מתחם אגם טבריה משתרע מדרום לחומת העיר מהתקופה העות'מאנית, מצפון למלון רימונים גלי כנרת וכ-30 מ' ממערב לחוף חורי שעל שפת ים כנרת. בחפירות שנערכו בעבר במתחם ובסביבתו הקרובה נחשפו שרידים המתוארכים למן התקופה הרומית הקדומה ועד התקופה העות'מאנית (פייג תשמ"ב; דר ואדן-ביוביץ תשמ"ג; סטפנסקי 2007; הרטל 2008; הרטל והראל 2013; זינגבוים, אהרוני ואבשלום-גורני תשע"ט). לחפירה הנוכחית קדמה בשנת 2017 חפירת בדיקה בהיקף של ארבעה ריבועים (הרשאה מס' 7881-A).

בחפירה, שהוגדרה חפירת הצלה לפני כיסוי לדורות, נפתחו 182 ריבועים (כ-4.5 דונם; איורים 1–3) והיא התמקדה בשכבות המאוחרות. התגלו שרידים אדריכליים וממצאים רבים המתוארכים לתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הח'–הי"א לסה"נ).
 
בחפירה נחשפו שרידים של מבנים רבים, רחבות, רחובות מרוצפים, פריטים אדריכליים, מתקני תעשייה לייצור נרות חרס, כלי חרס ואולי אף זכוכית, תעלות מים ומחסנים. המבנים שנחשפו שימשו בחלקם למגורים ובחלקם לתעשייה קלה. מבנים אלה הושתתו בחלקם על קירות קדומים ולעתים הם חותכים אותם. בשרידי המבנים הובחנו שתי שיטות בנייה עיקריות, שיוחסו לשני שלבי בנייה במהלך התקופה האסלאמית הקדומה. לשלב הקדום יוחסו קירות (0.6 מ' רוחב) שנבנו היטב מאבני בזלת גדולות מהוקצעות שלוכדו בטיט לבן. לשלב המאוחר יוחסו קירות שנבנו ברישול על הקירות מהשלב הקדום משתי שורות של אבני גוויל קטנות או בינוניות, שלוכדו לעתים בטיט בוץ. להלן יתוארו שרידי מבנה הבולט במערבו של השטח, בורות ספיגה, תעלת מים, סטילובט וקטעי ריצוף, מחסנים, באר ורחבה מרוצפת וכבשן.
 
שרידי מבנה. בצדו המערבי של השטח בלטה גבעה מעל פני שטח החפירה, ונחשפו בה שרידים של מבנה מסיבי (כ-6.5 × 10.0 מ'; איור 4), שלו שני פתחים. הפתח האחד נקבע בחלקו הצפוני-מזרחי של המבנה, ואליו הובילה סמטה, והפתח השני נקבע בחלקו הדרומי-מערבי של המבנה, ואליו הוביל גרם מדרגות. למבנה חדר מרכזי (1.5 × 3.0 מ') שבצדו המערבי נבנה ספסל אבן צמוד לקיר. ממערב לחדר המרכזי נחשף בור ספיגה במפלס נמוך יותר (להלן), ונמצאו בו כמה פכים ופכיות המתוארכים לתקופה העבאסית. ממזרח לחדר המרכזי נחשף חדר נוסף. מצפון לשני החדרים ולבור הספיגה נחשפו שלושה חדרים קטנים יותר. על רצפת החדר המערבי מבין החדרים הללו התגלתה גולת הכותרת של החפירה: מטמון נדיר של עשר תבניות תמימות לייצור נרות חרס, העשויות מחרס ומעוטרות במגוון דגמים גיאומטריים וצמחיים (איור 5). בחפירה התגלו נרות חרס רבים, ונראה שחלקם לא היה בשימוש. אחד הנרות תואם לאחת התבניות, עדות לבית יוצר לנרות חרס בקרבת מקום. כן נמצאו במבנה נר ארבעתן עשוי מאבן סבון (סטיאטיט) ונר הנושא את השם אללה בערבית. באחד מחדרי המבנה, ממערב לחדר שבו התגלו התבניות, התגלה באתרו פיטס שלם שכוסה באבן ריחיים מבזלת (איור 8, להלן). פיטס זהה התגלה בשנת 1998 בחפירות במכון הטיהור הדרומי של טבריה, במרחק כ-500 מ' מדרום לחפירה הנוכחית (Hirschfeld and Gutfeld 2008), באתר בית הברונזות. באתר זה התגלו שלושה פיטסים ובהם מטמון ברונזה המתוארך לתקופה הפאטימית (המאה הי"א לסה"נ), ערב הכיבוש הצלבני. הפיטס שנמצא בחפירה הנוכחית לא הכיל דבר פרט לאדמה.
 
