החפירה נערכה בכיכר הדייגים, סמוך לח'אן אל-עומדאן ולנמל של העיר העתיקה בעכו. ח'אן אל-עומדאן נבנה בתקופת שלטונו של ג'זאר פאשה (1775–1804) בתקופה העות'מאנית. המפה שצייר פייר ז'קוטין במהלך המצור של נפוליאון על עכו, מציגה גוף מים במקום בו נמצא ח'אן אל-עומדאן. כמה חוקרים זיהו את גוף המים הזה עם הנמל הפנימי שהוזכר במקורות היסטוריים מהתקופה הצלבנית. עם זאת, כיוון שהח'אן כבר היה קיים בעת ביקורו של ז'קוטין, המפה שלו אינה יכולה להתקבל כמדויקת (לדיון מפורט יותר בנושא הנמל הפנימי, ר' שטרן 149:2015–154). במהלך ימי המנדט הבריטי, נותקה כיכר הדייגים מהנמל הסמוך בעת שבית המכס נבנה בין הח'אן למסגד אל-בחר שממזרח לו.

בחפירה (4 × 7 מ') נחשפו שרידי ריצוף ויסודות של קיר, השייכים למבנה המתוארך לתקופה העות'מאנית. מתחת להם התגלה מילוי אדמה מאותה תקופה, עד לעומק של לפחות 2.9 מ' מתחת לפני הים.

 

השרידים שנחשפו בחפירה יוחסו לשני שלבי בנייה, המתוארכים כנראה לסוף המאה הי"ט–תחילת המאה הכ' לסה"נ. לשלב הקדום יוחסו קיר שלו יסוד מדורג (106W; איורים 2–4) ומילוי הקשור אליו. הנדבך התחתון של הקיר רחב כדי 0.2 מ' מזה שמעליו, שבתורו רחב יותר כדי 0.2 מ' מהקיר עצמו. היסוד נבנה ברשלנות מאבנים בינוניות מהוקצעות גס, ואבנים לא מהוקצעות קטנות יותר. הנדבך השני שרד רק בצד הצפוני של הקיר, אשר נחתך כשהותקן במקום צינור ביוב מפלסטיק. ייתכן שהיסוד של הקיר נבנה כדי לתמוך בקיר הצפוני של ח'אן אל-עומדאן, שעמד רק מטרים ספורים מדרום לו, או לחילופין שהוא היה חלק ממבנה אחר. המילוי הקשור לקיר 106 נחשף גם בבדיקה עמוקה (110L, 115L) בחלק הצפוני של שטח החפירה. זהו מילוי של בוץ כהה, שמעורבים בו שברי כלי חרס מהמאה הי"ט למלוא עומקו. היחס בין מילוי זה לקיר 106 נותר לא ברור.

שרידי שלב הבנייה המאוחר כוללים ריצוף (104F; איור 5, לא מוצג בחתך), שנבנה מלוחות אבן גדולים שהונחו על מצע דק של אדמה (102L, 103L). ריצוף זה נחתך גם הוא על ידי צינור הפלסטיק, ונראה שחלקים ממנה הוסרו, כנראה בזמן התקנת הצינור. הריצוף והמצע כוסו בהצטברות דקה של אדמה שחורה ומדרכה מודרנית.

מכיוון שכלי החרס שנמצאו בכל שטח החפירה מתוארכים בעיקר מהמאה הי"ט (להלן), נראה כי יש לתארך את שלב הבנייה הקדום למאה זו; אפשר שגם שלב הבנייה המאוחר – ריצוף 104 – מתוארך למאה הי"ט, אך ייתכן גם שזמנו מעט מאוחר יותר, אולי כשנבנה בית המכס הבריטי. המבנה ששרידיו התגלו בחפירה נהרס בשנת 1970, ומדרכה חדשה הונחה מעליו במועד מאוחר יותר.

