תל זרור שוכן במרחק של כ-5 ק"מ ממזרח לחדרה, מדרום למפגש שלושת יובליו של נחל חדרה — עירון, יצחק וחביבה (איור 1). מיקומו סמוך לנקודת חצייה נוחה של נחל חדרה ולאורך הסעיף המערבי של דרך הים ודרך ואדי ערה, המובילה ליישובי העמקים הצפוניים, הקנה לו חשיבות אסטרטגית. בתל שתי פסגות, צפונית ודרומית, וביניהן אוכף (כוכבי 472:1992). בשנים 1964–1966 ובשנת 1974 נערכו בתל ארבע עונות חפירה מטעם החברה היפנית לחקר המזרח הקדום (כוכבי 1992; Ohata 1966–1970; איור 2: שטחים AE). האתר יושב לראשונה בתקופת הברונזה התיכונה 2א' עם הקמתו של יישוב מבוצר (כ-50 דונם), שהתקיים עד המאה הי"ח לפסה"נ. במאות הט"ו–הי"ד לפסה"נ התקיים במקום יישוב פרזות. מתקופת הברזל 1א' זוהו שרידי התיישבות דלים בפסגה הדרומית, ובמהלך תקופת הברזל 1ב' הוקמה מצודה בפסגה הצפונית, וזו חדלה לשמש בעקבות חורבן. בתקופת הברזל 2א' הוקם בפסגה הצפונית יישוב שהתפשט במרוצת השנים אל עבר הפסגה הדרומית. לתקופה הפרסית יוחסו בורות שחדרו לשכבות מתקופת הברזל. בתקופה הלניסטית (המאות הג'–הב' לפסה"נ) הוקם על הפסגה הצפונית בית חווה, ובתקופה הרומית הוקם בפסגה זו מגדל תצפית. בתקופה הביזנטית ניכרת ירידה בפעילות באתר ונראה שהיישוב נדד דרומה לאתר סמוך (כוכבי תשכ"ט:130). בתקופה הממלוכית הוקם כפר בפסגה הדרומית שהמשיך להתקיים בתקופה העות'מאנית; אזור הפסגה הצפונית שימש בתקופות אלה לקבורה. במרחק של 150 מ' ממערב לתל נחשף בית קברות, ובו קברים מהתקופות הברונזה המאוחרת, הברזל, ההלניסטית והרומית. בשנים 1915–1917 נסלל סמוך לגבול המערבי של התל קו רכבת לוד–חדרה על ידי הצבא העות'מאני.
בחפירה הנוכחית נפתחו 30 ריבועים בשני שטחים (F, G; איורים 2, 3): שטח F נמצא למרגלות הפסגה הדרומית של התל ושטח G מרוחק כ-200 מ' ממנו.
 
שטח F
השטח (כ-130 מ' אורך, 5–10 מ' רוחב) משתרע בין שולי הפסגה הדרומית של התל לאפיקו של נחל אלעזר. קודם לחפירה הוסר מפני השטח מילוי של אדמה חקלאית בת זמננו (0.5–0.8 מ' עובי). השטח חולק לשני שטחי משנה: צפוני-מערבי ודרומי-מזרחי.
 
השטח הצפוני-מערבי (כ-45 מ' אורך). נחפרו מילויים והצטברויות משוכבים ומשופעים, שמקורם בפעילות שנערכה בשולי התל ובגלישה של חומרי בנייה, בעיקר לבני בוץ, מאזור הפסגה הדרומית של התל. מרבית המילויים וההצטברויות הורבדו בשיפוע התואם את הטופוגרפיה של התל ומקצתם הורבדו בשיפוע הפוך לטופוגרפיה, אולי בשל קיומו של חפיר שהתמלא לאחר שיצא משימוש במילויים והצטברויות אדמה, בדומה לזה שהתגלה בחפירות המשלחת היפנית (שטח D). במילויים ובהצטברויות התגלו חרסים, המתוארכים ברובם לתקופת הברזל 2ב' ובמקצתם לתקופות הברונזה המאוחרת. כן נאספה כמות גדולה של עצמות בעלי חיים ביחס לשאר שטחי החפירה.
במרכז השטח נחפר חתך בכיוון מזרח–מערב, לאורך הצד הדרומי של שני ריבועי חפירה (איור 4). בחפירת החתך זוהו ארבע שכבות מילוי עיקריות (א–ד), המאפיינות את רוב השטח. הן יתוארו להלן מבסיס החתך ועד לפני השטח.
(א) מילויים והרבדות מתחלפים של אדמת חרסית בגוון אפור וחול, המשופעים ממזרח למערב (1.2 מ' עובי). בקצה המערבי של החתך הובחן מפלס משופע ממזרח למערב ובו סימני שרפה. במפלס זה נמצאו עצמות רבות של בעלי חיים, ובהן גולגולות של סוסים או חמורים ללא עצמות גופם. עוד התגלו במפלס השרפה מעט חרסים, ובהם שברים של קנקן אגירה על לסת של בעל חיים.
(ב) אדמת חרסית בגוון אפור מעורבת בחול (1 מ' עובי).
(ג) אדמת חרסית מהודקת בגוון חום כהה (1.2 מ' עובי).
(ד) אדמת חמרה לטיוב חקלאי (0.3 מ' עובי).
 
