המיתקן החצוב בסלע  (2.1 × 1.4 מ', 2.0 מ' גובה; איור 1) הכיל מעט מילוי שהוסר בפיקוח. התכנית אינה שלמה, אך אופי השרידים מצביע על כך שזהו מקווה. שלוש מדרגות שחוקות הוליכו לתוך המקווה; המדרגות העליונות נהרסו. חלק קטן בפינה הדרומית-מערבית (0.6 × 0.4 מ'; איור 2) היה חצוב לעומק של כ-0.2 מ' מתחת למפלס הרצפה. שכבה של טיח הידראולי אפור (כ-2 ס"מ עובי) ציפתה את הרצפה, הקירות והתקרה. במילוי נמצאה כמות קטנה של שברי כלי חרס, בהם שפה של קנקן הלניסטי, שברי כלים רומיים קדומים ומאוחרים, וכן שברי כלים ביזנטיים. שברי כלי החרס אינם מאפשרים לתארך את המתקן, אך מקובל לתארך את הטיח ההידראולי לתקופה הרומית המאוחרת, או הביזנטית. לא נמצאו מבנים בהקשר ישיר למיתקן. אפשר ששרידי מבנים השייכים למיתקן נהרסו קודם לכן על ידי כלי מכני. על סמך גודל המקווה ניתן לשער כי היה קשור למגורים פרטיים.

 

המקווה נמצא בשוליים הדרומיים-מערביים של אתר עין רני, כ-100 מ' ממעיין עין רני (היבש היום), וממערב להר יונה. אתר עין רני נסקר על ידי צ' גל ונתגלו בו שרידי מבנים, ככל הנראה מפולות מגדלים, ובהם קרמיקה מן התקופה הביזנטית (מפת הר תבור [41] ומפת עין דור [45]: 33, מס' 27). אתרים לייצור כלי אבן הובחנו ברדיוס של קילומטר אחד מעין רני (מפת הר תבור [41] ומפת עין דור [45]: 29, מס' 18; אחרים טרם פורסמו). כלי אבן היו בשימוש נפוץ של האוכלוסייה היהודית וגילוי המקווה מביא תימוכין נוספים לנוכחות יהודית באזור זה.