 
כלי החרס
בממצא הקרמי שהתגלה בחפירה לא הובחנו הבדלים המלמדים על שני שלבי בנייה, ועל כן הממצא מוצג כמכלול אחד. רוב הממצא מתוארך למאה הי"ט לסה"נ, אך נמצאו גם כמה חרסים מהמאה הי"ח לסה"נ. הממצא כולל כלי מטבח, כלי שולחן ומקטרות. כלי המטבח כוללים כלי בישול, חלקם מיובאים, וקנקנים. כלי הבישול כוללים סיר בישול מזוגג בצבע חום בהיר מדרום צרפת (איור 1:6), סיר בישול מטין חום עם כמות גדולה של נציץ כסוף (איור 2:6) וסיר בישול מטין עדין עם שפה שרופה (איור 3:6); מקורם של שני הסירים האחרונים אינו ידוע. התגלו שני קנקנים מקומיים (איור 4:6, 5) שיוצרו בעכו. כמה שברי גוף שייכים לכלי גדול מאוד (כ-1.5 מ' קוטר; איור 6:6), ועליו ארבעה רכסים גדולים. הטין שלהם מכיל הרבה חצצים גדולים וגריסים לבנים אחרים. לא נמצאו מקבילות לכלי זה, שהיה כנראה קנקן אגירה. שבר נוסף שייך לקנקן אגירה שנוצר בראשיה אל-פוחאר (איור 7:6), כפר בדרום לבנון שבו יצרו כלי חרס במאות הי"ט–הכ' לסה"נ (Stern 2016:86). כמו כן, נמצאה קנקנית (איור 8:6) עשויה טין חום-אדמדם בהיר ממקור לא ידוע.

כלי השולחן יובאו מהאימפריה העות'מאנית וממדינות אירופה, לרבות מערב אירופה (איורים 7, 8). נמצא אגן גדול מטין עדין כתום-אדמדם, שזוגג בזיגוג צהוב ומקורו לא ידוע (איור 1:7). בממצא קערה גדולה שיובאה מראשיה אל-פוחאר (איור 2:7). היבוא מצ'נקאלה שבאזור הדרדנלים במערב טורקיה (Vroom 2003:180–181) כולל בסיס קערה עם חיפוי לבן, ועליה מוטיב פרחוני צבוע במנגן וכחול תחת לזיגוג שקוף (איור 3:7), המתוארך למאה הי"ט, ושתי קערות דומות צבועות במנגן בלבד, ומוטיב מופשט יותר (איור 4:7, 5), מהמאה הי"ט. התגלתה גם קערה מחופה ומצוירת (איור 6:7) שיוצרה בדידימוטיכו שבצפון יוון (Vroom 2003:186–187). יבוא אחר מהאימפריה העות'מאנית כולל שתי קערות מזוגגות בירוק (איור 7:7, 8) וקערת שיש (איור 9:7). נמצאה גם קערה העשויה משיש פיזאני (איור 10:7). כלים מיובאים אחרים מפיזה כוללים שתי קערות סגרפיטו (איור 11:7, 12). כן התגלו שלוש קערות שלהן שפת מדף, שמקורן כנראה ממערב אירופה: לאחת שפת מדף גלית שהייתה במקור מזוגגת בלבן (איור 13:7), ולשתיים האחרות שפות מדף פשוטות, האחת מזוגגת בלבן פשוט (איור 14:7) והשנייה צבועה בכחול ומזוגגת בזיגוג לבן (איור 15:7). התגלה ספל קפה מחרסינה (איורים 1:9; 10), שיוצר במפעל מייסן בגרמניה (Vincenz 2017:125), הנושא עיטור סגול, זהב ואדום בחלקו החיצון, ופרח סגול בתוכו. התו של מייסן של חרבות מוצלבות מופיע בתחתית הספל. קיומו של סימן זה ראויה לציון מכיוון שהוא לא הוטבע על ספלים רבים שיוצרו לייצוא לאימפריה העות'מאנית, מחשש לפרשנות שגויה אפשרית שלו כסמל נוצרי. כמה חרסים במכלול שייכים לכלים שיוצרו בקוטייה שבמערב טורקיה, ובהם ספל קפה (איור 2:9), קערה (איור 3:9) ומכסה לסיר קפה (איורים 4:9; 11). כלי גדול (איור 5:9) העשוי מטין אדמדם ונושא זיגוג צהבהב מעל חיפוי לבן נראה כעציץ לחדר.

ממצא המקטרות כולל ראשי מקטרות רבים, כולם מהמאה הי"ט (איורים 6:9; 12). על תחתית של אחת המקטרות הוטבע חותם (איור 13) — מיקום יוצא דופן שכן בדרך כלל טביעות החותם נמצאות בצדי המקטרות. עוד התגלה בסיס של אריח שטוח אדום, ועליו טביעה בצורת צלב, שאפשרה כנראה להדביק אותו טוב יותר לקיר (איור 7:9).

