תל גת חפר, שבתחומי היישוב משהד בגליל התחתון, מרוחק כ-6 ק"מ מצפון-מזרח לנצרת. התל מזוהה עם העיר גת חפר הנזכרת בספר יהושע יט:יג בתחומו של שבט זבולון. בסקרים שנערכו באתר תועדו שרידי התיישבות למן ראשית תקופת הברונזה הקדומה 1 ועד שלהי התקופה הביזנטית (Gal 1992). בחפירות שנערכו באתר נחשפו שרידי יישוב (כ-30 דונם) מתקופות הברונזה הקדומה והתיכונה והברזל 1 ושרידי עיר מבוצרת מתקופת הברזל 2 (Alexandre, Covello-Paran and Gal 2003 [איור 1: 1915-A]; Covello-Paran 2003 [איור 1: 2396-A]). בשנת 2011 נחשף קיר רחב המתוארך לתקופת הברונזה הקדומה 3 (יפה 2012 [איור 1: 6199-A]). בחפירה שנערכה בשנת 2015 בשוליים הצפוניים-מזרחיים של התל נחשפו שרידי קיר רחב (אולי חומה) מתקופת הברונזה התיכונה 2 וכן מכלול עשיר של כלי חרס מתקופה זו (פייג 2016 [איור 1: 7581-A]). במרחק כ-10 מ' ממזרח לחפירה הנוכחית נחשפו שרידי קירות מתקופות הברונזה התיכונה 2 והברונזה המאוחרת (איור 1: 8597-A). מדרום-מערב לתל נמצאו חרסים מתקופת הברזל ללא ממצא אדריכלי (אלכסנדר 2008 [איור 1: 5072-A]). סמוך למדרון המזרחי של התל נחשפה מערה מהתקופה הרומית (פורת 2006 [איור 1: 4157-A]). שטח התל גודר במסלעה למניעת סחף.

בחפירה הנוכחית נפתחו במדרון המערבי של התל שני ריבועי חפירה, דרומי וצפוני (50 מ"ר; איורים 2, 3). טרם החפירה הוסרה שכבת אדמה כבדה (0.8–1.1 מ' עובי) על ידי כלי מכני. נחשפו שרידי קירות שתוארכו לתקופת הברזל 2. מעל הקירות נחשף ממצא עשיר של כלי חרס מן התקופות הפרסית וההלניסטית.
 
הריבוע הדרומי
נחשפו שרידים דלים של שני קירות (102W, 105W). קיר 102 (5.75 מ' אורך, 0.7–0.9 מ' רוחב; איור 4) הושתת על שכבת אדמה מהודקת (108L) ונבנה בכיוון דרום-מזרח–צפון-מערב משתי שורות של אבני גוויל; הוא השתמר לגובה שני נדבכים. בחלקו הדרומי של הקיר נחשפה מפולת אבנים, ובקצהו הצפוני שולבו אבנים גדולות, כנראה במהלך תיקון או שיפוץ. ממזרח לקיר וצמוד לבסיסו (108L) התגלה ברובד אדמה כהה (103L) ממצא עשיר של שברי כלי חרס, שכלל כמויות גדולות של שפיות קנקנים ופערורים המתוארכים לתקופת הברזל 2. מקיר 105 (איור 5) השתמרו רק חלק מהאבנים לגובה מרבי של שני נדבכים; לא ברור אם הוא ניגש לקיר 102. מדרום לקיר 105 נחשפה שכבת אדמה כהה (106L) ובה נמצאו שברי כלי חרס, ובהם בעיקר סירי בישול וקנקנים מתקופת הברזל 2. מתחת להצטברות כלי החרס מתקופת הברזל (103L, 108L) נחשפו שתי שפיות קנקנים מתקופת הברונזה התיכונה 2.
מעל שרידי הקירות נחשפה שכבה של אבנים קטנות (101L), שקשה לתארכה בוודאות. על גבי שכבת האבנים נחשפו שברי כלי חרס אחדים מתקופת הברזל ושתי קערות בזלת (להלן, איור 2:10, 3). בנוסף נמצאו על פני השטח חרסים אחדים מתקופות הברונזה הקדומה 2 והברונזה התיכונה 2 שמקורם כנראה ביישוב שעל התל.
 
