שכבה 2 (המאות הה'–הט' לסה"נ)

נחשף חלק מגת (איורים 2, 3) ובו משטח דריכה (L144), בסיס לבורג סחיטה (L136), בור שיקוע (L147) ובור איגום (L140). משטח הדריכה רבוע (6.2×6.2 מ'), מרוצף באבני פסיפס תעשייתי (L114; מידות 2×2×2 ס"מ) המונחות על חומר מליטה אפור (2 ס"מ עובי), ומושתת על שכבת אבנים קטנות שהונחו על גבי הסלע (L142). נחשפו שניים מארבעת קירות משטח הדריכה, מערבי (W3; גובה 5 ס"מ) ודרומי (W11), וכן תעלת היסוד של הקיר המזרחי (W17) שמשטח הדריכה ניגש אליה. במרכז הרצפה נחשף שקע (L136) ובתחתיתו אבן גזית (0.4×0.5 מ') אחוזה בחומר מליטה, ככל הנראה מסד לקיבוע בורג של מסחטה.
מהחלק הדרומי של משטח הדריכה יוצאת תעלה מטויחת (L149; אורך 0.7 מ', רוחב 0.2 מ') לעבר בור שיקוע 147. לבור השיקוע מתאר טרפזי (0.95 מ' אורך, 0.8–1.0 מ' רוחב, 0.4 מ' עומק) והוא מטויח (1 ס"מ עובי הטיח). בתחתית הבור, בפינתו הצפונית-מזרחית, הותקן צינור חרס (0.1 מ' קוטר, 0.7 מ' אורך) שהוליך אל בור האיגום.
בור האיגום 140 רבוע (2.2×2.2 מ', 1.7 מ' עומק) וחצוב בסלע. דופנות הבור ותחתיתו טויחו בשכבת טיח לבן מעורבת בשברי חרסים (3 ס"מ עובי) על גבי מצע של אבנים קטנות (0.1×0.1×0.1 מ') אחוזות בחומר מליטה אפור. צינור החרס המקשר בין בור השיקוע לבור האיגום יוצא בדופן הצפונית של בור האיגום, 1.2 מ' מעל תחתית הבור (איור 4). מתחת לפתח הצינור נקבעה ברצפת בור האיגום אבן גזית (0.32×0.32 מ') אחוזה באבני פסיפס, כדי שזרימת התירוש מהצינור לא תגרום לשקע ברצפה. בדופנות בור האיגום הותקנו שתי מדרגות זיז, אחת בדופן הצפונית (0.5 מ' מעל תחתית הבור; ר' איור 4), ואחת בדופן המזרחית (0.9 מ' מעל תחתית הבור). בפינה הדרומית-מערבית של רצפת בור האיגום נקבע אגן אבן עגול (0.4 מ' קוטר, 0.1 מ' עומק) ששימש לאיגום נוזלים. כ-5 מ' ממערב לגת נחשפו שני קירות (W8 ,W4) שקיר משכבה 1 (W2) חותך אותם. אל הפן המערבי של קיר 8 ניגשת רצפה (L123).
לא נחפרו לוקוסים נקיים המתארכים את בניית הגת ומשך השימוש בה, אך כלי חרס מהמאות הה'–הו' לסה"נ התגלו במילויים של שכבה 1 לצד כלי חרס מהמאות הח'–הי', והם מרמזים על זמן תחילת השימוש בגת. מהם נמצאו קערות רדודות ממשפחת FBW שהשפות שלהן נוטות כלפי חוץ (איור 1:5, 2), קדרה עמוקה ששפתה משוכה כלפי חוץ (איור 3:5), אמפורה מטיפוס 'יאסי אדה' ששפתה נוטה החוצה וצווארה גלילי (איור 5:5), קנקן מטיפוס A של קנקני עזה (איור 4:5; Mayerson P. 1994. The Gaza ‘wine’ Jar [Gazition] and the ‘lost’ Ashkelon jar [Askalônion]. In P. Mayerson, ed. Monks, Martyrs, Soldiers and Saracenes: Papers on the Near East in Late Antiquity. New York, pp. 346–351) ושבר של נר 'סנדל' שהיה נפוץ מהמאה הה' עד אמצע המאה הז' (איור 1:6). עוד נמצא מטבע ברונזה מסוף המאה הג' לסה"נ (ר"ע 136674) בתוך מכלול המתוארך לתקופה האסלאמית הקדומה (L135), והוא מסייע לתארך את ראשית הפעילות באתר לתקופה קדומה.
