בחודשים יוני-יולי 2011 נערכה חפירת הצלה בשכונת נווה יעקב בירושלים (הרשאה מס' 6360-A; נ"צ 222739-68/638199-223), לקראת בנייה. החפירה, מטעם רשות העתיקות, ובמימון משרד השיכון נוהלה על ידי ר' בארי, בסיועם של נ' נחמה (מנהלה), א' האג'יאן ומ' קונין (מדידות), א' פרץ ור' בארי (צילום שטח), א' לידסקי-רזניקוב (ציור פריט אבן), ה' רוזנשטיין (מעבדת מתכת) וד"צ אריאל (נומיסמטיקה).
החפירה נערכה על שלוחה טרשית תלולה בצדו הצפוני של ואדי אל-חפי, היורד מכיוון שכונות נווה יעקב ופסגת זאב אל נחל פרת (ואדי קלט). קדם לה סקר פיתוח, שנערך על ידי ל' ברדה (רישיון מס' 229/2010-S), ושבמהלכו אותרו מערות ומתקנים. האזור מתאפיין במדרונות תלולים, עם מחשופי גיר קשה וקירטון (איורים 1, 2).
מעברו הדרומי של הוואדי, כ-500 מ' מצפון לאתר, נמצאת ח' ראס א-טוויל, שבה ובוואדי אל-חפי נתגלו בסקרים ובחפירות ארכיאולוגיות שרידים מתקופות הברזל, החשמונאית, הרומית, הביזנטית, העבאסית והעות'מאנית. שרידים אלה שימשו עורף חקלאי לח' ראס א-טוויל וכללו גתות, שומרות, מחצבות, מערות מגורים, מערות קבורה, בורות מים, גדרות ושרידי דרך קדומה (
חדשות ארכיאולוגיות 118;
חדשות ארכיאולוגיות 120). חפירה נוספת נערכה ממזרח לחפירה הנוכחית (
חדשות ארכיאולוגיות 123). בראש החורבה נתגלו שרידי קפלה מרוצפת פסיפס (
חדשות ארכיאולוגיות עח–עט: 59–60).
נתגלו ארבע מערות טבעיות, ששתיים מהן שימשו למגורים בתקופה ההלניסטית וכבשן סיד ששימש מקור לחומרי בנייה בתקופה העות'מאנית. נראה שגם שרידים אלה הם חלק מהעורף החקלאי של ח' ראס א-טוויל.
מערות 1, 2 (איור 3). נחפרו שתי מערות טבעיות שהגג שלהן התמוטט (איורים 4, 5). למערה 1 חדר אחד ולמערה 2 חדר עם כוך טבעי קטן. בשתיהן נאספו מעט חרסים לא מזוהים. ניתן לשער שהחרסים נסחפו אל חללן לאחר התמוטטות התקרה ושהמערות כמעט לא היו בשימוש.
מערה 3 (L106). מערה טבעית סגלגלה שלה אולם אחד (4×8 מ', 1.8 מ' גובה, 1.5×3.6 מ' מידות הפתח; איורים 6, 7). הרצפה משופעת לדרום לעבר הפתח. מעל הרצפה נמצאו שברי קנקנים מן התקופה ההלניסטית. אין סימני חציבה או שרידים אחרים של פעילות אדם.
מערה 4 (L119). מערה טבעית סגלגלה שלה אולם אחד (3.5×7.8 מ', 1.6 מ' גובה, 0.9×5.0 מ' מידות הפתח; איורים 8, 9). מעל הרצפה נמצאו שברים של סירי בישול וקנקנים מן התקופה ההלניסטית ומטבע של אלכסנדר ינאי, שהוטבע בירושלים בשנים 79/80 לפסה"נ (ר"ע 141814). לא נמצאו עדויות נוספות לפעילות אדם.
כבשן סיד. הכבשן שנסקר בעבר (סקר ירושלים האזור הצפוני-מזרחי, אתר 19) בנוי בגדה הצפונית של ואדי אל-חפי כנגד מדרגת סלע גבוהה שיושרה בחציבה (3.0–3.4 מ' קוטר פנימי, 6–7 מ' קוטר חיצוני; איורים 10–12). אל הסלע הגבוה, החצוב בחלקו הצפוני של הכבשן, ניגש קיר היקפי (W10, רוחב הבסיס 2.8 מ'), הבנוי משתי שורות של אבני שדה גדולות בחלקו החיצוני ומשורת אבנים קטנות יותר בחלקו הפנימי. ליבת הקיר בנויה ממילוי עבה של אדמת טרה-רוסה חומה, שנועד לבודד את חלל הצריפה. את הקיר חוצה תעלת הזנה (כ-3.9 מ' אורך, 0.33–0.50 מ' רוחב ההולך וצר כלפי הפתח), בדופן הדרומית-מערבית שלו. היא בנויה מאבני שדה גדולות ומקורה בלוחות אבן שטוחים. מעל רצפת התעלה נמצא מכתש קטן מאבן גיר (איור 13). פתח הכבשן (0.33 מ' רוחב, כ-0.5 מ' גובה) בנוי היטב משלושה נדבכים של אבנים שטוחות התומכות משקוף אבן גדול (איור 14). רצפת הכבשן הושתתה על סלע קירטון רך.
הכבשן נועד להכנת סיד, תהליך שבמהלכו לוקטו אבני גיר וקירטון, שנועדו לשרפה בחלל הפנימי של המתקן. הרצפה מכוסה ברובד עמוק של סיד, עדות לשרפה האחרונה. במילוי שהצטבר מעל לרצפה נמצאו גושי סיד דמויי ביצה (איור 15), ואבני גיר קשה שרופות שהיו בהם תחמוצות ברזל (איור 16).
ניתן לשער שהסיד שימש מרכיב במלט, חומר לאטימה ולחיטוי. כבשני סיד דומים נחפרו בח' ראס א-טוויל (חדשות ארכיאולוגיות 120) ובפסגת זאב מזרח (חדשות ארכיאולוגיות 123). כבשן סיד נוסף, המתוארך לתקופת הברזל, נחפר מצפון לח' ראס א-טוויל (חדשות ארכיאולוגיות עח–עט: 60).
שתי מערות ששימשו בתקופה ההלניסטית היו כנראה אתרי חנייה לרועים או לחקלאים שעיבדו את אדמתם בעורף החקלאי של ח' ראס א-טוויל. דלות הממצא על רצפת המערות והרכבו מעידים על כך. כבשן הסיד שימש מקור לחומרי בנייה בתקופה העות'מאנית. ייתכן שהכבשן וכבשני הסיד שנתגלו בסביבה שימשו מקור פרנסה משני לחקלאים בעונות הקיץ, לאחר איסוף הפירות וקציר התבואה.