נפתחו שני שטחי חפירה (A ו-B; איורים 2, 3), המרוחקים כ-10 מ' האחד מהשני. בשני השטחים נחשפו שרידים משבעה חדרים (IVII) השייכים לחווה חקלאית, המתוארכת לימי החשמונאים והורדוס. בשטח A נפתחו עשרה ריבועים (10F, 11F, 11G, 12G, 11–13H, 12I, 13I, 17LK) ובשטח B נפתחו שישה ריבועים נוספים (7E, 8E, 7F, 8F, 8G, 9G). בריבוע 17LK, המרוחק 19 מ' מצפון-מזרח לשרידי החווה, נחשפו אבנים מהוקצעות גדולות (מפולת? סחף?; 123L; איור 4) וממצא קרמי הכולל פערורים מתקופת הברזל, ללא שרידים אדריכליים.

בסקר ירושלים תועדו באזור קריית משה קברים מימי הורדוס (קלונר תשס"ג:102, אתרים 94, 95). בחפירה בח'ירבת אל-בקיע (Kh. el Buqei‘a) שבשכונה התגלו שרידי מבנים מהתקופה הביזנטית (קלונר תשס"ג:102, אתר 93). בנחל שבי ציון שמדרום לחפירה נחשפו שרידי מבנים מתקופת הברזל, ובהם קנקנים עם טביעות חותם (קלונר תשס"ג:103, אתר 98). בבנייני האומה, המרוחקים כ-100 מ' מצפון-מזרח לחפירה, נחשפו שרידים של בתי יוצר לכלי חרס מימי החשמונאים ומהתקופה הרומית המאוחרת וכן שרידי מחנה צבאי של הלגיון העשירי (בארי ולוי תשע"ח). סמוך לשדרות הרצל נחשפו שרידי מבנה, ובו רעפים של הלגיון העשירי (קלונר תשס"ג:203, אתר 97). בחפירות שנערכו מול בנייני האומה נחשפו שרידי יישוב יהודי, שהוקם בימי החשמונאים (אבנר, בן-אור ולוי תשס"ז). בשכונת בית הכרם שמדרום לקריית משה נחשפו חווה מהתקופה הביזנטית, ומתחתיה שרידים מתקופת הברזל ומהתקופה הרומית הקדומה (ביליג תשס"ח). עוד באזור בית הכרם נחשפה חווה חקלאית מתקופת הברזל (דוידוביץ ואחרים תשס"ו). בשכונת בית וגן, במרחק כ-2.4 ק"מ מהחפירה, נחשפו שרידי חווה חקלאית מהתקופה ההלניסטית (המאות הג'–הב' לפסה"נ); במכלול כלי החרס מהחווה התגלתה טביעת חותם על קנקן: "יהדט" (זילברבוד 2012: איור 1:15).

 

חדרים I ו-II (איורים 5, 6). בריבוע 11F נחשפו שרידי קיר (111W; איור 7), שנבנה באבני גוויל, ובו פתח. הקיר שימש מחיצה בין חדר I לחדר II. משני החדרים נחשפו בחפירה רק חלקים קטנים. חדר I (1.92 × 5.90 מ' השטח שנחשף) נתחם ממערב בקיר (127W), שבו נקבע פתח החדר (0.67 × 0.71 מ'); הפתח גבוה כדי 0.1 מ' מהרצפה המאוחרת של החדר (להלן, 144L). הקירות התוחמים את החדר ממזרח ומדרום נמצאים כנראה מחוץ לשטח החפירה. בחדר התגלו שרידים משתי רצפות טיח, זו מעל זו. הרצפה הקדומה, הנמוכה, היא רצפת טיח עבה (110L), שהונחה על סלע האם (איור 6: חתך 3–3). מפירוק רצפה 110 בחלק המזרחי של החדר התברר כי היא נבנתה על תשתית של אבני חצץ מעורבות בחרסים מימי החשמונאים. בעת ניקוי הסלע שעליו הונחה הרצפה (146L) התגלתה קדרה מתקופת הברזל ושברי גוף של כלי חרס מימי הורדוס. הרצפה העליונה, המאוחרת (144L), השתמרה רק בקטע אחד במערבו של החדר; היא נפגעה מבנייה בבטון בימינו. רצפה 144 הונחה על מילוי של אדמה חומה כהה ואבני שדה (138L), ששימש להגבהתה; במילוי התגלו שני שברי כלי חרס המתוארכים לימי הבית השני.

