שטח A. נחשפו במלואם חמישה-עשר פירים חצובים (1.3–1.5 מ' רוחב, 1.2–1.5 מ' עומק) וחמישה אגנים עמוקים חצובים. ברבים מן הפירים נחצבה באחת מפינותיהם מדרגה קטנה חצובה, לעתים נחצבו שתיים ובמקרה אחד אף חמש מדרגות. בתחתית הפירים התגלו פתחים, שהוליכו אל חדרי קבורה תת-קרקעיים: בשבעה פירים התגלה פתח אחד בלבד (איור 2), בחמישה פירים התגלו שני פתחים (איור 3) ובשני פירים התגלו שלושה פתחים (איור 4). מידות הפתחים קטנות מאוד (כ-0.35 מ' רוחב, 0.5 מ' גובה), במיוחד בהתחשב בצורך להוציא דרכם את פסולת החציבה בעת חציבת חדרי הקבורה ולהעביר בהם את המת ואת מנחות הקבורה כדי להניחם בחדרי הקבורה. חזיתות הפתחים פשוטות בדרך כלל, אך יש שעוצבה בהן מגרעת, שנועדה לדמות מזוזות ומשקוף של דלת (איורים 2, 5). שמונה פתחים נמצאו חסומים באבני הסגירה המקוריות: לוחות אבן גדולים, עגולים או רבועים (איורים 3, 6). שניים מפתחים אלה לא הובילו לחדרי קבורה אלא למעברים קצרים ללא מוצא; אורכו של האחד (149L) כ-0.3 מ', ושל האחר (144L) — 0.8 מ', ודומה כי חציבם לא הושלמה.
 
שטח B. נחשפו במלואם שישה פירים חצובים של מערות קבורה ואגן אחד עמוק חצוב. בדומה לשטח A, מספר הפתחים בתחתית הפירים המוליכים אל חדרי קבורה תת-קרקעיים נע בין אחד לשלושה.
 
