תקופת בית ראשון (המאות הח'-ראשית הו' לפסה"נ). בפינה הצפונית-מזרחית של האתר נחשפו קטעי יסודות של קירות ומילויי עפר. במרכז השטח נמצא מיתקן רבוע חצוב בסלע שייעודו לא ברור. הממצאים מהתקופה כוללים כמות גדולה של שברי כלי חרס, שברי צלמיות חרס ומשקולת אבן.

 

תקופת בית שני (התקופה ההרודיאנית, המאה הא' לסה"נ). שרידים מתקופה זו נמצאו במרכז ובמערב השטח. נמצאו שלושה מקוואות חצובים בסלע. לאחד המקוואות מתאר לא רגולרי והסלע הטבעי שימש חלק מתקרתו. הוא יצא מכלל שימוש במהלך המאה הא' לסה"נ ונסתם בעפר שהכיל שברי כלי חרס, אבן וזכוכית. על המקווה נבנה מבנה שממנו נותרו רק קטעים של קיר חדר ורצפת עפר כבוש. על גבי הרצפה נמצאה מפולת של אבני בנייה מסותתות, שרידי קורות עץ מפוחמים ושברי כלי חרס, ככל הנראה עדות לחורבן של שנת 70 לסה"נ.

 

התקופה הביזנטית. בדרום-מערב שטח החפירה נתגלו שני קטעי ריצוף (10 מ' אורך כולל, 3.7 מ' רוחב). הריצוף נתון בין שתי דופנות סלע חצובות ומושתת ישירות על הסלע ועשוי לוחות אבן גדולים מהוקצעים היטב שנמצאו שחוקים וסדוקים מאוד עקב שימוש ממושך (איור 1). הריצוף עולה בשיפוע מתון ממערב למזרח. צדו הדרומי וקצהו המזרחי נהרסו בבנייה מאוחרת. הוא זהה באופי בנייתו לריצוף הקרדו שנחשף על ידי אביגד ברובע היהודי, במרחק של כמה מטרים מהקצה המערבי של שטח החפירה. זהו שריד של רחוב שיצא מהקרדו ועלה מזרחה לעבר כיכר 'החורבה' של היום (ממזרח לבית הכנסת 'החורבה').

           

הסלע בקצה המערבי של שטח החפירה גבוה בכ-3.5 מ' מריצוף הקרדו שממערב לו. מסתבר שתוואי הקרדו בקטע זה נחצב כולו בסלע, שנותר עומד לגובה ניכר משני צדדיו.

 

התקופות המאוחרות. שרידי בנייה מן התקופה הערבית הקדומה ועד לתקופה העות'מאנית נתגלו בדרום ובמזרח שטח החפירה וניכרים בהם כמה שלבי בנייה הכוללים קירות, בור מים, תעלות מים, מיתקן תעשייתי ומילוי עפר. יסודותיהם, בעיקר אלו החצובים בסלע, פגעו קשות בשרידי התקופות הקודמות.

 

בתקופה הממלוכית שוקם הקיר שתוחם את צדו הצפוני של הרחוב הביזנטי. השימוש ברחוב נמשך בראשית התקופה ובמהלכה יצא משימוש והצטברו עליו ערמות אשפה ועפר לגובה של 2 מ'. בצדו הצפוני של הקיר התוחם שולב מיתקן תעשייתי חצוב בסלע שגרם מדרגות צר ירד אליו. במילויי האשפה והעפר שעל גבי הריצוף ובמיתקן נתגלו ממצאים רבים, בהם כלי חרס, זכוכית ועוד.