גבעת אוגר נמצאת בשוליים הצפוניים-מזרחיים של בקעת באר שבע, במפגשה עם המורדות הדרומיים של הר חברון. החפירה (איורים 2, 3) נערכה בראש הגבעה, והתגלו בה שרידים מהתקופות הביזנטית (שכבות IIIb, IIIa), האסלאמית הקדומה (שכבה II), הממלוכית והעות'מאנית (שכבה I). בשכבה מהתקופה הביזנטית נחשפו בית חצר, גת, שלוש מערות, בור מים וקיר של מדרגת עיבוד. בבית החצר נערכו שינויים בתקופה האסלאמית הקדומה. בתקופות הממלוכית והעות'מאנית נעשה שימוש חוזר במערות למגורים. מצפון-מזרח לבית החצר תועד בית קברות המתוארך כנראה לשלהי התקופה העות'מאנית (הוא לא נחפר).
שמו הערבי של האתר הוא ח'ירבת עג'רימה, ממנו נגזר השם העברי גבעת אוגר. בסקר מפת נחל יתיר שמדרום-ממזרח לגבעת אוגר תועדו 90 אתרים מהתקופה הביזנטית ורק 13 אתרים מהתקופה האסלאמית הקדומה (גוברין תשנ"ב). על סמך ממצאי הסקר הסיק י' גוברין הסוקר כי בתקופה הביזנטית הגיעה ההתיישבות בבקעת באר שבע לשיאה ובסופה ננטשו הישובים בתהליך איטי ומתמשך.
 
שכבה IIIb (התקופה הביזנטית — המאות הה'–הז' לסה"נ)
בראש הגבעה נחשף חדר רבוע (6.3 × 6.3 מ'; איורים 3:a, 4) שקירותיו נבנו מאבני גזית, חלקן סותתו בסיתות שוליים, והשתמרו לגובה של שני נדבכים. קירות החדר רחבים ואיתנים, וייתכן שהוא שימש מגדל מבוצר. בקיר המזרחי הותקן פתח ממנו השתמרו אבן הסף, הפותה ושתי מדרגות שהובילו לחדר.
 
שכבה IIIa (התקופה הביזנטית — המאות הה'–הז' לסה"נ)
בית חצר (21 × 29 מ'; איורים 3:b, 5). נחשף מבנה ובו שלושה אגפים ומגדל שנבנו סביב חצר מרכזית. המבנה נבנה בכיוון צפון-מזרח–דרום-מערב בהתאם לכיוון מדרון הגבעה. לקראת בנייתו פולסו פני השטח בחציבה בסלע והונח מילוי של עפר ואבני שדה. הפתח של בית החצר התגלה בקיר שתחם את החצר מדרום-מזרח, והשתמרו ממנו אבן סף מסותתת ושתי אבני פותה (איור 6).
בחצר (15 × 15 מ') נחשפו קטעים מרצפת פסיפס לבנה ושרידים מתשתית הרצפה. כן התגלו בדלי קירות משלב בנייה מאוחר יותר (שכבה II, להלן). עוד נחשפה תעלה ( 0.2מ' רוחב, 0.35 מ' עומק) לניקוז מי גשמים, שנבנתה בכיוון דרום-מזרח–צפון-מערב. התעלה הובילה מהחצר אל תוך האגף הצפוני-מערבי, שם היא כוסתה בלוחות אבן שהיו כנראה חלק מרצפת החדרים באגף. נראה שהמים מהתעלה התנקזו אל בור מים הסמוך למבנה מצפון-מערב (להלן). במפולת אבנים בחצר נחשפה אבן משקוף הנושאת חריתה של צלב.
האגף הדרומי-מערבי (5 × 10 מ') היה המפואר מבין אגפי המבנה, וכלל חדר מלבני אחד ולו פתח שהוליך מכיוון החצר; מהפתח שרדו אבן סף, אבן פותה ומזוזה. בחדר נחשפה רצפת פסיפס צבעוני מעוטר בדגמים גיאומטריים האופייניים לתקופה הביזנטית (איור 7). לאגף הצפוני-מערבי מתאר טרפזי והוא חולק לשני חדרים: החדר האחד מלבני, ונחשפו בו קטעים מרצפה שנבנתה מלוחות אבן, והחדר השני טרפזי. פתח המוביל לאגף זה התגלה מכיוון האגף הצפוני-מזרחי. השתמרותו של האגף הצפוני-מזרחי דלה, ונראה שהוא השתרע בין החצר המרכזית לבין קיר שנבנה בצפון-מזרח.
נראה כי בעת בניית האגפים הדרומי-מערבי והצפוני-מערבי שולב בהם החדר הרבוע משכבה IIIb, שכיוונו שונה מכיוון מבנה החצר. בחדר הרבוע נחשפו בשלב זה קטעים מרצפת פסיפס הדומה לזו שנחשפה באגף הדרומי-מערבי ועל כן נראה שהיא בת זמנה.
 
