שטח החפירה משתרע בתחום הכפר הערבי קולה, ששכן עד שנת 1948 ממזרח לצומת גבעת כ"ח באגן הניקוז של נחל מזור; במקום עובר יובל משני מלא באדמת סחף. כיום נטוע במקום יער. בסקרים שנערכו באתר במאה הי"ט לסה"נ תועדו בריכת אגירה במרכז הכפר ומבנים שהוקמו על שרידים קדומים, כנראה מהתקופה הצלבנית (גרן תשמ"ד:272; Conder and Kitchener 1882:358). בשני סקרים שנערכו באזור במהלך המאה הכ' תועד לראשונה המרחב החקלאי שמחוץ לגבולות הכפר מהתקופה העות'מאנית המאוחרת, ובו בורות מים, פירים, קברים, גתות ומתקנים חקלאיים (כוכבי ובית אריה תשנ"ד; ספיבק וקניאס 2010). החפירות שנערכו באתר בעבר התמקדו בשוליים המערביים של הכפר והתגלו בהן שרידי יישוב מהתקופות ההלניסטית, הרומית, הביזנטית והעות'מאנית (אבישר ושבו תשנ"ח; סקלר תשס"ג; אשד 2011 [איור 1: 5913-A]; הרשאה מס' 7512-A). בחפירות שנערכו בעבר מצפון לחפירה הנוכחית (מילבסקי תשס"ב [א]; תשס"ב [ב]) נתגלו מערות קבורה מהתקופות הכלקוליתית, הברונזה הקדומה והברונזה הביניימית וקברים מהתקופות הרומית והביזנטית. ליד אחד ממכלולי הקבורה נתגלו כבשן סיד וגת המתוארכת לתקופות הביזנטית–האסלאמית הקדומה (מילבסקי ושבו תש"ס).
נפתחו ארבעה שטחי חפירה (AD; איור 2); שטחים AC מאופיינים במסלע פריך, ואילו שטח D מאופיין באדמת תל. הצטברות אדמת סחף ובה אבני שדה קטנות מכסה חלק נרחב מהשטח, אם כי ישנם מקומות בהם סלע האם חשוף. אדמת הסחף הקשתה, בחלק מהמקרים, להבחין במאפייני הנקודות שנסקרו בשטחים אלו. בסקר שנערך טרם החפירה בשטחים AC תועדו 76 נקודות ממצא (1–76; איורים 3–5), 25 מהן נחשפו בחפירה (2, 6, 10, 13, 15, 25, 29, 30, 33, 35–40, 42, 44, 45, 48, 52–55, 57, 59), ובהן גתות ובודדה, בורות מים, מערות, דרכים, מחצבות, חציבות בסלע, טרסות, ספלולים וקברים. במרבית נקודות הממצא לא נחפרו לוקוסים חתומים, והחרסים שנמצאו בהם נסחפו למקום והיו שחוקים ולא אינדיקטיביים ולכן לא צוירו. הממצא הקרמי שצויר משטחים AC מקורו בלוקוסים ברורים או שהוא תורם להבנת האתר ותולדותיו. בשטח D נחפרו 11 ריבועים ונחשפו שני מכלולי בנייה, דרומי וצפוני, המתוארכים לתקופה העות'מאנית המאוחרת ולימי המנדט הבריטי.
 
גתות
גת 25 (איור 6) נחצבה בשטח A בהתאם לשיפוע של הסלע מדרום לצפון. הגת כוללת משטח דריכה (105L) ובור איגום (109L) שבו גומחת שיקוע; תעלה קצרה (1–5 ס"מ עומק) חיברה את משטח הדריכה אל בור האיגום. כיוון שהגת נחצבה בשיפוע, הדופן המזרחית של משטח הדריכה גבוהה יותר מיתר הדפנות כדי למנוע זליגת נוזלים אל מחוץ למתקן. בחלק הדרומי של משטח הדריכה השתמרו שרידים של שכבת טיח בגוון אפרפר מעורב באבני חצץ קטנות. שרידי טיח זהה נחשפו גם על דופנות בור האיגום. מתחת לדופן המזרחית של בור האיגום הובחן חלל טבעי בסלע (119L; 0.1 × 0.6 מ', 0.2 מ' גובה), אשר נסתם באבני שדה קטנות ואדמה. סביר להניח כי הבור טויח לאחר סתימת החלל, אם כי לא השתמר טיח קרוב לפתח החלל. במילוי אדמה מעל משטח הדריכה נמצאו שברי כלי חרס שחוקים ממגוון תקופות. בבור האיגום לא נחשף כל ממצא. בחלל 119 נמצא פך תלתני המתוארך לתקופת הברזל (איור 1:7), שמעיד אולי על מועד הקמת הגת.
 
