל מן המאות הי"ג–הי"ד לסה"נ, המתוארכות לשלהי המאה הי"ט ולתחילת המאה הכ' לסה"נ (איור 6:9, 7); וקערה מזוגגת דמוית פורצלן, מעוטרת בקטע צמחי בצבע אדום או ורוד כהה על רקע לבן, הנפוצה מאוד במגוון מקומות באירופה (איור 8:9); מגוון קדרות (איור 9:9–13), ובהן קדרות רבות ממשפחת כלי עזה (איור 14:9–20); סירי בישול (איור 1:10–5), בהם טיפוסים שלהם עיטור דיקור סביב הצוואר וידיות מדף, הנפוצים למן התקופה הממלוכית ועד שלהי התקופה העות'מאנית; קנקנים ממשפחת כלי עזה (איור 6:10); קנקנים רגילים (איור 7:10, 8); מכסה קנקן (איור 9:10); פכי 'בריק' ממשפחת כלי עזה (איור 10:10, 11); מעט שברים של מקטרות גדולות מחופות אדום (איור 12:10, 13), שהיו נפוצות במאה הי"ט ועד תחילת המאה הכ' לסה"נ, ועל אחת מהן (איור 13:10) יש חותמת יצרן; ומעט נרגילות (איור 14:10). מיעוט הממצא הקרמי המיובא בולט מול שפע ממצאים כאלה בערים כמו יפו, עכו וירושלים, ומתאים לאופיו הכפרי של האתר.
בשוליים המזרחיים של שטח F התגלו קטעי שני קירות אבן (W426 ,W419) בנויים בנייה גסה ללא חומרי מליטה ובהשתמרות של נדבך אחד. בממצא הקרמי מחפירת הקירות פריטים משלהי המאה הי"ט ותחילת המאה הכ' לסה"נ. נראה שהקירות היו חלק ממתקנים, גדרות או מבנים פשוטים של הכפר. בשטח F נחשף צינור ביוב המוביל לחבית ספיגה (ריבוע F2). בריבוע F3 נמצאו כדורי רובה אחדים משנות ה-40 המוקדמות של המאה הכ' לסה"נ.
שטח G
נחשפו שרידי מבנה מרכזי ומכלולים מקוטעים מצפון ומדרום.
המבנה המרכזי: נחשפו שני קירות (W527 ,W526; אורך 4–5 מ', רוחב 0.4 מ'; איור 11) שחזיתותיהם נבנו מאבנים בסיתות חלקי עם חומר מילוט מוצק בתווך. החזיתות טויחו. בין שני הקירות נחשפה רצפת טיח אפור מוצק (L520), שהושתתה על מצע של חלוקים וגריסי צדפים; בחלקו הדרומי של קיר 527 נמצא פתח (0.3 × 0.8 מ'), שטויח אף הוא וחוזק בגלילי עץ גסים ששולבו בטיח (איור 12). ממערב לקיר 527 נמצאו שרידי חדר נוסף של המבנה (L530). רצפת החדר טויחה בדומה לרצפה 520. בחלק המערבי של החדר נחשפה מפולת אבנים שבתוכה בסיס שיש קדום של עמוד ופריטי ברזל. בסיס השיש שולב ככל הנראה במבנה בשימוש משני.
המכלול הצפוני: נחשפו שני קירות (W531 ,W528; איור 13) ורצפת עפר מהודק (L523). שני הקירות נבנו משני פנים של אבנים מהוקצעות (0.3 × 0.2 מ' בממוצע) ואבני גוויל קטנות יותר בתווך. בפינה המשלבת את שני הקירות נעשה שימוש באבנים גדולות יותר. הקירות שרדו עד לגובה שלושה נדבכים. תחת רצפה 523 הופיע מפלס נוסף של עפר מהודק, אולי רצפה קדומה יותר אם כי נראה ששימש תשתית. כיוון הקירות וסגנון הבנייה בחדר זה השונים מן המבנה המרכזי מעידים כי אלו מבנים נפרדים.
