החפירה נערכה בחנות (איור 2), שנבנתה במקור כנראה בתקופה העות'מאנית. עם תחילת החפירה הוסרה רצפת החנות (1L) שנבנתה בימינו, ונפתח ריבוע אחד (כ-2.5 × 5.0 מ'; איורים 3, 4). נחשפו שרידי קמרון, מתקן מטויח וקטעי קירות ורצפות, המתוארכים למן התקופה האסלאמית הקדומה ועד לימינו.
 
קמרון (איור 5). בחלקה המזרחי של החפירה נחשף צדו המערבי העליון של קמרון (120L). בהצטברויות עפר (105L, 107L, 114L, 115L) שכיסו את הקמרון התגלה ממצא קרמי מעורב מן התקופות האסלאמית הקדומה, הממלוכית והעות'מאנית. קמרון זה הוא העמוק ביותר בחפירה מבחינה סטרטיגרפית; נראה שהוא השריד הקדום ביותר בחפירה וזמנו התקופה האסלאמית הקדומה.
 
מתקן מטויח (איור 6). הישר מתחת לקירות החנות נחשפו שרידי בור מטויח (109L, 112L, 113L; כ-5 מ' אורך מרבי, 1.65–2.50 מ' רוחב, 0.55 מ' גובה). דופנות הבור וקרקעיתו נבנו משכבת אבני שדה בינוניות וקטנות, שלוכדו בגיר ואפר (0.4–0.6 מ' עובי) וטויחו בטיח אפור. חלקו המזרחי של המתקן מונח על שרידי הקמרון. בחלקו העליון של המתקן, שנחשף בצד הדרומי-מערבי של החפירה, נבנה משטח רחב מטויח (102L; 0.50–0.75 מ' רוחב). בדופנותיו המזרחית והצפונית של המתקן הובחנו שתי שכבות טיח, הכוללות גיר, אפר, חצץ דק וגריסי חרסים; השכבה העליונה מוחלקת היטב (2 ס"מ עובי) והתחתונה גסה יותר (4–6 ס"מ עובי). הטיח במתקן מלמד כי הוא שימש לאגירת נוזלים, וייתכן כי הוא היה חלק מבית מלאכה כלשהו. המתקן נמשך דרומה מתחת לקירות החנות, ובחלקו המזרחי הוא נפגע קשות בהסרת קטע מקרקעיתו, אולי עם בנייתו של קיר מאוחר (106W; להלן). הממצא הקרמי שהתגלה בהצטברות עפר מתחת למתקן מתוארך לתקופה הממלוכית ומתארך אולי את המתקן. מתחת למתקן נמצאו גם עצמות בעלי חיים רבות, רובן של צאן ומיעוטן של בקר (מרום, להלן).
 
קטעי קירות. נתגלו שרידים של ארבעה קירות. שלושה מהקירות (103W, 110W, 111W; איור 6) שייכים כנראה למתקן קטן שנבנה על רצפת המתקן המטויח לאחר שזה יצא משימוש. הקיר הרביעי (106W) נבנה בחלקו המזרחי של שטח החפירה משורה אחת של אבני שדה שלהן פן אחד מעובד, בתוך בור שנחפר לתוך רצפת הטיח של המתקן המטויח; הקיר הושתת על אדמה בצבע אפור כהה. שימושו של קיר זה אינו ברור. בהצטברויות עפר מתחת לקיר התגלה ממצא קרמי מהתקופה הממלוכית. נראה כי כל הקירות הם בני אותו הזמן, וכי הם קדומים לבניית החנות.
 
רצפות. מעל שרידי המתקן והקירות התגלו שרידים של שתי רצפות (1L, 2L; איור 3: חתך 1–1), שפורקו במהלך עבודות שיפוץ החנות לפני תחילת החפירה. שרידי רצפה 2, העשויה מלוחות אבן קטנים (10–20 × 15–20 ס"מ), התגלו בצד הדרומי של החנות. נראה כי רצפה 2 הייתה הרצפה המקורית של החנות בעת בנייתה, כנראה בתקופה העות'מאנית. שרידי רצפה 1 התגלו בגובה של כ-5 ס"מ מעל רצפה 2, והם שייכים לרצפת החנות בימינו. הרצפה עשויה מריצוף בן ימינו.
 