גת 33 (איור 8) נחצבה סמוך לראש גבעה בשטח A. היא כוללת משטח דריכה (102L), בור שיקוע (121L) ובור איגום (108L), שהשתמרו היטב; תעלה (126L) חיברה בין משטח הדריכה לבין בור השיקוע, ותעלה קצרה נוספת חיברה בין בור השיקוע לבור האיגום. בכל חלקי הגת התגלו שרידי בנייה באבני שדה קטנות, שלוכדו בחומר מליטה שהורכב מחצץ, חלוקי נחל קטנים, צדפים ורסק חרסים; בנייה זו נועדה לסתום חללים טבעיים בסלע. משטח הדריכה טויח, מעל מפלס אבני השדה שנועדו לסתימה, בשכבת חומר מליטה שהוחלקה. דופנות משטח הדריכה טויחו בשכבה של חומר מליטה (כ-5–12 ס"מ עובי), הזהה לזו שהתגלתה על הרצפה, ומעליה שכבה דקה (1–2 ס"מ עובי) של טיח אפרפר ובו אבני חצץ קטנות ורסק צדפים. במקומות שבהם השתמשו באבני שדה לסתימה הונחו שכבות עבות במיוחד של חומר המליטה. בחלק המערבי של משטח הדריכה נמצאה אבן שדה גדולה (0.5 × 0.6 × 0.6 מ') שבמרכזה שקערורית רדודה; קשה לקבוע אם היא חצובה או טבעית. אין זה מן הנמנע כי האבן שימשה בתהליך הפקת התירוש, אך לא נמצא לכך קשר ברור. תעלה 126 מנצלת שקע טבעי בסלע, שטויח בצדו הצפוני וצומצם בשורה של אבני שדה קטנות שהונחה בצדו הדרומי. שורת האבנים טויחה בשכבה דקה של טיח (0.2–0.3 מ' עובי). בקצה המזרחי של התעלה נחשפה אבן שדה קטנה, שהונחה מעל דופנות התעלה בתוך חומר מליטה; ייתכן שהיא השתמרה מקירוי התעלה, אך לא נמצאו אבני קירוי נוספות או שרידים של חומר מליטה באזורים אחרים מעל דופנות התעלה.
הדפנות של בור השיקוע טויחו בטיח זהה לזה של משטח הדריכה. חלקה העליון של הדופן המערבית של הבור נבנה באבני שדה בינוניות שביניהן הונח אותו חומר מליטה; היא השתמרה באופן חלקי בלבד. הדופן הדרומית של בור השיקוע נמוכה, וממנה יוצאת התעלה אל בור האיגום. ייתכן שדופנות הבור הושלמו בבנייה לגובה אחיד, אך הבנייה לא השתמרה.
דופנות בור האיגום נחצבו בשיפוע קל כלפי פנים, ונראו עליהן שתי שכבות של טיח הזהה לשתי שכבות הטיח שנחשפו על דופנות משטח הדריכה. בדופן הדרומית של הבור הובחנה פרצה שהוליכה אל חלל טבעי בסלע (0.7 × 0.9 מ', 0.7 מ' עומק); בפרצה הובחנו אבני שדה שסתמו את החלל. חזזיות בגוונים שונים על גבי השכבה העליונה הקשו בזיהוי גוון פני הטיח. בקרקעית הבור נחשפה שכבת סיד נקי; הטיח של הדופן הדרומית נמשך מעליה, ועל כן נראה כי שכבת הסיד שימשה תשתית לשכבת טיח שלא השתמרה. מעל קרקעית הבור בפינה הצפונית-מזרחית, ובאותו מפלס לכל רוחבה של הדופן המזרחית, נחשף חומר גירני מהודק מעורב במעט אדמה דקת גרגר. החומר הגירני התגלה מעל שכבת הטיח של הבור ומעל תשתית הסיד, ומכאן שהוא מאוחר לטיוח הבור. נראה כי החומר הונח בתוך בור האיגום לאחר שזה יצא משימוש. החומר הגירני התגלה גם באזור הפרצה בדופן הדרומית של הבור, ועל כן ייתכן שבעת פריצת הדופן נזרק החומר הגירני על רצפת הבור. הסלע בין הדופן המזרחית של בור האיגום לבין משטח הדריכה נחצב בדירוג כך שנוצר מדף (0.4 מ' רוחב, 1.36 מ' גובה) מעל לרצפת בור האיגום. בקצה הדרומי של המדף נחשף שקע טבעי בסלע מלא באדמת סחף.
לא נתגלו שרידים המעידים כי בגת הותקן בורג, שהשימוש בו באזורנו החל בתקופה הרומית (איילון, פרנקל וקלונר תשע"ג:30), לכן סביר כי הגת קדומה לתקופה זו. בהצטברות אדמה בבור האיגום, סמוך לתחתית, נחשף פך תלתני (איור 2:7) המתוארך לתקופת הברזל.
מדרום לגת, על פני סלע גבוהים ממשטח הדריכה, נחשף משטח שפולס אולי באופן מכוון. המשטח תחום ממערב בסדק טבעי בסלע (0.3 מ' עומק). ייתכן שמשטח זה שימש תא להנחת הענבים קודם לשלב הדריכה. אפשר שהסדק בסלע שימש לניקוז התירוש מהתא.
 
בודדה 57. בשטח C נחשפה בודדה, שכללה משטח דריכה (0.94 × 1.09 מ') ובור איגום (0.72 × 0.79 מ') סגלגלים שתעלה חצובה רדודה חיברה ביניהם.
 
בורות מים
נחשפו שלושה בורות מים בשטחים A, B ו-C (10, 44, 53; בהתאמה) שבכל אחד מהם פי בור שנבנה מעל לפיר סגלגל אנכי חצוב בסלע, שנפתח לחלל תת קרקעי חצוב ומטויח.
 
בור 10. פי הבור (2.25 מ' קוטר חיצוני, 0.8 מ' קוטר פנימי) נבנה מנדבך אבני שדה קטנות ומעליו נדבך אבני שדה גדולות ובינוניות. מצפון-מזרח לבור נחשפה תעלה חצובה שניקזה מים לבור דרך פתח סמוך לפי הבור (112L). מתוך המילוי בפתח זה ובשטח שמסביב לבור (111L) נאספו שברי כלי חרס רבים, הכוללים בעיקר קנקנים ופכים; מקצתם מתוארכים לתקופה הרומית (איור 3:7–5), ומרביתם מתוארכים לתקופה העות'מאנית המאוחרת (איור 4:9, 7, 9, 10); נמצאה גם מקטרת לעישון טבק (איור 11:9). נראה כי בור המים היה בשימוש בתקופה העות'מאנית, אם כי סביר להניח כי נחצב קודם לכן.
במרחק כ-1.5 מ' מדרום לבור מים 10, נחשפו שני ספלולים (0.2–0.3 מ' קוטר, 0.1–0.2 מ' עומק), שהיו קשורים אולי בפעילות שהתקיימה בבור המים. כן נחשפו שני שקעים בסלע, ששימושם אינו ברור.
 