המכלול הדרומי: נחשפו שרידי שלושה קירות (W533 ,W521 ,W514; איור 14) שנבנו מאבני גוויל במגוון גדלים. במפולת שממזרח לקירות נמצאו שני קנקני עזה שלמים (איור 15). קירות אלה דלים בהשוואה לשאר שרידי הבנייה בשטח G ואולי שימשו גדרות או מבנים שלא נועדו למגורים. אפשרות נוספת היא שהקירות הם בני זמנם של שרידי הבנייה בשטח F ולא שימשו בזמן הפעילות בשטח G.
בריבוע G8 התגלה קיר נוסף (W519), ללא קשר ברור למכלולי הבנייה. הקיר נבנה מאבן בבנייה גסה, ללא חומרי מילוט (איור 16). לאורך תוואי הקיר התגלו אבני מפולת, שמקורן בקיר עצמו או בחלק אחר של המבנה. בממצא המתייחס אל הקיר נמצאו חרסים מהתקופה העות'מאנית ופריטי ברזל מאוחרים.
בריבוע G5 התגלה מתחת למפולת אבנים בור חפור לתוך שכבות חול (L529; איור 17 ור' איור 2 חתך 1–1), מלא בעפר דחוס. בתחתיתו נמצאו שני שברים של של מטחנת יד מעוגלת (איור 18), מטיפוס שנותר בשימוש עד המחצית הראשונה של המאה הכ'. המטחנה עובדה מגרניט אדומה, שלא כרוב הכלים מסוג זה שיוצרו מבזלת. סלע הגרניט האדום אינו מצוי בארץ ישראל, ולכן נראה שהכלי יוצר מפריט ארכיטקטוני קדום שנאסף מסביבת האתר. בחפירה התגלו שני שברים נוספים של מטחנות יד, אחד מגרניט אדום ושני מבזלת. את הבור ואת אבן הטחינה אפשר לתארך על פי שברי כלי חרס ושבר של צמיד זכוכית גדול שנמצאו בבור לתקופה העות'מאנית המאוחרת. מהיעדר פריטים מאוחרים יותר בבור נראה שיצא משימוש בשלהי התקופה העות'מאנית.
הממצאים משטח G הם רעפי מרסיי, רעפי מלט מאוחרים יותר, שברי כלי חרס, ובהם קערות ממשפחת כלי עזה (איור 1:19–4), סירי בישול (איור 5:19), קנקנים ממשפחת כלי עזה (איור 6:19) ופכי 'בריק' ממשפחת כלי עזה שעוטרו בצבע כתום (איור 7:19, 8), וכן מפתחות גדולים ומנעול מברזל (איור 20), להבי מחרשות (איור 21), בקבוקי זכוכית (איור 22), צמידים וחרוזים מנחושת ומזכוכית האופייניים לתעשיית חברון (איור 23), כלי עבודה (איור 24), קטעי גדרות, פריטי סכו"ם, חלק מרובה וכדורים משנות ה-40 של המאה הכ' (איור 25) ואבן צור מעובדת, ששימשה מצת לנשק מסוג Flintlock (איור 26). נראה שהממצאים נותרו לאחר הריסת בתי הכפר הערבי. כמות שברי כלי החרס בממצאים קטנה למדי, כנראה בשל השימוש הגובר בחומרים חדשים במחצית הראשונה של המאה הכ'.
מחפירת האתר עולה כי הכפר הערבי אל-קוביבה, שנהרס במלחמת העצמאות, שכן במקומו של יישוב שהוקם במאה הי"ט או לכל המוקדם בשלהי המאה הי"ח לסה"נ. בשטח F נחשפו שרידי בנייה משלבים מוקדמים של הכפר, שבתיו נבנו מאבנים ללא שימוש בבטון, וככל הנראה קורו בקורות עץ וקש, כמקובל בבנייה המסורתית בארץ ישראל. בשטח G נחשפה בנייה מהמחצית הראשונה של המאה הכ'. שלב זה בא לסיומו במלחמת העצמאות, שלאחריה פולסו חורבות הכפר הנטוש, ככל הנראה באמצעות כלים מכניים כבדים.
על סמך השרידים בשטח F נראה שחלק זה של האתר לא היה בנוי בתקופה שבה עמדו מבני שטח G, ושהמבנים הקדומים היו קבורים באדמה או עמדו בחורבותיהם.