חדר II נפגע מבניית יסוד בטון של מבנה בשנת 1936. מן החדר (0.65 × 0.85 מ' השטח שנחשף) נחשפו רק שרידים של רצפת טיח בהירה (120L), הניגשת אל קיר 111 מצפון. המפלס של רצפה 120 דומה לזה של רצפה 110 הקדומה בחדר I. בריבועים 12–11G, מצפון לחדר II, התגלו פני הסלע, הגבוהים ממפלסי הרצפות של חדרי החווה. כן התגלו בשני ריבועים אלה שרידי רצפת בטון, כנראה של מחסן שנבנה במאה הכ' לסה"נ (איור 8).

 

חדר III (איורים 5, 6). בריבועים 13–12H נחשף הקיר הצפוני של החדר (101L; 1.22 מ' רוחב; איור 9); יתר קירות החדר נהרסו כתוצאה מבנייה בימינו. קיר 101 נבנה מאבני שדה גדולות ובינוניות וטויח משני צדיו. החדר ניזוק קשות משורשיו של עץ, ולכן רצפתו לא השתמרה. בשטח החדר נחשפה הצטברות של אדמה חומה, כהה וקשה שמעורבים בה חרסים רבים (106L). מתחת לגובה המשוער של רצפת החדר ומתחת לתחתית קיר 101 נחשפה שכבת אדמה חומה כהה (145L; 0.22 מ' עובי; איור 6: חתך 2–2), שהעמיקה עד למפלס סלע האם; נראה שזוהי הצטברות טבעית שיושרה בעת בניית החווה. בחלקו הדרומי-מערבי של ריבוע 12H נחשפה פסולת בנייה בת ימינו; היא נחפרה כיחידה נפרדת (131L).

 

חדר IV (איורים 5, 6). נחשפו קטעים מכל ארבעת קירות החדר (101W, 103W, 108W, 133W; 4 × 8 מ' גודל החדר המשוער; איורים 9, 10). חלקים מהחדר וקירותיו נפגעו מבנייה בימינו, ועל כן נחפר רק חלק משטחו (3.5 × 4.0 מ'; איור 6: חתך 1–1). קירות החדר רחבים, והם נבנו מאבני גוויל וטויחו מפנים. בחדר התגלו שתי רצפות טיח, זו מעל זו (איור 10); הרצפה המאוחרת (134L) הונחה ישירות על הרצפה קדומה (135L). בבדיקה בפינה הדרומית-מזרחית של החדר פורקה רצפה 135 הקדומה (142L), ובטיח התגלו חרסים מימי הורדוס. מתחת לרצפה 135 נחשפה שכבת אדמה חומה כהה שהובחנו בה סימני שרפה ומעורבות בה אבני חצץ (143L; איור 6: חתך 1–1); שכבה 143 מעמיקה עד לסלע האם. בשכבה 143 התגלו שברי כלי חרס מסוף ימי החשמונאים וראשית ימי הורדוס. בפינה הצפונית-מזרחית של החדר נתגלו שלושה מטבעות — שניים ברצפת הטיח הקדומה 135 (ר"ע 165590, 165591) והשלישי בדופן הדרומית של קיר 108 (ר"ע 165594) — המחקים מטבע של אלכסנדר ינאי (משנת 80/79 לפסה"נ ואילך).

מעל שרידי החדר, גבוה ממפלס ראשו של קיר 108, נחשפה אדמת סחף עם חרסים (104L). מתחת למפלס ראשו של קיר 108 נחשפה אדמת סחף חומה כהה עם תצבירי גיר וחרסים (117L). הממצא הקרמי כולל חרסים מימי החשמונאים, לרבות טביעת החותם "יהדט" בכתב עברי קדום על ידית של קנקן (איור 11). טביעה זו זהה לטביעה מטיפוס 17 בטיפולוגיה של ואנדרהופט וליפשיץ (Vanderhooft and Lipschits 2007:30). הכתב העברי הקדום בטביעה זהה לכתב העברי במטבעות החשמונאים. טביעות דומות התגלו בירושלים בשכבות מהמאות הג' והב' לפסה"נ בחפירות הרובע היהודי, חניון גבעתי ועיר דוד. בעורף החקלאי של העיר התגלו טביעות דומות בתל אל-פול ובחורבת המוצא (להפניות ר' Vanderhooft and Lipschits 2007). נחמן אביגד הציע כי האות "ט" מציינת את שיטת איסוף המיסים הממלכתית, בדומה לטביעות בעולם הפיניקי (Avigad 1974). כיום אין הסכמה על הצעה זו, אך גם אין הצעות אחרות למשמעות האות "ט".

 

חדר V (איורים 5, 6). מצפון לקיר 108 נחשף קטע מצומצם של חדר (איור 12), שנפגע מעבודות בנייה בימינו ועל כן החפירה בו הופסקה. בעבודות בנייה אלה נחתך הפן הצפוני של קיר 108, ובמקום נוצר בור (125L), שהתמלא באדמה ופסולת בת ימינו, לרבות גושי בטון.