בור 44. פי הבור מרובע (211L; 0.7 × 0.7 מ'), ונבנה מנדבך של אבני שדה קטנות ובינוניות, ומעליהן — נדבך של אבני גזית שלוכדו בחומר מליטה. בחלק העליון של פי הבור הותקנו מגרעות, שבהן קובעו מוטות ברזל במלט או בטון. על אחד מהמוטות הותקן וו לתליית חבל ודלי לדליית המים. ממערב לפי הבור התאחד החלל התת קרקעי של הבור עם חציבה סגלגלה , אולי קבר. סביב הבור נאספו חרסים שחוקים מעטים (לא צוירו), המתוארכים במקצתם לתקופה הממלוכית וברובם לתקופה העות'מאנית המאוחרת. על פי מוטות הברזל והממצא הקרמי המאוחר נראה כי פי הבור נבנה בתקופה העות'מאנית המאוחרת בעוד שהבור עצמו כנראה קדום יותר.
 
בור 53. פי הבור רבוע (0.4 × 0.4 מ'; איור 10) ונבנה בדומה לזה של בור 44. נראה כי חלל הבור שימש במקור מערת קבורה, שלה מבואה סגלגלה חצובה (נקודה 54; 308L) שהתגלתה מדרום-מערב לפי הבור. במבואה זו נחצבו ברישול שלוש מדרגות, שירדו אל פתח החלל. בשלב כלשהו נאטם פתח זה באבני שדה בינוניות וקטנות, האטימה טויחה מפנים והחלל הוסב לשמש בור מים. נראה שגם המבואה מולאה באבני שדה קטנות ובינוניות כדי לתמוך באיטום הפתח. בשלב כלשהו נפרץ הפתח, אולי בפעילות שוד, ונסגר שוב בסלע גדול. סביב בור 53 (312L) נאספו חרסים שחוקים מעטים, המתוארכים במקצתם לתקופה הממלוכית וברובם לתקופה העות'מאנית המאוחרת (איור 8:9). על פי מוטות הברזל והממצא הקרמי המאוחר נראה כי פי הבור נבנה בתקופה העות'מאנית המאוחרת בעוד שהבור עצמו כנראה קדום יותר.
 
מערות
מערה 36 (איור 11). בשטח A נחשפה מבואה רחבה, מקורה בחלקה המערבי, שלא ברור אם היא חצובה או טבעית (3.0 × 3.4 מ'); בצדה המערבי פתח צר המוליך אל המערה (היא לא נחפרה). בחתך בדיקה (1.5 × 6.0 מ') שנחפר בשטח המבואה הובחנו שתי שכבות של אדמת סחף מעורבות באבני שדה קטנות (התחתונה — 127L, 130L, כ-0.4 מ' עובי; העליונה — 104L, 120L, כ-0.5 מ' עובי); השכבה העליונה כהה ודחוסה יותר. במרחק כ-1 מ' ממזרח לפתח המערה זוהה בחתך הצפוני מפלס של אדמה אפורה בהירה (3 ס"מ עובי), שאינו נמשך לכל אורך החתך, ומלמד כנראה על שרפה נקודתית. סמוך לפתח המערה נחשפו אבני שדה גדולות ובינוניות, הקשורות כנראה לבנייה משני צדי הפתח, אולי חסימה שלו.
בתוך שתי השכבות של אדמת הסחף נמצאו שרידי עצמות אדם של פרטים בוגרים, לא בארטיקולציה (ר' נספח: טבלה 2). הממצא הקרמי משתי שכבות הסחף זהה, וכולל בעיקר סירי בישול פערוריים עשויים ביד (איור 2:9, 3), המתוארכים לתקופה העות'מאנית המאוחרת. בשכבת אדמה הסמוכה לפני השטח (104L) נמצא קנקן מהתקופה הביזנטית (איור 8:7) שמקורו בסחף.
סמוך למערה 36 מדרום-מערב התגלה פתח בסלע (מערה 37; 103L; איור 11). לרגליו אותר שקע מרובע (0.6 × 0.6 מ') שלא נחפר במלואו, ולכן לא ברור האם הוא מעשה ידי אדם. ייתכן שהפתח הוא כניסה נוספת למערה 36, אך החפירה לא הסתיימה.
 
מערה 42. במתחם צר בשטח B נחשפה מערה חצובה (איור 12), שאליה מוליכים מדרום לצפון מסדרון משופע (212L) ומבואה; מסדרון 212 נחצב ברישול. קצהו הצפוני של המסדרון מולא באדמה (218L), שמעליה הונחו אבני שדה קטנות בשיפוע (214L). מעל אבני השדה נחשפה אדמה בגוון חום כהה, שהכילה אבני שדה קטנות יותר (213L) ומעט שברי כלי חרס שחוקים (לא צוירו). במבואה לא התגלו סימני חציבה, אך ייתכן שהם נשחקו כיוון שזהו סלע גיר רך. במבואה נחפר חתך בדיקה קטן (219L), והתגלתה הצטברות של אדמה חרסיתית ואבני שדה. בדופן המזרחית של המבואה נראה שריד של פיר שנחתך לאורכו (0.8 מ' קוטר, 1.8 מ' עומק; איור 12: חתך 1–1). בחלק הדרומי של המבואה, בעומק של כ-3 מ' מתחת לפני השטח, נחצב פתח המערה (1 מ' רוחב, 0.65 מ' גובה חשוף), שממנו נפתחת המערה לכיוון דרום-מזרח. חלל המערה לא נחפר, אך אפשר היה לראות מבחוץ כי החלל סגלגל ובו שני קמרונות חצובים, האחד בצד הדרומי והאחר בצד המזרחי; חפירת המערה לא הושלמה מסיבות טכניות. קיימות שתי אפשרויות באשר ליחס בין המבואה לבין הפיר שבצדה המזרחי. (1) המבואה הייתה תת-קרקעית, והפיר שימש פיר כניסה למערה; אמנם אין שרידים להתמוטטות של הסלע במבואה, אך האזור שקק פעולות של כלים מכניים שפינו אולי את המפולות. (2) חציבת המבואה מאוחרת לפיר וחתכה אותו. על פני השטח מצפון למבואה התגלתה מחצבה קטנה (להלן).
 
