החפירה נערכה ממערב למושב מי עמי, מדרום לאום אל-פאחם וכקילומטר מדרום לח'ירבת ג'ראר (ג'בור 2004), שנמצאו בה שרידים מן התקופות הרומית המאוחרת והביזנטית. נחשפו ארבעה גלי אבנים, מהם שניים נחפרו ידנית (10L, 11L; כ-0.5 מ' גובה; איורים 2–4) והשניים האחרים נחפרו בכלי מכני (12L, 13L; לא בתכנית), והתברר כי אלה הם ערמות של אבני סיקול. באחת מערמות הסיקול נוצל שקע טבעי בקרקע כדי לערום לתוכו אבנים רבות.

על פני השטח ובתוך גלי האבנים נמצאו חרסים מתקופת הברזל 2, ובהם שברי קערות (איור 1:5, 2); חרסים רבים מהתקופה הפרסית, ובהם קערות (איור 3:5, 4), סיר בישול (איור 5:5) וקנקנים (איור 6:5–16); וחרסים אחדים מהתקופה הרומית, ובהם שברי קנקנים (איור 17:5, 18). בגל אבנים 11 נמצאו שני שברים של אבני שחיקה מבזלת (איור 6), כנראה שברי אבני רחיים של דחף, האופייניים לתקופה הפרסית. באותו גל אבנים נמצא מטבע ברונזה שחוק כמעט לחלוטין אשר הונפק בשנים 375–425 לסה"נ (ר"ע 174831).

 
גילוים של חרסים רבים והיעדר שרידי בנייה מלמדים אולי כי לאתר הובאה קרקע ממקום אחר לצורך טיוב שטחים חקלאיים (Tepper 2007). אפשרות נוספת, שהממצא מהתקופה הפרסית מקורו בהתיישבות ארעית-עונתית במקום, כגון אוהלים או סוכות, שנבנו מחומרים מתכלים, בתקופת מרעה או עיבוד חקלאי עונתי.