 
ממצאי כלי הזכוכית
יעל גורין-רוזן
 
בחפירה נמצאו שישה חפצי זכוכית, כולם בתשתית של ריצוף 104 (102L, 103L; איור 14).

כלי מס' 1, הקדום ביותר, הוא בסיס גביע יין מוצק שעליו סימני עיבוד בכלי עבודה. הגביע עשוי מזכוכית ירוקה. צורת הבסיס וגוון הזכוכית אופייניים לשלהי התקופה הביזנטית וראשית התקופה האומיית. בסיסי גביעים כאלה נמצאו בחפירות ימיות ויבשתיות בעכו, למשל ברחוב החרושת (גורין-רוזן 2012: איור 4:8) ובשטח בית המשפט (Katsnelson 2016: Fig. 3.9:58).

שפה מס' 2 מקופלת פנימה בקפל רחב ומעובה, ושייכת לחלון עגול שמרכזו קוני ומעובה. הזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק, והיא מכוסה בבלייה כסופה מאכלת. חלונות מטיפוס זה החלו להופיע בתקופה הצלבנית והמשיכו לשמש עד התקופה העות'מאנית. הם שימשו לרוב בבתי מרחץ. שבר זה מייצג טיפוס מאוחר שאופייני לתקופות הממלוכית והעות'מאנית. חלונות מטיפוס דומה ששימשו בבית מרחץ התגלו למשל בנצרת (Alexandre 2012:98–100, Fig. 4.7:3–6).

בקבוקון בושם מס' 3 נמצא תמים, ועשוי מזכוכית שקופה חסרת צבע. הבקבוקון פשוט, השפה קצרה, זקופה ומעובה, עשויה ברישול, והגוף צר וארוך, חתכו משושה ולאורכו שתי צלעות מקבילות ארוכות מן האחרות. המיכל קטן ומסתיים בקצה מחודד בחלק הפנימי — שיטה מקובלת להקטנת נפח כלי קיבול של בשמים יקרים. צורת השפה אינה מאפשרת הברגת מכסה, ולכן סביר להניח שבקבוק זה נסגר בפקק שהוכנס לתוך השפה.

פך מס' 4 עשוי מזכוכית חסרת צבע, שקופה, ומעוטר בחיתוך עדין ובתוספת של עיטורים צבועים בזהב. לפך צוואר גלילי ארוך, המסתיים בשפה פשוטה מעוגלת. ידית משוכה מהצוואר מתחת לשפה אל הכתף. ייתכן שהכלי יוצר במכונה, אך הידית הוספה ביד בזמן שהכלי היה חם, שכן קצה הידית משוך בעיבוד מרושל. הכלי עוטר בגילוף של דגם צמחי עדין על הצוואר, משני צדי הידית. על השפה יש עיטור בצבע זהב, שהוסף לדופן הכלי ללא חימום נוסף לאיחוי הצבע; בשל הבליה הוא נושר מהכלי. צורת הכלי, שילוב העיטורים, האופן שבו מחוברת הידית אל הכלי ואופן עיבוד הקצה התחתון של הידית אופייניים מאוד לקבוצת כלים שיוצרה בתורכיה, באזור בייקוז (Beykoz) שבאיסטנבול, באמצע המאה הי"ט לסה"נ. כלים אלה נעשו מזכוכית חסרת צבע או מזכוכית צבעונית, לרוב כחולה או ירוקה אך ישנה גם קבוצה שנעשתה מזכוכית לבנה (milk-white opaline). חלק גדול מהכלים מעוטרים בצביעה בזהב ובצבעים נוספים, לחלק יש פס עיטור בזהב מתחת לשפה ולחלק יש את הידית האופיינית (דוגמאות לתוצרת בייקוז של פך מזכוכית חסרת צבע ושל פך מזכוכית לבנה שהשפה, הידית והעיטור דומים למס' 4 והבסיס דומה למס' 5 [להלן], ר' Özgümüş 2000:79–80, 138–140, Nos. 60, 66).

בסיס מס' 5 נעשה מזכוכית לבנה אטומה בייצור תעשייתי ללא סימני עיבוד על הבסיס. ייתכן שבסיס זה שייך לפך מתוצרת בייקוז.