מערה 52. בשטח C התגלה פתח של מערה (0.8 מ' רוחב), המוליך אל חלל צר ונמוך (0.5 × 0.7 מ', 1.45 מ' אורך), שמתרחב ככל שמעמיקים. בתוך החלל הצטברה אדמת סחף בגוון חום כהה שהכילה אבני שדה קטנות; החפירה הופסקה מסיבות טכניות.
 
דרכים
דרך 13 (5.5 מ' אורך חשיפה). בשטח A, על המדרון המזרחי של גבעה, נחשף קטע דרך בציר צפון–דרום. נחשף הקיר התוחם המערבי של הדרך, שנבנה משורת אבני שדה בינוניות, וממזרח לו מילוי של אבני שדה קטנות; חלק מהקיר והמילוי הושתתו על סלע האם. נראה כי הדרך הופרעה על ידי כלים מכניים. אף על פי שלא נחשפו שרידי הקיר התוחם המקביל של הדרך, בנייתה דומה לזו של דרך 59 (להלן).
 
דרך 59 (כ-8 מ' אורך חשיפה; איור 13). בצפון שטח A נחשף קטע דרך בציר מזרח–מערב, ובו זוהו שני שלבי בנייה. בשלב הקדום נתחמה הדרך בשני קירות מקבילים (136W, 138W) שנבנו מאבני שדה; קיר 138 מסיבי יותר (1 מ' רוחב). בין הקירות התגלה ריצוף הדרך (134L), הכולל אבני שדה בינוניות וקטנות (0.3 × 0.5 מ' גודל ממוצע) מעורבות באדמה מקומית (134L). בשלב המאוחר הדרך צומצמה (1.6 מ' רוחב) בבניית קיר נוסף (135W; איור 14) משורה אחת של אבני שדה בינוניות; הקיר השתמר לגובה של נדבך אחד. בין קיר 135 לקיר 136 ומעל מילוי 134 הונח מילוי אדמה (133L; 0.3 מ' עובי) שמעליו הונח ריצוף של אבני שדה קטנות מעורבות באדמה (132L). בין קיר 135 לקיר 138 התגלתה שכבת אדמה (131L), שהגיעה עד לגובה ראשי הקירות; לא ברור אם אדמה זו היא מילוי מכוון שנועד לתמוך בקיר 135 או שזו הצטברות טבעית. בשכבת פני השטח (100L) ובשכבת אדמה 131 התגלה ממצא קרמי, הכולל בעיקר שברי כלי חרס מהתקופה העות'מאנית המאוחרת (לא צוירו), המתארכים את השלב המאוחר של הדרך. כן נמצאו שפת מדף של קערה מטיפוס CRS (איור 6:7) ורעף (איור 9:7), המתוארכים לתקופה הביזנטית. בשל מגבלות טכניות לא נחפר חתך במילוי הקדום בדרך, ולכן הוא לא תוארך.
במרחק כ-15 מ' ממערב לקטע הדרך נחשף בחלקו קיר נוסף (0.9 מ' רוחב, 1.9 מ' אורך), שנבנה משורה של אבני שדה גדולות ובינוניות בכיוון כללי מזרח–מערב; בקצהו המזרחי נחשפה אבן גדולה במיוחד (0.8 × 1.0 מ'). ייתכן שהקיר היה חלק מהמשך הדרך.
 
מחצבות
מחצבה 35 (124L; 1.0 × 2.5 מ', 0.4 מ' עומק). במחצבה שלוש דופנות סלע אנכיות חצובות ותעלות ניתוק של אבנים. נראה כי במחצבה הופקו מעט אבנים.
 
מחצבה 42. המחצבה (2.3 × 2.7 מ'; איור 12) משתרעת עד שפת מערה 42, ולכן היא בת זמנה של המערה או מאוחרת יותר. במחצבה נחשף מפלס אחד של חציבות להפקת אבני בנייה. זוהו בה תעלות ניתוק האבנים וסימני חציבה של אבנים שהוצאו. המחצבה לא נחפרה מסיבות בטיחותיות.
 
מחצבה 45 (201L, 202L; איור 15) משתרעת על מחשוף סלע מפולס טבעי, והתגלו בה שלושה מפלסי חציבה משופעים ממערב למזרח. הובחנו חציבות ריבועיות ומלבניות (0.7–1.6 מ' אורך). בחלקה המזרחי נחשפה חציבה רבועה (202L; 1.0 × 1.2 מ') מרוחקת מעט מיתר החציבות, כנראה שלב נוסף בהפעלת המחצבה. בפינוי הצטברות אדמת הסחף שכיסתה חלק מהמחצבה נמצאו שברי כלי חרס שחוקים מהתקופות הרומית והביזנטית (לא צוירו) וכלי חרס מהתקופה העות'מאנית המאוחרת, כגון קנקן ממשפחת כלי עזה שחורים (איור 5:9).
 
מחצבה 48 (210L; 1.7 × 2.0 מ'). נחשפה מחצבה קטנה, ובה תעלות ניתוק וסימני חציבה של אבנים מעטות. במחצבה נמצאה אבן אחת (0.27 × 0.52 × 1.10 מ') שלא נותקה ממקומה.
 
חציבות מלבניות
בשטח A נחשפו שלוש חציבות מלבניות (2 — 1.1 × 2.0 מ', 0.4–0.5 מ' עומק; 29 — 0.5 × 2.5 מ'; 30 — 0.7 × 1.3 מ', 0.10–0.45 מ' עומק), ששימושן אינו ברור. על פי שרידי מחצבות שהתגלו בקרבת מקום, אפשר שאלה הן מחצבות אבנים, אם כי לא הובחנו בהן תעלות ניתוק ברורות, כנראה בשל בלייה של הסלע. סברה נוספת היא שאלו הם קברים שחציבתם לא הסתיימה, בדומה לקברים שהתגלו באזור (נקודות 38, 39 להלן).
 