בתשתית רצפה 123 הניגשת לקיר 8 נמצא מטבע רומי מאוחר מברונזה המתוארך לשנים 395–408 לסה"נ )ר"ע 136673) ומחזק את ההשערה כי קיר זה נבנה בתקופה הביזנטית.
 
שכבה 1A (המאות הו'–הי' לסה"נ)
סמוך לגת ממערב נחשפה סמטה (13.5 מ' אורך, 3 מ' רוחב) שכיוונה צפון-מערב–דרום-מזרח, ורצפתה (L145 ,L135 ,L103) עשויה עפר מהודק. ממערב לסמטה נחשפו חלקים משני מכלולי מגורים. מהמכלול הדרומי נחשפו שני קירות של חדר (W5 ,W2). בקיר 5 הותקן פתח כניסה מהסמטה לחדר. לפתח אבן סף (0.4×0.7 מ') ואבן פותה
(0.1 מ' קוטר הפותה). רצפת החדר (L113) הושתתה על גבי הסלע הטבעי, והיא עשויה עפר מעורב בחלוקי נחל קטנים (5×5 ס"מ).
מהמכלול הצפוני נחשפו חצר פתוחה (L141 ,L111 ,L108) וחלק מחדר (L110) שנחשפו ממנו שני קירות (W6 ,W1). רצפת החדר (L112) טויחה בשכבת טיח (3 ס"מ עובי) ותשתיתה עשויה עפר מהודק מעורב באבנים קטנות (L118) שהונח על גבי הסלע הטבעי. מתחת תשתית הרצפה נחשפה ערמת אבני שדה במגוון גדלים (W15). בקיר 6 התגלתה אבן סף (0.2×0.9 מ') עשויה אבן גיר מפתח שהוביל מהחדר לחצר. החצר תחומה מדרום בקיר 2, ממזרח בהמשכו של קיר 5 ומצפון בקיר 6. רצפת החצר (L108) עשויה עפר מהודק מעורב באבנים קטנות, והונחה על גבי הסלע הטבעי. בהצטברות שמעל הרצפה (L107) נמצאה כמות ניכרת של אפר ובו טבעת עשויה מתכת, שברי כלי חרס ושני מטבעות עשויים ברונזה שאי אפשר לזהות. בחלקה הדרומי של החצר נחשף טבון (L141; מידות 0.8×1.3 מ'), תחום בשורה של אבני גוויל. ייתכן שקיר 14 משכבה 2 המשיך לשמש בשכבה 1 ותחם את הטבון ממערב.
הממצא הקרמי ממכלולי המגורים ומהסמטה מאופיין בכלים המתוארכים למאות הו'–הח' לסה"נ לצד כלים מהמאות הט'–הי' לסה"נ, והם מעידים על משך הזמן הרב שמכלולים אלה היו בשימוש. בממצא סירי בישול פתוחים ששפתם נוטה כלפי חוץ האופייניים למאה הו' ולמחצית הראשונה של המאה הז' (איור 8:7, 10). קערה קטנה בעלת שפה משתפלת כלפי חוץ האופיינית למאות הו'–הז' לסה"נ (איור 2:7), קערה עשויה טין צלהב, ששפתה ישרה, מעוטרת בחלקה הפנימי בפסי צבע עשויים זיגוג, האופיינית למן המחצית השנייה של המאה הח' עד המאה הי' לסה"נ (איור 11:8), פך ששפתו משתפלת כלפי חוץ המתוארך למאות הו'–הח' לסה"נ (איור 4:7). קדרה ששפתה ישרה, מתעגלת כלפי פנים ומעוטרת מבחוץ בסירוק האופיינית למאות הז'–הי' לסה"נ (איור 3:8), קנקן שק שצווארו ישר האופייני למאות הח'–הי' לסה"נ (איור 7:8), סיר בישול קטן האופייני למאות הו'–הז' לסה"נ (איור 12:7), סיר בישול קטן שצווארו גבוה ושפתו משתפלת כלפי חוץ, האופייני למאות הו'–הח' לסה"נ (איור 13:7), קנקני שק שצווארם גבוה ושפתם נוטה מעט כלפי פנים מן המאות הט'–י' לסה"נ (איור 6:8, 9) וידית זיז גדולה וארוכה של נר עשוי טין צלהב מן המאות הט'–הי' לסה"נ (איור 2:6, 3). בחצר נמצא גם מטבע אומיי מברונזה (מטבעת דמשק; ר"ע 136672).
