נפתחו שני ריבועי חפירה, המרוחקים כ-20 מ' זה מזה, בסביבת מבנים קיימים. ניכר כי עבודות פיתוח שנערכו במקום בעשורים האחרונים פגעו בשרידים ארכיאולוגיים גם בעומק של כמה מטרים בתת-הקרקע. בריבוע הצפוני נערכה חפירה בכלי מכני לעומק של 4 מ' ויותר, אך לא התגלה כל ממצא קדום והחפירה בריבוע נסגרה. בריבוע הדרומי נחשפו שרידי בנייה מהתקופה הרומית הקדומה. ממצאים דומים מאותה תקופה התגלו בעבר מצפון ומצפון-מזרח לחפירה הנוכחית (ליפקונסקי תשנ"ד; רישיון מס' 258/2002-B).
 
החפירה בריבוע הדרומי נערכה תחילה בכלי מכני, ובעומק של כ-2 מ' מתחת למפלס כביש מודרני החלו להיחשף ראשי קירות. החפירה העמיקה ידנית עד לעומק 2.7 מ' מתחת פני השטח, ונחשפו שרידים של ארבעה קירות של מבנה (401W, 402W, 406W, 409W; איורים 1, 2). הקירות נבנו מאבני גזית מכורכר והושתתו על מצע חלוקים יציב של נחל; הם השתמרו לגובה נדבך אחד. ניכר כי מרבית הקירות של המבנה לא שרדו. בחתך הצפוני של הריבוע התגלו שרידיה של רצפת טיח עבה (405L). קיר 409 מתעגל אל תוך החתך המזרחי של הריבוע, וייתכן כי זהו יסוד של אפסיס. בחלק התחתון של החפירה התגלו שברי כלי חרס מעטים המתוארכים לתקופה הרומית הקדומה (סוף המאה הא' לפסה"נ – ראשית המאה הא' לסה"נ).

נראה כי שרידי הקירות היו חלק ממבנה גדול מן התקופה הרומית הקדומה, אולי מבנה ובו אפסיס. ממצאים מהתקופה הרומית הקדומה שבים ונחשפים בחפירות הצלה בטירת כרמל, אך למרות זאת המידע על אופיו של היישוב או גודלו בתקופה זו דל ביותר. לא מן הנמנע כי בניית הגזית המאפיינת את שרידי המבנים מהתקופה מעידה על עוצמת היישוב, וכי תנאים מקומיים, כגון סחף מהנחלים ממערב, גרמו לנטישתו.