גת מורכבת (איורים 3:c, 8). צמוד לפינה הצפונית של בית החצר נחשפה גת חצובה, ולה משטח דריכה ראשי (17.5 מ"ר) ובו בסיס אבן עגול לקיבוע בורג עץ לסחיטה, משטח דריכה משני הצמוד אליו מצפון-מערב, וכן בור ביניים ובור איגום רבועים שנחצבו מצפון-מזרח למשטח הראשי. שני משטחי הדריכה הופרדו בקיר אבן בנוי. מבסיס האבן במשטח הראשי הוליכה תעלה מקורה בלוחות אבן לבור הביניים (כ-0.3 מ"ק נפח). מדופן בור הביניים הוליך נקב חצוב אל בור האיגום (כ-4 מ"ק נפח). שני הבורות טויחו, וקרקעיתו של בור האיגום רוצפה בלוחות אבן; במקום נפילת התירוש על קרקעית בור האיגום הונח משטח אבן שנועד למנוע שחיקה של הרצפה. בתחתית בור האיגום התגלה אגן אבן לאיסוף הזגים ששקעו על הרצפה.
 
בור מים (6 מ' קוטר, 4 מ' עומק חשיפה; איורים 3:g, 9). במדרון המערבי של הגבעה, במרחק של 17 מ' מצפון-מערב לבית החצר, התגלה בור מים חצוב ומטויח. לבור פתח עגול ותקרתו התמוטטה בחלקה. נראה שתעלת הניקוז שנחשפה בחצר הוליכה מי גשם אל בור זה. בבור הצטבר עפר והוא לא נחפר מאילוצי בטיחות.
 
קיר של מדרגת עיבוד (איור 3:h). מצפון-מזרח וממערב לבית החצר נחשפו קירות תוחמים של חלקת עיבוד. הם נבנו מאבני שדה בינוניות שהונחו על צדן הצר והשתמרו לגובה מרבי של ארבעה נדבכים (כ-0.4 מ' גובה). נראה כי הקירות תחמו שטח עיבוד רחב בראש הגבעה, שמולא אולי באדמה לצורך עיבוד חקלאי.
 
מערות (איור 3:df). סביב בית החצר נחשפו שלוש מערות חצובות. טיח שנחשף במערה f דומה לטיח שנחשף בגת, ועל כן נראה שהמערות נחצבו ושימשו לראשונה בתקופה הביזנטית. המערות שימשו מחצבות, וייתכן כי חומר הגלם שהוצא מהן שימש לבניית בית החצר. במערות נערכו שינויים בתקופות הממלוכית והעות'מאנית (להלן).
 
שכבה II (התקופה האסלאמית הקדומה — המאות הח'–הט' לסה"נ)
בתקופה זו האגף הדרומי-מערבי בבית החצר נחצה לשני חדרים זהים בגודלם בבניית קיר על רצפת הפסיפס (איור 10). בחדר הצפוני-מערבי מהשניים הוסרה רצפת הפסיפס. כל אחד משני החדרים חולק לשלושה חדרים קטנים, ובהם התגלו כלי בישול ושברי טבון המלמדים כנראה כי חדרים אלה שימשו מטבח. בחדר הרבוע משכבה IIIb (איור 3: a) הונחו על רצפת הפסיפס שני בסיסים של אומנות שנשאו אולי קמרון. הגת המורכבת הוצאה משימוש ובור האיגום שלה מולא עפר ואבנים. במהלך המאה הט' ננטש האתר.
 
