תל שמרון משתרע בצדו הצפוני של עמק יזרעאל ובקצה המערבי של רכס נצרת. האתר שוכן לאורך דרך עתיקה שעוברת ממישור עכו לעמקי בית שאן והירדן, והוא היה מיושב מהתקופה הניאוליתית עד לעת החדשה. הפרויקט הארכיאולוגי הנוכחי החל בשנת 2016 בסקר פני שטח וחישה מרחוק, במטרה לשלב את שיטות המחקר (איסוף מפני השטח ובורות בדיקה) ואת תוצאות הסקר שערכו א' רבן, א' בן תור וי' פורטוגלי בשנת 1981 (Portugali 1982). הסקר הצליח לאשש רבות מתוצאות הסקר המקורי, כולל קיומה של תקופת הברונזה התיכונה קרוב לפני השטח בחלקים רבים של התל, ונוכחות שרידים מתקופות מאוחרות יותר על הטרסות במרכז התל (איור 1). בעקבות הסקר החדש התברר כי באזורים מסוימים, כמו למשל הטרסות התחתונות בצדו המערבי של האתר, מכסות השכבות המאוחרות את השרידים מתקופת הברונזה התיכונה. על פי תוצאות הסקר, יחד עם התוצאות של רדאר חודר קרקע ומגנטומטריה, נערכו החפירות בשנים 2017 ו-2019 בארבעה שטחים ברחבי תל שמרון (שטחים [Grid] 92, 33, 94 ו-24/23). התגלו שרידים מתקופות הברונזה התיכונה והברזל, ומהתקופות הפרסית, ההלניסטית והרומית (ר' איור 1 למיקום השטחים).
 
שטח (Grid) 92. בחלקו הדרומי-מערבי של תל שמרון נחשף רצף של בתי מגורים, המתוארך לתקופת הברונזה התיכונה; התגלו בו עדויות לחיי היומיום, כולל שרידים של תעשיות מלאכה קטנות, כמו עבודות מתכת. הבתים היו קטנים ולהם קירות צרים ובקושי יכלו לשאת קומה שנייה, אך שלבי הבנייה בהם אפשרו לשחזר רצף כרונולוגי מפורט לאורך תקופת הברונזה התיכונה (1950–1550 לפסה"נ). דגימה ראשונית של פחמן 14 מלמדת שזמנם בשלב הקדום בתקופת הב"ת 2ב' (1750–1650 לפסה"נ) ובשלב מאוחר יותר בתקופת הב"ת 2ג' (1650–1550 לפסה"נ). מטמונים של כלים שלמים מקבורות ביתיות (איור 2) שנמצאו כאן, בשילוב עם דגימות פחמן 14, קושרים את הממצא הקרמי באתר לכרונולוגיה היחסית של הקרמיקה של התקופה.
 