הריבוע הצפוני
בחלקו המערבי של הריבוע נחשפו שרידים דלים מאוד של קיר בכיוון צפון–דרום, שהשתמר לגובה נדבך אחד, כנראה המשכו של קיר 102 מהריבוע הדרומי. הוא נבנה על שכבת אדמה מהודקת (107L; איור 6) מעל קרקע בתולה. ממזרח לקיר נחשפה שכבה עבה של אדמה חומה (104L), שהכילה חרסים מהתקופות הפרסית וההלניסטית; אין אפשרות לייחס אותה לקיר. מעל שכבה 104 נחשפה שכבת אבנים קטנות (100L), כנראה המשכה של שכבת אבנים 101 מהריבוע הדרומי; בחלקו המזרחי של הריבוע שכבה 100 עבה יותר. בשכבה 100 התגלו מעט חרסים מהתקופות הפרסית וההלניסטית, ובהם אמפורה וידית רודית.
 
הממצא
נחשפו שברי כלי חרס מתקופות הברונזה הקדומה, הברונזה התיכונה, הברזל, הפרסית וההלניסטית, וכן כלי אבן אחדים. כלי החרס מתקופת הברזל מתארכים את השרידים האדריכליים, ואילו שאר הכלים מייצגים נוכחות בראש התל (התקופות הקדומות) ובשוליו (התקופות הפרסית וההלניסטית). להלן יובא מדגם מייצג של הכלים מתקופות אלה.
 
תקופת הברונזה הקדומה 2. כלי החרס נחשפו על פני השטח ללא הקשר אדריכלי, ונראה שהם נסחפו מראש התל. התגלו טסים (איור 1:7, 2), שבר קנקן (איור 3:7) ופערור (איור 4:7). הטסים מחופים אדום וממורקים, ונפוצים בתקופת הב"ק 2 (בעיקר הטיפוס הממורק). כלים דומים נחשפו בראש תל גת חפר ובתלי העמק, כגון תל קשיש ותל בית ירח (Covello-Paran 2003: Fig. 17:5, 6; Ben-Tor and Bonfil 2003: Figs. 37:6, 7; 40:4–7; Eisenberg and Greenberg 2006: Fig. 8.84:2). טס מס' 2 עוטר בדגם רשת; עיטור זהה נמצא בתל בית ירח (Paz 2006: Fig. 7.31:5) ובתל קשיש (Ben-Tor and Bonfil 2003: Fig. 36:2). שבר הקנקן עשוי מחומר גס והוא נושא עיטור דקור, המאפיין כלי אגירה גדולים. עיטורים זהים נמצאו על גבי קנקנים בתל בית ירח (Eisenberg and Greenberg 2006: Fig. 8.61:8, 8.62:8; Paz 2006: Fig. 7.32:5). לפערור שפה מעובה; כלים זהים נחשפו בתל בית ירח (Covello-Paran 2003: Fig. 9:9; Eisenberg and Greenberg 2006: Fig. 8.72:9).
 
תקופת הברונזה התיכונה 2. על פני השטח וכן בתחתית לוקוס 103 נמצאו חרסים מעטים, הכוללים שברים של כלי אגירה בלבד (איור 5:7–7), האופייניים לתקופת המעבר מהברונזה התיכונה 2א'–ב' לברונזה התיכונה 2ב'. לכלים אלה מפתח רחב ושפה מעובה. מכלולים דומים נחשפו בתל קשיש, שכבה IXA–IXC (Ben-Tor and Bonfil 2003: Figs. 79:6, 80:6, 86:23) ובתל יקנעם, שכבות XXIIIXXII (Livneh 2005: Figs. II.18, II.24:1–18).
 