הממצאים. במילויי העפר מתחת למתקן המטויח (107L, 114L, 115L) נתגלו שלושה מטבעות: מטבע רומי פרובינקיאלי (ר"ע 161414) המתוארך למחצית הראשונה של המאה הג' לסה"נ; פלס של השליט האיובי של חלב ודמשק, א-נאצר יוסוף הב' (ר"ע 161412; 1236–1259 לסה"נ); ומטבע נחושת קטן (ר"ע 161413), כנראה מראשית התקופה העות'מאנית (המאה הט"ז לסה"נ).
הממצא הקרמי מהחפירה מגוון, ומתוארך ברובו לתקופה העות'מאנית ובמקצתו לתקופות האסלאמית הקדומה והממלוכית. בהצטברויות העפר שכיסו את השרידים בחפירה (100L, 105L, 108L, 112L) התגלו קנקן (איור 2:7) מהתקופה הממלוכית, וכן קערות (איור 5:7–7), קנקן (איור 10:7) ומקטרת (איור 14:7) מהתקופה העות'מאנית. במילויי העפר שמתחת למתקן המטויח (107L, 114L, 115L) התגלו קערה (איור 1:7) מהתקופה האסלאמית הקדומה, וכן קערות (איור 3:7, 4, 8, 9), קנקן (איור 11:7), פכים (איור 12:7, 13) ומקטרת (איור 15:7) מהתקופה העות'מאנית.
מתחת לשרידי המתקן המטויח התגלו גם מרבית עצמות בעלי החיים (מרום, להלן), שנועדו כנראה לשמש חומר בערה. המידע על אודותיהן מלמד על התזונה של אנשי המקום בתקופה העות'מאנית.
 
עצמות בעלי החיים
נמרוד מרום
 
בחפירה נמצאו עצמות בעלי חיים רבות בזיקה למתקן המטויח המתוארך כנראה לתקופה הממלוכית. קריטריונים מטריים ומורפולוגיים שימשו להבדיל בין עצמות עיזים (Capra hircus) וכבשים (Ovis aries), שהיו הרוב המוחלט של העצמות המזוהות במכלול (206=N). בקר מיוצג בחוליות וצלעות ספורות (5=N). העצמות אינן שבורות; 131 עצמות גפיים מתוך 140 השתמרו בשלמותן. מבחינת התפלגות חלקי השלד (טבלה 1) עולה כי עיקר העצמות שייכות לעצמות כפות הרגליים (מטקרפוס ומטטרסוס) ולסתות תחתונות, המייצגות לפחות 30 פרטים. עיזים (79=N; 56%) וכבשים (63=N; 44%) זוהו ביחס דומה.
 
טבלה 1. עצמות הצאן במכלול (NISP — כלל העצמות המזוהות; MAU — מספר חיות מינימלי שאותן מייצגות העצמות)
חלק שלד
NISP
MAU
לסת תחתונה
75
30
סקאפולה
4
2
הומרוס
4
2
רדיוס
1
1
עצמות כף יד
0
0
אגן
4
2
פמור
1
1
טיביה
3
2
אסטרגל
0
0
קלקנאוס
0
0
מטקרפוס
51
26
מטטרסוס
41
21
אצבע 1
20
3
אצבע 3
2
1
סה"כ
206
30
 