 
שכבה1B  (המאות הט'–הי' לסה"נ)
ממזרח לסמטה, על גבי שרידי הגת משכבה 2, מבנה שבו חצר פתוחה ומשני צדיה, מצפון ומדרום, חדרים. רק החלק המערבי של החצר נחשף, וייתכן שגם לאורך הדופן המזרחית שלה היו חדרים. הכניסה לחצר דרך פתח בקיר 3 (0.8 מ' רוחב). מהפתח שרדו שתי אבנים מוחלקות שהונחו על צדן הצר והיו החלק התחתון של המזוזות (איור 9). שתי מדרגות (0.3×0.9 מ', כ-0.25 מ' גובה) בנויות אבנים מהוקצעות יורדות מהפתח אל רצפת החצר הנמוכה ב-0.35 מ' מרצפת הסמטה. רצפת הפסיפס של הגת משכבה 2
(L114) המשיכה לשמש בשכבה 1 והייתה רצפת החצר. קירות הגת פורקו למעט קיר 3. בור השיקוע מולא בעפר לצורך פילוס החצר. בפינה הדרומית-מערבית של החצר נבנו שני מתקנים מרובעים (L116 ,L115) בנויים אבנים מוחלקות המונחות על צדן הצר. מתקן 115 השתמר רק בחלקו ואילו מתקן 116 השתמר בשלמותו. סביב המתקנים נמצאה כמות ניכרת של אפר, כלי כתישה מאבן, רחיים מבזלת ושברי תנור אפייה. מדרום לחצר נבנה חדר (L117; מידות 2.5×2.8 מ') שקירותיו (W16 ,W12 ,W7 ,W3) הושתתו על דופנות בור האיגום של הגת משכבה 2. בור האיגום מולא באבני גזית ופריטים ארכיטקטוניים
(L128 ,L124), בהם משקוף שעליו עיטור צלב (איור 10). פתח הכניסה לחדר לא נחשף אך סביר לשחזרו בקיר הצפוני. רצפת החדר עשויה עפר מהודק ומעליה התגלו שברי כלי חרס ואפר.
מצפון לחצר נחשפו שלושה קירות (W13 ,W10 ,W9) של חדר נוסף (L138) שהושתתו על הסלע הטבעי ונבנו מאבנים מוחלקות. בקיר 13 שולב בשימוש משני שבר של אבן טחינה בעלת נקב במרכזה, ואבן חצי עגולה, אולי של מפרכה.
מכלול כלי החרס שנמצא בבור האיגום ובחדר שמעליו מעיד כי הגת יצאה משימוש רק במהלך המאה הט' לסה"נ. בממצא ספל ממשפחת FIW המתוארך למאות הז'–הח' לסה"נ (איור 2:8), קדרה ששפתה ישרה מתעגלת כלפי פנים ומעוטרת מבחוץ בסירוק האופיינית למאות הז'–הי' לסה"נ (איור 4:8), קנקן האופייני למאות הו'–הז' לסה"נ (איור 7:7), קנקנים המתוארכים למאות הח'–הי' לסה"נ (איור 5:8, 10), קערה מחופה לבן, מעוטרת פסי צבע ועשויה מטין צלהב, המתוארכת גם היא למאות הח'–הי' לסה"נ (איור 12:8), סיר בישול ששפתו ישרה המתוארך למאות הו'–הח' לסה"נ (איור 9:7), נר עם ידית אחיזה גדולה וארוכה מעוטר בדגם של שריגי גפן עשוי טין צלהב המתוארך למאות הט'–הי' לסה"נ (איור 4:6) וקערה עשויה אבן סטיאטיט ששפתה מעוגלת, הדופן שלה ישרה, יש לה ידית זיז והיא מתוארכת למאות הח'–הט' לסה"נ (איור 5:6).