תקופות הברזל 2א'–ב'. התגלה מכלול כלים עשיר ביותר, שמוצאו בעיקר מרובד האדמה שבין קיר 102 לקיר 105 וכן משכבת האבנים הסמוכה לפני השטח. במכלול קערות (איור 1:8, 2), קדרות (איור 3:8–6), סירי בישול (איור 7:8–9), פך בישול (איור 10:8), קנקנים (איור 11:8–15) ובסיס פכית (איור 16:8). הקערות כוללות קערה מזווה ומחופה אדום (איור 1:8) וקערה שלה דפנות מעוגלות (איור 2:8). מכלול דומה נחשף בבית שאן בשכבות P-7 ו-b1-S (Mazar 2006: Pl. 27:10, BL 52, Pl. 6:9, BL 53). הקדרות כוללות קדרה ששפתה מעובה (איור 3:8) ולה פרופיל דומה לסירי בישול, קדרה מזווה ששפתה משולשת (איור 4:8) וגם לה פרופיל דומה לסירי בישול וקדרות דמויות חבית (איור 5:8, 6). קדרות זהות מכל הטיפוסים נחשפו בבית שאן בשכבות P-8, P-8a, S-1b (Mazar 2006: Pls. 11:15–16 KR51, 19:12 KR52; 19:16 KR55). בכלי הבישול הובחנו שלושה טיפוסים המאפיינים את התקופה: סירי בישול ששפתם משולשת (איור 7:8, 8), המאפיינים את ראשית תקופת הברזל 2א'; סירים ששפתם מרוכסת (איור 9:8); ופך בישול (איור 10:8). כלי בישול זהים נחשפו בכל אתרי הצפון, כגון בית שאן בשכבות P-8, P-8a, S-1b (Mazar 2006: Pl. 20:6–13) ויוקנעם בשכבות XIII–XII (Zarzecki Peleg 2005: Fig. 1.75:26–36). הקנקנים מתוארכים לסוף תקופת הברזל 2א', ובהם קנקנים שצווארם גבוה, בבסיס הצוואר רכס מודגש ושפתם מעובה (איור 11:8–13), קנקן שצווארו קצר ושפתו פשוטה (איור 14:8) וקנקן-פערור (איור 15:8). מכלול קנקנים דומה נחשף בשכבה P-7 בבית שאן במבנה 28636 (Mazar 2006: Pls. 36:3. 37:3, 38:3–5). בסיס הפכית אופייני לתקופת הברזל 2ב' (איור 16:8), והוא נחשף צמוד לקדרה (איור 3:8).
בלוקוסים המתוארכים לתקופת הברזל 2 נחשפו פריטי אבן אחדים, הכוללים אבן שחיקה מבזלת (איור 1:10) ושתי קערות מעוגלות (איור 2:10, 3) ששימשו כנראה לכתישה.
 
התקופה הפרסית. כל כלי החרס נמצאו מרוכזים אחד מעל השני סמוך לשורת אבנים שנחשפה בדופן הדרומית-מזרחית של הריבוע הצפוני. המכלול כולל בסיסי מורטריה (איור 1:9, 2), קנקן שלו כתף מזווה (איור 3:9) וקנקנים נוספים (איור 4:9–6). כלים דומים נחשפו בשכבות מן התקופה הפרסית ביקנעם, בתל דור ובאתרים אחרים (Cimadevilla 2005: Fig. IV.4:3, IV.12:10, 11; Stern 1995: Figs. 2.8:5, 2.10:13).
 
התקופה ההלניסטית. נמצאו מעט חרסים על פני השטח, סמוך לכלי החרס מהתקופה הפרסית, והם כוללים בסיס קערה (איור 7:9), השייך כנראה לקבוצת הקערות ששפתן נוטה פנימה המופיעות לראשונה במחצית הראשונה של המאה הד' וממשיכות לפחות עד שלהי המאה הב' לפסה"נ (Guz-Zilberstein 1995:289–290, Type BL 8, Fig. 6.1); אמפורה (איור 8:9) שמקורה בקנידוס, והיא מתוארכת למאה הג' לפסה"נ (פינקלשטיין; מידע בעל-פה); ידית אמפורה (איור 9:9), שמוצאה מרודוס ועליה שתי אותיות שלא התאפשר לזהות בהן אֶפּוֹנים, ותוארכה לרבע הראשון של המאה הב' לפסה"נ (פינקלשטיין, מידע בעל-פה); ובסיסי אמפורות (איור 10:9, 11), שמוצאן מרודוס ומקנידוס (בהתאמה).
 
תוצאות החפירה וחפירות נוספות שנערכו בתל מלמדות כי התקיימה בתל התיישבות לאורך תקופת הברונזה הקדומה ששיאה בתקופת הב"ק 3, אז הוקפה העיר בחומה והייתה חלק משרשרת יישובים לאורך נחל ציפורי (Gal 1992:54–55). ממצא החרסים המועט מתקופות הב"ק 2 והב"ת 2 שנמצא בחפירה נסחף כנראה מהיישוב ששכן על התל. שרידיהם הדלים של הקירות מתוארכים לתקופת הברזל, אך מהותם אינה ברורה. ריכוז החרסים מהתקופות הפרסית וההלניסטית מלמד כנראה על התיישבות מאוחרת בשולי התל. תקופות אלו אינן מיוצגות בראש התל וזהו מדגם חרסים ראשון המעיד על נוכחות במקום.