השטח הדרומי-מזרחי (כ-70 מ' אורך). בכמה ריבועים נחשפה שכבת הצטברות תחתונה של אדמת חמרה, ובה מעט חרסים מתקופת הברזל 2ב'. בקצה הדרומי של השטח, נמצאו שרידים אדריכליים דלים ממבנים מהתקופה ההלניסטית. אלה כוללים שני קטעים של יסודות של קירות (125W, 141W; כ-5 מ' וכ-2 מ' אורך בהתאמה; איור 5), שהושתתו על מילוי אדמה בגוון חום-אפור. היסודות נבנו משתי שורות של אבני גיר וביניהן מילוי אדמה שהכילה שברים מלבני בוץ, חרסים וכמה שברים של כלי שחיקה מבזלת; שברי לבני הבוץ מלמדים שבניית העל נעשתה בלבני בוץ ואלה לא שרדו. בתוך החדר נתגלה קטע מריצוף אבן (כ-1.0 × 1.8 מ'), שהושתת על אדמת חרסית אפורה מהודקת, ובה חרסים ושברים של ריחיים אולינטיות ואבני שחיקה מבזלת בשימוש משני. בחדר נחשף טבון בהשתמרות טובה (כ-0.65 מ' קוטר, 0.10–0.12 מ' גובה השתמרות), שנבנה מחומר לבנים בגוון ורוד, וסמוך לו נמצאו שברים אחדים של סירי בישול. צמוד לפן הצפוני של קיר 125 נמצאה חרב מברזל (איור 6). מדרום-מזרח לחדר נחשפו קטעים קצרים מיסודות של קירות נוספים.
לאחר ששרידי המבנים יצאו משימוש הם כוסו במילויי אדמה עבים, ובהם מגוון של כלים מקומיים ומיובאים המתוארכים בעיקרם למאה הב' לפסה"נ. כלים אלו כוללים קנקני אגירה, פכים, פכיות, צפחות, בקבוקים, סירי בישול, קערות, שחלקן עשויות בדפוס (למשל, איור 7) ונרות. כן נמצאו חפצי מתכת, ובהם כלי עבודה, כלי נשק ועוד. נראה כי המבנים יצאו מכלל שימוש וכוסו במהלך התקופה ההלניסטית. מעל המילויים העבים מהתקופה ההלניסטית נחשפה שכבת אדמת הטיוב החקלאית שנתגלתה גם בשטח הצפוני-מערבי.
 
שטח G (איור 8)
בחלק הדרומי-מזרחי של השטח נחשפה תעלה (2.8 מ' אורך, 0.3 מ' עומק), שנכרתה בכיוון צפון-מערב–דרום-מזרח לתוך אדמת חרסית קשה. דופנות התעלה כוסו בשכבה דקה של טיח בוץ על בסיס חמרה מקומית. אפשר שהתעלה היא חלק ממתקן שלא שרד או שנמצא מחוץ לגבולות החפירה. במרחק של כ-10 מ' מדרום-מזרח לתעלה התגלה בור רדוד ורחב, שמתארו אינו סדור ובתוכו שפכים של אבני גיר וכורכר; בחלקו ניכרים סימני שרפה. בבור התגלו שברי כלי חרס, בעיקר של קנקנים. בכל שטח G נמצאו חרסים מעורבים מהתקופות הרומית, הביזנטית והעות'מאנית.
במרחק של כ-50 מ' מדרום-מזרח לבור נמצא קבר ארגז מהתקופה הרומית המאוחרת (איור 9). הקבר נחפר אל תוך אדמת החרסית בכיוון צפון–דרום, ודופן וכוסה בלוחות אבן. בקבר נמצאו שני פרטים, האחד מעל השני, בהשתמרות ירודה. הפרט התחתון, שראשו נמצא בצד צפון, הופרע באופן ניכר מהקבורה שמעליו ומלמד כי שני הפרטים נקברו בזמנים שונים. הפרט העליון נקבר כשראשו בדרום, ולידו התגלו שלושה בקבוקי זכוכית. כן נמצאו מסמרי ברזל, שהשתמרו אולי מארון קבורה שלא שרד. על חלק מלוחות הכיסוי של הקבר נמצאו שרידי טיח — רמז לשימוש המשני שנעשה בהם.
 
נראה כי הממצא מתקופת הברזל שהתגלה בשטח F קשור בעיקרו בתהליכי בתר הרבדה שהתרחשו באזור שולי הפסגה הדרומית של התל. אפשר גם שחלק מהמילויים וההצטברויות שהתגלו בשטח זה קשורים במילוי מסיבי שהונח בתוך החפיר מתקופת הברונזה התיכונה, שנמצא בחפירות הקודמות בשטח שמצפון-מערב לחפירה. ממצאי החפירה מלמדים על התרחבות היישוב מהתקופה ההלניסטית אל עבר המדרון הדרומי של התל. המילוי העבה שכיסה את שרידי המבנים שנתגלו בשטח F מלמד כי אלו שימשו במשך פרק זמן קצר יחסית. הקבר שנחפר בשטח G, עשוי ללמד כי אזור זה שימש לקבורה בתקופה הרומית. ייתכן שיש לייחס את התעלה והבור שנחשפו בשטח לתעשייה כלשהי מהתקופות הרומית ו/או הביזנטית.