מערת גאולה נמצאת למרגלות הכיפה שעליה בנויה שכונת ורדיה בחיפה, כ-15 מ' מעל ערוץ נחל תן — יובל של נחל גיבורים. המערה נחפרה בשנים 1958–1964 (Wreschner 1967); החפירות התמקדו בשני חללים (A, B; איור 1), שהשתמרו ממערה גדולה שנפגעה בפעולות חציבה בימי המנדט הבריטי. רק בחלל B (כ-50 מ"ר) התגלו ממצאים פרהיסטוריים: שלוש שכבות ארכיאולוגיות שהכילו עצמות בעלי חיים ופריטי צור; בשכבה התחתונה נמצאו גם שרידים אנושיים (Arensburg 2002). כל הממצאים תוארכו לתקופה הפליאוליתית התיכונה.

שטח האתר וסביבתו נסקרו, ונעשה חישוף בכלי מכני באזורים שכוסו במפולות סלעים. באזור חלל B נחשפו שרידים של עצמות בעלי חיים ופריטי צור, ובהם כלים מהתקופה הפליאוליתית התיכונה. באזור חלל A הובחנו שרידים של עצמות בעלי חיים וכלי צור בפרופיל קרקע בחתך המצוק ובשכבת ברקציה.

עונת החפירה בשנת 2016 התמקדה בשלושה מקומות: בשני חללים חדשים (C, D) שנחשפו מצפון לחלל B; בפרופיל קרקע שזוהה בארובה טבעית בסלע; ובאזור ברקציה שנמצא בין חלל A לארובה.

 

חללים C ו-D. לשני החללים פתחים קטנים (איורים 2, 3), המרוחקים כ-5 מ' זה מזה; בין שני החללים קושר מסדרון צר וארוך (כ-4 מ' אורך; איור 4). פתח חלל C זוהה בזמנו על ידי ורשנר, אך לא נחפר (Wreschner 1967: Fig. 2). בשני החללים זוהה רצף סטרטיגרפי הכולל שלוש שכבות של סדימנט (איור 5), התואמות לתיאור של ורשנר עבור חלל B. בשכבה התחתונה (3; 0.10–0.15 מ' עובי) קרקע מהודקת בגוון חום כהה, ובה עצמות בעלי חיים רבות, שני שיני אדם ופריטי צור אחדים; נראה שחלק מן העצמות ופריטי הצור שרופים. מפולת אבנים מפרידה בין שכבה 3 לשכבה שמעליה (2; 0.15 מ' עובי) קרקע פריכה בגוון חום, המכילה עצמות רבות של בעלי חיים ופריטי צור אחדים המזוהים עם התקופה הפליאוליתית התיכונה. בשכבה העליונה (1; 0.2 מ' עובי) קרקע פריכה בגוון אפור בהיר, ובה עצמות בעלי חיים רבות, חלקן מודרניות.

 

הארובה. בחתך המצוק ניתן להבחין בחדירה של קרקע בגוון אדום דרך ארובה בסלע אל תוך חלל המערה (איור 6). הקרקע בארובה מהודקת, ובה מפלסים של אבנים קטנות. בחפירה נדגם קטע (1.2 × 3.0 מ') בבסיס חתך הארובה, והוא נחפר עד למדף סלע. מדף הסלע ומפלסי האבנים נוטים צפונה, כנראה בשל התמוטטות של מדף הסלע; לא ברור אם הייתה זו התמוטטות טבעית או תוצאה של חציבה. במפלסי האבנים נמצאו ממצאים אחדים, ובהם שברים של עצמות בעלי חיים ופריטי צור המזוהים עם התקופה הפליאוליתית התיכונה.

 

הברקציה. צמוד לחלל A ממערב נחשפה שכבה עבה של ברקציה (כ-20 מ"ר; 1–2 מ' עובי; איור 7), ובה פריטי צור רבים המזוהים עם התקופה הפליאוליתית התיכונה, וכן שברים אחדים של עצמות בעלי חיים. אפשר להניח שהברקציה מייצגת את אזור הפעילות המרכזי של תושבי המערה. אי אפשר לשחזר את גודלה המקורי של שכבה זו, שכן הברקציה נקטעה בחציבה בחלקיה הצפוני והמערבי, ובדרום ובמזרח היא ממשיכה אל מתחת לפני הקרקע. סלעים גדולים שנמצאו מעל הברקציה הם כנראה חלקים מתקרת המערה שהתמוטטה. לא ברור אם המערה כללה בעבר את מכלול חללים BD, או שהייתה נפרדת מהם.