טרסות
טרסה 40. בשטח B נחשף קיר טרסה (21.6 מ' אורך, 1.3 מ' רוחב), שנבנה בכיוון צפון–דרום משתי שורות של אבני גוויל גדולות–בינוניות והשתמר לגובה של נדבך אחד.
 
טרסה 55 (307L). בשטח C נחשף קיר טרסה (11 מ' אורך, 1.2 מ' רוחב), שנבנה בכיוון כללי צפון–דרום על גבי מחשוף סלע משתי שורות של אבני גוויל גדולות–בינוניות והשתמר לגובה של נדבך אחד. סמוך לקיר נמצאו שברים של קערה (איור 7:7) שתוארכה לתקופה הביזנטית ושל קערה ממשפחת כלי עזה שחורים  (איור 1:9) שתוארכה לתקופה העות'מאנית המאוחרת.
 
בורות
בור 6 (0.4–0.7 × 1.4 מ', 0.7 מ' עומק חפירה). בשטח A התגלה בור סגלגל חצוב בסלע, ובו אבנים אחדות; לא ברור האם האבנים הונחו בבור במכוון.
 
בור 15 (0.45 מ' עומק, כ-1 מ' קוטר). בשטח A התגלה בור מעוגל חצוב במדרגת סלע.
 
קברים
בשטח A התגלו על פני השטח שני קברים מלבניים חצובים בסלע (38, 39; איור 16), המרוחקים כ-20 מ' זה מזה; הם תועדו ללא חפירה. ייתכן שהם נשדדו.
 
שרידי מבנים (איורים 17, 18)
המכלול הדרומי. בחלקו הדרומי של שטח D נחשף מבנה מלבני שנבנה בציר צפון-מזרח–דרום-מערב (איור 19). המבנה נתחם בארבעה קירות (431W, 432W, 447W, 449W) שנבנו משתי שורות של אבני שדה גדולות ובינוניות ובתווך מילוי של אבני שדה קטנות יותר; הם השתמרו לגובה נדבך אחד עד שניים. הפן החיצוני של הקירות הוחלק והוקצע. רק קיר 431 נחפר עד תחתיתו, ונראה כי הוא הושתת על סלע האם (434L). הקירות חופו מפנים בשתי שכבות של טיח; השכבה העליונה נצבעה בצבע תכלת ונשתמרה בעיקר בפינה הדרומית-מזרחית של המבנה (איור 20) ובחלקו המזרחי של ראש קיר 431. רצפת המבנה (440L) עשויה מטיח אפרפר וחוברה ברולקה לטיח של הקירות. במרכז המבנה נראה תיקון של רצפת הטיח. הרצפה משופעת לכיוון דרום-מערב, אך לא נמצא פתח לניקוז מים החוצה; ייתכן שהיה אחד בפינה הדרומית-מערבית של הרצפה, אך הוא נהרס. לאחר שהמבנה יצא משימוש הוא מולא בשכבת אדמה חומה-אפורה ומעליה פסולת בניין (421L, 436L) שכללה שברי בטון, שברי טיח ואבני שדה גדולות ובינוניות, שמקורן במבנה אחר שעמד כנראה בקרבת מקום. מחוץ לתחומי המבנה ובכל שטח D נמצאו הריסות ללא שברי בטון, שמלמדות על מילוי המבנה בפסולת עוד לפני הרס האתר כולו.
במילוי ההריסות בתוך המבנה התגלו בעיקר ממצאים מהתקופה העות'מאנית המאוחרת ומימי המנדט הבריטי, ובהם קערה (איור 7:21), פך (איור 6:22) ומקטרת (איור 12:22). עוד נמצאו חרוזי פלסטיק בני זמננו שאחד מהם נושא את הכיתוב Cargo. מתחת לרצפה 440 נמצא תרמיל של רובה שיוצר בשנת 1917 (453L; ר' נספח: טבלה 1: מס' 13:I). בפני השטח שמחוץ למבנה (435L) נמצאו מפתח ומכסה של קופסת מתכת לטבק של חברת הטבק הבריטית State Express 555. הממצאים, ובעיקר תרמיל הרובה, מתארכים את בניית המבנה לתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה.
עלו שתי אפשרויות לזיהוי המבנה. (1) שטח החפירה משתרע באזור חקלאי שנמצאו בו כלי עבודה, ועל כן ייתכן שהמבנה שימש מחסן. הטיח בראש קיר 431 יכול להעיד על נישה בקיר, האופיינית לבנייה בתקופה העות'מאנית המאוחרת. (2) על סמך הטיוח של המבנה סביר אולי יותר שהוא שימש בריכה לאגירת מים. במרחק כ-20 מ' מצפון-מזרח למבנה ומחוץ לשטח החפירה תועד בור מים (לא פורסם) שהזין אולי את הבריכה, אם כי טרם נחשף קשר ביניהם. אם זו אכן בריכה, הטיח בראש הקיר הצפוני יכול להעיד על גובהם המלא של הקירות.
 