במבנה שממזרח לסמטה נמצאו ספל ממשפחת FIW המתוארך למאות הז'–הח' לסה"נ (איור 1:8), קערה ששפתה פשוטה ונוטה מעט כלפי חוץ, המתוארכת למאות הו'–הח' לסה"נ (איור 1:7), קערה עשויה טין צלהב, ששפתה ישרה, מעוטרת בחלקה הפנימי בפסי צבע עשויים זיגוג האופיינית למן המחצית השנייה של המאה הח' עד המאה הי' לסה"נ (איור 13:8), קנקנים בעלי צוואר ישר האופייניים למאות הז'–הח' לסה"נ (5:7, 6), קנקן שק בעל צוואר ישר האופייני למאות הח'–הי' לסה"נ (איור 8:8), בסיס פכית ממשפחת buff-ware האופיניית למאות הו'–הז' לסה"נ (איור 3:7), קדרת בישול פתוחה האופיינית לתקופה הביזנטית (איור 11:7) וסיר בישול סגור שצווארו זקוף ושפתו משתפלת כלפי חוץ האופייני למאות הו'–הז' לסה"נ (איור 14:7).
על פני השטח נמצא מטבע אומיי (ר"ע 136671).
 
ממצא הזכוכית
יעל גורין-רוזן
 
נמצאה מעט זכוכית במצב השתמרות גרוע מאוד. אף על פי כן אפשר לזהות ולתארך טיפוסים ותרומתם חשובה הן לחקר תפוצת כלי הזכוכית והשימוש בהם הן לתיארוך האתר והבנתו.
נמצאו 44 שברי כלי זכוכית, מחציתם לא ניתנים לזיהוי. השברים המזוהים קטנים מאוד ומכוסים שכבה עבה של בליה אפורה כסופה שאינה מאפשרת זיהוי גוון הזכוכית. בחלק גדול מהכלים הבליה איכלה את הדופן וניסיון להסירה מביא להתפוררות הכלי. מ-22 השברים המזוהים מתוארים להלן שישה כלים שהיה אפשר לצייר. כל הכלים מתוארכים לתקופה האסלאמית הקדומה והם טיפוסיים למאות הח'–הט' לסה"נ (איור 11).
שלושה שברי בקבוקים מייצגים טיפוסים נפוצים מאוד (איור 1:11–3): הבקבוק באיור 11:1 בינוני בגודלו, מאופיין בשפה מקופלת פנימה בכפל רחב מאוד וצוואר קצר (איור 1:11). גוון השבר שהתגלה אינו מזוהה ויש עליו בליה קשה שחורה מאכלת. לבקבוקים מטיפוס זה יש גוף כדורי או פחוס ובסיס קעור מעובה במרכזו, הם החלו להופיע בתקופה האומיית, בעיקר בגודל קטן ובינוני, והם היו עשויים מזכוכית אופיינית לתקופה (חדשות ארכיאולוגיות 120:114–121, איור 156). בתקופה העבאסית השפה בדרך כלל גדלה וטיב החומר יורד – שני מאפיינים הניכרים בבקבוק ומסייעים בתיארוכו. הבקבוק באיור 11:2 קטן עם פה משפכי קצר המחובר ישירות לכתף ושפה מעוגלת באש. גוון השבר לא ברור ויש עליו בליה קשה אפורה מאכלת מאוד ואופיינית לתקופה. הבקבוק מזוהה עם קבוצה של בקבוקים קטנים שגופם לרוב מלבני או גלילי, וכיוון שהכתף שלו שבורה אי אפשר לשחזר את מבנה הגוף. הבקבוק באיור 3:11 הוא בסיס בקבוק שגופו משושה. גוון השבר לא ברור ויש עליו בליה קשה שחורה מאכלת. רק חלק מהבסיס שרד וכמעט לא נותר שריד מהדפנות. בקבוקים משושים קטנים ובינוניים עשויים בניפוח לתבנית או בגילוף נפוצו מאוד בתקופה העבאסית. נמצא שבר בקבוק נוסף מטיפוס זה, עם בסיס עבה יותר, אך מצב ההשתמרות שלו גרוע ולכן לא צויר.