בסיס בקבוק מס' 6 דחוף פנימה לתוך הכלי ומעובה, עם צלקת גסה של מוט הזגג. הזכוכית חסרת צבע עם תת גוון ורדרד-אפרפר, והיא מוכרת היטב מכלים שתוארכו לתקופה העות'מאנית. זהו בסיס אופייני לבקבוקים גליליים מזכוכית, שלהם צוואר ארוך המסתיים בשפה פשוטה, שנעשו מזכוכית באיכות נמוכה יחסית המכילה הרבה בועיות וגופיפים זרים. לפי צורת הצלקת במרכז הבסיס, כלים אלה נופחו ביד בייצור המוני. קבוצה של בקבוקים כאלה נמצאה בחפירות המצודה בעכו ותוארכה לתקופה העות'מאנית (Gorin-Rosen, forthcoming: Fig. 12:1–6).

חשיבות קבוצת הכלים שהתגלתה בחפירה בכך שהיא מייצגת כלים מפרקי זמן שונים בתולדות עכו. חלק מהכלים מוכרים גם מחפירות אחרות שנעשו בעיר ובסביבתה. שני שברים של כלי זכוכית מהתקופה העות'מאנית הם יוצאי דופן (איור 4:14, 5) ומייצגים בית מלאכה מפורסם בתורכיה; שני כלים אלה הם הראשונים מטיפוס זה המתפרסמים מחפירה ארכיאולוגית בארץ.

 
פריטי שיש
נמצא לוח שיש קטן דמוי בית (1 ס"מ עובי; איור 15). במרכז הלוח נקדח חור לא רגולרי, המלמד כנראה כי הפריט שימש בשימוש משני. לא ידועים השימושים המקורי והמשני של פריט ייחודי זה.
 
קונכיות
ענבר קטלב
 
במצע אדמה 102 התגלו ארבע קונכיות, שתיים מהן שייכות למינים של חוף סלעי שנמצאים באופן טבעי סמוך לאתר החפירה: Phorcus turbinatus (Born, 1778), ו-Spondylus gaederopus (Linnaeus, 1758). שני המינים נפוצים בים התיכון, והראשון מהם אכיל. שתי הקונכיות האחרות שייכות למין Pinctada margaritifera(Linnaeus, 1758), המכונה צדפת הפנינים שחורות השפתיים, מין מהאוקיינוס ​​ההודי-השקט. למין זה יש ברק האופייני לאם הפנינה. שני השברים חרותים, ושולי הקליפה מעוצבים ומוחלקים (איורים 16, 17). בעוד שרק שברים מקצוות החפצים המקוריים נמצאו, ידוע מדוגמאות שלמות יותר כי חפצים כאלה מציגים בדרך כלל תמונה מרכזית המוקפת בדגמים גיאומטריים או נטורליסטיים. בשתי הדוגמאות הנוכחיות השתמרו רק שברים של הקצוות עם העיטור ההיקפי. צדפים חרותים יוצרו כמזכרות לעולי רגל בסדנאות מקומיות בבית לחם ובירושלים במהלך המאה הי"ט. המוטיבים האופייניים למזכרות אלו אלה היו צלבים, מחרוזות תפילה וסצנות דתיות, כמו לידת ישו, מריה עם קדושים שונים והסעודה האחרונה. חלק ממזכרות אלה יוצאו לארצות קתוליות על ידי סוחרים ונציאניים דרך נמל עכו (שור תשנ"ח). ייתכן שהקונכיות החרותות ממין Pinctada margaritifera שנמצאו בחפירה היו חלק ממסחר זה.
 
סיכום
מילוי האדמה בשטח החפירה הצטבר במהלך המאה הי"ט. בהמשך נבנה קיר, אולי כדי לתמוך בקיר הצפוני של ח'אן אל-עומדאן, או כחלק ממבנה אחר. המספר הגדול של שברי המקטרות, השברים של ספלי הקפה ושברי הקרמיקה המשובחת והמיובאת, מרמזים כי סמוך למקום עמד בית קפה. הריצוף שנחשף מעל המילוי של המאה הי"ט הונח אולי באזור זה במהלך בנייתו של ח'אן אל-עומדאן או מאוחר יותר. מכלול כלי החרס מעיד על קיומם של קשרים מסחריים עם חלקים אחרים של האימפריה העות'מאנית ואירופה. אין בממצאי החפירה כדי לאשש או לסתור את קיומו של נמל פנימי.