עד היום נחשפו בשטחים A ו-B 21 פירים של מערות קבורה, ובהם בסך הכל 33 פתחים, המוליכים כנראה לחדרי קבורה; נוסף על אלה יש למנות את שלושת פירי הקברים וחמשת חדרי הקבורה משטח C. רק מקצת מחדרי קבורה אלה נחפרו במלואם; רוב הקברים לא נחפרו בשל קוצר הזמן, תקציב מוגבל והפרעות של אנשי אתרא קדישא. כן נחשפו בשטחים A ו-B שישה אגנים חצובים (איור 7) וסימני חציבה רבים על פני הסלע סביב הפירים (איור 8). ברור כי שרידים אלה הם רק קטע אחד משדה קבורה נרחב, שגבולותיו עדיין לא ידועים. שרידים של פירי קברים נוספים הובחנו בסלע האם סביב האתר. סמוך לכמה מהפירים שנחפרו הובחן משטח סלע מסותת ששימש מצבה. ברחבי האזור מסביב לאתר הובחנו משטחי סלע קטנים מסותתים, דומים במתארם, שסימנו כנראה את המיקום של קברי פיר נוספים.
שדה הקבורה נשדד עוד בעת העתיקה ביסודיות ובשיטתיות. עדות לכך נמצאה בפריצות מכוונות של תקרת הסלע בחמישה חדרי קבורה (שלושה בשטח A, ואחד בכל אחד משטחים B ו-C). עדות נוספת היא שכמעט לא נותר בשטח ממצא מתארך, אף שהמילויים בחדרי הקבורה נחפרו בזהירות ונופו ברשת של 1 × 1 ס"מ. אף על פי כן, דומה כי יש בממצא המועט כדי לתארך את שדה הקבורה לתקופת הברונזה הביניימית (2400–2000 לפסה"נ). ממצא זה כולל סיר בישול כמעט שלם הנושא עיטור חבל שנמצא במעבר 144, שבר בסיס קנקן שנמצא בחדר קבורה 142, שאליו מוביל פיר 125 (איורים 2, 9), וכן שלושה פריטי ברונזה — מסמרת, סיכה/מחט וקטע מיריעה מקופלת האחוזה במסמרת נוספת — שנמצאו אף הם בחדר קבורה 142. גם שרידי הנקברים דלים: בחדר קבורה 142 נמצאו כמה עצמות מופרעות של נקבר בוגר יחיד, שמינו אינו ידוע, לצד עצמות ספורות של בעלי חיים, ובמילוי בתוך פיר 127 נמצא שבר גולגולת של בוגר.
עם הסרת אבני הסגירה שנמצאו באתרן בפתחיהם של חמישה חדרי קבורה בשטח A התברר כי בכל החדרים הללו הצטברה במשך אלפי שנים אדמה אדומה, דחוסה מאוד, שנסחפה פנימה למרות אבני הסגירה. חדר קבורה 142, שנמצא אף הוא חסום באבן סגירה, ופיר 125 שהוביל אליו נמצאו מלאים חלקית באדמה. מאחר שלא נמצאה פריצה בתקרה של חדר קבורה 142, נראה כי שודדי הקברים חדרו לחדר הקבורה דרך הפתח בתחתית הפיר, וכי הפיר מולא באדמה רק לאחר השוד; אם כך, דומה כי אבן הסגירה הוחזרה למקומה בתום השוד.
עומקם של ארבעה מן הפירים (112L, 113L, 301L, 309L) כפול בממוצע מזה של יתר הפירים בשדה הקבורה. בפירים אלה, הפתחים המוליכים אל חדרי הקבורה והחדרים עצמם גדולים יותר, ותקרתם גבוהה יותר (איור 10) בהשוואה לחדרי הקבורה שנקשרו לפירים האחרים. כל הארבעה נמצאו ריקים, ללא כל הצטברות אדמה. רובה משחק וג'ריקן מפלסטיק, לצד ממצאים אחרים שנתגלו בהם, מעידים כי חללים תת-קרקעיים אלה שימשו מחסה לרועים במאה הכ' לסה"נ, ואולי משמשים לכך גם כיום. באחד מחדרי הקבורה הללו נחצב עמוד לתמיכת התקרה (איור 11). פרט לעומקם, פירים אלה דומים מאוד ליתר הפירים במידותיהם ובסגנונם, לרבות המדרגות הקטנות. לפיכך, יש להניח כי גם הם נחצבו בתקופת הברונזה הביניימית, וכי חדרי הקבורה הגדולים שלהם שימשו לקבורות מרובות, שלא כמו החדרים הקטנים ששימשו כנראה לקבורת יחיד.
דומה כי יש לקשור את ששת האגנים העמוקים שנתגלו סמוך לפירים לטקסי קבורה שנהגו באתר. אין אלה פירים שחציבתם לא הושלמה, שכן הם רחבים מן הפירים, וחתכם דמוי חרוט — קוטרם הולך וצר כלפי תחתית האגן.
 
נראה כי שדה הקבורה נשדד זמן לא רב לאחר שיצא מכלל שימוש, שכן השודדים שפרצו את תקרות הסלע של חדרי הקבורה הכירו כנראה את המקום. עדות אפשרית נוספת לכך היא שכרייתם של כמה מן הפירים והמעברים לא הושלמה. הממצא המתארך מועט, אך מצביע בוודאות על תאריך בתקופת הברונזה הביניימית (סביב 2400–2000 לפסה"נ). פרט ליישוב אחד מתקופה זו, שנחפר בעבר על ידי ק' קובלו-פארן בכפר ורדים (הרשאה מס' 6633-A), לא ידוע על יישוב סמוך נוסף, בשטח של קילומטרים אחדים משדה הקבורה, שאליו אפשר לייחס את האוכלוסייה שנקברה בשדה קבורה זה. יש לקוות שניתוח מרחבי של הקברים ילמד כיצד אורגנו חלקות הקבורה בתוך שדה הקבורה הנרחב ויסייע בהבנת המבנה החברתי של החברה שקברה כאן את מתיה.