 

חדר VI (איורים 13–17). נחשפו שרידי חדר מלבני (4.78 × 10.80 מ'), התחום בארבעה קירות (201W, 208W, 209W, 211W). קירות 201, 208 ו-211 הם קירות רחבים, שנבנו באבני גוויל גדולות ובינוניות, ואילו קיר 209 הוא קיר צר שנבנה באבני גוויל בינוניות וייתכן שהוא נבנה כדי לעבות את קיר 204. בחלקו הצפוני של החדר נחשפה רצפה (216L), שנבנתה מאבני שדה גדולות (כ-0.3 × 0.4 מ') ובינוניות (כ-0.22 × 0.25 מ') וביניהן אדמה חומה; היא לא השתמרה בחלקו הדרומי של החדר. ברצפה זו נתגלה מטבע סלווקי שנטבע במטבעת צור (198–126 לפסה"נ; סל 2024; ר"ע 165592). רצפה 216 הושתתה על מילוי של אדמה חומה, שמעורבים בה חרסים (215L, 219L); מילוי אדמה זה פילס את הסלע, הנמוך יותר בחלקו הדרומי של החדר. במקומות שבהם היו שקעים עמוקים בסלע האם, אלה מולאו במפלס של אבנים בינוניות (217L), שנועד גם הוא לפלס את השטח. במילוי אדמה 215/219 התגלה מטבע מימי אלכסנדר ינאי (80/79 לפסה"נ; ר"ע 165593), בדומה למטבעות שהתגלו בחדר IV. בפירוק מפלס אבנים 217 לא התגלה ממצא מתארך.

 

חדר VII (איורים 13–17). צמוד לחדר VI מדרום נחשף חדר מלבני צר (0.96 × 4.40 מ'), שהיה תחום בארבעה קירות (201W, 204W, 208W, 209W). בחדר נחשף מפלס של אבני שדה בינוניות וקטנות (214L), ששימש אולי רצפה. מתחת למפלס אבנים 214 נחשפה שכבת אדמה חומה כהה ובה אבני שדה (218L).

 

ממזרח לחדרים VI ו-VII הובחן שטח מלבני, התחום בהמשכם למזרח של קירות 204 (חדר VII) ו-211 (חדר VI), היוצרים פינות עם קיר נוסף. אזור זה הופרע קשות עד סלע האם כתוצאה מעבודת כלי מכני.

 
ממצא כלי החרס
תהילה ליברמן
 
בפירוק רצפת טיח 110 בחדר I התגלו שברים של סיר בישול שלו שפה פשוטה וצוואר גבוה (איור 1:18), האופייני לימי החשמונאים (המאות הב'–הא' לפסה"נ); קנקני שפת צווארון, ובהם קנקן ששפתו מקופלת החוצה על הצוואר מחוץ, עד לגובה כשני השליש של הצוואר (איור 2:18), האופייני למחצית הראשונה של המאה הא' לפסה"נ; וקנקן ששפתו מעובה וחתכה מעוגל (איור 3:18), האופייני לתקופה ההלניסטית (המאה הג' עד ראשית המאה הב' לפסה"נ).

בשכבת אדמה 145 שהתגלתה מתחת למפלס הרצפה המשוער בחדר III והעמיקה עד לסלע האם התגלה ממצא קרמי מימי החשמונאים, הכולל קערה רדודה רחבה שדופנותיה ישרות (איור 1:19); סיר בישול שלו צוואר קצר ושפה מעובה (איור 2:19); קנקן ששפתו מעובה וחתכה מעוגל (איור 3:19); קנקן ששפתו מעובה וחתכה רבוע (איור 4:19); קנקנים שלהם צוואר מעובה נוטה החוצה (איור 5:19); וקנקן שפת צווארון קצר, ששפתו מקופלת החוצה על חלקו העליון של הצוואר מחוץ (איור 6:19).

מתחת לרצפת הטיח התחתונה 135 בחדר IV התגלה ממצא קרמי האופייני לימי החשמונאים (143L; המאה הב' והמחצית הראשונה של המאה הא' לפסה"נ). ממצא זה כולל קערה שטוחה, הדומה לצלחת, שדופנותיה ישרות ושפתה מקופלת פנימה (איור 1:20); קערה שדופנותיה מקומרות ועליהן שאריות של חיפוי שחור (איור 2:20), השייכת אולי לקבוצת הכלים המחופים שחור, הנפוצים בתקופה ההלניסטית, או שהיא חיקוי מקומי של כלי מקבוצה זו; סירי בישול שלהם שפה פשוטה וצוואר גבוה הנוטה לעתים החוצה (איור 3:20–5); פך עם צוואר מרוכס (איור 6:20); וקנקן עם פתח רחב ושפה נוטה החוצה (איור 7:20).

