נחפרו ארבעה ריבועים (2 מ"ר כל אחד): שניים בגבולו הצפוני של האתר (שטח A) ושניים בגבולו הדרומי (שטח B). בחפירה הוקפד על הפרדה ובקרה — כל ריבוע חולק לארבעה ריבועים של מטר רבוע כל אחד ובכל תת-ריבוע נקבע סל נפרד לכל יחידה של 10 ס"מ עומק. החפירה לוותה בניפוי של כל החומר שנחפר ברשת (0.5 ס"מ), נערך ניפוי דק (רשת 1 מ"מ) של כרבע מן החומר החפור והצפה של דגימות קרקע (10 ליטר לכל 10 ס"מ עומק) לצורך איסוף ממצא ארכאוזואולוגי ובוטני זעיר, מטבעות וממצא חומרי זעיר אחר. מן החתכים שנחשפו בשטחי החפירה נאספו דגימות של סדימנטים וחומר בוטני מפוחם לבדיקות מעבדה הכוללות איסוף נתונים גיאוארכיאולוגיים על אופן היווצרות האשפות ותיארוך בשיטת פחמן 14 בשילוב עם מודל סטטיסטי (Bayesian modeling). העבודה על הדגימות נמשכת.

 
שטח A. החפירה התמקדה בעיקר בשטח זה, הסמוך לבית המרחץ של העיר חלוצה ונחפרו בו שני ריבועים (1, 4; 1.3 מ' עומק). ריבוע 1 נחפר בפסגת תל האשפה הגדול, בשוליים הצפוניים-מערביים של האתר (230.65 מ' גובה מעל פני הים), הבולט בנוף החולש על חורבות העיר חלוצה בשל גובהו ונפחו. החפירה בריבוע 1 הניבה כמויות גדולות של חרסים, פריטי זכוכית, מטבעות, שרידים מן הצומח ועצמות בעלי חיים. על פי טיפוסי הפריטים אפשר לתארך את האשפה ברום התל לתקופה הביזנטית המאוחרת, המאות הה'–הו' לסה"נ. חתך עומק חשף רצף דינמי (Micro-stratigraphy) של עדשות דקות (כ-5 ס"מ עובי כל אחת; איורים 3, 4) והופעה לסירוגין של עדשות חוליות בהירות ועדשות כהות עם תכולה גבוהה של אפר וממצא בוטני מפוחם. בחתכים הצפוני והדרומי של ריבוע 1 העדשות נוטות למערב, בנטיית מדרון התל, וייתכן כי הן מייצגות אירועים נפרדים של הֵערמות האשפה בתל. החפירה בריבוע זה לא הגיעה לקרקע בתולה. ריבוע 4 נחפר למרגלות 'הר הזבל', כ-50 מ' ממערב לריבוע 1, באזור שבו נצפה תל אשפה רדוד ושטוח (224.44 מ' גובה מעל פני הים), והניב אף הוא כמויות גדולות של ממצא חומרי, אם כי בצפיפות נמוכה מזו שבריבוע 1. גם בריבוע זה לא הגיעה החפירה לקרקע בתולה. הממצאים שנתגלו בריבוע מקדימים את אלה שנתגלו בריבוע 1 ובהם כלי חרס משלהי המאה הד' ומתחילת המאה הה' לסה"נ.
 
שטח B. נחפרו שני ריבועים (6, 7; כ-0.5 מ' עומק). ריבוע 6 נחפר סמוך לשוליים הצפוניים של תל האשפה והניב מעט ממצא. ריבוע 7, שנחפר כמה מטרים דרומה, באזור פסגת התל (234.85 מ' גובה מעל פני הים), הניב ממצא חומרי עשיר. ובחתך עומק שנחפר בו זוהו שכבות אפר כהות שהופיעו לסירוגין עם שכבות חוליות בהירות, בדומה לרצף שנחשף בריבוע 1. ממבט בחתכי ריבוע 7 נראה כי נטיית השכבות אופקית בקירוב, אף שהריבוע נחפר אל תוך מדרון מתון הפונה דרומה. ייתכן כי מתאר התל המקורי הושפע במהלך השנים מסחף ורוחות והיה שונה בעבר מזה שנחשף בימינו. צפיפות הממצא ועושרו בתל הדרומי היו נמוכים מאלו שהתגלו בריבוע 1. ספירת טיפוסי כלי החרס מריבוע 7 מצביעה על רוב מוחלט של קנקני עזה (כ-48%).
 