המכלול הצפוני. בחלקו הצפוני של שטח D נחשפו כמה קירות (408W, 441W, 443W, 457W, 458W) ורצפת טיח (415L), שהיו כנראה חלק ממבנה אחד. מקיר 441 השתמר רק נדבך היסוד שהושתת על סלע האם; הוא נבנה משורה דרומית של אבני שדה בינוניות מהוקצעות למחצה ומשתי שורות צפוניות של אבני שדה קטנות יותר. קיר 443 נבנה משורה מערבית של אבני שדה בינוניות מהוקצעות למחצה ומשורה מזרחית של אבני שדה קטנות יותר; שני הקירות הללו יוצרים פינה. ממערב לקיר 443 נחשפו שורות של אבני שדה שהתמוטטו מהקיר (412L, 454L). קיר 408 הוא הקיר המזרחי של המבנה. הקיר לא השתמר והוא זוהה על ידי קצה רצפת טיח 415 שניגשה אליו. במקום בו עמד הקיר התגלו אבני שדה ומעט אבני גזית שבורות עקורות ממקומן, כנראה הנדבך התחתון של הקיר. שאר אבני הקיר נמצאו נפולות לכיוון מערב וכיסו את רצפה 415 (402L; להלן שכבת ההרס). לא נחשף קיר תוחם צפוני במבנה; ייתכן שהוא נמצא מחוץ לגבולות החפירה.
רצפת טיח 415 ניגשה אל קיר 441 מצפון ולקיר 443 ממזרח. הרצפה דומה לזו שנמצאה בבריכה, אך בניגוד לרצפה שנמצאה בבריכה היא מוחלקת מלמעלה. הטיח של הרצפה כיסה חלק משורת אבני השדה של קיר 441, עדות לכך כי זהו יסוד הקיר, והקיר עצמו היה צר יותר (0.4 מ'). מתחת לרצפת הטיח נחשפה תשתית לבנה (456L) של אבני חצץ קטנות ובינוניות שניגשה לקירות 411 ו-443. תשתית נוספת (429L) עשויה טיח מעורב בחצץ ומונחת על גבי שכבת אדמה אפורה ניגשה לקיר 441 ממזרח ומעידה כי במבנה היה חדר נוסף או חצר באזור זה. תשתית דומה (L450) נחשפה ממערב לקיר 443. החפירה באזור מצומצמת, אך סביר כי גם כאן התשתית מרמזת על רצפה של חדר או חצר. בכמה מקומות בחפירה נתגלתה שכבת אבני שדה קטנות מעורבות באדמה מונחות על גבי הסלע (428L, 438L, 446L, 452L). אבנים אלו הונחו במקומות בהם היה צורך לפלס את פני השטח הסלעיים טרם בניית המבנים.
אבני המפולות של קירות 408 ו-443 נפלו למערב והיו מסודרות כך שהתאפשר לעקוב אחר הנדבכים שהרכיבו את הקירות. מתחת לאבני המפולת של קיר 408 נחשפה שכבת אבקה גירנית לבנה מעורבת בשברי טיח (422L; 0.2 מ' עובי מרבי), שמקורה כנראה בטיח שכיסה את קיר 408. כיוון הנפילה למערב, המפולות המסודרות ושכבת אבקת הטיח שכיסתה את רצפה 415 מעידים כי המבנה נהרס באופן מכוון, אולי על ידי כלי מכני.
מעל השרידים שתוארו לעיל נחשפה שכבת הרס (401L, 402L, 404L–407L, 414L, 416L–419L, 421L) שכיסתה את כל פני שטח D, המאופיינת באדמה אפורה אבקתית. ככל שמדרימים שכבת ההרס עבה יותר, כלומר בעבר השטח היה משופע לכיוון דרום ולא מפולס כמו היום. באזור המבנה הצפוני הכילה השכבה גם את אבני הקירות שהתמוטטו.
הממצא הקרמי במבנה הצפוני כולל שברי גוף של כלים ממשפחת כלי עזה שחורים (לא צוירו) וקערה מזוגגת (איור 2:21) מהמאה הכ' לסה"נ שנמצאו בתשתית 429.
בין אבני השדה שעל סלע האם התגלו שברי כלי חרס שחוקים, הכוללים פך מהתקופה הפרסית (איור 1:23), קנקן מהתקופה הרומית (איור 4:23) וקערה מטיפוס LRC מהתקופה הביזנטית (איור 6:23). שברי כלי החרס המאוחרים ביותר שייכים לתקופה העות'מאנית המאוחרת, וכוללים קערה מיובאת מאלביסולה, איטליה (איור 6:21), ספל פורצלן (איור 9:21), קדרה (איור 12:21) ופכים (איור 5:22, 7); נמצא גם חרוז מאבן.
בשכבת ההרס שכיסתה את השרידים התגלו מעט שברי כלי חרס קדומים ושחוקים, ובהם אמפורות מיובאות (איור 2:23, 3) מהתקופה הפרסית, קערת LRC (איור 5:23) ובסיס קערה מיובאת (איור 7:23) מהתקופה הביזנטית. עיקר הממצא בשכבת ההרס מתוארך לתקופה העות'מאנית המאוחרת, ובו קערות מזוגגות (איור 1:21–3), קערה פשוטה (איור 4:21), קערה מזווה (איור 5:21), ספלי פורצלן (איור 8:21, 10), קערה מפורצלן (איור 11:21), סירי בישול פערוריים (איור 1:22–3), סיר בישול / קנקן (איור 1:22, 4), קנקנים (איור 8:22–10) ומקטרת (איור 13:22). נמצאו חרוז מאבן(?), שבר טיח שעליו סימני בד וצבע, כנראה שרידי מחצלת או שטיח, מגל, יתד מתכת ופרסת סוס. שכבת ההרס הכילה גם עצמות בעלי חיים ושברי כלי זכוכית (להלן).
הקמת המבנה הצפוני תוארכה על סמך הממצא לתקופה העות'מאנית המאוחרת, וסביר כי הוא המשיך להתקיים בד בבד עם המבנה הדרומי עד שהכפר קולה ננטש בשנת 1948. בשנות ה-60 של המאה הכ' נהרס הכפר קולה באופן מכוון כחלק מהחלטת ממשלה (שי תשס"ג, ושם הפניות נוספות). טרם החפירה באזור נעשו בדיקות מקדימות ממערב למבנים אשר לא העלו דבר. מכאן כי שני המבנים שנחשפו בחפירה הם המערביים ביותר בכפר.
 