שכבה I (התקופה הממלוכית — המאות הי"ד–הט"ו לסה"נ; שלהי התקופה העות'מאנית — המאה הי"ט–ראשית המאה הכ' לסה"נ)
בראשית התקופה הממלוכית יושב האתר מחדש, המתיישבים ניקו את המערות והכשירו אותן למגורים בבנייה שבה שולבו אבנים בשימוש משני מבית החצר שחרב. נראה כי השטח שעליו עמד לפנים בית החצר שימש לעיבוד חקלאי. הכשרה מחודשת של מערות בבנייה משנית מוכרת מאתרים נוספים בדרום הר חברון, כגון חורבת ענים (שמואלי ועמית 2014). לאחר פרק זמן מערות אלה ננטשו ויושבו מחדש רק בשלהי התקופה העות'מאנית. המכלולים בשכבה זו נמצאו מעורבים, ולעתים היה קושי להפריד את ממצאי התקופה הממלוכית מממצאי התקופה העות'מאנית.
 
מערה d (7.2 × 7.6 מ', 2.3 מ' גובה; איורים 3:d, 11) נמצאת במדרון הדרומי-מזרחי של הגבעה. למערה חלל עגול המחולק לשני מרחבים באמצעות עמוד חצוב ששימש לתמיכה של התקרה. רצפת המערה פולסה בסלע גיר רך. בפתח המערה השתמרו אבן סף ושתי מזוזות מאבני גזית. הפתח הוליך למסדרון חצוב וממנו אל חלל המערה. בחזית המערה נחצבה חצר פתוחה, שרצפתה עשויה סלע גיר כתוש. בתוך המערה נחשפו מתקני בישול חצובים ומתקני אחסנה עשויים בוץ ותבן.
סמוך למערה ממזרח נתגלו שומרה מלבנית (איור 3:i) שקירותיה נבנו משני פנים של אבני שדה, וקיר של מדרגת עיבוד או גדרה שתחמה מכלאה של בעלי חיים. שומרות וקירות שנבנו סמוך למערות מגורים מוכרים ממערות מגורים מימינו בדרום הר חברון (חבקוק תשמ"ה:35–36).
 
מערה e (איורים 3:e, 12). למערה שני פתחים, האחד מצפון, והוא מוביל למסדרון חצוב ובו שבע מדרגות שחלקן חצובות וחלקן בנויות, והשני מכיוון החצר ממערב, וממנו השתמרו מזוזות שנבנו מאבני גזית בשימוש משני. המערה חולקה לשני חללים, ראשי ומשני, בעמוד חצוב שתמך את התקרה. החלל הראשי סגלגל (1.5 × 4.5 מ', 2.2 מ' גובה) ורצפתו נחצבה בהתאם לשיפוע הטבעי של סלע הגיר. ייתכן שעובדה זו מלמדת שהמערה שימשה במקור מחצבה להפקת אבני הבנייה של בית החצר מהתקופה הביזנטית. קירות המערה סותתו ברישול ונחצבו בהם שלושה חללים קטנים ששימשו כנראה לאחסון; באחד מהם התגלו כלי עבודה חקלאיים. ממערב למערה נחצבה חצר, ובה התגלה אפר שמעורבים בו מעט חרסים. חלקה הצפוני של החצר נבנה מדופן סלע שדופן באבני שדה שהונחו על צדן הצר, במטרה למנוע כניסה של אדמת סחף אל המערה. מסביב למערה נבנה קיר תוחם.
 
מערה f (איורים 3:f, 13) נמצאת צמוד לבית החצר מצפון. בפתח המערה מסדרון ובקצהו שתי מדרגות שנבנו מאבני גזית. נראה כי בשלב זה רצפת המערה נחצבה מחדש; היא אינה מפולסת וחציבתה מרושלת. מעליה נחשף מפלס של עפר ואפר מעורבים באבנים במגוון מידות, ועליו התגלו כלים חקלאיים ממתכת ושברים של כלי חרס מסוף התקופה העות'מאנית. ממצאים אלה מלמדים שבסוף המאה הי"ט לסה"נ ניקו מתיישבים חדשים את רצפת המערה והכשירו אותה למגורים, וכן השתמשו במדרגות העיבוד שהיו בסביבתה.  
 