במילוי אדמה (140L) שהתגלה מעל רצפת הטיח בחדר IV נמצאו שברים של סירי בישול שלהם צוואר קצר נוטה החוצה (איור 1:21), האופייניים למאה הא' לפסה"נ; סיר בישול שהחתך של שפתו משולש (איור 2:21), שהופיע לראשונה במחצית השנייה של המאה הא' לפסה"נ והוא ממשיך להתקיים גם במאה הא' לסה"נ; וקנקן שפת צווארון, ששפתו מקופלת החוצה עד כמעט לבסיס הצוואר (איור 3:21). סירי בישול וקנקנים דומים מופיעים יחד בסוף המאה הא' לפסה"נ (למשל, במכלול 4 במצודה בירושלים: Rapuano 2018:116–119).

במילוי אדמה 219 שהתגלה בחדר VI נמצא שבר של סיר בישול שלו צוואר קעור נוטה חוצה ושפה מעובה (איור 1:22), המתוארך לסוף המאה הב' וראשית המאה הא' לפסה"נ. בחלקו הדרומי של החדר (210L) התגלה שבר קנקן שפת צווארון קצר, ששפתו מקופלת החוצה ויוצרת עיבוי על החלק העליון החיצוני של הצוואר (איור 2:22), המתוארך גם הוא לסוף המאה הב' וראשית המאה הא' לפסה"נ.

המכלול הקרמי שהתגלה מתחת לרצפות ולקירות המבנה דומה מבחינה טיפולוגית וכרונולוגית למכלולים שנחשפו באתרים המתוארכים לימי החשמונאים או לתקופת שלטונו של הורדוס (המאה הא' לפסה"נ), ובהם למשל הארמונות ביריחו (Bar-Nathan 2002) ושכבות 5–7 במצודה בירושלים (Rapuano 2018). ממצא זה מלמד כי יש לתארך את בניית המבנה למאה הא' לפסה"נ — סוף ימי השלטון החשמונאי או ימי שלטונו של המלך הורדוס. הממצא הקרמי המועט שהתגלה על הרצפות במבנה מתוארך לסוף המאה הא' לפסה"נ, והוא מלמד על זמן השימוש במבנה.

 
סיכום
בחפירה התגלו שרידי חווה חקלאית, שנוסדה על סמך הממצא הקרמי הקדום בימי החשמונאים והמשיכה לשמש בימי הורדוס. החווה שוכנת באזור חקלאי, המרוחק בקו אווירי כ-3.8 ק"מ מהעיר העתיקה וכ-600 מ' מהיישוב הקרוב ביותר שהתגלה מול בניני האומה (אבנר, בן-אור ולוי תשס"ז; בארי ולוי תשע"ח), ולכן נראה כי לא היה לה קשר ישיר לאף יישוב בסביבה. מבנה החווה כולל טור של חמישה חדרים (IV) בציר צפון–דרום, ועוד שני חדרים (VI, VII) בציר מזרח–מערב. אפשר שהחדרים תחמו חצר גדולה מרכזית. תכנית המבנה דומה לתכניתן של חוות חקלאיות שהתגלו בפריפריה של ירושלים בתקופות אלה, הכוללת חצר רבועה, התחומה בחדרים, ובהם מתקנים חקלאים (טל תשס"ז:131). בהר אדר (שטח B) נחשפה חווה שתכניתה ובנייתה דומות לאלה של החווה שנחשפה בחפירה (דדון תשנ"ז). חוות נוספות שתכניתן כוללת חדרים התוחמים חצר התגלו בח'ירבת ראס אבו מערוף שבצפון ירושלים (Seligman 1999), בח'ירבת כעכול (Seligman 2006), בפסגת זאב (נדלמן תשנ"ג; שוקרון וסבריאגו תשנ"ג) ובקלנדיה (Magen 2004). חוות אלה היו חלק מהעורף החקלאי של העיר ירושלים. ב' זיסו טוען כי החווה שנחשפה בקלנדיה היא חווה מבוצרת ואילו יתר החוות שצוינו לעיל הן חוות פרטיות ועל כן לא מבוצרות (זיסו תשס"ב:254–256).

בחלק מהחדרים שנחשפו בחפירה השתמרו על הקירות שרידי טיח, המלמדים אולי כי הם שימשו מחסנים לתוצרת חקלאית. א' טל הציע כי חוות אלה היו משק אוטרקי לייצור יין ושמן (טל תשס"ז:130). עוד התגלו בחדרים אלה רצפות טיח זו מעל זו והובחנו תיקוני טיח בקירות, המלמדים כנראה על שימוש ממושך בחדרי החווה.