ממצא הזכוכית
בריג'יט אונונה
 
כמעט את כל ממצא הזכוכית מן החפירה — שעיקרו בקבוקים וכוסות, לצד זגוגיות חלון — נמצא בשטח D, וזמנו התקופה העות'מאנית המאוחרת וימי המנדט הבריטי, תאריכים התואמים את שאר הממצאים משטח זה. לעומת זאת, בשטחים A, B ו-C נמצאו רק שברי זכוכית ספורים, וגם הם מתוארכים ברובם המוחלט לתקופה העות'מאנית ואילך.
נמצאו רק שני שברים של כלים קדומים יותר. שבר קטן של ידית ושפה שנמצא על פני השטח בשטח A (100L, סל 1054) שייך לנר או לכלי קוסמטי מזכוכית ירקרקה, שזמנו התקופה הביזאנטית. בשטח B נמצא שבר שפה קטן (2018L, סל 2029) של קערה או בקבוק מזכוכית חסרת צבע, שעוטרה בשני חוטים אופקיים בצבע כחול; מרקם הזכוכית מרמז כי זמנו של הכלי בתקופה הממלוכית.
כן נמצאו על פני השטח בשטח A גושים רבים של זכוכית גולמית. זוהו בהם שתי קבוצות: 16 גושים בגוון ירקרק בהיר, הנושאים בליה חומה בהירה, שמרקמם עשיר בחורים קטנים (איור 24); ו-63 גושים כהים, כמעט שחורים, במגוון גדלים (איור 25). מאחר שכל הגושים נמצאו על פני השטח ומכיוון שלא נמצאו עדויות כלשהן לייצור זכוכית בעת העתיקה ולא נתגלו פריטים קדומים מוגמרים, יש להניח כי בסביבה הקרובה היה מפעל מודרני לייצור זכוכית שניצל את חלקו הדרומי-מזרחי של האתר להשלכת פסולת.
 
ממצא כלי נשק
אלכסנדר גליק
 
נמצאו 37 פריטי תחמושת (ר' נספח: טבלה 1), ובהם בעיקר כדורי שרפנל/מוסקט, 303 בריטי, מאוזר 7.92 מ"מ, NATO בקוטר 7.62 מ"מ ופרבלום 9 מ"מ. כן נמצאו כמה פריטים, שהיו אולי חלק מציוד צבאי. ברוב פריטי התחמושת שנמצאו זוהו הסוג, היצרן ותאריך הייצור.
 
כדור שרפנל/מוסקט (ר' נספח: טבלה 1: מס' 14:IV; 17; 19:II; 20; 21). התגלו ארבעה כדורים מסוג זה. לרוב קשה להבחין האם אלו כדורי שרפנל או כדורי מוסקט. עם זאת, בהסתמך על העיבוד התעשייתי האיכותי ועל זהות או דמיון בין הפריטים, נראה במידה רבה של ודאות שאלו כדורי שרפנל אשר שימשו בשנים 1917–1948.
 
כדור 303 בריטי. תחמושת עיקרית לרובים ומקלעים של האימפריה הבריטית בשתי מלחמות העולם. נמצאו עשרה פריטים (תשעה תרמילים וקליע), מהם פריט אחד תוארך למלחמת העולם הראשונה (ר' נספח: טבלה 1: מס' 6) ושמונה פריטים למלחמת העולם השנייה (ר' נספח: טבלה 1: מס' 1–5; 7:I, II; 8:I; 22). תרמיל מס' 7:I יוצר באיטליה הפאשיסטית; זו כנראה עדות לשוד שדות קרב בצפון אפריקה. שאר התרמילים יוצרו על ידי מגוון יצרנים של הקואליציה האנטי-נאצית במלחמת העולם השנייה: בריטניה, ארה"ב, דרום אפריקה, קנדה ואוסטרליה/ניו זילנד. סימני נקירה על כמה תרמילים מעידים כי הם נורו על ידי מקלעי ברן — מקלעים צ'כים שהיו נפוצים בצבאות האימפריה הבריטית במלחמת העולם השנייה ובשימוש כל הצדדים שהשתתפו במלחמת העצמאות בישראל.
 
כדור מאוזר 7.92 מ"מ. תחמושת עיקרית לרובים ומקלעים של גרמניה בשתי מלחמות העולם. לארץ היא הגיעה במלחמת העולם הראשונה כחלק מהאספקה לצבא העות'מאני, והפכה לתחמושת העיקרית שלו. בחפירה נמצאו שני תרמילים המתוארכים לשנים אלו (ר' נספח: טבלה 1: מס' 2, 3). תרמיל נוסף מתוארך לימי מלחמת העולם השנייה (ר' נספח: טבלה 1: מס' 4), והוא הגיע לאזור כנראה כתוצאה משוד של שדות קרב בצפון אפריקה. במלחמת העצמאות תחמושת זו הייתה בשימוש של כל הצדדים, ואף שימשה תחמושת עיקרית של מדינת ישראל בתחילת שנותיה. בחפירה נתגלו שלושה תרמילים המתוארכים לשנת 1948 (ר' נספח: טבלה 1: מס' 9; 10; 14:I). התרמילים יוצרו בצ'כיה, שהייתה הספקית העיקרית של מדינת ישראל לתחמושת מסוג זה.
 
כדור NATO בקוטר 7.62 מ"מ. תחמושת עיקרית של צבאות המערב למן שנות החמישים של המאה הכ', המשמשת גם היום. בחפירה הנוכחית נמצאו חמישה תרמילים מסוג זה. שניים מהם מתוצרת FN הבלגית (ר' נספח: טבלה 1: מס' 15:I; 16:I; שנים 1955–1956), ושלושת האחרים מתוצרת התעשייה הצבאית הישראלית (ר' נספח: טבלה 1: מס' 7:III; 8:III; 15:II; שנים 1958–1959), ומקורם כנראה מאימונים של צה"ל בסוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים. לפי סוג התרמילים, באימונים הללו נעשה שימוש נרחב בררנ"טים.
 