ניתוח התפלגות גילאי השחיטה של הצאן על סמך בקיעת השיניים ושחיקת השיניים של הלסתות הרבות (טבלה 2) מצביע על הבדל משמעותי סטטיסטית (Fisher’s Exact Test P=0.02), ובו הכבשים נשחטו מוקדם מהעיזים. ניתוח סטטיסטי של הרוחב הדיסטאלי של עצמות המטקרפוס, השונה בעיזים בין זכרים לנקבות, מצביע על התפלגות בימודאלית, כך שרוב העצמות (76%) קטנות יחסית. שילוב הנתונים המטריים והדמוגרפיים מצביע על כך שהעיזים המיוצגות במכלול הן בעיקר נקבות בוגרות ויש רק מעט זכרים, המייצגים יחדיו גרעין רבייה אופייני של עדר מסורתי. מדידות עצמות הכבשים לא אִפשרו ניתוח מטרי, אך טווח הגילים נראה מתאים לזכרים צעירים שיועדו מראש לשחיטה. אם אכן העצמות מהמכלול הן מדגם מייצג של צאן שהובא לשחיטה בירושלים בתקופה העות'מאנית, אפשר להניח שאספקת הבשר לעיר הגיעה מתוך עדרים מעורבים של עיזים וכבשים, ובהם העיזים הובאו לעיר לשחיטה כשהן בוגרות, אחרי שימוש עיקרי בעורף החקלאי של העיר (כנראה לחלב), ואילו הכבשים גודלו במיוחד כדי לייצר עודפי זכרים צעירים לשוק העירוני.
 
טבלה 2. התפלגות גיל לפי בקיעת שיניים ושחיקת שיניים (צאן — עצמות שלא זוהו לרמת מין)
גיל בשנים
כבש
%
עז
%
צאן
%
1
4
10
1
7
5
8
2
11
26
0
0
18
27
3
18
43
5
36
24
36
4
9
21
6
43
16
24
5
0
0
2
14
3
5
סה"כ
42
100
14
100
66
100
 
חלקי השלד שהתגלו בחפירה, הכוללים אך ורק חלקים שלמים של פסולת שחיטה, מלמדים על שימוש שאינו למזון. אפשר אולי לקשור בין עצמות אלה למתקן שנמצא בחפירה: עצמות בעלי חיים עתירות שומן (כעצמות הרגליים והלסתות התחתונות) שימשו בעבר חומר בערה יעיל בטמפרטורה גבוהה. ייתכן שמצבור העצמות יועד לשמש חומר בערה זול בתעשייה קטנה כלשהי, בתקופה בה מחירי העץ היו גבוהים.
 
השרידים האדריכליים בחפירה מייצגים כנראה חמישה שלבי בנייה (5–1). הממצאים הקרמיים והנומיסמטיים התגלו במילויי עפר מעל ומתחת לשרידים והקשרם הסטרטיגרפי אינו חד משמעי, אך אפשר לתארך בעזרתם את חמשת שלבי הבנייה לתקופות האסלאמית הקדומה, הממלוכית והעות'מאנית ולימינו.
לשלב 5 הקדום ביותר יוחס הקמרון שבחלקו המזרחי של השטח, המתוארך כנראה לתקופה האסלאמית הקדומה. לשלב 4 יוחס המתקן המטויח, שנחשף מעל הקמרון ומתחת לקירות החנות. אפשר שהממצא הקרמי מהתקופה הממלוכית שנתגלה בהצטברות העפר מתחת למתקן מתארך את המתקן; המטבע הרומי פרובינקיאלי והמטבע האיובי התגלו מתחת למתקן זה. לשלב 3 יוחסו ארבעת הקירות שנבנו בשטח המתקן המטויח. זמנו של שלב זה אינו ברור; יש לשער כי שלב זה קדם לבניית החנות, ועל כן זמנו בתקופה הממלוכית או העות'מאנית. בשלב 2 נבנתה החנות, יחד עם שורת החנויות שברחוב. לשלב זה יוחסה בנייתה של רצפה 2, והוא מתוארך כנראה לתקופה העות'מאנית. לשלב 1, המאוחר ביותר, יוחסה רצפה 1, שנבנתה בחנות כנראה בימינו.