הממצאים
בבית החצר משכבה IIIa נחשפו שברים רבים של כלי חרס מן המאות הה'–הח' לסה"נ, ובהם קערות, קדרות מעוטרות בסרוק, סירי בישול, קנקני שק, אמפורות מטיפוס יאסי-אדה ונר סנדל. הממצא הקרמי מלמד שהמבנה ננטש כנראה בסוף התקופה הביזנטית. כן נחשפו בשכבה זו פריטי אבן, ובהם שבר משקוף מעוטר בתבליט צלב ועיטור וורדה ושבר של כלי שיש. עוד נחשפו בבית החצר שלושה מטבעות: מטבע מהמאות הד'–הה' לסה"נ (ר"ע 147390), פלס מימי בית אומיה (פוסט-רפורמה, מטבעת אל-רמלה; ר"ע 147389) ומטבע מסוף התקופה העות'מאנית. ייתכן כי מיעוט המטבעות מחזק את הנלמד מהממצא הקרמי שהמבנה ננטש באופן מסודר בסוף התקופה הביזנטית.
בשכבה II נחשפו שברים של כלי חרס מהתקופה האומיית ומראשית התקופה העבאסית (המאות הח'–הט' לסה"נ), ובהם סירי בישול, קנקני שק מעוטרים בחריתה, צפחות, כוסות ונרות עשויים בדפוס ומעוטרים בשריגי גפן. עוד נחשפו בשכבה זו בקבוקון שלם עשוי מזכוכית שהיה נפוץ בתקופה האסלאמית הקדומה וכמה אבני שחיקה עגולות עשויות מאבן חוף ששימשו לטחינת קמח.
בשכבה I נחשף ממצא קרמי מעורב מהתקופות הממלוכית והעות'מאנית (המאות הי"ד–הט"ו לסה"נ והמאות הי"ט–הכ' לסה"נ), ובו כלים עשויים ביד, מעוטרים במשיכות צבע חום בדגמים גאומטריים ובכתובת בערבית, קנקנים מטיפוס כלי עזה שחורים ומקטרות. עוד התגלו פריטי עץ ובהם מקטרת ושבר של קערה. במערות נחשפו כלי עבודה חקלאיים רבים ממתכת, ובהם מחרשות, מלמד הבקר, קרדומים, מעדרים וסכינים.
 
המבנה הקדום ביותר שהתגלה באתר כלל חדר רבוע, שנבנה מאבני גזית בתקופה הביזנטית ושימש כנראה מגדל מבוצר. בשלב הבא בתקופה זו נבנה באתר בית חצר מפואר, לצדו נבנתה גת מורכבת המלמדת על הבסיס הכלכלי של האתר, נחפר בור מים ונחצבו מערות; כל המתחם הוקף בחלקת עיבוד. המבנה הקדום שולב בבית החצר. רצפת בית החצר רוצפה פסיפס צבעוני המלמד על מעמדם הכלכלי הגבוה של תושבי המקום. ייתכן שהמערה הסמוכה לגת שימשה לאחסון קנקני היין שיוצר בגת. שבר המשקוף הנושא תבליט צלב ורצפת פסיפס מעוטרת צלבים שנחשפה באחד מחדרי בית החצר מלמדים שתושביו היו נוצרים. בתי חצר דומים שבהם מגדל מוכרים בארץ ישראל בתקופה הביזנטית והם מילאו תפקיד בשמירה על בטחון האזור וסימלו את הסדר החברתי (הירשפלד תשנ"ז:122). אולי שימש האתר מנזר ובו חדר תפילה מעוטר צלבים, מגדל, גת ושטח לעיבוד חקלאי. בסוף המאה הז' או בראשית המאה הח' לסה"נ ננטש האתר.
בתקופה האומיית (המאה הח' לסה"נ) הגיעו מתיישבים חדשים, ככל הנראה מוסלמים. בית החצר הנטוש חזר לשמש למגורים. במאה הט' לסה"נ ננטש האתר פעם נוספת וההתיישבות בו חודשה בתקופה הממלוכית (המאות הי"ד–ט"ו לסה"נ), אז הוכשרו המערות למגורים ולאחר זמן מה ננטשו. לאחר כ-400 שנה, בשלהי התקופה העות'מאנית (המאה הי"ט–ראשית המאה הכ' לסה"נ), חודשה ההתיישבות באתר, כנראה על ידי אריסים תושבי דרום הר חברון שלהם מסורת של מגורים במערות בחבל ארץ זה (חבקוק תשמ"ה:55–56). במערות התגלו כמה מתקנים חצובים ששימשו ככל הנראה לבישול ומתקנים שנבנו מתבן ששימשו לאחסון. נראה כי התושבים בנו מחדש את מדרגות העיבוד, בנו שומרות ועיבדו את השדות החקלאיים. עדות לעיסוק של התושבים בחקלאות ניתן למצוא בעשרות כלי המתכת שנחשפו באתר.