כדור פרבלום 9 מ"מ. זוהו חמישה פריטים, מהם שלושה תרמילים מתוצרת התעשייה הצבאית הישראלית (ר' נספח: טבלה 1: מס' 14:II; 17), שיוצרו בשנות החמישים ומקורם כנראה באימונים של צה"ל. כן התגלו תרמיל מתוצרת גרמניה (ר' נספח: טבלה 1: מס' 19:I) וכדור שלם מתוצרת איטליה (ר' נספח: טבלה 1: מס' 18:I), אולי מימי מלחמת העצמאות.
 
נמצאה גם תחמושת שלא זוהתה או תוארכה, הכוללת שלושה קליעים (ר' נספח: טבלה 1: מס' 8:II; 18:II; 23) ורסיס פגז (ר' נספח: טבלה 1: מס' 24). כן נמצאו מספר פריטים נוספים שהיו אולי בשימוש צבאי: טבעת פליז ששימשה לקשירת בדים ועורות (ר' נספח: טבלה 1: מס' 13:II), ציפוי פליז לחגורה (ר' נספח: טבלה 1: מס' 14:V) ומכסה למיכל ממתכת (ר' נספח: טבלה 1: מס' 16:II).
 
הממצאים הצבאיים שנחשפו בחפירה תוארכו לשלוש תקופות של פעילות צבאית במקום. (א) מלחמת העולם הראשונה, כנראה בין סוף שנת 1917 (מבצע לכיבוש ירושלים) לבין ספטמבר 1918 (פריצת קו 'שתי העוג'ות'); אחד מהתרמילים הגרמניים נמצא מתחת לרצפת המבנה הדרומי בשטח D ומתארכת אותו לשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה. (ב) מלחמת העצמאות; בחפירה נמצאו שמונה תרמילים המתוארכים לשנת 1948, וממקורות היסטוריים ידוע על סדרה של קרבות עזים שהתנהלו במקום במהלך מבצע 'דני' בשנת 1948. (ג) סוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים; נמצאו שבעה תרמילים, כנראה עדות לאימונים של צה"ל באזור שהסתיימו ערב מלחמת ששת הימים.
 
עצמות בעלי חיים
זוהר תורג'מן-יפה
 
מכלול עצמות בעלי החיים כולל 13 עצמות מזוהות (ר' נספח: טבלה 3) שהתגלו בשטח D. המינים השכיחים במכלול הם ממשפחת הכלביים (5N=; 38.4%), ובהם תנים, שועלים, כלבים וזאבים; במכלול לא זוהו עצמות אלו לרמת המין. המין השני בשכיחותו הוא הצאן (4N=; 30.8%). מינים אחרים המופיעים במכלול הם הארנבת, הצבי, הבקר והתרנגולת (1N=; 7.7% כל אחד), מהם התגלתה עצם אחת מכל מין.
על העצמות במכלול לא נראו סימני חיתוך או סימנים אחרים שנעשו על ידי אדם. כמו כן המכלול כולל מינים של חיות לא מבויתות (ארנבת, צבי וחלק מהכלביים). לכן נראה כי העצמות שייכות לבעלי חיים לא מבויתים שחיו באזור באופן חופשי בשילוב עם צאן מבוית.
 
בשטחים C–A נחשף העורף החקלאי והתעשייתי של הכפר. הפעילות בשטחים אלה כללה אגירת מים, כריית אבני בנייה, קבורה, ייצור יין ופעילות חקלאית נוספת. נחשפו גם קטעי דרכים ששימשו למעבר מהיישוב אל השטחים החקלאיים וביניהם. מרבית השרידים בשטחים אלה השתמרו גרוע והממצא בהם מועט ולכן קשה לתארכם. גם במקרים שבהם התגלו ממצאים, מקורם בדרך כלל בסחף. הממצא הקרמי כולל מעט שברי כלי חרס שחוקים מהתקופות הברזל, הפרסית, הרומית והביזנטית, ומרביתו מתוארך לתקופה העות'מאנית המאוחרת, אם כי ברוב המקרים אין הדבר יכול להעיד על תקופת הקמת המתקנים. נראה כי הממצא המועט שהתגלה בשטחים AC מספק טווח כרונולוגי לפעילות האדם בשטחים אלה ולהתיישבות בסביבה, וכי הממצא הרב מהתקופה העות'מאנית המאוחרת מלמד כי חלק מהמתקנים היו פעילים עד לעת זו. חלק מהמתקנים היו בשימוש זמן רב, ובהם למשל בורות המים, שבהם זוהו שלבי שימוש קדומים, כגון חיבור חציבות קדומות אל חלל הבור ואיטום פתחים קדומים, ושלבי שימוש מאוחרים, ובהם שימוש בבטון ומוטות ברזל בפי הבורות המלמדים כי הם שימשו עד המאה הכ' לסה"נ. על פני השטח נמצאו פזורות אבני פסיפס ששימשו כנראה במתקנים קדומים לתקופה העות'מאנית המאוחרת, שלא שרדו או שטרם נחשפו. פסולת ייצור וחומרי גלם של זכוכית שנמצאו פזורים על אדמת הסחף באזור הצפוני של שטח A מעידים על פעילות של ייצור זכוכית בקרבת מקום.
בשטח D נמצאו שרידי מבנים ששכנו בחלקו המערבי ביותר של הכפר, שהוקמו בתקופה העות'מאנית המאוחרת ובימי המנדט הבריטי וננטשו בשנת 1948. אפשר שהמכלול הצפוני שימש למגורים והמכלול הדרומי, שנבנה לאחר מלחמת העולם השנייה, שימש בריכה שהייתה חלק מהמערך החקלאי של הכפר. עיקר הממצא הקרמי, הזכוכית והמתכת בשטח מתוארך לתקופה העות'מאנית המאוחרת ולימי המנדט הבריטי. ממצא פריטי התחמושת מתוארך למלחמת העולם הראשונה, מלחמת העצמאות ולשנות החמישים של המאה הכ' לסה"נ, והוא עדות לקרבות שהתרחשו באזור.