ממצא כלי חרס. נמצאו כלים מתוצרת מקומית, 'כלי חלוצה' (Fabian and Goren 2002) מן התקופות הביזנטית הקדומה, ובהם קערות (איור 1:5–5) וקנקנים (איור 6:5–9), והביזנטית המאוחרת, ובהם קערות (איור 10:5–14), קנקנים (איור 15:5–18), פכית (איור 19:5), סיר בישול (איור 20:5) וצינורות טובולי (איור 21:5, 22); שניים מן הקנקנים (איור 15:5, 16) הם 'קנקני חלוצה'. כן נמצאו כלים מתוצרת עקבה: קנקנים (איור 1:6, 2), מהם אחד 'קנקן מנת קרב' (‘ration jar’; איור 1:6; Erickson-Gini 2010: 165, Fig. 6:33–34), וצפחת (איור 3:6). עוד נמצאו קנקני עזה (איור 4:6–14), שהם חלק ניכר מן המכלול הקרמי, ונרות סנדל עשויים באבניים (איור 15:6–17). קנקני עזה, שיוצרו בשפלה הדרומית, שייכים לשני טיפוסים, על פי מהרק (Majcherek 1995: Pl. 3:2, 3): טיפוס 2 (איור 4:6–9; המאה הד'–אמצע המאה הה' לסה"נ) וטיפוס 3 (איור 9:6–14; אמצע המאה הה'–אמצע המאה הו' לסה"נ). בין הממצאים הרבים שנתגלו בריבוע 1 היה כלי חרס דמוי ראש תרנגול (איור 7), המתוארך לתקופה הביזנטית המאוחרת, אולי צלמית.
 
החפירה באשפות חלוצה הביזנטית הניבה ממצא חומרי עשיר, ובו מגוון רחב של חומרים אורגניים מן החי והצומח. צפיפות, אופיו ופיזורו של הממצא וכן אינדיקציות גיאוארכיאולוגיות ראשוניות מעידים על פינוי מאורגן של אשפות העיר חלוצה אל מחוץ לגבולות היישוב שהתקיים לכל אורך התקופה הביזנטית. תצפיות ראשוניות אלו אינן מתאימות למסקנותיו של נגב (Negev 1993) ומעידות על הצטברות ממושכת של אשפה ביתית במהלך התקופה הביזנטית — פעילות שנמשכה לפחות עד אמצע המאה הו' לסה"נ. המכלולים שנאספו יסייעו באפיון ברזולוציה גבוהה של פרמטרים חברתיים, כלכליים וסביבתיים בשלבי קיום העיר וכן יאפשרו את תיארוך פעילותה של העיר ברמת דיוק גבוהה, בדיקה של תהליכים גיאומורפולוגיים ודינמיקה של פני הנוף בסביבת העיר. בכל אחד מן השטחים של אשפות העיר נאסף חומר ביו-ארכיאולוגי רב. בממצא הבוטני מספר רב של זרעי גפן, גלעיני תמרים, זיתים, דגניים וקטניות. בבדיקה ראשונית של שרידי בעלי החיים זוהו עצמות רבות של צאן, בקר וחזיר. הרכב המינים ובעיקר ריבוי של חלקי שלד עתירי בשר מעידים כי עיקר האשפה נאספה מפסולת ביתית ולא מפסולת שחיטה. בשרידי החזירים זוהו פרטים צעירים רבים. על העצמות נתגלו סימני שחיטה רבים. זוהה גם שפע של עצמות דגים מים סוף וצדפות מן הים התיכון.
ה'זבל' הביזנטי הוא קפסולת זמן מיוחדת במינה המשמרת שפע של פסולת אורגנית וממצא חומרי עשיר. האשפה הכילה, בצפיפות גבוהה במיוחד, שברים של כלי חרס ששימשו לאגירה, לבישול ולהגשה, ובולט בהם מספרם הרב של קנקני עזה ששימשו לאגירת יין. חלק מכלי החרס, כגון כלי חלוצה, יוצרו בעיר או בסביבתה ואילו אחרים יובאו ממרחק, בהם חפצי יוקרה. הכלים שיוצרו בעקבה, נמל על מפרץ ים סוף, ידועים ממחקרים קודמים ((Dolinka 2003 וכן ידוע כי עקבה (Ayla) שימשה בסיס ללגיון העשירי של הצבא הרומי שנמשך לתוך התקופה הביזנטית. כלי עקבה, ובמיוחד 'קנקני מנת קרב' תוצרת עקבה (Erickson-Gini 2010:165), נתגלו במצודות ובאתרי יישוב שבהם הייתה נוכחות צבאית רומית בתקופה זו, כגון עבדת ומצד חצבה (Erickson-Gini 2010:131). אפשר להעריך כי האשפות נערמו בעיקר במהלך המאות הה'–הו' לסה"נ, תקופה שבה העיר הגיעה כנראה לשיא פריחתה הכלכלית. ייתכן כי עם התמוטטות המערך העירוני של חלוצה, לקראת אמצע המאה הו' לסה"נ, מסיבות שעדיין אינן ברורות, פסק פינוי האשפה המאורגן ואפשר כי העיר עצמה ננטשה או המשיכה להתקיים ללא שלטון עירוני מרכזי ושאוכלוסייתה התדלדלה. בהמשך המחקר ייעשה ניסיון לברר את ההרכב הכמותי, הן של המכלול הקרמי הן של עצמות בעלי החיים והשרידים מן הצומח. מניתוח הנתונים של עצמות בעלי החיים והצמחים אפשר יהיה ללמוד על מגוון היבטים של כלכלת העיר, דרכי המסחר ומנהגי האכילה של תושבי העיר הביזנטית. ניתוח המכלול הקרמי יאפשר שחזור של כלכלת הבית.