בממצא גם שלושה שברים מטיפוס 'אלמביק' (איור 4:11–6) – כלי עם גוף קטן שצורתו חצי ביצה מוארכת, השפה לרוב מקופלת חוצה ומהודקת, ומתחת לשפה מוצמדת זרבובית ארוכה. הכלי באיור 4:11 הוא שבר שפה של אלמביק, גוון לא ברור בגלל שכבת בליה מאכלת שחורה וכסופה עבה מאוד שעליה צמידה חולית. התגלה שבר נוסף דומה מאוד שלא צויר. כפל השפה של שני השברים אינו זהה וקשה לקבוע אם זהו כלי אחד או שניים דומים מאוד. הכלי באיר 5:11 הוא שבר שפה וחלק פנימי של זרבובית, גוון הזכוכית לא מזוהה, הבליה קשה ואפורה והדופן דקה מאוד. הכלי באיור 6:11 הוא שבר של זרבובית וחיבור הזרבובית לכלי מכוסה בליה מאכלת קשה מאוד. עם כלי זה נמצאה שפה של אלמביק מאותו טיפוס שלא צוירה. כלי אלמביק הופיעו בתקופה האומיית בתפוצה רחבה מאוד. שימושם אינו ברור, אך לפי צורתם ייתכן ששימשו לזיקוק או לרפואה (לדיון בטיפוס ולהקבלות ר' Gorin-Rosen Y. 2010:227, Pl. 10.2:18–21. The Islamic Glass Vessels. In: O. Gutfeld, Ramla: The Excavations to the North of the White Mosque [Qedem 51]. Jerusalem.). גרסאות מאוחרות מופיעות בציורי מיניאטורות בהקשר של רפואה ואלכימיה.
מכל מקום, הריכוז הגבוה של כלים אלה באתר מלמד על שימוש כלשהו שנעשה בהם. מעניין לציין שעד כה נמצאו כלים אלה במרכזים עירוניים דוגמת רמלה, בית שאן, טבריה, וקיסריה, ואילו כאן זהו יישוב קטן בספר המדבר. ראוי לציין כי כל השברים שנמצאו הם של כלים קטנים ובינוניים. האם בשל גודלם, שימושם ותכולתם נדדו כלים אלה עם בעליהם ליישובי צפון הנגב בתקופה האסלאמית הקדומה?
 
ממצא כלי החרס, הזכוכית והמטבעות מהחפירה מעיד כי היישוב בחורבת כסיף התקיים למן המאה הה' או הו' לסה"נ ועד המאה הי' לסה"נ. מסקנה זו מתיישבת גם עם תוצאות הסקר והחפירות הקודמות באתר (ר' לעיל). הגת התעשייתית שנחשפה בחפירה וכן הקירות והרצפה משכבה 2 שהתגלו בחלק המערבי של החפירהנבנו במאה הה' או הו' לסה"נ. הגת שימשה עד ראשית המאה הט' לסה"נ, ואילו המבנה הקדום שהיה בחלק המערבי של החפירה יצא מכלל שימוש זמן מועט אחרי שנבנה.עד כה התגלו בתחום בקעת באר שבע ובקעת ערד רק שתי גתות, שתיהן בתחומי העיר באר שבע המודרנית (חדשות ארכיאולוגיות 166:113–168; חדשות ארכיאולוגיות 120). חשיפת הגת בחורבת כסיף מלמדת על גבול התפוצה המזרחי של הגתות בחלק זה של הנגב. במאה הט' לסה"נ נהרסה הגת ונבנה מעליה בית מגורים. במהלך הבנייה הושלך משקוף אבן מעוטר בצלב אל תוך בור האיגום. המסקנה העולה מהחפירה היא כי בתקופה הביזנטית תושבי חורבת כסיף ייצרו יין והמשיכו לייצר יין גם בראשית התקופה האסלאמית הקדומה,ואילו במאה הט' לסה"נ תושבי החורבה לא נזקקו לגת וניצלו את המקום למגורים. ייתכן שממצא כלי הזכוכית אשר כלל כמות גדולה יחסית של כלי אלמביק שהיו נפוצים במרכזים עירוניים במרכז הארץ, משקף הופעה של אוכלוסייה חדשה ביישוב. כלי הזכוכית וביטול השימוש בגת מלמדים על שינוי תרבותי שהתרחש בחורבת כסיף בתקופה האסלאמית הקדומה.