בורות ספיגה. בשטח החפירה נחשפו שישה בורות ספיגה מדופנים אבן שלהם פתחים עגולים (0.3–0.4 מ' קוטר). בשניים מהם אף נמצאו אגני בזלת עגולים שבתחתיתם פתח, ששימשו מעין אסלות. הבורות לא נחפרו בשל סכנת התמוטטות, אך בור אחד נותר ריק ועומקו הגיע ל-3.5 מ'. בתחתית הבור הובחנה שכבת בוץ, שמקורה במפלס מי הכנרת. באחד הריבועים נחשף דיפון האבנים של הבור מבחוץ, לרבות אגן הבזלת על הפתח (איור 6).
 
תעלת מים. את מרבית שטח החפירה חוצה לאורך עשרות מטרים תעלת מים (1 מ' רוחב, 1 מ' עומק), המוליכה מדרום-מערב לצפון-מזרח אל הכנרת. התעלה נבנתה משני קירות (0.2 מ' רוחב) שטויחו בטיח הידראולי אפור עבה וקורתה בלוחות של אבני בזלת. פנים התעלה (כ-0.6 מ' רוחב) התגלה מלא באדמה ובכלי חרס המתוארכים לתקופות העבאסית–הפאטימית. המידות המרשימות של התעלה והקירוי שלה מלמדים כנראה כי היא שימשה תעלת ניקוז עירונית לשפכים וגשם שהוליכה אל הכנרת.
 
סטילובט וקטעי ריצוף. בחלקו המערבי של השטח נחשפו סטילובט בכיוון צפון–דרום ולאורכו שבעה בסיסי אבן בזלת מרובעים (פדסטלים; 0.55 × 0.55 מ', 1.45 מ' גובה; איור 7), שהונחו במרחק קבוע של 2.2 מ' האחד מהשני. על אחד הבסיסים נמצאה באתרה אבן בסיס קשת, שממנה יצאו קשתות לשני כיוונים, ועל כן אפשר לשחזר בוודאות קשתות בין בסיס לבסיס. משני צדי הבסיסים, ממזרח וממערב, נחשפו קטעי ריצוף עשויים לוחות בזלת. הריצוף ניגש אל חלקם העליון של הבסיסים, כמטר מעל לתחתיתם, ועל כן הוא מאוחר להם. נראה אם כן, כי על אף שהריצוף מתוארך לתקופה האסלאמית הקדומה, הרי שהסטילובט והבסיסים קדומים יותר ושימשו כאן בשימוש משני.
 
מחסנים. נחשפו שני מחסנים תת-קרקעיים (1 × 2 מ'), שטויחו בטיח בוץ עבה וקורו בלוחות בזלת מלבניים גדולים. סמוך לאחד המחסנים, בתחתית גרם מדרגות המוביל אל בית התבניות ממערב, התגלו שני מתקני אגירה חצובים, האחד באבן בזלת והשני באבן גיר קשה.
 
באר ורחבה מרוצפת. בחלק הצפוני של החפירה התגלתה באר (כ-3.5 מ' עומק) מדופנת באבנים, היורדת עד למפלס פני הכנרת. הבאר נבנתה בקצה המערבי של רחבה מרוצפת בלוחות אבני בזלת, שעליה נמצאה מפולת של פריטים אדריכליים, בעיקר עמודים קטנים וכותרות (איור 8). שכבת המפולת היא עדות לרעידת האדמה של שנת 1033, שבמהלכה חרבה טבריה ולאחריה ניטש אזור החפירה.
 
כבשן. נחשף כבשן ובו עשרות מוטות גליליים מוארכים מחרס (איור 9). מוטות דומים נמצאו בחפירות בעבר, כגון טבריה (Stern 1995), רמלה (Gutfeld 2010) וציפורי, אך כאן נמצאה כמות גדולה שלהם בתוך הכבשן, כנראה כתוצאה מקריסת הכבשן כלפי פנים. מחקר ראשוני מעלה כי כבשן מטיפוס זה מוכר בעולם, אך לא תועד עד כה בארץ. נראה כי בכבשן זה ננעצו המוטות בקירות הפנימיים של הכבשן ועליהם הונחו כלי חמר קטנים כגון קערות, פכיות ונרות, בניגוד לנהוג בכבשנים אחרים שבהם המוטות שימשו להפרדה בין כלי החרס בתהליך הצריפה.
 
זוהי סקירה ראשונית של חפירת ההצלה במתחם אגם טבריה. בחפירה נחשפה אחת משכונותיה הצפוניות של העיר מהתקופה האסלאמית הקדומה, המתוארכת בעיקר למאות הח'–הי"א לסה"נ. שכבת המפולת המתוארכת למאה הי"א לסה"נ מספקת את התאריך המאוחר ביותר לעיר בתקופה הפאטימית (terminus post quem); לא נמצאו ממצאים המאוחרים לה.