שטח החפירה נמצא בינות למבני מגורים שבסביבתם נערכו חפירות בעבר (אבשלום-גורני תשנ"ז; שטרן ושלבי-עבאס תשנ"ז; טצ'ר תשס"א; Hartal 1997). טרם החפירה נערכו בשטח בדיקות באמצעות כלים מכניים, שבמהלכן הוסרה שכבת פני השטח עד לעומק כ-2 מ' מתחת למפלס הרחוב.

נפתח ריבוע אחד (6 × 7 מ', 3 מ' עומק חפירה; איורים 2–4), ונחשפו חלק מקידמה בחומה החיצונית של עכו בתקופה הצלבנית ומצפון לה מילויי אדמה של חפיר הצמוד אליה. כן התגלה בחפירה, בעיקר במילויי האדמה של החפיר, ממצא רב, הכולל בעיקר שברי כלי חרס (ר' נספח 1), מטבעות (ר' נספח 2) ומעט פריטים אדריכליים; הוא תוארך ברובו, בנוסף לתקופה הצלבנית, לתקופה ההלניסטית ובמיעוטו לתקופות הרומית והביזנטית–האסלאמית הקדומה. לאחר חשיפת קטע החומה הורחבה החפירה דרומה (1.5 × 4.0 מ') במטרה לחשוף את המשך החומה. החפירה הופסקה עם הגעתה לקרקע סטרילית או למי תהום.
 
התקופה ההלניסטית. עיקר הממצא, המתוארך למאה הב' לפסה"נ, התגלה במילויי האדמה מעורב בממצאים מאוחרים יותר, בעיקר מהתקופה הצלבנית. נתגלה ממצא קרמי עשיר המתוארך למאות הד'–הא' לפסה"נ, הכולל בין היתר כ-100 ידיות נושאות חתימות, רובן המוחלט של אמפורות רודיות, המתוארכות לסוף המאה הג' – המאה הב' לפסה"נ. כן נמצאו שישה מטבעות מהתקופה ההלניסטית (נספח 1:2–6), רובם מהמאה הב' לפסה"נ. בתחתית החפירה צמוד לחתך המערבי התגלו שתי אבני גזית גדולות (29L, סלים 149, 150; איורים 3, 5), שמקורן אולי במבנה ציבור (הלניסטי או רומי) והן נסחפו לאזור זה בשטח החפיר. שתי האבנים יצרו הפרדה טבעית בין מילוי חול לבין מילוי אדמת ביצה.
 
התקופה הרומית. התגלה ממצא מועט מן התקופות הרומית הקדומה–מאוחרת; רובו התגלה בחלק התחתון של מילויי האדמה, סמוך למי התהום (26L). נתגלו שלושה חלקים תחתונים של עמודים מאבן גיר מעוטרים בפרופילים אופקיים בקטע התחתון של העמוד (איורים 6–8). עמודים אלה מתוארכים על סמך הסגנון והעיטור לתקופות ההלניסטית–רומית הקדומה.
 
התקופות הביזנטית–האסלאמית הקדומה. התגלה ממצא כלי חרס דל ומטבע יחיד (נספח 9:2).
 
התקופה הצלבנית. השרידים והממצאים מתקופה זו הם העיקריים בשטח החפירה. קטע החומה שהתגלה כולל פינה של שני קירות (11W, 17W; 0.2–0.3 מ' רוחב, 3.4 מ' גובה; איור 9), שנבנו מאבני כורכר מסותתות בסיתות אלכסוני ועובו מחוץ באבני גוויל מכורכר בינוניות–קטנות (13L, 25L; 0.9 מ' רוחב, 3.4 מ' גובה; איור 10). העיבוי מעמיק יחד עם הקירות עד ליסודותיהם ונועד לתמוך בקירות בשל השיפוע הקל שלהם. בחתך 3–3, צמוד לקיר 11, נחשפה תעלת היסוד של הקיר. מדרום לקיר 11 נחשפו שרידי תשתית של שתי רצפות כורכר כתוש (20L, 22L; איור 11) שניגשו לקירות. בשטח שבין שני הקירות לחתך הדרומי של הריבוע (15L) התגלתה מפולת של אבני הקירות. ההתמוטטות אירעה זמן מה לאחר נטישת החומות, שכן אבני המפולת לא נמצאו הישר על מפלס החיים העליון (20L), אלא על שכבת אדמה דקה (כ-6 ס"מ עובי). בראש הקירות שנותרו לעמוד הובחנו סימני שדידה ועקירה רבים של אבנים. בין אבני המפולת ומתחתיה נמצאו שברי כלי חרס המתוארכים לתקופה הצלבנית. שני הקירות מתוארכים על סמך הממצא הקרמי לתקופה הצלבנית. בנייתם של הקירות, מיקומם הגיאוגרפי וכיוונם, מובילים להנחה כי הם היו חלק מקידמה שבלטה מתוך החומה החיצונית של העיר הצלבנית, וכי מילויי האדמה מצפון להם הם חלק מהחפיר.
 
בחפירה זו, בדומה לחפירות נוספות באזור, התגלה ממצא עשיר מהתקופה ההלניסטית, ללא הקשר אדריכלי וללא הקשר סטרטיגרפי ברור. העוצמה של פריטי הייבוא מהתקופה ההלניסטית, שברי העמודים ופריטים אדריכליים נוספים מחזקים את ההנחה כי סמוך לשטח החפירה שוכן מבנה ציבור מהתקופה ההלניסטית או מהתקופה הרומית הקדומה שטרם נחשף.
מן התקופה הצלבנית התגלו שרידים מקידמת החומה והחפיר הצמוד אליה; מיקומם וכיוונם מאשר את הנחתו של בנימין קידר לגבי תחום העיר ותוואי החומה החיצונית של עכו בתקופה הצלבנית (Kedar 1997:158–159, Plan 4). הצעת שחזורו בקטע זה של החומה תואמת במדויק לתוצאות החפירה. אפשר למקם את החפירה במרחק כ-90 מ' ממזרח לנקודה 1Q המופיעה בתכניתו של קדר. זהו הקצה המזרחי של החפיר ההיקפי שניכר בתצלומי אוויר משנת 1945, עליהם הסתמך קידר בשחזורו (Kedar 1997:158, Plan 4, 172–173).