 

עצמות בעלי חיים. מכלולי העצמות וגודלם בשטחים השונים נבדלים זה מזה, ומייצגים מגוון פעילויות; העצמות מחללים C ו-D מייצגות מאספים שהובאו למערות על ידי טורפים. מכלולי העצמות בכל השכבות השתמרו היטב, והם מגוונים ועשירים במינים, ובהם יונקים (איורים 8–10) מכרסמים (Rodentia), פרסתנים (Ungulata) וטורפים (Carnivora) — וכן זוחלים וציפורים. מצב ההשתמרות המצוין של העצמות מאפשר זיהוי של סימני טורפים נשיכה, נקבים ועיכול. במיני הטורפים זוהו אריה מערות, דוב ובעיקר צבוע נקוד (Crocuta crocuta; ר' איור 9). בעצמות רבות זוהו סימני מכרסמים. בולטים במיוחד סימני כרסום מסיבי של עצמות, המתאימים לדרבן הנכחד שנמצא במערה (Hystrix refossa; איור 10). בניגוד לעצמות מהחללים, העצמות מהארובה ומהברקציה מאופיינות בסימני שבירה מכוונים, האופייניים לפעילות אנושית שבירה לשם הוצאת מח עצם. במכלול זה בולטים יונקים בינוניים.

 

כלי צור. ממצא הצור אופייני לתקופה הפליאוליתית התיכונה. בחללים C ו-D נמצאו פריטים אחדים, בעיקר כלים ונתזים שלמים, ובהם מקרצפים וחודים שנעשו בטכניקת לבלואה (איור 11). באזור הברקציה נמצאו פריטי צור רבים, ובהם גרעינים, פסולת סיתות וכלים (איור 12). הרכב מכלול הצור באזור זה מצביע על פעילות של סיתות כלי צור בתוך המערה.

 

החפירה התמקדה בחללים C ו-D, בארובה ובברקציה. בשני חללים אלה וכן בחלל B, שנחפר על ידי ורשנר, התגלו שלוש שכבות של פעילות אנושית: בשכבה הקדומה (3) התגלו ממצאי צור ועצמות שרופות; בשכבה האמצעית (2) יש ייצוג רב לפעילות טורפים, בעיקר צבוע נקוד, מין שנכחד מאז באזורנו; ובשכבה המאוחרת (1) התגלתה פעילות של נברנים, בעיקר דורבנים, בהקשר לכרסום עצמות. בארובה נבדקו סדימנטים שחדרו מחוץ למערה פנימה. הממצאים שנמצאו בפרופיל הקרקע בארובה כוללים בין היתר עצמות אחדות של בעלי חיים ופריטי צור, המעידים שגם חלק זה היה בשימוש אדם במהלך התקופה הפליאוליתית התיכונה. שכבת הברקציה מייצגת חלל מערה שתקרתו לא השתמרה בשל תהליכי בליה טבעיים. עובייה הניכר של שכבת הברקציה (עד 2 מ') מעיד על שימוש במשך פרק זמן ארוך במהלך התקופה הפליאוליתית התיכונה. גושי סלע גדולים שכיסו את הברקציה, כמו גם העובדה שהיא ניגשת אל דופן הסלע האנכית, מצביעים על קיומה של מערה שתקרתה קרסה.

החללים המכונים יחד מערת גאולה הם מכלול המערות היחיד המוכר כיום בצפון הכרמל. רוב המערות המוכרות בכרמל נמצאות בחלקו המערבי, באזור נמוך יותר, למשל נחל המערות, מערת כבארה ומערת ספונים. מחקרים עתידיים של ממצאי החפירה יתמקדו, בין היתר, במאפיינים התרבותיים ובכרונולוגיה של התקופה הפליאוליתית התיכונה במערה, בקשר בינה לבין אתרי המערות שבמערב הכרמל ובשחזור הפליאוסביבה בהסתמך על מאספי עצמות בעלי החיים. כל אלה צפויים לתרום רבות לחקר התפתחות האדם והתרבות החומרית באזור הכרמל בתקופה הפליאוליתית התיכונה.