שטח (Grid) 33. שרידים נוספים מתקופת הברונזה התיכונה נחשפו בשטח החפירה שנמצא על האקרופוליס, בחלק המזרחי של התל. כאן, בניגוד שטח 92, לכל השרידים אופי מונומנטלי. על ראש התל נחשפו שרידי מבנה רב קומות, שקירותיו נבנו מאבני ענק. מעט הלאה במורד המדרון, התגלו קירות שנבנו בלבני בוץ גדולות; הם נמשכים במקביל למדרון, ולבטח היו חלק מביצור מסיבי כלשהו. בין קירות לבני הבוץ נחשפו עשרות אלפי עצמות ושברי חרס. הממצא הקרמי כאן הוא בן זמנו של הממצא הקרמי שנאסף באזורי המגורים בעיר התחתית (בערך 1750 לפסה"נ), אך מגוון טיפוסי הכלים ואיכותם שונים לחלוטין. כלי החרס במצבור שבין קירות לבני הבוץ כוללים כלים מיניאטוריים ודוגמאות רבות ל'קערה עם שבעה גביעים', האופיינית לבמה בנהריה. החפירות בחלקים המערבי (אזור המגורים) והמזרחי (המונומנטלי) של תל שמרון, מספקות הזדמנות נדירה ללימוד על הבדלי המעמדות בעיר מרכזית מתקופת הברונזה התיכונה.
מהסקרים עולה כי בתקופת הברזל שכנה בתל שמרון עיר מרכזית, אך שכבות מתקופת הברזל לא התגלו בהיקף ניכר בחפירות הנוכחיות. בשנת 2019 נחשפה בשטח 33 ממגורה קטנה מתקופת הברזל 1 (המאה הי"א לפסה"נ) שנחפרה לתוך ביצורי תקופת הברונזה התיכונה של האקרופוליס. בממגורה התגלו כלים שלמים הדומים לאלה שנמצאו בשכבה VI במגידו, צמיד ברונזה יפה ואף כמה לוחיות אלקטרום (איור 3). ההיבט המעניין ביותר במאסף זה הוא הדמיון שלו למאספים בני אותו זמן במגידו ובבית שאן, ערים שבהן המשיכו להתקיים קהילות כנעניות מתקופת הברונזה, למרות הופעתן של הקהילות החדשות באזורי ההר.
 
שטח (Grid) 94. חתך קטן נחפר בתחתית המדרון המערבי של התל במטרה לבחון את הפערים בין הממצאים מהתקופה הרומית המאוחרת שהתגלו על פני השטח בסקר בשנת 2016, לבין הממצאים מתקופת הברונזה התיכונה שהתגלו על פני השטח בסקר המקורי. השרידים שנחפרו כאן שיקפו רצף יישובי מהתקופות הפרסית וההלניסטית (המאות הד'–הב' לפסה"נ). בפרק זמן זה שכן בתל שמרון כפר חקלאי, שהיה כפוף לעיר הנמל עכו-פתולמאיס ותחת שליטתן של האימפריות הפרסית וההלניסטית הנרחבות. בחתך התגלה מטמון מטבעות מימי שלטונו של אנטיוכוס הג' (איור 4), המדגיש את המעבר של תל שמרון משלטון מצרים התלמית אל השליטה הסורית הסלבקית, בזיקה למלחמות הסוריות בין שתי האימפריות היווניות הגדולות. השלב הסלבקי בתל שמרון נמשך עד אמצע המאה הב' לפסה"נ, ואז האתר ננטש לפתע. העדויות הנומיסמטיות כוללות מטבעות של דמטריוס הב' (כנראה מתקופת שלטונו הראשונה, 145–138 לפסה"נ), אך לא מטבעות סלבקיים או חשמונאיים מאוחרים יותר.
 
שטח (Grid) 24/23. במרכז התל התגלו ערמות אבן מימי הביניים, שכיסו כמה בתים שהשתמרו היטב ותוארכו למאות הא'–הג' לסה"נ. בבית אחד, שנחפר בהרחבה בשנת 2017, נחשפה חצר כניסה שהובילה לבית ובו מקווה בפינתו הדרומית-מזרחית. בבית אחר הנמצא דרומה, מעבר לרחוב קטן בכיוון מזרח–מערב, התגלתה חצר כניסה דומה, ובה תנור אפייה עתיק. החדרים בתוך הבית חולקו ב'קיר חלונות' גדול מהטיפוס שהתגלה למשל בכורזים. כל השרידים שנחשפו באזור זה אופייניים לבתים בכפרים הגליליים בתקופה הרומית. עם זאת, כיוון שקירותיהם של בתים אלה נבנו היטב והם עמדו במשך כמה מאות שנים, בין אם מיושבים או נטושים, אזי בחדרי המבנים התגלו שכבות מילוי ובהן מטבעות וחרסים המתוארכים לתקופה ארוכה במאות הד'–הז' לסה"נ. כתוצאה מכך, טרם נקבעו תאריכים מדויקים להקמתם של הבתים, לשימוש בהם ולנטישתם.